באר מים חיים, במדבר ט״ו:כ״אBe'er Mayim Chaim, Numbers 15:21
א׳מראשית עריסותיכם תתנו וגו'. רבים ראו כן תמהו שהכתוב אינו אלא כפלו של ראשון והוא מיותר כולו. ואמנם לפי מה שביארנו במקום אחר ושורש הדברים הוא כי הן אפילו במצוות ה' אם האדם עושה אותן כגולם מצות אנשים מלומדה מחמת ההרגל מאז מיום הולדו להניח טלית ותפילין ולילך בציצית ולשמור השבת והמועדים ולהתפלל בכל יום וכדומה, ואינו שם על לבבו קודם לחשוב מחשבות על מה זה מקיים אותן המצוות. ח"ו המצוות הללו הם כגוף האדם כשהוא בלא נשמה שאינו בגדר אדם כלל. ונקרא נפל אשת בל חזו שמש (תהלים נ"ח, ט') כי הוא כמו המפלת נפלים שהוא גוף בלא נשמה. כי עשיית המצוות בגשמיות עשייתן הוא הגוף שלהן. והמחשבה הנכונה שבהם, הוא החיות הרוחניות שלהם. וכשהם נעשים בלתי חיוּת הרוחניות הרי הם ממש כמו נפל אדם בלתי חיוּת ונקרא, רבים חללים הפילה (משלי ז', כ"ו). כי אף שמלאים מצוות, מכל מקום אין בהם מתום שיהיה בהם כוונה תמימה לה'.
1
ב׳ועל כן שוקלין הזכויות והעבירות בכף המשקל כמו ששנו רבותינו ז"ל (ראש השנה י"ז.) ר' אלעזר אומר כובשו וכו' ר' יוסי בר חנינא אומר נושא וכו' ועיין ברש"י שם. ולכאורה הלא במנינא סגי למנות הזכויות נגד העבירות מי שיהיה לרוב הוא יהיה המכריע. ואמנם כי אין מצוה אחת דומה לחברתה ואין עבירה אחת דומה לחברתה. והוא כדמיון מלחמת גוי אל גוי בכלי קרב שאם יעמיד אחד חיילות הרבה לרוב ואולם שהמה חלושים ועקורים חולים מוכנים למות. והשני יעמיד נגדו מתי מעט אבל המה גבורי חיל מלובשים שריון בכלי זיין. ודאי שאלו המועטים יתגברו על הרוב להכותם מכת מות כי אין כח בהם לעמוד נגד הגבורים. וכן באישי ישראל העומדים לבקש תפילה ותחנונים ביומא דדינא יום ראש השנה שכל העולמות נידונין בו והקב"ה חפץ חסד ורוצה שיתגבר הזכות על החוב. ואמנם כי הן אפילו באותן שזכויותן מרובין מעוונותיהם במנין. מכל מקום הנה הזכויות המה חלושים חולים בלי חיוּת כלל או במעט חיוּת בערך החיות שבער בלבו בעת עשותם באהבת ויראת ה'. ונגדם עומדין העבירות גבורים וחזקים בחיוּת רב לערך החיות והחשקות והבערת האש שבער בלבו בעת העבירה לחמדת הדבר ההוא. ובמה יערוך מלחמה וקרב נגדם באלו הנפלים שאין להם כח לעמוד. ועל כן תמים דעות ברוך הוא שאין לפניו משא פנים ומקח שחד ליקח שחד מצוה סתם בעד עבירה סתם. אינו חושב וסופר המצוות נגד העבירות רק שוקלן בכף המשקל איזה כבידה ואיזה קלה לפי ערך נתינת לבו של אדם אל המצוה או העבירה.
