באר מים חיים, במדבר ט״ו:י״טBe'er Mayim Chaim, Numbers 15:19

א׳והיה באכלכם וגו' והיה לשון שמחה הוא כמאמר חז"ל (בראשית רבה מ"ב, ג') שמחה גדולה ועצומה אשר באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה'. פירוש תיכף כאשר תאכלו מלחם הארץ יבוא בכם אורות הקדושה וחיות בוערות לתת התרוממות וגדולה לאל הכבוד להללו ולשרתו ולברך בשמו והכל עבור קדושת הארץ שעיני ה' אלהיך בה ואני בעצמי המביא אתכם שמה והיניקה הוא מרשות היחיד ולא מרשות הרבים כאמור.

ב׳עוד יבואר הכתוב לפי פשוטו ועל דרך הנזכר. בהקדם לתרץ כפל אומרו תרימו תרומה והיה די לומר תרימו לה' וגו' כי הן נודע אומרם ז"ל (ברכות ל"ה:) כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכו' וכאילו נהנה מקדשי שמים. והשמים שמים לה' קודם ברכה, והארץ נתן לבני אדם לאחר ברכה כאומרם (שם עמוד א') וכתבנו במקום אחר בטעם הדבר. כי ידוע אשר כל חפצי האדם הנתונים לו מאת האל ברוך הוא בדברי עולם הזה כולם לא ניתנו בכדי למלאות בהם תאוות גופו וחפצו. כי הלא כל תאוות הגוף הם מעשה בהמה והוא מגונה ומתועב לפני המקום ברוך הוא כרוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ (על פי קהלת ג', כ"א). והאדם נברא לשמש את קונו ואיך יתן ה' מלך גדול ונורא כזה למשרתו העומד לפניו ומברך בשמו שישתמש בדברים שהבהמה משתמש הנבזים והמאוסים כעין תאות אשה שאמרו חז"ל (שבת קנ"ב.) חמת מלא צואה ופיה מלא דם. או תאות האכילה שפירש בשל"ה הקדוש אומרם ז"ל (שבת כ"ה:) מי שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו פירוש שיזכור האדם באוכלו גנות מיאוס טינוף הצואה אשר נעשה ממאכלו ויראה נא אל מה הוא חומד ומתאוה, שעל ידי זה ימשוך ידו בכל אשר יוכל עיין שם. אם לא שכביכול ברוך הוא כיוון בזה לעבודתו שיכול האדם להגביה על ידי מאכלו כל בירורי ניצוצי הקדושה אשר נתפזרו בכל פינות העולם בכל הדברים המגושמים, ונדחים יקבץ להשיבם אל חיק אביהם. וזה שמחה עצומה לפניו כשמחת הבן החביב הבורח מבית השביה ממרחקים ובא אצל אביו כנודע.

ג׳ואופן העלאת הניצוצות, עיקרו הוא בזה הדבר גופא כאשר יבין האדם באמת בחפץ לבבו כי כל בחינת התאוות הגשמיות הם נבזים ושפלים ומאוסים ויהיו נמאסין באמת בלבבו שלא יחפוץ אליהם כלל ואדרבה יתרחק מהם כאשר יוכל לרוב הבנתו במיאוס הדברים ההם. רק ההכרח יעשה לצורך הטוב המונח בדבר ההוא בכדי להעלות הניצוץ הקדוש לבית אביו לגרום בזה תענוג ונחת רוח, כי מבין אשר זה תכלית הטוב והיפה. ובזה כשם שהוא מברר בלבו את הטוב מן הרע להבין כי זה טוב הוא, וזה רע ונמאס ואינו פונה לבבו אליהם, כן נתברר ניצוץ הקדוש מן הדבר ההוא ועולה בחיק אביו ליחוד קודשא בריך הוא ושכינתא. ואמנם כי כאשר לא נעשה בלחם הזה כל אשר היה צריך להעשות בו שיהיה כשר ומותר, פרוש מכל נדנוד איסור, והורמו מתנותיה יפה בתרומה ומעשר וחלה בזמן שהיה נוהג ואחר כך לברך עליו כדיני התורה להעיד כי ה' הוי"ה המהוה, הוא המוציא לחם הזה מן הארץ והכל שלו הוא. לא יוברר הניצוץ הקדוש משם לעולם כיון שאינו בהכשר על צד היותר טוב. אדרבה יוריד עוד הניצוץ למטה למטה על ידי מאכלו כרוח הבהמה היורדת למטה לארץ. ולזה אמרו כל הנהנה עולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל וכו' ונהנה מקדשי שמים. כי אף שהלחם הזה הוא בהכשר מכל צד ופנה, אם אינו מברך עליו לפניו לא יועיל לו כל הכוונות שבעולם לברר מתוכו בירורי ניצוצי הקדושה השוכנים שמה. וכיון שלא יברר, הלא המאכל הזה קודש לה'. כי לא ניתנו כל הדברים לאדם אלא בשביל להעלותן למעלה. וכיון שהוא לא יעלה אותו, לא נתנו אלהים להרע עמדו להוריד עוד הניצוץ עד שאול תחתיה והוא קדשי שמים והנהנה גזל זה מה' ומעל.

