באר מים חיים, במדבר י״ד:ח׳Be'er Mayim Chaim, Numbers 14:8
א׳אם חפץ בנו ה' וגו'. והנה לכאורה זה פלא מה שאמרו יהושע וכלב בלשון ספק אם חפץ בנו וגו' וכי ח"ו לא היה דבר ה' ברור בלבם מה שהבטיח לאבות להנחיל את הארץ לבני בניהם. וגם במצרים על ידי משה נביאו אמר כמה פעמים והוצאתי וגאלתי ולקחתי וגו'. ואמנם הנה כבר כתבנו בכמה מקומות כי שני בחינות נמצאים במה שהקב"ה מפליא נסיו לעמו ישראל, שעליהם שיבח אליהו למרי עלמא (בתיקוני זוהר י"ז.) ואמר אנת הוא עילת העילות וסיבת הסיבות. האחד כאשר הקב"ה מפליא פלאות בשבירת ושידוד כל בחינת טבע העולם ומכניע כל מערכת השמים וכוכביהם נגדם כמו בפקידת אברהם ושרה בבנים שמזל השמים הראה להיות אברהם עקר לעולם לא יראה זרע ח"ו והקב"ה הגביהו למעלה מן המזל ואמר לו מאי דעתך דקאי צדק במערב אהדרנא ומוקמינא ליה וכו' כמו שאמרו חז"ל (בשבת קנ"ו:) או בנסי יציאת מצרים וקריעת ים סוף והורדת המן והשליו ארבעים שנה לשש אלף רגלי שכל אלה הם נסים למעלה מטבע העולם. ועל זה עולה שבחו בעילת העילות כי לפי שהוא כביכול העילה הראשונה וכולם הם עלולים מאתו יתברך הרי כולם בידו הם לשברם ולהכניעם ולכפותם מלפני מקבלי התורה וצאצאיהם. והשנית הוא כשח"ו אין ישראל זוכים לבחינה המופלאה הלזו שיהיה הנס נגלה ונראה לעין כל כי הוא האל העושה פלא. אז כביכול הקב"ה מפליא נסיו עמהם מלובש בדרך טבע העולם. כמו בנס חנוכה כשעמד עליהם מלכות הרשעה וכו' אף שהקב"ה מסר גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים מכל מקום יוכל המתעקש לומר כי מקרה הוא שקרה בטבע העולם להיות אימת חלש על גבור ולהתגבר עליו וכן בכל מלחמות ישראל אף שהיו בנסים מופלאים מכל מקום הם מלובשים בטבע העולם לערוך מלחמה בכלי קרב לישא גוי אל גוי חרב וכמו בנס מרדכי ואסתר אף שהיה נס נפלא פלא והפלא. מכל מקום נתלבש בטבע שתלקח אסתר אל בית המלך ולבקש מלפניו על עמה וכמאמר חז"ל (במדרש רבה ריש אסתר) מלך אדם זה אחשורוש וכו' שהרג אשתו מפני אוהבו פעם אחרת הרג את אוהבו מפני אשתו והארכנו בזה במקום אחר. ועל זה הקב"ה מהולל בתשבחות סיבת הסיבות שהוא המסבב כל הסיבות וכל טבע העולם הכל מלא השגחת הבורא יתברך והוא מלא נסים ונפלאות בהמצאות טרף לבריותיו ובכל הדברים שבעולם. וכל עין רואה כאשר יראה ויביט באמיתיות לבבו ונפשו יודעת מאוד כי השגחת הבורא מלא בכל הצטרכותיו ועניניו ומפליא פלאות שם בכל רגע ורגע, רק שנתלבשו בסיבות העולם והקב"ה כביכול מסבב הסיבות כולם ברוב רחמיו וחסדיו וזה לפי שאין אנו זוכים לקבל השגחותיו יתברך בנגלה ונראה לעין כל להיות חומץ כשמן יודלק כמעשה רבי חנינא בן דוסא (בתענית כ"ה.) ובשאר הפלאות שלא בטבע, והוכרחו כל הנסים להתלבש בטבע וכמאמר חז"ל (שבת י"ג:) שאם באנו לכתוב נסים שנעשה לנו אין אנו מספיקין וכו' ופירש רש"י שם לפי שהן תדירות וכו'. אך שנעשה הכל בהסתר בתוך הטבע כאשר הארכנו במקום אחר.
