באר מים חיים, במדבר י״א:ה׳Be'er Mayim Chaim, Numbers 11:5
א׳זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם וגו'. ונודע לכל מה שיש לדקדק, דהוי ליה למימר אשר אכלנו וגו'. ואמנם שאמרו אם נרצה לתת לב לשוב למצרים הרי אנו אוכלים שם ועל כן זכרנו את הדגה אשר נאכל גם מעתה במצרים אם אנו חוזרים לשם. ואז יהיה חנם בלא מצוות. ועתה שאנו פה ורצוננו לקיים המצוות, על כל פנים נמלא תאותינו בדברים המותרים בבשר וכדומה.
1
ב׳ועוד יתבארו הכתובים כי הנה באמת זה להפלא הוא מה שצעקו מי יאכילנו בשר כי הלא מקנה רב היה להם ומי מנע מהם מלאכלם. ומה שפירש רש"י שהיו מבקשים עלילה וכו'. זה אמת שהיו מבקשים עלילה אבל גם עלילה צריך לצעוק באיזה פנים. ואין שייך להעליל על דבר הגלוי ומפורסם כזה ומי לא ידע שיש להם בהמות רבות. ועוד יש לדקדק מה ענין דגים אצל בשר אם רצו בשר לאכול מה להם להזכיר הדגה שאכלו במצרים. ואכן נראה לומר. כי שמו יתברך הטוב והמיטיב לרעים ולטובים וידע קשיות עורף של הערב רב הבאים מזרע חם שהיה מקושר בתאות הנשים כמאמר חז"ל (סנהדרין ק"ח: ובראשית רבה ל"ו, ז') שכל מי שהיה בתיבת נח לא שימשו מטותיהן עבור שנאסר להן כי אם הוא והעורב לא עצרו כח לעמוד בתאוה ההיא ועברו על הציווי. ובאמת מצרים בניו היו שטופי זימה למאוד כמאמר חז"ל (תנא דבי אליהו מובא בילקוט רמז קפ"ו ועיין שמות רבה א', י"ח).
2
ג׳ואפשר על כן לא הסכים הקב"ה לקחת הערב רב, כי אם משה לבד הוא שלקחם כמאמר חז"ל (שמות רבה מ"ב, ו'), לפי שעיקר הזכות שזכו ישראל לצאת ממצרים היה עבור גדירת הערוה במה שנעלו דלתותיהן הנשים והאנשים במצרים שלא להזדקק להאסור להן כמאמר חז"ל (ויקרא רבה ל"ב, ה') כי זה הוא דבר גדול עד מאוד בעיני המקום ברוך הוא וברוך שמו לפי שהוא שונא זימה כמאמר חז"ל (סנהדרין ק"ו.). והיה הקב"ה ירא מאוד מהערב רב שלא יקלקלו ח"ו הגדר הגדול הזה ויחטיאו את ישראל גם כן בפרצת גדר הערוה. וראיה שכן היה שהביאו את ישראל לבכות למשפחותיהן, וגם בשיטים החטיאו אותן. והטוב והמיטיב שידע זאת וראה שמשה לקח הערב רב, הגדיל טובו וחסדו על ישראל ומנע מהן מלאכול מכל בחינת המגושמים אשר מהארץ הלזו. כי ידוע אשר מגו מכליא ומשתיא יצר הרע מתרבה במעוהי דבר נש כמו שאיתא בזוה"ק (תרומה קנ"ד:) וכמפורש בתורה הקדושה (דברים ל"ב, ט"ו) וישמן ישורון וגו' ואומר (שם ל"א, כ') ואכל ושבע ודשן ופנה וגו'. והכל הוא מכח בחינת הקליפות אשר בגשמיות הארץ הזו. על כן מנע מהן כל זאת ונתן להם מן לאכול דגן שמים לחם אבירים לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו כמאמר חז"ל (יומא ע"ה:) והוא בחינת הרוחניות, שעל ידי זה ימנע מהן מלהתאוות לדברים האסורים בכדי שילכו ישראל במדבר הגדול והנורא ששם משכן הס"מ והוא המסית הגדול לכל העבירות שאין כמוהו ואף על פי כן לא יחללו ישראל את בריתם ויהיו נשמרים מכל דבר רע. ואמנם בשר היה להם ואם היו אוכלין בשר הגשמי ודאי שהיה קשה להם להשמר מרע. ומה עשה הקב"ה הכניע ושיבר תאוותיהם שלא להתאוות לשום דבר גשמי בעולם לא לבשר ולא לשאר דברים המגושמים. ובלא זה, ממילא נכנע תאותיהם ממתן תורה הקדושה, ומאכילת המן שהיה דבר רוחני והיה מקדש אבריהם עד שלא התאוו לדבר גשמי בעולם. ואכן הערב רב שהיו מבקשים תואנה לפרוש משמו יתברך ובאו בעלילה. הנה זה היה עלילתם למה מנע מהם הקב"ה תאותם שלא יתאוו לדבר בעולם, מוטב היה להם שיתאוו ויעשו כתאותם.
3
ד׳וזה אומרו והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה פירוש שהתאוו שיהיה להם תאוה לתאוות הארץ הלזו. ולזה צעקו לאמר מי יאכלנו בשר ולכאורה היה להם לומר מי יתן לנו בשר לאכול כי הלא לא היו צריכין שיאכיל אחד להם. ואמנם שאמרו מי יאכלנו פירוש מי יתן בקרבם בחינת התאוה שיוכלו לאכול בשר. ולזה אמרו זכרנו וגו' כי הנה נודע מאמר חז"ל (סוטה י"א:) בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו אבותינו וכו' שבשעה שיוצאות לשאוב מים מזמין להם הקב"ה דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים וכו' ומוליכות אותן אצל בעליהן לשדה ומרחיצות אותן וכו' ונזקקות להם בין שפתים וכו'. ועל כן טענו זכרנו את הדגה וגו' כי הן במצרים ראינו שהקב"ה היה חפץ להרבות נפש תאותינו עוד ועוד והזמין הדגים בכדי נשינו עבור זה. וזה היה לפי שהיינו חנם בלא מצוות על כן הרבה תאותינו בכדי לפרות ולרבות. וחוץ לזה היה לנו שם הקשואים והאבטיחים וגו' מה שאין לנו עתה לאכול זאת (ועל כן חלקו טענת הדגה לבד מפני שהיא טענה אחרת לגמרי והבן) ועתה כאשר נתן לנו מצוותיו מנע מאתנו כל טוב העולם בכדי להמעיט תאותינו מכל וכל. וזה אומרם,
4