ד׳וזה אמר כאן הכתוב והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה'. כלומר כי כאשר תרימו ממנו התרומה הזה אשר אנכי מצוך, אז תרימו לה', תוכלו אחר כך להרים הדבר הזה לה' באכלכם אותו. אבל בלתי זה לא תרימו אותו לעולם לה' אדרבה תורידו וכאמור. או יאמר על דרך זה כי כאשר תרימו התרומה. אז תרימו לה' שיתקדש הלחם ויתן בכם הארה וחיות ותתרוממו לה' או שתתנו התרוממות לאל עליון ועל דרך ואכלת ושבעת שכתבנו למעלה.

ה׳או יאמר הכתוב והיה באכלכם וגו' תרומה וגו'. כי הנה נודע אשר חמשה חלקי הנשמה שבאדם המכונים בדברי חז"ל (בראשית רבה י"ד, ט' ובקבלת האר"י ז"ל בליקוטי תורה תשא ובהרבה מקומות) על שם נפש רוח נשמה חיה יחידה, והגוף הששי להם, נחלקים על שתי בחינות. כי הגוף והנפש והרוח המה בבחינת יודעי טוב ורע הנקרא להט החרב המתהפכת שמתהפכין מגוונא לגוונא מטב לביש ומביש לטב ובהם עיקר הבחירה בין טוב לרע. ויוכלו להאחז בקדושת ה' להכנע תחת ממשלתו שלא להתאוות ולחפוץ לשום דבר ומכל שכן שלא לעשות שום דבר קטן וגדול כי אם עבודת ה' או דבר הנוגע לעבודתו לא זולת וליחד את לבבו ומחשבתו ודיבורו ומעשיו וכל תנועותיו והרגשותיו שיהיו הכל ביחוד לאל עליון ברוך הוא באמת ובתמים בלי שום מחשבת פסול חלילה. וכן להיפוך ח"ו להכנע תחת רשות ממשלת כוחות התאוות וחמדת העולם הנמשכים משורש הרע להתאות ולחפוץ להם ולא יעצור כח להתגבר עליהם להמליך מלכות הקב"ה על כל אבר ואבר וגיד וגיד בכל גופו וח"ו נעשה בבחינת הרשעים שאמרו חז"ל (בראשית רבה ל"ד, י') שהן ברשות לבן ואין לבן ברשותם כי הגדיל בקרבו כח תאות לבבו עד שנכנע תחת ידו ואין כח בו להתגבר על כוחי תאוות הלב החזקות. מה שאין כן בחינת הנשמה חיה יחידה שאין בהם בחינות הללו כי הם תמיד בקדושתן עומדין, ואסור לשנויי בהו לשנותם מקדושתם כי קודש הם לה' וזר לא יקרב אליהם.

