באר מים חיים, במדבר ט״ז:א׳Be'er Mayim Chaim, Numbers 16:1

א׳ויקח קרח וגו'. דרשות רבות דרשו חז"ל ומפרשי התורה בפרשה זו וגם אנחנו נפרשהו לפי קט שכלינו על כמה פנים. וזה יצא ראשונה. הנה כבר הארכנו כמה פעמים בבחינת שני מיני הטובות שה' הטוב מיטיב לעמו ישראל ומושיעם מצרותיהם. האחד על ידי הנסים הנגלים המופלאים לעין כל, הנעשים בשיבור כל טבע העולם, והכנעת מערכת מזלות השמים וכוכביהם. כמו בנס קריעת ים סוף והורדת המן והבאר והשליו. ובחינה זו הוא המשמח אלהים ואנשים כי שמו של הקב"ה שם הוי"ה המהוה את כל שהוא המשדד ומשבר כל בחינת הטבע, נתגדל ונתקדש לעין כל בעשותו נוראות שלא בטבע העולם. כמאמר הכתוב (יהושע ב', י'-י"א) כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף וגו' ולא קמה עוד רוח וגו'. וגם שם עם בני ישראל נתרומם ונתגדל בעיני כל העמים תחת כל השמים ויאמרו הכל כי הגדיל ה' לעשות עם עמו לתת להם נחלת גוים בשבירת כל טבע העולם ומקריו. וגם בני ישראל עצמם נכנעין ונשברין בלבבם לפני ה' אלהיהם לירא מפניו יראה עצומה בראותם כבוד גדלו וכח ידו החזקה. ונקרא אז בכתוב (איכה ד', ט"ז) פני ה' חלקם. כי בחינה זו נקרא פני ה' שכביכול הקב"ה וברוך שמו נראה וניכר לכל, כאדם שרואין אותו בפניו. ואין אחד יכול להכחיש כי נס זה לא מה' הוא כאשר חרטומי מצרים בעל כרחם הודו וענו ואמרו (שמות ח', ט"ו) אצבע אלהים היא. ובקריעת ים סוף נאמר בגלוי לעין כל (שם י"ד, ל') ויושע ה' ביום ההוא. שהיה גלוי לעין כל ונראה כי הוי"ה המהוה, הושיע להחריב את הים ליבשה. כי ניכר ה' בזה על ידי פעולותיו. ועל כן פני ה' חלקם זה חלק ישראל לבד שיושיע להם ה' אלהיהם בפנים הנראין ונגלין לעין במופתים למעלה מן הטבע. אבל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום שידעו בראותם כי נעשה בהם שפטים כי זה ודאי מה' הוא שהוא שלא כטבע. לפי שאין הקב"ה כביכול מפליא להם ענינים שלא כטבע, רק כאשר נצטרך לישראל לנער פרעה וחילו בים סוף עבור ישראל. אבל להם בעצמם כשעושה ה' בהם שפטים עושה הכל מלובש בטבע העולם כדי שלא יבינו כי מאת ה' הוא, ויתלו במקרה הטבע כי משגיא לגוים ויאבדם (איוב י"ב, כ"ג). ולזה נאמר (איכה שם, ט"ו) אמרו בגוים לא יוסיפו לגור פני ה' חלקם לא יוסיף להביטם פני כהנים לא נשאו וגו'. פירוש שהגוים אמרו כי לא יוסיפו עוד לגור מפני ישראל לפי שפני ה' חלקם לא יוסיף להביטם. כלומר לא יוסיף עוד להביט בם בפני ה' שהוא חלקם מאז, לפי שפני כהנים לא נשאו וגו'. ולא יוסיף עוד להפליא נוראות אליהם למעלה מן הטבע. ובדרך הטבע ודאי שהם חזקים ביותר מישראל, כי אין ביניהם עוסקי תורה הקדושה להתיש כוחם ומעולם לא שיבר אחד מהם עצמותיו על ה', כקטן מישראל. ועל כן חלק ה' עמו. כי הקב"ה צריך להנהיג את ישראל בבחינת שם הוי"ה המהוה למעלה מן הטבע. כיון שנתן להם התורה להתיש כוחן, מוכרח הוא לנהלם למעלה מהטבע. מה שאין כן בגוים שמלך אלהים על גוים, לא חלק ה', כי אינם זוכים לבחינה זו להנהגה למעלה מטבע לעולם.

