באר מים חיים, במדבר י״ד:י״טBe'er Mayim Chaim, Numbers 14:19
א׳סלח נא לעוון העם הזה וגו'. וסלח רצה לומר המתן כלומר המתן לעם הזה ונשוא עוונם כאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה כלומר כי הנה בחטא העגל אמרת (שמות ל"ב, ל"ד) וביום פקדי ופקדתי וגו' הרי שאתה סובל העוון עד היום שלא לעונשם כי אם במעט מעט וכן עתה תסבול עוונם שלא לכלותם כרגע. ולזה ויאמר ה' סלחתי וגו' ואולם חי אני וימלא כבוד ה' וגו' וכלומר סלחתי כדבריך לבל יתחלל שמי בגוים ואמנם כי גם זה כבודי הוא אשר כל האנשים הרואים וגו' אם יראו את הארץ וגו' ועבדי כלב וגו' והביאותיו אל הארץ וגו' כלומר כי זאת מכבודי להודיע לבני אדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו אשר גומל לאיש חסד כמפעלו ויתן לרשע רע כרשעתו ועל כן הנה עם הרשעים ארבעים שנה אקוט בהם לישא את עוונם ולהפרע מהם מעט מעט. וכלב בן יפונה ויהושע בן נון המה יבואו שמה כאמור.
1
ב׳עוד יתבאר אומרו סלח נא וגו' כגודל חסרך וכאשר נשאתה וגו'. כי לכאורה צריך להבין נשיאת תפלה הזו במה שאמר וכאשר נשאתה וגו' וכי בשביל שזה בידם סרחון אחר סרחון ומחל להם הקב"ה אחת ואחת או אחת ושתים ימחול להם גם זה. והלא אמרו חז"ל (ביומא פ"ו: לגירסת הרי"ף והרמב"ם) שעוון ראשון ושני נמחל ושלישי אינו נמחל. הרי שבנקל יותר למחול עוון אחד וב' ואף על פי כן שלישי אינו נמחל.
2
ג׳והנראה בזה. כי הנה נודע אשר זה שהוכפל הכתוב ביציאת מצרים שהוציאם ביד חזקה ובזרוע נטויה אף שכל העולם כולו וצבאיו הם הבל הבלים נגד רוח פיו יתברך ומה הוא היד חזקה שהוצרך הקב"ה שם. ואכן כי אם היו ישראל ראוים אז מצד מעשיהם הטובים לגאלם, ודאי שהיו יוצאים כיון נכון ולא היו נצרכים כלל לשאול מאת פרעה ללכת לחוג על שלשת ימים כי היה נסתם פה כל פרעה וחילו ולא היה עומד איש נגדם. ואך לצד שלא היו ראוין בעצמם להגאל וכמאמר חז"ל (שמות רבה כ"א, ז') שקטרג הס"מ לפני הקב"ה ואמר רבונו של עולם עד עכשיו היו אלו עובדי עבודה זרה וכו' והיו ישראל משוקעין אז במ"ט שערי טומאה. ולא היו יכולין כלל לצאת משם, אם לא בשביל שבועת האבות צירף הקב"ה זכות מה שעתידים לקבל את התורה כאשר אמר למשה בתחלת השליחות בשעה שאמר לו (שמות ג', י"א) מי אנכי וגו' וכי אוציא וגו' פירש באיזה זכות תוציאם וכו' והשיב לו וזה לך האות וגו' בהוציאך את העם וגו' תעבדון את האלהים על ההר הזה ובזכות זה יגאלו כנודע.