ו׳וזה עיקר עבודת האדם לראות ליחד את בחינת הנפש והרוח שבו אל הנשמה אשר בקרבו על ידי התעסקות בתורה ומצוות במחשבה נכונה טהורה וברורה באימה ויראה ורתת וזיע וחלחלה באהבה ושמחה וחיות בוערת כרשפי אש שלהבת י"ה, והתפילה בדביקות ובאהבה ויראה כאמור. כי גוף התורה והמצוות המה בבחינת הנפש והרוח. והמחשבה הנכונה ואהבה ויראה הוא בחינת הנשמה וחיה יחידה. וכשהאדם לומד ועושה מצוות על הדרך הזה והכל בפרישות דרך ארץ מתאוות עולם הזה שאף כשעוסק בתאוות ההם לא יהנה מהם לרוב אימתו ופחדו מה', והבערת האש אשר בלבבו לעבודתו. כי אין אדם זוכה לתורה ומצוות על נכון כי אם בפרישות התאוות וכאשר מנו חז"ל (בברייתא המכונה על פרק ו' דאבות משנה ו') במ"ח דברים שהתורה נקנית בהם במיעוט תענוג במיעוט דרך ארץ וכו' באימה ביראה באהבה ושמחה וכו' אז זוכה להדבק נפשו ורוחו אל הנשמה ומה שלמעלה ממנה, ונעשו כבחינת מרכבה וכסא אליה להדבק באורה ויוכלו על ידה לאור באור פני מלך חיים. ואז גם הגוף הנגוף על ידי שבירת התאוה נתהפך עמהם לגוונא טבא ונעשה כרוחניות שלא יתבלע בעפר הארץ כגוף משה ואליהו שעלו למרום עם גופם. ועיין בזוה"ק (לך לך פ"ג:) שכתב וזה לשונו: נפשא איהו אתערותא תתאה וסמיכא בגופא וכו' לבתר אתתקנת ואתעבידת כרסייא לאשראה עליה חלק הרוח וכו' כמה דאת אמר (ישעיה ל"ב, ט"ו) עד יערה עלינו רוח ממרום. לבתר דמתקני תרוייהו זמינין לקבל נשמה דהא רוח אתעביד כרסייא לגבי נשמה כו' והאי נשמה איהו סתימא עילאה על כולא וכו' עד כאן. והוא דברינו. ואז נעשים בבחינת רוח בני האדם העולה הוא למעלה ונעשים כולם בבחינת היחוד הנקרא על שם נר בסוד הכתוב (משלי ו', כ"ג) כי נר מצוה וכמו שסיים שם (בזוה"ק) בלשונו: כגוונא דנהורא דבוצינא דנהורא תתאה דאיהו אוכמא אתדבקת בפתילה וכו' ואתעבידת כרסייא לנהורא עילאה חוורא דשריא על נהורא אוכמא לבתר וכו' אתעבידת ההיא נהורא חוורא כרסייא לנהורא סתימאה דלא אתחזי ולא אתידע וכו' וכדין נהורא שלים וכך הוא בר נש דאיהו שלים בכולא וכדין איקרי קדוש וכו' עד כאן. כי גוף האדם הוא בבחינת גשמיות הנר אשר תחת ההוא נהורא אוכמא הרומז לנפש וכולם מתאחדין ביחודא שלים להאיר באורן ולעלות מעלה בלהב השלהבת הנמשך למעלה. ועיין בזוה"ק (בראשית נ"א:) מה שכתב על פסוק (דברים ד', ד') ואתם הדבקים בה' אלהיכם.