ב׳והבחינה השנית בישראל היא, כי הן אשר אף שאני ה' לא שניתי ותמיד בידו כח המהוה להתהוות עולם מחדש לעשות נסים ונפלאות בשיבור טבע עולם הזה להיות נראה פני ה' תמיד על ידי שידוד המערכות. מכל מקום לפעמים המניעה הוא מאתנו בני ישראל כשאין עבודתינו עולה לפניו בלמעלה מטבע כוחי הגוף לעובדו בבחינת בכל נפשכם אפילו הוא נוטל את נפשך ולשבר כוחי גופו מכל וכל בשביל עבודתו יתברך. רק העבודה אינה אלא בדרך טבע העולם וטבע מזג הגוף שלא לענותו ביותר מטבעו. אז גם הוא יתברך לא יעשה נפלאות לנו למעלה מהטבע כי (איוב ל"ד, י"א) הן פעל אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו (כאשר הארכנו מזה במקום אחר). וכמאמר חז"ל (סנהדרין צ"ח:) אמור מעתה ראוין היו ישראל להעשות להם נסים בימי עזרא כו' אלא שגרם החטא וכו' עד כאן. ומוכרח הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו להלביש את נפלאותיו ונסיו בתוך דרך הטבע וסיבה מסיבות העולם. כמו לתת בלב כורש שיצוה לבנות בית המקדש אף שזה ודאי מאת ה' הוא. כי מה נשתנה כורש מכל מלכי אדמה שירצה הוא בבנין המקדש יותר מכולם אם לא שה' הטוב נתן זאת בלבבו. מכל מקום כיון שנתלבש בטבע וסיבות העולם, יוכל המתעקש לסבור ולומר מקרה הוא שקרה כן בסיבה מן הסיבות שהוא רצה ולא הם. או נס מרדכי ואסתר אף שודאי פלא מאת ה' הוא שיהפך לבב אחשורוש מכל וכל ולצוות עוד להרוג אוהבו מעודו המן בן המדתא, ולהרוג בעמו ביום אשר חשבו על היהודים. מכל מקום אין הנס נגלה לעין כל, כי יוכל המחוסר אמנה לומר מקרה קרה שבלילה ההוא נדדה שנתו וקראו לפניו טובת מרדכי עליו, ואסתר המלכה נשאה חן בעיניו עד שנעשה כך ולא ח"ו מאת ה' הוא. ועל כן לא נזכר בכל מגילת אסתר שום שם הוי"ה מפורש רק ברמז במאמר אסתר (ה', ד') י'בוא ה'מלך ו'המן ה'יום שהוא ראשי תיבות הוי"ה (כמו שאיתא בדברי הרב האר"י ז"ל בכוונת שמות היוצאין מן המגילה) כי באמת כל בחינת הנסים בעולם הוא מבחינת הוי"ה המהוה חדשות בארץ. ואך לפי שהיה הנס בהסתר בתוך דרך הטבע לא הוזכר שם הוי"ה מפורש רק ברמז לומר כי מאתו הוא ובהסתר (ועיין בסידורו של שבת (שורש ב' ענף ב' עלה ח') ביארנו בזה בדבר נכון בעזרת ה' יתברך אומרם ז"ל (חולין קל"ט:) אסתר מן התורה מנין שנאמר (דברים ל"א, י"ח) ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא. כי זה נקרא הסתרת פנים שפנים הנגלים נסתרים עתה בסיבות העולם. תדרשנו משם ולא נכפיל).

ג׳ובזה אפשר לפרש מקראי קודש שנתקשו בהם מפרשי התורה במה שאמר משה (שמות ל"ג, י"ב-ט"ז) ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח וגו' ועתה אם נא מצאתי חן וגו' הודעני נא את דרכך וגו' וראה כי עמך הגוי הזה ויאמר פני ילכו והניחותי לך ויאמר אליו אם אין פניך הולכים וגו' ובמה יודע איפוא כי מצאתי חן וגו' הלוא בלכתך עמנו ונפלינו וגו'. כי משה כשמעו מהקב"ה שאמר לו הנני שולח מלאך לפניך וגו' לא הבין כוונת הקב"ה בזה. כי הלא גם מלאך אלהים לא יעשה דבר כי אם בשם ה' וכמאמר הכתוב (שם כ"ג, כ"א) כי שמי בקרבו ומה ישתנה בשליחות הזה. ולזה אמר ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי וגו' פירוש מה יהיה ענין שליחות זה ומי ילך עמנו. ועתה אם נא מצאתי חן וגו' הודעני נא את דרכך ואדעך. כלומר אדע נא דרכיך בזה על איזה אופן הוא אם ח"ו רעה גמורה הוא או אינו כל כך. וראה כי עמך הגוי הזה. פירוש וצריך אתה לחוס עליהם שלא תרע להם בדבר קשה ח"ו. ולזה, ויאמר פני ילכו והניחותי לך. הודיע דרכיו למשה בזה כי זה כוונתו שיסלק בחינת הנסים הנגלים המופלאים המכונים על פני ה' וזה פני ילכו בחינת הפנים זה ילך מאתכם שלא תראו פני עוד בנסים נגלים ואך אף על פי כן והניחותי לך שאנחה אותך אל הארץ (כי תחילה אמר לו (שם ל"ב, ל"ד) לך נחה וגו' שהוא ינחם ועתה אמר והניחותי שאני אנחה אתכם) ולא תירא מרעות אשר ימצא אתכם כי על כל פנים אעשה נפלאות להם להביאם לשם רק שיהיו מלובשים בטבע העולם שלא יראו פני. ועל כן ויאמר אליו אם אין פניך הולכים אל תעלנו וגו' אם לא יהיו בחינת הפנים בנסים נגלים אל תעלנו כלל כי ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן וגו' אני ועמך הלוא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה כאשר כתבנו למעלה אשר בזה נפרשין ישראל מכל האומות שהם חלק ה' ורואין נסים בהתגלות פני ה' שלא בטבע. ולא כן אומות העולם שמלך אלהים על גוים להתגלגל עמהם רק בטבע לא יותר. ולזה ויאמר ה' אל משה גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה וגו' כי כן באמת נעשה שהושיע ה' לישראל בנסים מופלאים כמו בשמש בגבעון דום ובהפלת חומת יריחו על ידי השופר וכדומה.

