באר מים חיים, במדבר ט״ו:י״חBe'er Mayim Chaim, Numbers 15:18
א׳דבר וגו' בבואכם וגו' אשר אני מביא וגו'. צריך לדעת הצגת הסימן הזה אשר אני מביא אתכם על מה הוא בא. והכל יודעין כי הוא המביא אותם שמה. ויבואר על פי המבואר בזוה"ק (לך לך צ"ה:) וזה לשונו: פתח ואמר (קהלת י', י"ז) אשריך ארץ שמלכך בן חורין וגו' וכתיב (שם שם, ט"ז) אי לך ארץ שמלכך נער וגו' הני קראי קשיין וכו' האי דכתיב אשריך ארץ וגו' ובגין כך איקרי ארץ החיים ועלה כתיב (דברים י"א, י"ב) ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד וכו' משום שמלכך בן חורין דא קודשא בריך הוא וכו' איל לך ארץ שמלכך נער וכו' דתניא כל שאר ארעי דשאר עמין עכו"ם אתיהבו לרברבין תריסין דממנן עלייהו וי לעלמא דמסטרא דא ינקי וכד ישראל בגלותא ינקין כמאן דיניק מרשותא אחרא וכו' עד כאן. הראת לדעת בזה כי מכלל לאו אתה שומע הן. אם וי לעלמא דמסטרא דא ינקי בשאר ארצות כמאן דיניק מרשותא אחרא. ודאי אשרי לעלמא היונקים מארץ החיים ארעא קדישא שעיני ה' אלהיך לבה ומלכך בן חורין דא קודשא בריך הוא.
1
ב׳ונראה שעל כן סיים הכתוב אחר שמנה שם (ח', ח') שבחי ארץ ישראל ארץ חטה ושעורה וגו' ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך וגו' ולכאורה אין זה כאן מקומו כי הוא מצות עשה בפני עצמו לברך אחר המזון ומאי שיאטיה לשבחי ארץ ישראל. ואמנם כי גם זה משבחי ארץ ישראל הוא. כי בהיות ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות ופירותיה מקודשין ועומדין בהשגחת הקב"ה בעצמו כביכול אליהם. ו רבתה בהם חיות הקדושה חיות הרוחניות. ממילא האוכל אותם ונהנה מניצוצי הקדושה שבהם הרי נתוסף בו על ידי זה אור הקדושה חיות אור פני מלך עליון עד שנפשו מתאוה וחומדת מעצמה לברך את ה' ולעובדו. כי יונק מסטרא דקדושה מקום שליטת קודשא בריך הוא כביכול בעצמו. ולזה מונה והולך בשבחי ארץ ישראל ומסיים באחרון חביב ואכלת ושבעת וברכת את ה' כי מיד כאשר תאכל ותשבע מפירות הארץ ממילא וברכת את ה' כי יתוסף בך קדושה וחיות על ידי המאכל. להיות את השם הנכבד לברך ולהודות.
2
ג׳ואכן אף על פי כן גם שם נאמר פן תאכל ותשבע ושכחת את ה' וגו' ואומר (שם ל"א, כ') ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים ח"ו וגו'. כי באמת הצדיק האוכל לשובע נפשו (משלי י"ג, כ"ה) נפשו דייקא ולא גופו. כי תאותו להשביע נפשו ונשמתו מחיות רוחניות הקדושה אשר במאכל ההוא, ודאי שנותנת ומוספת לו עוד קדושה על קדושה וחיות על חיות להיות ואכלת ושבעת וברכת. אבל האוכל לתאות גופו למלאות בטנו וכריסו הדברים שלבבו נמשך אליהם ואין קץ לעמלו רק מחפש עוד ביותר אולי יערב לו זה או זה למלאות תאותו מהם. ודאי כי יוגדל בזה כח היצר הרע והסטרא אחרא וכל מיני הרע למאוד. כי כל בחינת תאות הגוף שורש הרע הם. וכשאדם חפץ דוקא למלאות תאותו כאשר יוכל, שלא כמאמר חז"ל (גיטין ע'.) סעודה שהנאתך הימנה משוך ידך הימנה, הרי נתגדל בקרבו על ידי זה שורש הרע עד מאוד, ויצר הרע לא אשתכח אלא מגו מכליא ומשתיא וכו' מגו מכליא ומשתיא יצר הרע מתרבה במעוהי דבר נש כאמור בזוה"ק (תרומה קנ"ד:). צא ולמד ממה שאמרו חז"ל (בנזיר כ"ג.) מאי דכתיב (הושע י"ד, י') כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם וגו' משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהן אחד אכלו לשם מצוה ואחד אכלו לשם אכילה גסה זה שאכלו לשם מצוה נאמר בו וצדיקים ילכו בם וזה שאכלו לשם אכילה גסה נאמר בו ופושעים יכשלו בם (ופירש רש"י שם ואחד אכלו לשם אכילה גסה וכו' או מחמת תאוה שאוכלו ברעבון וכו'). הרי דאפילו באכילת קרבן הפסח שהוא מצות עשה דאורייתא ומהראוי ודאי שיתוסף על ידי זה קדושה וחיות באדם ביותר ויותר. ואם אוכלו למלאות רעבון נפשו נאמר בו ח"ו ופושעים יכשלו בם. רק מי שזוכה שאוכל לפני ה', הרי המאכל המגודל בארץ ישראל המקודשת, מוכנת להוסיף באדם ביותר ויותר אור הקדושה להיות ואכלת ושבעת וברכת את ה' וגו'. ולזה אמר הכתוב כאן בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה כלומר אני בעצמי המביא אתכם לשם כי שם חלקי ונחלתי שלא ניתן לתריסין רברבין כשאר ארעי שנאמר בהם אי לך ארץ וגו' כי אם אשריך ארץ שמלכך בן חורין דא קודשא בריך הוא. אז ממילא,
3