ז׳ובבחינה זו נמשלו ישראל לכוכבים ולעפר ואמרו חז"ל (עיין מגילה ט"ז.) כשהן יורדין יורדין עד עפר וכשהן עולין עולין עד לרקיע. כי בחינת נפשם ורוחם שהם בבחינת עליה וירידה להתהפך מגוונא לגוונא כשהם עולים עולים עד לרקיע כי כאשר זוכין להתדבק בבחינת הנשמה אשר למעלה מהם אז הם נאחזין בסבך בקרן מקום גבוה. כי בחינת הנשמה היא הנאחזת בה' הראשונה שבשם הגדול הוי"ה ברוך הוא ששם מקום החירות והיובל שאין רע שולט שם כלל בבחינת כל הנשמה תהלל י"ה. כי הנשמה ומה שלמעלה ממנה נאחזין בבחינת י"ה שבשם. שחלק הנשמה הוא בה' והחיה ביו"ד ויחידה בקוצו של יו"ד. וזה הכל מקום שאין שום רע שולט שם כי קדושים הם לאלהיהם וזר לא יקרב אליהם. ועל כן כשהם עולים עולים עד שם מקום החירות, וממילא כל שונאיהם ואויביהם נכנעין ונשברין ונשמדים עדי אובד. וידוע שבחינה זו כאשר נפש רוח מתדבק אל הנשמה ונהנה מאורה, אף לפעמים כאשר יקרה שהנשמה תעלה עוד למעלה למקום גבוה והם ישארו במקומם. מכל מקום הנה יציאת צדיק מן המקום עושה רושם, פירוש שמשאירין רושם מן האור שלהם שם במקום, בל יגע שם ערל וטמא שהרושם מבחינת הנשמה מסמא כל עיני החיצונים והרעים. ועל כן כל זה עיקר עבודתינו להרים גופינו ונפשינו ורוחינו אל חלקי האורות אשר למעלה להתקדש בקדושתם. ואמנם ח"ו כשהם יורדין יורדין עד לעפר. כי כשהם נגררין אחר מעשה הבהמיות ותאוות הגוף, אז גם הם נכללים בבחינת הגוף שהוא עפר מן הארץ שרוב בנינו מן העפר כמו שכתוב ברמב"ם ז"ל (בפרק ד' מהלכות יסודי התורה הלכה ד') ונעשין בבחינת נפש הבהמה היורדת היא למטה לארץ. ושם מושלין כל בחינת הרשעים ח"ו והחיצונים ושם נאמר לא תגלה ערוה. כי הם נאחזין בבחינה ו"ה שבשם שיוכל הרע ח"ו להאחז שם ונעשה בחינת ערוה רע ו"ה כנודע.

ח׳ואפשר לזה יאמר הכתוב (בתהלים קמ"ט, ו') רוממות אל וגו'. כי נודע אשר אף שח"ו אין הקב"ה צריך למעשה ידינו כמאמר הכתוב (איוב ל"ה, ז') אם צדקת מה תתן לו וגו' וכל כשרון מעשה בני ישראל הלה' תגמלו זאת הלא עיקר ההטבה אינו אלא לאדם. מכל מקום נחת רוח וכבוד לאל גדול ונורא מלך מלכי המלכים כאשר אנו מיטיבין מעשינו כי הוא רצונו וחפצו שיבחר האדם בחיים ובטוב בכדי שיוכל להיטיב לו על ידי מעשיו הטובים כי חפץ חסד הוא והוא רוממותו וגדולתו מן התחתונים שאמר ונעשה רצונו ויוכל להוציא טובו וחסדו מכח אל הפועל. וזה אמר רוממות אל פירוש זה שהוא רוממות לאל שהוא עבודתו יתברך, הוא רק בגרונם פירוש בגוף רוח ונפש (כי כן גרו"ן ראשי תיבות ג'וף ר'וח ו'נ'פש) רק בשלושה אלו תלוי כל גדולת האל ורוממותו להכניע אלה תחת ממשלתו ולהמליכו עליהם שלא יעשה בהם דבר אף במחשבה קלה בלתי עבודתו יתברך או דבר הנוגע לעבודתו לא זולת. או כה יאמר רוממות אל פירוש שצריך להגביה ולרומם לאל כי זה כל עיקר הבריאה והעבודה לעלות ולהתקרב לצור עולמים ברוך הוא רק בגרונם בגוף רוח ונפש כאמור כי אלו צריך להעלותם בכח על ידי העבודה בתורה ומצוות וקברות התאוה. אבל לא חלקים שלמעלה מהם כי הם מרוממים ועומדים ומוכנים תמיד לעלות למעלה.

ט׳ובזה יובן בפשטות מה שמבואר בדברי מרן הרב האר"י ז"ל בכמה מקומות (ובפרט בכוונת קבלת שבת) שכל העליות ובירורי ניצוצי הקדושה מתתא לעילא הכל נעשה בכח שם מ"ב. כי נודעת לכל משכיל מסוד חכמי לב אשר כל העליות העולמות התחתונים מכונים על שם היד. כי הוא דומה לתחתון הרוצה לעלות אל העליון מגביה ידו למעלה ואוחז שם בכדי לעלות. ולפי שכל העליות בכל העבודות הוא רק בשלושה בחינות הנזכרים בחינת גוף רוח נפש, ושלושה פעמים יד הוא מ"ב. ועל כן כל העליות הוא בשם מ"ב כי כל העליות וכל הדברים שנפלו למטה ועולין על ידי מעשה בני אדם הכל הוא בשלושה ידות הנזכרים מספר מ"ב.