ד׳והנה כשם שבחסדי ה' וטובותיו הנה לפעמים מעוטף הישועה והטובה בטבע העולם שאיש בער לא ידע אם מה' הוא. כן ח"ו להיפך בבחינת היסורים ועונשי האדם, אשר איש המשכיל על מוצא דבר מבין שכל העונשים מאתו יתברך הוא, והכל לטובת האדם טובות אמת על כמה בחינות שביארנו בחיבורנו סידורו של שבת (חלק שני דרוש השלישי פרק ב') כי את אשר יאהב ה' יוכיח (משלי ג', י"ב). ושלוש מתנות נתן הקב"ה לישראל וכולם לא ניתנו אלא על ידי יסורין כמאמר חז"ל (ברכות ה'.).

ה׳ואפשר שעל זה שואלין את האדם בעת משפטו אחר מיתתו צפית לישועה (שבת ל"א.). כלומר אם לבבו היה תמיד צלול וברור ובטוח בחסדי האל הטוב שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד וגם זו לטובה כי רצונו תמיד להיטיב לבריותיו לזכותם ולא לחייבם, לכפול שכרו בעולם הבא על ידי היסורין, או לזכך נפשו ורוחו ונשמתו מכל חטא ועוון על ידיהם כאומרם ז"ל (ברכות שם) מה מלח ממתקת את הבשר אף יסורין ממרקין כל עוונותיו של אדם, או להזכירו על ידי היסורין שישוב אל ה' אלהיו. כי כשהאדם בטובה נשכח מאתו שם ה' והולך בשרירות לבו. וכשבאין עליו יסורין נזכר בה' וישוב אל ה' וירחמהו כמאמר חז"ל (סנהדרין ק"א.) נענה רבי עקיבא ואמר חביבין יסורין וכו' עד אלא מכל טורח שטרח בו ומכל עמל שעמל בו לא העלהו למוטב אלא היסורין שנאמר (דברי הימים-ב ל"ג, י"ב) וכהצר לו חלה את פני ה' אלהיו כו'.

ו׳וכל זה הוא טוב, אם זה נותן זאת אל לבו שכל זה טובה מה' הוא, ומצפה לישועה על ידי זה באחד מהבחינות אשר ביארנו. אז נאמר עליו מאמר חז"ל (ברכות שם) והמקבלן באהבה יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצליח. והקב"ה מקבל תענוג ונחת רוח מזה, אף שבאמת הלא בכל צרתם לו צר (ישעיה ס"ג, ט') ובזמן שהאדם מצטער שכינה מה אומרת קלני מראשי כו' כמאמר חז"ל (סנהדרין מ"ו.). מכל מקום כשזה מקבלן באופן הנאות באמונה שמה' הוא לטובתו, ומקבלן באהבה ושב בתשובה על ידיהם. הקב"ה מקבל תענוג ונחת רוח מזה כיון שבא טובה לאדם על ידיהם. ואמנם הכסיל שאינו משכיל על דבר טוב לומר כי אין דבר נעשה בלתי השגחת הקב"ה, ואף הטבע הוא מלא השגחה, ועל מה עשה ה' ליסרני, אם לא לטובתי נשברה רגל פרתי, וכדומה ביסורין. רק מדמה בנפשו כי זה מקרה הוא שקרה ממקרי העולם ופגעיו בטבע שלא בהשגחה, כי פגעו רוח רעה משעות רעות המתרגשות לבוא לעולם, ומקרה אחד יקרה את כולם והיה כצדיק כרשע. כדרך אמירת איש הבער, והללו שאינם מאמינים בה'.