3
ד׳ואכן כי כאשר הקב"ה מושיע את האדם שלא בזכותו עתה רק במה שעתיד להיטיב מעשיו. אז יש מקום למקטרג לקטרג ולומר מה נשתנו אלו וכו' כי הלא עתה שוין הם. ומה שאומר הקב"ה כביכול שגלוי וידוע לפניו שיטיב מעשיו, אומר המקטרג כלום יש אב שמעיד על בנו כנודע, ומלך במשפט יעמיד ארץ (משלי כ"ט, ד'). ואי אפשר לדחות המקטרג בלא כלום. ומה עושה אז אלהינו ברוך הוא וברוך שמו כשחפץ להיטיב מצד מעשה העתידה לבוא. הנה מרבה אז אור גדול לפניו ושמחה עצומה באופן שאין מקום למקטרג ליכנס אז כלל אל בית המלך. והוא כדמיון מלך בשר ודם כשחפץ להיטיב לאחד ממיודעיו ואינו יכול להיטיבו עבור בעלי הדין העומדים לפניו ואינם מניחים להיטיב כי אם למי שראוי על פי הדין. אז הנה מצוה לעשות סעודה ומשתה ומרבה אור גדול לפניו באופן שלא יוכל בעל הדין ליכנס אז כלל לדבר לפני המלך על מה אתה עושה ככה כי שמחה לפניו. ובאותו העת המלך מצוה להיטיב לאיש הזה, ופה המקטרג נסתם שלא יוכל לקטרג. וכן כביכול למעלה שהקב"ה מופיע ומאיר ומבהיק באורה גדולה מלפניו עד שמחשיך כל עפעפי עיני המקטריגים ולא יוכלו ליכנס לפניו לקטרג. ובזמן הזה מפליא הקב"ה נסיו והצור תמים פעלו כי גלוי לפניו שעתידים לעובדו אחר כך באמת באופן שראוים לנס. (והארכנו בזה בדבר נכון בעזרת ה' בפלוגתת חז"ל בנרות חנוכה (שבת כ"א:) אי מוסיף והולך או פוחת והולך במקום אחר ולא נכפיל).
4
ה׳וזה הוא היד החזקה שהיה במצרים. כי לצד שלא היו ראוין אז לנס והוצרך הקב"ה להבהיק ולהופיע אור גדול ועצום לפניו בלילה הראשונה של פסח עד אשר יסמו כל עיני המקטריגים ויצאו ישראל ממ"ט שערי טומאה בשביל מה שעתידין לקבל התורה. (ושמעתי א ומרים בזה בשם הרב איש אלקי המפורסם בישראל מ' יעקב יצחק הלוי מלובלין שעל כן היה יציאת מצרים בשם אהי"ה כי כל אחד מישראל לא היה ראוי אז לגאולה רק במה שקיבל על עצמו עבודת ה' מעתה, לומר מעתה אהיה טוב אף שעתה לא כן אנכי, ועל כן בשם זה נגאלו והבן. ונראה שעל כן שם אהי"ה רומז על תשובה כי זה בחינת התשובה לומר עתה איני טוב ואך אני מקבל עלי אשר מעתה אהיה טוב). ועל כן כתבו גורי האר"י ז"ל שגאולת מצרים הושוה בבחינה אחת עם בריאת העולם שלא היה איתערותא דלתתא והיה איתערותא מניה וביה וכו' כי כשם שבעת הבריאה שלא היה אדם על הארץ לעובדו יתברך ושיקבל הקב"ה כביכול תענוג ונחת רוח ממנו לברוא העולם עבורו. רק שצפה על העתיד מה שיקבל תענוג מהצדיקים העתידים לבוא. כן ביציאת מצרים הביט במעשיהם הטובים שעתידין לעשות. והיה האיתערותא עולה מניה וביה עתה ברוב רחמיו לגאלם מעבודתם. ונראה שעל כן כתיב ביציאת מצרים (שמות ג', ח') וארד להצילו וגו' פירוש כי גם בחינה התחתונה שהוא בירידה הנצרך להעלות מן התחתונים שהוא בחינת האיתערותא דלתתא בהעלאת המיין נוקבין גם זה אני בעצמי אעשה עתה כי אין מי להעלות המיין נוקבין משם, וארד בעצמי לעשות גם הבחינה אשר בירידה.
