באר מים חיים, במדבר ט״ו:ל״טBe'er Mayim Chaim, Numbers 15:39
א׳והיה וגו' וזכרתם וגו' ועשיתם אותם. עיין בדברינו למעלה בפסוק מראשית עריסותיכם תתנו שפירשנו בזה.
1
ב׳ולא תתורו וגו' אשר אתם זונים וגו'. יתבאר על דרך שאמרנו על פסוק (משלי ט', ה') לכו לחמו בלחמי וגו'. כי הן אמת אשר מי שנגע יראת ה' בלבבו והתחיל ללקט אורות נתיבי אלהינו יתברך ללכת קצת בדרכי עבודתו אהבתו ויראתו. נפשו יודעת מאוד כי אי אפשר להתחיל בעבודה על דרך האמת שלא להשטות עצמו, כי אם אחר פרישות כל התאוות וחמדת הבלי הזמן ותעתועיו ממאכל ומשקה וזיווג עם אשתו ומלבושי כבוד ותפארת מן האדם. כי כל עוד כח בו ותאוה בלבבו לכל אלה, לא יתכן אליו העבודה באמת כי יערבב בה כמה פניות ויצא חוצה ח"ו בכמה דרכים דקים בעירוב מחשבות למענו גם כן. ולא מבעיא שלא בשעת התורה והתפילה והמצוות שיבוא בקרבו כמה מחשבות חוץ מדברים הנוגעים לעסקי גופו ואשתו ובניו שלא ביחוד לשם עבודתו יתברך. כי אם אף בעת עומדו לשרת את פני אלהיו בתורה ותפילה ומעשים טובים, כמה פניות ומחשבות חוץ יבוא בקרבו לבלבלו ולהוציאו מכוונת אמת שיהיה בלתי לה' לבדו. ואין ספק שלא יתכן העבודה השלימה כי אם בפרישות התאוות מכל וכל בשלימות שלא יחמוד אליהם כלל ולא יחשוק אותם בלבבו לעולם ויהיו נמאסין ומבוזין בעיניו בתכלית, כידוע לכל משכיל. וכבר כתב החסיד הקדוש בחובת הלבבות (שער חשבון הנפש אופן כ"ה) כי כאשר לא יתכן האש והמים בכלי אחד כן לא יתכן אהבת עולם הזה ואהבת הבורא בלב אחד ודי בהערה זו.
2
ג׳ואכן כי עתה ידמה האדם כאשר יקבל עליו עבודתו יתברך. אשר חלילה לו מעתה לאכול כלל כי אם לעתים רחוקות להחיות נפשו מעט והשאר יתענה, ולא להלביש עצמו בבגדים כלל כי אם מעט מן המעט וזאת בלויי סחבות המבזים לובשיהם, ולבוא אל אשתו פעם אחת ביובל לקיום המין לא זולת. ונמצא אשר ח"ו לתוהו ברא הקב"ה כל אלה בעולמו כמו בשר וכל מיני פירות ובגדי כבוד וכדומה. כי די בלחם צר לבד ולהלביש עורות עזים על בשרו לעמוד כך לעולמים. לא כן אחי כי לא לתהו בראה כי אם לשבת יצרה וכל פעל ה' למענהו וכל הנברא לכבודו ברא. ובכל הדברים שבעולם יש בהם אור וחיות מאת ה' המהוום תמיד ומעמידם על עומדם כי אלמלי יצויר העדר שפעו וחיותו יתברך מן כל הנמצאים שבעולם אף על רגע אחת היו כל העולמות כלא היו והיו לאפס ואין. ואך הנה בטובו הוא מחדש בכל יום תמיד בכל רגע ורגע מעשה בראשית. וחידושו הוא שמשפיע תמיד אורו וחיותו לכל הנמצאים כאשר בראש הבריאה שהאיר באורו לכל דבר ברוח פיו יתברך והמציא את כל הנמצא. כן עד עתה מאיר בכל רגע ורגע מאורו יתברך לכל הבריאה להעמידם על קיומם ומכונם. ובלא זה היה כל העולם לאפס ואין. ונמצא איך יאמר האדם שיבזה בלבו כל הדברים והם כולם מלובשים באורו יתברך.
3
ד׳ואכן כי אמת שצריך האדם למאס בלבבו בתכלית המיאוס כל בחינת הגשמיות שבדברים ההם הנוגעים לתאות גופו שלא לצורך עבודתו יתברך. כי כל התאוות שאינם לשמו יתברך באמת הם מבוזים כטינוף הצואה ויותר. אבל יאהב ויחמוד לאור ה' אשר בדבר ההוא לעובדו יתברך בזה עבודה תמה לברך עליהם ברוך שככה לו בעולמו לאכול ולשתות מאשר חננו ה' בזה השולחן אשר לפני ה' באימה ויראה באהבה ושמחה לשמו יתברך לקרב הדברים האלה לה' אלהיו על ידי כוונות הראוין ורצוין לפניו יתברך שביארנו קצתם בכמה מקומות. ולהתפאר בבגדי כבוד לפניו יתברך בעומדו לשרתו ולברך בשמו בזה אלי ואנוהו. ולהכין בגדים חשובים לשבתות ומועדי ה' להיות בזה נחת רוח לפניו ברוך הוא. וכל זה שלא לערבב בו מחשבה קלה להנאתו ותאותו כי אם ביחוד לה'.