ז׳ועל שני בחינות אלו אמר הכתוב (ישעיה מ', כ"ז) למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה' ומאלהי משפטי יעבור. כי ידוע אשר יעקב וישראל מורים על שני בחינות אנשי ישראל. שפחותי ערך שבהם והמוני העם מכונים על שם יעקב, והחשובים מכונים על שם ישראל. ואמירה מורה בלשון רכה או אמירה בלב, ודיבור לשון קשה (תנחומא צ"ו, י"ג). ועל כן הנה המוני עם ישראל כשרואין בטובות שהקב"ה עושה להם ומושיעם בעת צרתם בדרך טבע העולם, אינם מאמינים כי זה מה' הוי"ה המהוה הוא בנס, רק שמלבישו בטבע. וסוברים שכן מקרה הטבע והמזל, להוושע אז ולהיות לו טובות. ואולם החשובים שבישראל שיש להם מצוות ומעשים טובים, כשרואין ח"ו לפעמים ביסורים הבאים עליהם, מתרעמין על הקב"ה כביכול, לומר כי עזב ה' את הארץ ביד מערכת המזל ומקרה הטבע, והאדם מתיסר שלא על פי הדין, כי אם במקרה והוראת המזל. וכאשר ענה איוב בראותו ביסורין הבאין עליו והוא היה צדיק בעיניו, פתח לקלל יום הולדו וליל הריונו, לומר כי יומו גרם לו היסורין האלה במזלות השמים ואמר (איוב ט', כ"ב) אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה, עד אחר כך שפתח לו אליהוא בן ברכאל הבוזי את עיניו והראה לו כי (שם ל"ד, י"ב) לא יעות האל משפט והצור תמים פעלו, והכל מאתו הוא לטובת אמת לפני האדם כנאמר.

ח׳ולזה אמר למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי וגו'. פירוש כי יעקב המורה על פחותי העם אומרים בפיהם ובלבבם שנסתרה דרכם מה' שאין ה' בקרבם מכל הטובות שעושה להם. ולא שייך בזה לדבר קשה כי הלא טוב. ותדבר ישראל, כי ישראל החשובים מדברים קשה לומר ומאלהי משפטי יעבור כמו שכתוב (איוב כ"ז, ב') חי אל הסיר משפטי, כי מגיע להם יסורים בחנם על ידי מקרה העולם שלא בהשגחה. ומתמיה הכתוב ואומר הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה'. פירוש אף אלהי עולם שהוא בחינת אלהים המנהיג עולמו בטבע, הכל מאת ה' הוא. שהטבע מלא השגחת ה' והוא המנהיג עולמו בחסד וברחמים הן בטובות והן ביסורין הכל הוי"ה שם הרחמים שם. רק שהוא מלובש בטבע העולם בהסתרת פנים שאין אתם זוכים להשגחה לנסים נגלים, למיעוט עבודתכם לפניו. כי הוא יתברך לא ייעף ולא ייגע וגו' ואין דבר קשה לפניו כביכול לשבר כל העולם הזה ברגע כמימריה. ואף בטבע העולם וכי ח"ו עייפות לפניו לומר שאינו רוצה להשגיח על עולמו שהוא יגיעות לפניו. ח"ו ח"ו אין זה בחיק הבורא יתברך. והלא כל העולם כולו נסקרין לפניו בסקירה אחת, וברגע אחת תופס כל העולם כולו. ומפני מה לא ישגיח על בריותיו שברא, לנהלם בדין ובמשפט לא להניחם לפי טבע המזל להגביה לזה ולהשפיל לזה במקרה ח"ו. ח"ו לומר כן. והאומר כן הוא פתי וסכל סומא לא ראה מאורות מימיו כופר בהשגחת האל. כי אם ודאי שהטבע והמזל הכל בהשגחה מאתו יתברך. שתרד נשמה זו במזל זה ונשמה זו במזל זה ולסבב כל סיבות העולם בהשגחה מאתו יתברך. ואך ההשגחה הוא טמיר ומכוסה בתוך הטבע, לערך עבודת ישראל. והנהגת דבר זה על בוריה, אין בריה יכול לעמוד בה להבין איך משתמש ההשגחה והמזל כאחת. כי הוא מנפלאות תמים דעות ברוך הוא, ונקרא בזוה"ק אורחין טמירין שלא נתגלו בר לקדושי עליונין וכו'. רק זאת בלתי ספק הוא שאלהי עולם ה'. שכל הטבע והמזל הכל בהשגחה פרטית מאת ה' לכל איש ואיש לפי ערך זכות נשמתו ועבודתו לה' אלהיו בגלגול זה או בגלגולים אחרים שעברו עליו או שעתיד לבוא בהן. כי הכל צפוי לפני בורא עולם ברוך הוא. ואין כאן מקומו להרחיב הדיבור בזה כי יש בזה פרטים רבים אין מספר גם לפי קט שכלינו. ומכל שכן דרכי אלהינו יתברך בזה, שלא נודעו לילוד אשה כלל, שאין ערוך אליהם.