1
ב׳ואתה דע לך כי כל הענין הזה שהקב"ה כביכול יפליא פלאות אלה או כאלה אין המניעה בזה ח"ו מאתו יתברך להיות איזה דבר קשה לפניו ח"ו לשבר את כל העולם כולו ברוח פיו יתברך ברגע כמימרא כי הלא אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט וכל דארי ארעא כלא חשיבין נגדו וכמצבייה עביד בחיל שמיא (דניאל ד', ל"ב), רק המניעה היא מאתנו. כי כשישראל עובדין לה' יתברך למעלה מטבע גופם וכוחם במסירת נפשם באמת לה' אחד ללמוד וללמד ולעשות מצוות ומעשים טובים ביותר מכוחי גופו לנדד שינה מעיניו בעת שרצונו בשינה ולשבר עצמותיו על התורה והעבודה בכל כוחו כההוא מעשה דרבא (בשבת פ"ח.) שהיה נובע דמו מאצבעו על ידי דחקות האצבע תחת רגליו והוא היה לומד התורה ולא היה יודע כלל עבור טרדת לימודו ולא יעצרנו גשם ושלג וקור וחום מלעשות מצוות ה' ועבודתו כאשר הארכנו בזה במקומות אחרים אז ממילא כביכול הקב"ה משדד ומשבר כל טבע העולם ומזלות השמים והכוכבים נגדם. ואך אם אין עבודתם כי אם בטבע העולם. אז גם נסי האל ברוך הוא מוכרחים להתלבש בטבע העולם ולא ישובר הטבע עבורם כי במדה שהאדם מודד מודדין לו ופועל אדם ישלם לו. ואפילו ביחידי סגולה מישראל כאלו שמוסרים נפשם לה' ועובדים אותו למעלה מטבע גופם ונפשם זוכים להיות נכנע הטבע נגדם והיה לאפס ואין כמו ברבי פנחס בן יאיר כשרצה לעבור הנהר תיכף נקרע לפניו והיה לנגדו במים עזים נתיבה ללכת לחפצו (בחולין ז'.), או ברבי חנינא בן דוסא בהדלקת החומץ כנזכר, וכאשר אמר אנטונינוס לרבי ידענא דאפילו זוטרי דאית בכו מחיי מתי נינהו וכו' (כמו שאיתא בעבודה זרה י':). כי כל טבע העולם היה לאין נגדם לצד עבודתם למעלה מן הטבע במסירת נפשם באמת. ועל כן לא נקרע הים לפני בני ישראל עד אשר קפץ שבטו של בנימין וירד תחילה לים או נחשון בן עמינדב כמאמר חז"ל (סוטה ל"ז.). ולכאורה כיון שהקב"ה חפץ לקרוע הים לפניהם למה המתין יתברך עד אשר יבואו מים עד נפש. ואמנם כי לא היה אפשר להחריב את הים עד אשר ימסרו ישראל נפשם לה' לעבדו יתברך למעלה מטבע גופם. ואז ממילא נקרע הים לפניהם. ועל כן אמר הקב"ה למשה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו כי אין דבר זה שייך אלי שאין המניעה ממני ואין תרופה כזה כי אם דבר אל בני ישראל ויסעו לתוך הים ואז כאשר יתנו נפשם לה' ואתה הרם את מטך ונטה את ידך וגו' ובקעהו וגו' כי דבר זה בידם הוא ולא בידי. ולזה אמרו שם בזוה"ק (שמות נ"ב:) בעתיקא תליא כלא וכו' כי נודע אשר בחינת עתיקא הוא בחינת למעלה משבעת ימי הבנין המכונים על בחינת עולם הזה. ולשבר טבע העולם צריך להוריד אורה משם שהוא למעלה מן העולם. ועל כן כיון שאי אפשר עתה להושיעם כי אם למעלה מטבע העולם מעתיקא קדישא מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו במסירת נפשם לזכות לאורה הלזו ותיכף יוגזר הים לפניהם לגזרים.