2
ג׳ואמנם מי שעיני שכל לו לא כן עושה כי בגשתו אל הקודש לקיים אחת ממצוות ה' אז מעורר מחשבתו ולבבו תחילה למה מקיים מצוה זו. ומתחיל לחשוב כי כן צוהו בוראו ברוך הוא וברוך שמו הנכבד והנורא. והוא חומד וחושק לעשות מצוותיו באהבה גמורה בשמחה רבה ועצומה ולזכרון בין עיניו לפני מי הוא עומד ואת מי הוא עובד ואיך כל מצוה ומצוה הוא כתרי כתרים להיות עולה ויושב בראש אלהי צבאות. ועל ידי זה יפול עליו אימה ופחד ויראה ורתת וזיע וחלחלה. ורואה לדקדק במצוותיו שיהיו נעשין על צד היותר טוב וכשר בכל הדיקדוקים והיותר נאה ויפה להיות ראוי למלך הכבוד. ומבין קצת לפי ערכו בטעם כל מצוה ומצוה הן מי שחננו אלהים ברזי התורה מקבלת מרן הרב האר"י ז"ל הנמסר לנו בקבלה איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה. והן בטעמים הפשוטים המבוארים בדברי חז"ל כמו במצות תפילין המורים על יחודו ואחדותו יתברך שמו בעולם כשנזכור נסים ונפלאות שעשה בהוציאנו ממצרים ואשר לו הכח והממשלה לעשות בכל העולמות כרצונו וכו' ולשעבד על ידיהם תאוות ומחשבות לבנו לעבודתו יתברך שמו והנשמה שבראש כולם יהיו משועבדים וכו' כנזכר באמירת לשם יחוד וכו'. ואכן כי לא באמירה תליא מילתא לומר הלשם יחוד כאמירת התחינה בלא לב ולב ח"ו. כי אם שיהיה כן באמיתיות הלב לשעבד הלב והמוח על ידי הבנתו בגדולת הבורא ויכולתו וממשלתו. וכן בציצית שעל ד' כנפות המורה גם כן על יחוד הבורא לומר שבכל צד ופינה שיפנה יזכור בה' אלהיו. ומורים על שמותיו יתברך במנין החוטים והכריכות והקשרים כנודע למי שחפץ לידע עניני מצוותיו יתברך שלא יעשם כמצות אנשים מלומדה.
3
ד׳והעיקר בכל הטעמים ובכל הכוונות, קשירת הלב באהבה ויראה, והכוונה לקיים מצות בוראו שצוה בזה, ולעשות רצונו יתברך כדי שיהיה נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו שלא על מנת לקבל פרס בשום צד, ולתקן שורשם במקום עליון בשיעור קומה ולקשר נפשו ולהדביקה אל שורשה שורש אור אין סוף ברוך הוא הנעלם במצות הבורא להשלים אילן העליון ואדם העליון ולחבר הדודים וליחוד קודשא בריך הוא ושכינתא וכו' לאוקמא שכינתא וכו' ולגרום שפע בכל העולמות ולתקן הניצוצות וכו' לגרום זיווג בשם המיוחד וכו' כידוע. וכל אלה עיקרים הם לתת הלב לכל הדברים האלה קודם עשיית המצוה, אף לישא כל זאת על שפתיו לומר בפה מלא כל אלה. ועל ידי הבנתו במצוות ה' איך שכל מצוה ומצוה רומזת לשמו יתברך במנין ובמספר ובשורש החפצים ההם שהמצוה נעשית בהם למעלה. הנה שם ה' נקרא על כל מצוה ומצוה ואורו ברוך הוא חופף על גוף המצוות כדמיון הצורף שלוקח חתיכת כסף או זהב וחוקק עליה צורת המלך שעל ידי זה נתעלה החתיכה הלז בעילוי רב להיות שעליה נחקק פני המלך, ועתה אין ערך ודמיון לשויה. וכן במצוה שהוא חפץ מחפצי הארץ כמו האתרוג והלולב או חוטי הציצית וקלפי התפילין. כאשר האדם שם מחשבתו עליה באמת לשם ה' ומבין איך ששם ה' נקרא על זה. הנה נתעלה זה החפץ למעלה למעלה להיות שם אור פני מלך מלכי המלכים הקב"ה נקרא עליו. ועל זה נאמר וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם. פירוש כי הזכירה במצוות ה' להבין אשר זה מצות ה' הוא, ושמו כביכול נקרא על זה. הנה בזה ועשיתם אותם שעושה ומתקן את הדבר ההוא מחדש להיות בעשיה חדשה ודבר אחר ממה שהיה. שעתה הוא יקר הערך ואין ערוך אליה בהיותה מצות ה'.