ט׳ואפשר לזה יאמר הכתוב (דברים י"ג, ה') אחרי ה' אלהיכם תלכו וגו' כי בחינה זו שהקב"ה משגיח על עולמו בטבע, לא בנגלה, נקרא אחרי ה'. כי הנגלה, נקרא פני ה', שכולם רואין פני ה' כי הוא העושה נפלאות בארץ, וממילא הנסתר נקרא אחרי ה'. שעל זה אמר הכתוב (ישעיה א', ד') נאצו את קדוש ישראל נזורו אחור. פירוש שמה שנאצו את קדוש ישראל ונזורו, הוא עבור בחינת אחור שהסתיר הקב"ה פניו מהם, והם לא הביטו את פועל ה' בתוך הטבע, וסברו שעזב ה' את הארץ על מקרה מערכת מזלות השמים, ועל כן נאצו אותו ונזורו ממנו. ועל כן הזהיר שאף אחרי ה' אלהיכם כשלא תראו פני אלהים רק אחוריו (על דרך (שמות ל"ג, כ"ג) וראית את אחורי ופני לא יראו) ואז ה' אלהיכם שהוי"ה נסתר בתוך אלהים הטבע, ואף על פי כן תלכו אחריו כי הכל מאת ה' המהוה הוא (וכבר ביארנו במקום אחר (בפרשת בחקותי) במלת תלכו שהוא ת"ל כ"ו סוד יחוד הוי"ה ואלהים כי ה' פעמים אלהים מספרם ת"ל גימטריא משפט עם הכולל וכ"ו הוא הוי"ה. ועל כן גם אחרי ה' אף על פי כן תלכו, ליחד הוי"ה ואלהים לידע כי הטבע אינו רק שם הוי"ה בהסתר וה' הוא האלהים בשמים ובארץ).

י׳ועל זה הוכיח הקב"ה את ישראל בתוכחה ואמר (ויקרא כ"ו, כ"א) ואם תלכו עמי קרי וגו', כלומר שתאמרו כי אין בעולם השגחה מאתי לטוב ולרע רק מקרה יקרה כך. כי זה הוא מכה הגדולה מכולן. לפי שבכל העוונות שיעשה האדם יוכל להיות שכאשר יבואו יסורין עליו יתנחם על רעתו וישוב אל ה' אלהיו וירחמהו. מה שאין כן אם מדמה בנפשו שהכל בא במקרה העולם, אף אם יבואו עליו כל היסורין שבעולם לא ישוב אל ה' על ידיהם כי יאמר לא מה' הוא רק במקרה או הרעת מזלו במזלות השמים כדרך אמירת הפתאים הללו הכופרים בה' ותורתו, ובילדי נכרים יספיקו (ישעיה ב', ו') שלומדין בפלוסופיא ממחברת הנכרים הבנוין על שכלם המלאין שקרים וכזבים ופתיות, ואומרים שהקב"ה אינו משנה הטבע לעולם ועזב ה' את הארץ על מקרה מערכת השמים והכוכבים וטבע העולם. וכבר היה כן לעולמים פרעה הרשע כפר בהשגחה ואמר (שמות ה', ב') מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה' וגו'. שלא היה יודע רק משם אלהים בחינת הטבע ולא האמין כי ה' הוא האלהים שכל הטבע בהשגחה הוא. ואחר כך הודה ואמר מי כמוכה.

י״אואכן כי על האומות אין זה חידוש כל כך כי באמת מלך אלהים על גוים (תהלים מ"ג, ט') שמעולם לא שינה הקב"ה טבע העולם עבורם כי לא עשה כן לכל גוי וגו' כאמור למעלה. ועוד כי לפי עבות נפשם ושכלם שחיותם נלקח מעפר הארץ הגשמי שעל כן נקראים עמי הארצות שאף חיות רוחניותם הוא מחיות הארץ התחתונה ועל כן לא יוכלו להבין כלל בדבר שלמעלה מטבע העולם. אך אם ח"ו ככל הגוים בית ישראל המה שישראל מאמינים לשקריהם ופתיות שכלם העב. ונשמת ישראל הם חלק אלוה ממעל ויוכלו להבין למעלה למעלה. ומרוע בחירתם יבחרו למו למודי אפיקורסות להאמין בהם. ודאי כי יגדל עוונם מנשוא ואין להם חלק באלהי ישראל ובתורתו ובטובה העתידה לבוא על כל ישראל. ואין חכם כבעל הנסיון שאנו רואין בחוש שכל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים. שכל מי שהתחיל בדרכי לימודיהם ולהכניס קצת דבריהם בלבו, תיכף נעשה רשע ומרושע לעבור על כל העבירות שבתורה במזיד בשאט בנפש חפיצה גרועה הרבה משאר פושעי ישראל שלא יעצור כח להתגבר על תאות לבבו. אבל נפשו עליו תאבל ובשרו עליו יכאב בעוברו העבירה בשעת מעשה ואחר כך. אבל הללו לא נשבר לבבם כלל בעת עוברם העבירה ועושהו בנחת בכל תאוות לבבו. ימח שמם וימח זכרם לעד ולעולמי עולמים.