2
ג׳והנה נודע שהגבלת טבע העולם הוא על ידי שם אלהים שהוא מספר הטבע. כי הוא בחינת הדינים והקימוץ המורה על הגבלת כל דבר על מכונו וטבעו מה שאין כן שם הוי"ה ברוך היא המורה על בחינת המהוה הויות כל דבר בלתי מוגבל. שעל כן אמרו חז"ל (חגיגה י"ב.) בשעה שברא הקב"ה את העולם היה מרחיב והולך וכו' עד שגער בו הקב"ה והעמידו וכו' כי בחינת הויה המהוה את כל דבר היא המוציא את כל דבר מטבעו. ועל כן נאמר (בראשית ב', ד') ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. כי בריאת כל העולמות היה בשני שמות הללו. על ידי שם הוי"ה נתהוה כל דבר מאין ליש. ואך לא היה עומד על טבע והגבלה עד מפעלות אלהים בחינת הדין והקימוץ להעמידם על מכונם וטבעם. ועל כן כאשר הקב"ה שלח משה עבדו לפרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל לא הזכיר לו שם אלהים כי אם אהי"ה והוי"ה. כי יציאת מצרים היה נעשה בשידוד כל מערכת המזלות ושיבור טבע העולם וזה צריך להיות על ידי שהם הוי"ה המהוה את כל ומוציא כל דבר מטבעו ומעמדו לעשות כהשגחת הבורא ברוך הוא למעלה מטבע העולם. ולזה אמר פרעה (שמות ה', ב') לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח. כי הוא לא היה מאמין כלל בשם הוי"ה שיש ה' שבידו לשבר כל טבע העולם להפליא פלאות למעלה למעלה. ולא ידע רק משם אלהים בחינת הטבע ונכון היה לבו בטוח שאין דרך הטבע בשום אופן שיצאו ישראל מתחת ידו כי עבד לא היה יכול לברוח ממצרים ומכל שכן ששים רבוא כמאמר חז"ל (מכילתא, מובא בילקוט רמז רס"ט) כי הוא היה אז המולך והמושל בכל העולם כולו וממילא כאשר לא ידעתי את ה' שיושיעם למעלה מן הטבע וגם את ישראל לא אשלח. ועוד ירצה באומרו וגם את ישראל שמלת גם אין לו פירוש לכאורה ואמנם כי אמר למשה שלא תאמר כי אף שאיני יודע מגבורת שם הוי"ה לשדד העולם. על כל פנים הלא גם שם אלהים גדול שמו בגוים והכל יודעין מאמיתות המצאו וכי המציא את כל הנמצאים וכל העולם שלו הוא והוא המניע את גלגל העולם בכח שאין לו קץ ובכח שאין לו הפסק. אעשה דבר זה למענו לשלחם מעצמי בטבע העולם. לא כן כי גם את ישראל לא אשלח. כי היה יודע רבונו ומכוון למרוד בו.
3
ד׳ולזה אמר הכתוב (שמות י"ז, ז') ועל נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו וגו', כי ישראל הבינו אשר אם ינהגם ה' רק בטבע העולם בשם אלהים אף שיפליא נסיו עמהם רק שיהיו מלובשים בטבע העולם יקשה להם מאוד בכל הדרך אשר הם מוכנים ללכת בה ללחום מלחמות גדולות ועצומות כאלה כי על כל פנים יהיו מוכרחים לחגור כלי מלחמה ולעבוד בעבודה קשה עד ירשו את אדמתם מה שאין כן אם ינהלם ה' בשם הוי"ה המהוה למעלה מן הטבע אז הנה הדרך נכון לפניהם בכל אשר ילכו להוריש גוים גדולים ועצומים. ועל כן נסו עשר פעמים אם יש ה' בחינת הוי"ה המהוה בקרבם שישבר כל טבע העולם אם אין (ועיין בזוה"ק (שמות ס"ד:) במה שפירש בכתוב הזה ותבין כי כנים דברינו והכל עולה בקנה אחד והבן) וכבר הארכנו בזה בחיבורנו סידורו של שבת (שורש השלישי ענף א') בפירוש הכתוב (דברים ו', ה') ואהבת את ה' אלהיך גו' פירוש שתאהוב שה' המהוה הוא יהיה אלהיך שיתנהג עמך למעלה מטבע העולם כי זה הוא עיקר אהבת ה' להיות שעל ידי זה יתגדל ויתקדש שמיה רבא בעשותו נוראות הפלאות לעין כל מה שאין כן כשהם מלובשים בתוך הטבע אין הכל מכירים בהם. ואומר כי במה תזכה לזה שה' יהיה אלהיך הוא בכל לבבך ובכל נפשך וגו' כלומר כשתמסור נפשך וכל לבבך ומאודך לה' למעלה מטבעך בזה ה' יהיה אלהיך לשדד כל מזלות השמים עבורך וידעו הכל כי יש ה' בישראל גדול שמו.
4
ה׳והנה המרגלים שהוציאו דבת הארץ ואמרו אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות וגו' וכל העם אשר ראינו וגו' אנשי מדות באופן אשר לגודל חזקם אי אפשר כלל בדרך הטבע לכובשם ולהפילם. וזאת לא האמינו כי יש ה' בקרבם בחינת המהוה להפליא נסיו למעלה מן הטבע או ח"ו שכחשו בה' המהוה כאמור למעלה. ועל כן אמרו יהושע וכלב אם חפץ בנו ה' פירוש אם ה' המהוה יחפוץ בנו לעשות נוראות שלא בטבע אז ודאי והביא אותנו אל הארץ וגו' ונתנה לנו וגו' כי הוא אשר המהוה את כל הבריאה כולה ובידו לשברה ולעשותה אפס ואין. ואמנם אפשר אתם חוששים שאין בחינה זו בנמצא כלל או שהוא דבר קשה מאוד. לא כן כי,
5