4
ה׳ואפשר לזה רומז הכתוב (ויקרא י"ח, ה') ושמרתם את חקותי וגו' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה'. פירוש שתשמרו אותם בבחינה זו אשר יעשה אותם האדם שיעשה חפצי המצוות מחדש לתקנם בעשיה חדשה באור שם ה' עליהם. ובאיזה אופן יהיה זה, אומר הכתוב וחי בהם. כלומר שיעשה המצוות בחיוּת הרוחניות חיוּת בוערת באהבה ויראה ובכל הבחינות הנזכרים שלא יעשם כגולם בלתי חיוּת כוונות המחשבה. או יאמר וחי בהם כלומר שיניח חיוּת בהמצוות ההם שלא יעשה בבחינת הנפל גוף בלא נשמה. או יאמר וחי בהם אני ה'. כלומר לעורר בהם בחינת החיות הזה שאני ה' הוא המצוה עליהם ורצוני ושמי נקרא עליהם ואז ודאי ועשיתם אותם בתיקון החדש.
5
ו׳והנה נודע אומרם ז"ל (במדבר רבה י"ג, ו') מן היום הראשון שברא הקב"ה את העולם נתאוה לדור עם בריותיו בתחתונים. ובחינת הדירה הוא על אופן האמור כשלוקח אדם פרי מפרי הארץ או שאר חפצים מארץ התחתונה הלזו ומשרה עליהם שם ה' וקדושתו לתקנם בעשיה חדשה הרי שמו יתברך שוכן בתחתונים כמו בעליונים כיון שנחקק על חפצי העולם אורו ברוך הוא ויחודי שמותיו. וממילא כל בחינת הגשמיות אשר בדברים ההם הנמשכים משורש הרע כולם בטילין ומבוטלין עבור אורו ברוך הוא ומתמעטין והולכין. וחיות הרוחניות שבדבר ההוא מיום בריאתו מתעורר עתה ביותר ויותר מול אור ה' החופף עתה מלמעלה ושניהם כאחד מסייעין זה לזה לבטל הרע מיסוד עפר הגשמיות שבו כי באה עליו המלחמה פנים ואחור ואז נתגדל ונתקדש שם ה' בכל הדברים התחתונים שלזה היה עיקר הבריאה להרחיק החפצים הללו רחוק מאוד מאור פניו יתברך ואחר כך יתקרבו אליו מן המרחק הגדול על ידי עבודת האדם שבזה יטיב לכל העולמות כמו שהארכנו כמה פעמים בזה, ואז דירתו יתברך בתחתונים כי בכל דבר ודבר נתבטל בחינת הגשמיות והרע שבו ונתרבה אור חיות הקדושה אור פניו יתברך בכל מקום ומקום והוא שוכן בתוכם ואת זה חפץ.