י״בוהנה בכזה היה חטא קרח שכפר בתורה מן השמים כמאמר חז"ל (ירושלמי סנהדרין פרק י' הלכה א') והיה דעתו שהנהגת העולם הכל הוא על פי הטבע לא למעלה ממנו ולא ישונה לעולם טבע המערכה ומקרה העולם (עיין זוה"ק חלק א' י"ז.). ועל כן אמר בדעתו כי מי הוא הראוי על פי טבע העולם להיות נשיא לבני קהת לא הוא שהוא בן יצהר שהוא שני לעמרם והוא מנה את אליצפן שהוא בן עוזיאל הקטן שבכל בני קהת. ולא האמין כי משה שמע כן מפי הגבורה, לפי שסבר שהקב"ה אינו משנה כלל הטבע לעולם. ועל שם זה היה שמו קרח. אותיות ק"ר שבו על שם אם תלכו עמי קרי כי הרע שבקרי אינו אלא ק"ר והיו"ד לוקחים עמהם מהקדושה כמו הש' שבשקר כנודע מדברי הזוה"ק (חלק א', ב':) והח' שבו מורה על ח' מחמץ כי ההפרש בין חמץ למצה אינו אלא בח' שבחמץ, שֶׁשָֹם ה' במקומה, ושאר אותיותיהם שוים. והוא כי מצה מורה על בחינת הגבוה למעלה מטבע העולם הזה. שעל כן כשנגאלו ישראל ממצרים ממקום החירות למעלה מן הטבע, נאמר (שמות י"ב, ל"ט) ויאפו את הבצק וגו' עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים וגו'. כלומר לפי שגורשו ממצרים שלא בטבע על ידי מכות בכורות על כן אפוהו מצות לרמז זה (ועיין בדברי מרן הרב האר"י ז"ל בענין מצה מוחין דגדלות ותבין). ועד היום אנו אוכלין לסימן הגאולה מצה, וחמץ בכל השנה שהוא בחינת טבע העולם. ולפי שהוא הלך בקרי לומר שהכל במקרה העולם וטבעו, היה נקרא קרח ק"ר וח' מחמץ.

י״גולזה אמר הכתוב ויקח קרח, כשמו כן פעולותיו. שלקח לעצמו בחינת קרח להאמין במקרה וטבע העולם שלא בהשגחת אלהים והתחיל לעורר על ידי זה מחלוקת כי הוא בן יצהר בן קהת וגו' ולפי טבע העולם לו ראוי הנשיאות שהוא שני לבני עמרם ולא לאליצפן הקטן מכולם. וזה רמז התרגום שפירש ואתפלג וכן חז"ל אמרו (ברבה פרשה זו י"ח, ג') לשון פליגא וכו' שהתפלג ולקח עצמו לצד אחר בבחינת הנקרא אחרי ה' שהוא הטבע שלא להאמין בה' אשר שם, ונתקיים בו (ישעיה א', ד') נאצו את קדוש ישראל נזורו אחור כנאמר להחזיק במחלוקת, על כי מן הטבע הוא הראוי. מה שלא כן דעת אלהים כי רק ואת הקדוש והקריב אליו מי שהוא קדוש בבחינת נשמתו ומזומן וראוי לכך משורשו ולא מטבע העולם. ובזה מרעה אל רעה יצא לכפור בתורה מן השמים לומר כי משה בדאן מלבו. כי אחר שאין השגחה בעולם רק הטבע, ממילא אין השגחה בעושי רע להפרע מהם, ולשלם שכר לעושי טוב, ודרך הטוב והרע שוין ואין תורה כלל. וגם אפיקורסי זמנינו מתמשכין כן מרעה אל רעה מתחילה להאמין שהעולם מתנהג בטבע ואחר כך לכפור בה' ובתורתו כאשר אנו רואין בחוש רחמנא לישזבן מהם ומהמונם. ואכן קרח ועדתו לפי שהיו גדולים בתורה וזכו לשמוע דברים כביכול מפי הקב"ה בעצמו במעמד הר סיני על כן עתידים הם לעלות אם ירצה ה' לימות המשיח כמאמר חז"ל בחלק (סנהדרין ק"ט:) וכמו שאיתא בדברי קודש קדשים הרב האר"י ז"ל (בכוונת צדי'ק כתמ'ר יפר'ח שהוא סופי תיבות קר"ח כנודע).