5
ו׳ובזה אפשר לפרש מה שתקנו לנו אנשי כנסת הגדולה בנוסח קידוש היום בשבת קודש, ושבת קדשו וכו' זכרון למעשה בראשית תחלה למקראי קודש זכר ליציאת מצרים. ולכאורה לא נודע איך השבת הוא זכר ליציאת מצרים כי הלא השבת מקודש ועומד מראש הבריאה. וגם מה שהקדימו לומר קודם זכר ליציאת מצרים, תחלה למקראי קודש מה ענין זה לזה. ואמנם כי זה אשר מכליל הכתוב שבת בין המועדים ופתח בו תחלה, הן בתורת כהנים (ויקרא כ"ג, ג') והן בחומש הפקודים (במדבר כ"ח, ט') וכבר עוררו חז"ל (תורת כהנים מובא בילקוט רמז תרמ"ג, כ"ג) מה ענין שבת לענין מועדות. ואך לפי שיציאת מצרים היה מורה על אמיתות חידוש העולם ובריאתו כנודע מספרי חכמים לפי שאז ראו כל העולם שהוא יתברך חידש הבריאה לאשר שבידו לשבר כל בחינת טבע העולם ומערכת מזלות השמים מה שקודם לזה היו סבורין שח"ו אין בעל הבית יכול להוציא כליו משם כי לא האמינו בחידוש וסברו שהעולם כמנהגו נוהג מקדם קדמתה ואין בידו לשנות הטבע. וכאשר ראו בשידוד כל המערכות, כולם הודו שהוא יתברך חידש העולם במאמר פיו וכולם בידו הם לעשות בהם כרצונו. וגם בזה הנה יציאת מצרים מורה על הבריאה לצד שראו ביציאת מצרים בחינת העלאת המיין נוקבין מניה וביה באיתערותא דלתתא ממילא האמינו למפרע בהבריאה כי כביכול ברוך הוא וברוך שמו יכול לחדש גם האיתערותא שיעלה מניה וביה להיטיב לבריותיו. ונמצא אשר יציאת מצרים הוא גמר הבריאה וחידוש העולם, כי אז ראו כל העולם כולו בחוש והודו על הבריאה. ועל כן בכל המועדים והימים טובים שאנו עושין זכר ליציאת מצרים נכלל גם השבת קודש עמהם כי השבת הוא בחינת הבריאה בעצמה סוף מעשה אשר במחשבה תחלה, וגמר הבריאה הוא ביציאת מצרים. על כן נכלל גם הוא במועדי ה' שהם זכר ליציאת מצרים. והוא תחלה להם, לפי שעל כל פנים הוא מתחלת הבריאה, והם המורים על זכר סוף הבריאה. ולזה קבעו בקידוש היום נוסח זה ושבת קדשו באהבה וברצון וכו' זכרון למעשה בראשית כי הוא הבריאה בעצמה כאמור. ועל כן הוא תחלה למקראי קודש זכר ליציאת מצרים כי זה שהוא נאמר תחלה בכל מועדי ה' לפי שגם הוא זכר ליציאת מצרים המורה על גמר הבריאה. ועל כן נכלל עמהם וקודם להם, שהוא התחלה להם המורים על הגמר כאמור. (וזה יותר נכון לפי מה שהארכנו בתחלת חיבורנו סידורו של שבת שקדושת השבת גדול כל כך שאין צריך לאיתערותא מתחתונים עיין שם. ובזה ודאי הוא זכר ליציאת מצרים שהיה גם כן בלי איתערותא דלתתא והבן).
6
ז׳ואמנם כי כל זה היה בעת התחלת הגאולה שלא היה בידם שום מצוה ממצוות ה' ואולם בסוף צאתם בעת מכת בכורות כבר התחילו לעסוק במצוות מעט מעט כמו בדם פסח ודם מילה וקבלו במרה מצות שבת ודינים ושאר מעט מצוות כמאמר חז"ל (סנהדרין נ"ו:) וגם זכות אמונתם בה' ללכת אחריו במדבר נחש שרף ועקרב ארץ ציה וצמאון וכמאמר הכתוב (ירמיה ב', ב') זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר וגו'. וגם מה שהיה יהודה לקדשו ברדתו לים ובאו מים עד צוארו כל זה היה נחשב להם לזכות. ועל כן במלחמת עמלק נאמר (שמות י"ז, י"א) והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו' כי כבר הותחל להעשות בבחינת המשפט יושבי על מדין לשקול הזכויות כנגד העוונות והטוב נגד הרע לראות מי שיתבר האחד על חבירו. ומשה בתפלתו עשה בחינת איתערותא דלתתא להרים יד הגדולה יד ימין שהוא זכותי ישראל על יד השמאל בחינת הגבורות והדינים אחיזת עמלק ושאר האומות ואז וגבר ישראל שהתגברו זכותי ישראל במלחמתן על בחינת הדין.