4
ה׳ועל אופן זה ודאי שאסור לאדם להרחיק עצמו מדברים שחננו ה'. אדרבה לראות תמיד לקרבם לעבודתו באכילה ושתיה ובגדים וכסף וזהב ודירה נאה וכל החפצים הטובים הנאים למי שיודע בהן דרכי עבודתו יתברך ונפשו יודעת קצת שורש כל החפצים שבעולם הזה בשמי השמים במרכבה העליונה בכדי להעלותם לשרשם ולעשות בהם יחודי וזיווגי שמותיו יתברך ולהמליכו ולהמשילו יתברך על כל הדברים התחתונים האלה לקחת כולם לעבודת ה' שיהיה מלכותו בכל משלה כאשר הארכנו בבחינה הגבוה והנורא הזו במקום אחר.
5
ו׳ולזה אומר הכתוב אשר התורה מכרזת ואומרת (משלי ט', ה') לכו לחמו בלחמי, כלומר לא תסברו שמי שמקבל עליו עול תורה צריך להתענות כל ימיו להרעיב נפשו תמיד. לא כן, כי לא ירעיב ה' נפש צדיק. ולכו לחמו פירוש אכלו לחם, אבל בלחמי. פירוש שלא למענך ולמען תאות גופך כי אם בלחמי על דרך התורה והמצוה בכוונות הרצויין לפני מי שאמר והיה העולם. ולא לחם לבד כי אם אפילו ושתו ביין מסכתי כי גם יין בריה מה' הוא ושורשו גדול למעלה במקום יין המשומר בענביו. ואך כי הוא אסור במגע נכרי שלא לשתותו כנכרי למען תאות הגוף כי אם ביין מסכתי על דרך התורה. כי זכה משמחו וזכה נעשה ראש כמאמר חז"ל (סנהדרין ע'.). ולא זה בלבד שאדם מצווה ומותר לו להכניס בדברי הרשות לשם ה' יתברך כי אם אף במדות הגרועות האסורות לנו מכל וכל שהם מתועבים לפני ה' בתכלית התיעוב. מכל מקום אם האדם נכנס בהם לשם ה' באמת ובתמים הרי הם חביבים ומרוצים מאוד לפניו. והאדם מוכרח להכנס גם בהם אף שהוא מסירת נפש ממש כי הלא הם מדות האסורות. מכל מקום לשם ה' חביבים הם. כמו האכזריות שהוא מדה גרועה ומתועבת מאוד וכמו שאמרו חז"ל (עיין יבמות ע"ט.) האכזרי צריך לחוש ליחוסו שאין האכזריות מצויה אלא בגוים עובדי עבודה זרה ולא בישראל כי הם רחמנים בתולדותם. והגבעונים שהראו אכזריות על בני שאול נאמר בהם (שמואל-ב כ"א, ב') והגבעונים לא מבני ישראל המה. ונאסרו מלבוא בקהל ישראל על ידי זה כמו שאמרו (ביבמות ע"ח:). מכל מקום אדם העושאה לשם ה' להתאכזר על הרשעים לרודפם עד חרמה כשהשעה נצרך לזה, חביבה היא וחשובה לפניו. צא ולמד מה שקרה לשאול מלך ישראל כשריחם על אגג מלך עמלק ועל מיטב הצאן והבקר ואמר אם אדם חטא בהמה מה חטאה. הנה מאסו ה' ממלוך על ישראל עבור זה ויצא בת קול מן השמים ואמר לו (קהלת ז', ט"ז) אל תהי צדיק הרבה כמאמר חז"ל (יומא כ"ב:). ובביאור אמרו חז"ל בזה (בילקוט שמואל רמז קכ"א) כל שהוא רחמן על אכזרי לסוף נעשה אכזר על הרחמנים. וכן בכעס וגבהות וכל מדות האסורות, אם אדם עושאן לשם ה' טוב וטוב הוא. ואפילו בעבירה גמורה אמרו חז"ל (נזיר כ"ג:) גדולה עבירה לשמה, מיעל אשת חבר הקני אשר בין רגליה כרע שכב ונאמר עליה (שופטים ה', כ"ד) מנשים באוהל תבורך, מאן אינון נשים באוהל שרה רבקה וכו'. ואפשר לזה יאמר הכתוב (תהלים קי"ט, ג') אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו. כלומר כשגם בדרכיו של העבירה הלכו, מכל מקום שמרו עצמן ולא פעלו עולה וכיוונו בה לשם ה'.
6
ז׳ולזה אמר הכתוב כאן אחר שהזהיר על מצות ציצית על ארבע כנפות כסותו המורה שבכל צד שיפנה יזכור את ה', ולא יעשה דבר כי אם עבודתו יתברך. וכאשר אמר וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם כלומר שלא תעשו שום דבר אחר כי אם מצוותי ולא דבר חוץ ממנו (כמאמר חז"ל (יומא י"ט:) על פסוק (דברים ו', ז') ודברת בם בם ולא בדברים אחרים. וכן ועשיתם אותם ולא דבר אחר). ופן יסבור האדם שאין לו רשות לשום דבר גופניות לדרוך בה רק יומם ולילה לעסוק במצוות התורה. על כן אומר לא כן כי ולא תתורו אחרי לבבכם וגו' אשר אתם זונים אחריהם. פירוש כי באמת אתם זונים אחריהם, וזונים הוא מלשון מזון כמו שפירשו ברחב הזונה פונדקיתא (תרגום יונתן ביהושע ב', א'). כלומר כי הרשות נתונה לכם ואתם מוכרחים להיות ניזון אחריהם ליהנות מכל חפצי העולם הזה. ורק שלא יהיה בתאות לבבכם ועיניכם לחמדת הגוף הנגוף לבוא לבית רחב הזונה להרחיב המזון לתאות לבכם. רק,
7