י״דעוד יתבאר ויקח קרח בן יצהר וגו'. כי הנה ידוע שזה עבודת האדם כל עוד נשמתו בו על פני הארץ הלזו. לראות תמיד להגביר הקדושה שהוא בחינת הימין והחסד ולהרבות אותו ככל אשר יוכל ולהכניע ולהמעיט כח הדינים והקימוץ. שעל זה אמר הכתוב (במדבר כ"ו, נ"ד) לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט כי בחינת הקדושה והימין שהוא בחינת הרב שמתרבה בכל יום יותר ויותר על הקליפה על ידי עבודת עם קדוש ישראל עד ביאת משיח צדקינו שתתרבה הקדושה מכל וכל בכל העולמות העליונים והתחתונים. לזה תרבה נחלתו לראות תמיד להרבות נחלתו ביותר ויותר על ידי עסק התורה והמצוות ולא ירפו ידיכם בכל אשר תוכלו יומם ולילה לא תתנו פוגת לכם להרבותו עוד ועוד עד אשר ירא ה' משמים וישקף שיתרבה כבודו בכל מקומות ממשלתו שלא יהיה סטרא אחרא בעולם כלל. ולמעט, הוא בחינת הדינים והקימוץ ושרשי הרע הנאחזין בהם, תמעיטו נחלתיהן ככל אשר תוכלו לקצר בעבודתן והם בחינת כל הנאות הגופניות ועסקי כל העשיות בעבודת הארץ ובסחורה להמציא טרף ביתו. שצריך מי שעיני שכל לו לקצר בהן מכל וכל. מעט אכילה מעט שתיה מעט שינה מעט תנומה וגו' ולקיים כאומרם ז"ל (אבות ד', י"ב) הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה. שלא יהיה אדם טרוד בכל יומו לבקש אוכל לפיהו לסבב בשווקים וברחובות, ואצל כל פינה יארוב על המחיה ועל הכלכלה, ופרנסת נשמתו וחמדת עשיית תענוג ונחת רוח לבורא עולם יהיה נשכח מאתו מכל וכל. כי על כל פנים לא נופל אנכי מכם פירוש שאנכי ה' אלהיך שהוא עסק עשיית התורה ומצוות ועבודת שמו יתברך אינו גרוע מעסקי עצמיכם לעסוק בעבודתו יתברך כמו בעבודת הגוף בזה חצי יום ובזה חצי יום. ולא זו דרך ה' כי דרכי ה' ועבודתו הוא להיות העבודה עיקר בעיניו לצאת על זה רוב ימיו, והמיעוט לצרכי גופו לטפל. וממילא אם התורה והמצוות עיקר בעיניו. כשהוא עושה אותם, עושאם על צד היותר טוב ונכון במחשבה טהורה ונכונה באימה ויראה בנחת ושמחה רבה בדקדוק רב שיהיו על צד השלימות הנכון. ולא יבלבלוהו מחשבותיו מעסקי גופו, כי הלא העבודה הוא העיקר שצריך לו, וגופו הוא טפל ואיך יבטל טפל את העיקר. כי הלא עיקרו בא לעולם לעבוד ולמשא את עבודתו יתברך לגרום תענוג ונחת רוח לבוראו שלא ליעול בכסופא לעלמא דאתי (וערכנו מזה דרוש ארוך בעזרת ה' יתברך בחיבורנו סידורו של שבת בחלק שני דרוש הרביעי תדרשנו משם ויערב לך).