7
ח׳ולזה אמר משה כאן בתפלתו סלח נא לעוון וגו' כגודל חסדך. כלל בזה שני דברים. אחת לומר כגודל חסדך שיתגדלו החסדים ויתגברו זכותי ישראל על בחינת הדינים והגבורות והוא בבחינת תנו עוז לאלהים כי יוכלו ישראל בתפלתן לתת כח בפמליא של מעלה שיתגברו החסדים על הדינים והימין על השמאל. וכן משה בתפלתו התפלל בבחינת איתערותא לתת כח בפמליא של מעלה שיתגדלו ויתרבו החסדים לארמא ימינא על שמאלא. והשנית כגודל חסדך כהגדלת החסדים אשר שלך לבד הן להיות על ידי חסדך וטובך יעלה האיתערותא מניה וביה לטובת ישראל לרחם עליהם ולהביט על העתיד לבוא אולי יטיבו מעשיהם לבסוף, או תביט בצאצאיהם וזרעם שעתיד לעמוד מהן לדורי דורות שיהיו צדיקים בהן ובזכותם תושיע להם. כי גם זה יועיל לאדם לפעמים להוושע בזכות צדיק אחד שעתיד לעמוד ממנו לדור דור כמאמר חז"ל (בבראשית רבה כ"ח, ה') שעשרת השבטים נשתיירו בשביל הצדיקים והצדיקות שהן עתידין לעמוד מהן. ולוט ובנותיו ניצולו עבור דוד והמלך שהיה עתיד לצאת מהם כמאמר חז"ל (ביבמות ע"ז.) בפסוק (בראשית י"ט, ט"ו) את שתי בנותיך הנמצאות התם כתיב הנמצאות הכא כתיב (תהלים פ"ט, כ"א) מצאתי את דודי עבדי וגו'. ולזה סיים וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה, שהיה בזה שתי הבחינות הללו. במצרים היה חסדי הבורא באיתערותא מניה וביה, ומשם ועד הנה היה בבחינת התגברות הימין על ידי זכותי ישראל על השמאל. ואחת משתי אלה תעשה גם עתה כי אם יוכלו החסדים להתגבר ודאי מה טוב הוא, ואם לאו יהי נא חסדך לבד בזה כאשר במצרים.
8
ט׳עוד נראה לפרש אומרו כגודל חסדך על פי אשר הארכנו במקום אחר וכתבנו בזה קצת למעלה בבחינת שני מיני הנסים והנפלאות שהקב"ה עושה לעמו ישראל. האחד בבחינת הנס הנגלה ונראה לעין כל בשיבור כל טבע העולם ומזלות השמים וכוכביהם כמו בבקיעת הים והורדת המן והבאר והשליו וכדומה. והשנית שהקב"ה עושה נפלאות מלובשים בתוך דרך טבע העולם שאין הכל מכירין ויודעין כי הוא מנפלאות תמים דעות ברוך הוא וסוברין שכן קרה מקרה בטבע העולם כנס מרדכי ואסתר וכדומה עיין שם. ואפשר שלזה אומר הכתוב (תהלים קל"ו, ד') לעושה נפלאות גדולות לבדו. כי כשאין דארי ארעא זוכים להשגחת הבורא יתברך בנסים נגלים למעלה מן הטבע אז הקב"ה מפליא נפלאותיו מלובשים בתוך הטבע שאין הכל מכירים בהם. ואף בעל הנס גופיה אין מכיר בניסו כי גם הוא סובר שמקרה קרה כן בטבע העולם. ועל כן הקב"ה הוא העושה נפלאות גדולות לבדו שהוא לבדו יודע כי הוא האל העושה פלא והם סבורים כי מקרה קרה כן בטבע. וזה שהתפלל משה רבינו ע"ה כאן סלח נא וגו' כגודל חסדך. כלומר אם אינם ראוים מעתה לנס נגלה ונפלא, על כל פנים תרחם עליהם כגודל חסדך כאותן החסדים הגדולות המכונים על שם חסדך שאין בעל הנס מכיר בניסו ותלבישם בתוך הטבע לפחות כי הרבה ריוח והצלה לפניו.
9