6
ז׳ואכן כי הנה זה הכל נכון בדברים הנלקחים למצוות ה' שעל ידי חיוּת המצוה שורה אור ה' על הדבר ונעשה לו דירה בתחתונים ואולם בכל דברי העולם הנלקחים לדברי הרשות כמו כל התבואה הנלקח לאכילת האדם הוא וביתו וכל אשר לו וכל המלבושים שלובשים. לכאורה אין בהם במה להשרות שם ה' עליהם כיון שאינם נלקחים למצוה. אשר על כן גם על זה נתחכם האדון ה' צבאות וצונו בכל חפצי העולם שטרם הגיע הנאתן אל האדם, יעשה בהם מצוות ה' כמו התרומה מן התבואה, והחלה מן העיסה, וראשית הגז מן מלבושי האדם, וזרוע ולחיים וקיבה מבשר בהמה, ופיאה ממה שבשדות ואילנות ובכורים לה' וכדומה. וכאשר יעשה אותם האדם וחי בהם. כלומר שיתן חיוּת בהמצוה לעשותן באהבת ויראת ה' ולהבין על ידי זה כי לה' הארץ ומלואה והכל שלו הוא. הוא בראם והוא נתנם לאשר ישר בעיניו, וצוה להפריש מהם כמה וכמה עד הגיעם למאכל אדם כי כל אלה הכל שלו הוא ואין אדם העובד את האדמה כי אם כאריס באדמת ה' למחצה ולשליש ורביע, ובזה משרה מלכות הקב"ה כביכול בכל הדברים התחתונים. כי לא מבעיא שהתרומה עצמה וכל המורם לה' מכל הדברים קודש הם לה', כי אם גם הנשאר אחריהם שורה בם אור קדושתו יתברך להיות ניכר שם ממשלתו וכוחו יתברך ושמלכותו בכל משלה. ובזה נתיחד שמו של הקב"ה בעולמו בתחתונים כמו בעליונים ונעשה לו דירה בתחתונים כמו בעליונים ונתיחד יחודו יתברך בכל העולמות ואשתמודע אלהותו יתברך בעילאי ובתתאי כמאמר אליהו זכור לטוב (בתיקוני זוהר י"ז:) ואנת אשתמודע מעילאי ומתתאי ואז והיה ה' אחד ושמו אחד כי אין דבר חוץ ממנו ואין מלא נימא יוצא מאחדותו יתברך.
7
ח׳ולזה אמר הכתוב מראשית עריסותכם תתנו לה'. ולכאורה היה לו לומר ראשית עריסותכם תתנו כמו למעלה. ואכן יאמר כי מראשית עריסותכם, על ידי זה החתיכה חלה שאתם נותנים תתנו לה' פירוש שתתנו כל העיסה כולה בזה לה' להיות בבחינת ועשיתם אותם שישרה אור פני מלך חיים על כל העיסה ויתבטל אחיזת הרע והגשמיות ממנה להיות תחת ממשלת הקב"ה ויתגלה מלכותו בכל הארץ כי לה' הארץ ומלואה. והיא תרומה לדורותיכם. פירוש שזאת לכם לתרומה והתרוממות לדורות עולם כי עד כמה וכמה תגדל שכר האדם העובד בזה, המקרב את הארץ ואשר עליה לה'. כי הוא העושה שלום בפמליא של מעלה ושל מטה ליחדן לאחד ולהמליך מלכותו יתברך בארץ התחתונה שאין קץ לשכרו, כי זה עיקר תענוג ונחת רוח הבורא, והשכינה מתקשטת בזה בקישוטין דלא הוו והאיש הזה נתגדל ונתרומם למעלה למעלה כדמיון אוהב המלך אשר מוסר נפשו להביא את בן המלך ממרחקים אצל אביו שנעשה זה מקורב אל המלך בחשיבות גדול לעילא לעילא, וחוץ מברכת ה' שמגיע לאדם הזה על ידי זה. כי על ידי העלאת המיין נוקבין הזה שמקרב למעלה התחתונים לה', תיכף ירד ויושפע בחינת המיין דוכרין בכל מיני ברכות וישועות ושפע רב לכל העולמות, ומשם על שורש נשמת אדם הזה לברכו בשפע וברכה בפרנסא דנשמתא ופרנסא דגופא, והוא תרומה לדורותיכם ודאי. וכל ימי הדורות לעולמים כשיתנו זאת על לבם שכל הארץ של ה' הוא ויראו בכל כוחם להחזיר האבידה לבעלים על טוב כוונתם בכל דברי הרשות לשם ה', ודאי תרומה גדולה יהיה זאת להם וכאמור.
8