י׳ואפשר שעל זה כיוונה נעמי ואמרה על בועז (רות ג', ב') הנה הוא זורה את גורן השעורים הלילה וגו'. כי בועז צדיק יסוד עולם בדורו, זה היה עבודתו מעודו להשליך את המוץ והקליפה מן הגורן שהוא שלושה בחינות ג'וף נ'פש ר'וח הנזכר, להפריד מהם כל בחינת הקליפות והרע וכל הדינים ולתקנם בתיקון הנכון שיהיו ראוים לעלות למעלה. ולזה אמרה גורן השעורים. כי נודע אשר בחינת השעורה הנה שרשה בשמאל מקום הגבורה ועל כן היא מספר ב' פעמים מנצפ"ך עם הכולל כמו שכתוב בקבלת האר"י ז"ל (בכוונת שבעת המינים). ועל כן הוא זורה את גורן השעורים כי בחינת השמאל והגבורה הוא הקרוב קרוב קודם לאחיזת החיצונים ח"ו. והיה זאת עבודת בועז צדיק יסוד עולם לזרות ולהבר משם כל בחינת המוץ והקליפות להעלותם למעלה אל חלקי נשמה חיה יחידה שלא יהיה כח להרע להאחז בהם.

י״אונוכל לומר אשר על כן צונו אלהינו ברוך הוא וברוך שמו להפריש שלוש תרומות מן התבואות קודם אכילת והנאת האדם ממנו, שהוא תרומה ותרומת מעשר והחלה שנקרא תרומה. כי תרומה הוא לשון הרמה מה שאנו מרימין על ידי זה ניצוצי הקדושה אשר בתבואה הזו למעלה למעלה כי הרמת התרומה מן התבואה הוא כעין הרמת היד בדבר שלמעלה להגביה את עצמו למעלה ולזה צריך שלושה ידות להתבואה בכדי להעלות הקדושה שבה על ידי שם מ"ב שהוא מספר ג' פעמים יד. וצריך האוכל והנהנה מהם לתקנם על ידי השלוש תרומות להעלות הנופלים למעלה. ועל כן תרומה השלישית נקראת בכתוב בשם חלה שהוא מספר מ"ג. וגם שיעורה, עיסת מ"ג ביצים נגד מספר חלה כי תרומת החלה היא היד השלישי הרומזת על גמר שם מ"ב וכל השלושה ידות מתאחדים לאחד הרומז באלף אלופו של עולם. ולהחזיר ניצוצי הקדושה על ידי הג' ידים לאחד ונעשה ג' ידות שם מ"ב לאחד מספר מ"ג מנין חלה. ועל כן הנה בכתוב הקודם נאמר והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לרמז על שני התרומות הקודמים לעיסה. ואחר כך אומר הכתוב ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה. פירוש כי ראשית העיסה נקרא חלה לפי שהוא סוף ג' תרומות העולים על ידי שם מ"ב לאחד מספר חל"ה. כתרומת גורן כן תרימו אותה. הרי הוא מורה באצבע כי הג' תרומות הללו הוא על שם תרומת גורן בחינת ג'וף נ'פש ר'וח העולים למעלה בג' ידות על ידי שם מ"ב וכן תרימו אותה ג' פעמים. או יאמר כן תרימו אותה כלומר כן כשמה חלה הרומז למ"ב ואחר כך תרימו אותה למעלה לקרבה לאור פני מלך חיים. או כן תרימו אותה בשיעור כשיהיה שיעור מ"ג ביצים כמספר חלה תרימו אותה. והכל על שם ג' הרמות הנזכרים הנוהגין בכל אדם ובכל הדברים כי כולם אין עלייתם כי אם על ידי האדם והבן זה. ועל כן אחר שלוש התרומות הוזכר עוד ג' לשונות תרומה שהוא תרומה כתרומת כן תרימו וגו' כי ג' הראשונות הם בחינת התחתונות העולים למעלה בחינת גוף רוח נפש. וג' האחרונות הם נשמה חיה יחידה שכל העולים עולים עד שם בחינת היחידה שהוא רשות היחיד יחידו של עולם. ודי בזה.