ט״ווצריך האדם לראות תמיד להקטין השמאל והדין על ידי קיצורו בעבודת גופו ותאוותיו, ולהגביה הימין והחסד על ידי עסק התורה והמצוות ביותר ויותר, ובזה יוכלל השמאל בהימין והדין בחסד. והקב"ה מנהיג עולמו ברחמים, כי מעט הדין והקימוץ צריך תמיד להיות מעורב בחסד והוא היפה והנאה לו. כי החסד לבד הוא הדבר המתפשט בלתי מוגבל, ויוכל להתפשט עד בלי די ואין זה הטובה השלימה. והטובה השלימה בבחינת אומרם ז"ל (ברכות ה.) מלח ממתקת את הבשר כי מעט מן הדברים החזקים הוא הממתק והמחזק את כל הדברים. שאם יאכל אדם בשר לבד יחלש לבו משומנו ואין זה טוב וצריך מלח או שאר דברים חריפים לחזקו ואז שניהם יחד הם באופן הנאות ובאופן שיהיה הבשר עיקר והמלח טפל. כי כשיתרבה המלח יותר מכדי צרכו לבחינת המיתוק יקלקל המאכל לגמרי, והבן זה. כי כל אשר בשמים ובארץ שכל מה שבשמים יש דוגמתו בארץ וכל אשר בארץ כולם כוחות עליונים מונחים בהם ושורשם למעלה בשמי השמים ומכוונים זה נגד זה. ואנו שוכני בתי חומר בארץ הלזו מבינים מדוגמת אשר בארץ, לשרשם בשמים. (ואין כאן מקומו להרחיב הדיבור בזה ובפרט שאסור להרחיב בזה מפני קטני השכל שלא יהרסו אל ה' לסבור שיש בשר גשמי בשמים. אבל המבין יבין כי לא במקרה ולא לחנם ניתנו כל חפצי עולם הזה ליהנות בו בני אדם ולכבד עמהם שבתות ומועדי ה' אם לא מפני שורש כח אור ה' אשר בהם והם מעוררים שורש עליון בשמים והקב"ה כביכול מקבל מזה תענוג ונחת רוח ודי למבין).

ט״זונחזור לענין כי יופי החסד, בהתערבות מעט הדין. דוגמת השושנה שעיקרה לבנה ומתערבב בה מעט אדמימות ליפות ולהדר יופי הלבן מה שלא היה כך אם היתה לבנה לבד. ותראה שהלבן לבד נחשב למום גדול לברך עליו ברוך משנה הבריות (ברכות נ"ח:). ורק באופן שלא יתרבה האודם, כי אם מעט הנצרך ליופי ההידור. ונראה שלזה קרא הקב"ה ליעקב ישראל וחזר וקראו יעקב ואמרו חז"ל (בברכות י"ג.) לא שתעקר שם יעקב ממקומו אלא שיהיה ישראל עיקר ויעקב טפל. כי יעקב ידוע שהוא מורה על בחינת הדין והשמאל שהוא מספר שני פעמים אלהים עם עשרה אותיותיהם כמו שאיתא בדברי הרב האר"י ז"ל. וישראל מורה על בחינת הימין והחסד בבחינת לי ראש מוחין דגדלות. ועל כן לא רצה הקב"ה שיעקר שם יעקב ממקומו כי החסד בלתי התערבות הדין לא טוב הוא כי אם שיהיה ישראל עיקר ויעקב טפל כאמור, שזה הטוב המאושר התערבות מעט הדינים בחסד. ועל כן היה עיקר העובד בבית המקדש הכהן שבא מסטרא דחסד בחינת הימין כידוע. והלוי שהוא בחינת השמאל והדין, היו טפלים להיות משוערים ומשוררים בכדי לאכללא שמאלא בימינא להיות הימין עיקר והשמאל נכלל בו ועל כן היה על הלוים כל בחינת עבודה הקשה כמאמר הכתוב (במדבר ד', כ"ד) לעבוד ולמשא. ומשא הוא לשון קשה כמאמר חז"ל (עיין במדבר רבה ו', ז'). כי עבודה הוא בחינת הדין שהוא מספר אלהים עם הכולל, והיה זה שרשם. ובעבודה הזו היו מכניעים כל בחינת הדינים תחת רשות החסד כשם שהם היו נכנעין וכפופין תחת הכהן לעבוד ולמשא כמאמר הכתוב (שם ג', ו'-ט') הקרב את מטה לוי והעמדת אתו לפני אהרן הכהן ושרתו אותו ושמרו את משמרתו וגו' ונתתה את הלוים לאהרן ולבניו נתונים נתונים המה לו וגו'. כי היו צריכין לכוף ראש תחת יד ימין. וכל עבודת משא בחינת הדין היה עליהם שיהיו הם וכל הדינים כפופים ונעקדים תחת רשות הימין והחסד. ואפשר לזה ירמז הכתוב (שם ז', ט') ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עלהם בכתף ישאו. כי קהת רומז לבחינת הדינים שמספרו תק"ה שהוא שני אלהים אחד ברבוע כזה א אל אלה אלהי אלהים ואחד במילוי כזה אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם, וה' אותיותיו. ועל כן לרוב תוקף הדינים שבהם היו צריכין לעבודה היותר קשה להמתיק הדין הגדול להכניעו תחת הימין. ועל כן לא ניתן להם עגלות כי אם בכתף ישאו להחליש כח הדין על ידי העבודה והמשא בקודש להיות נעקד אל הקדושה. וכן יצהר בן קהת לא זכה להעמיד מבניו נשיא אף שהיה שני לעמרם. לפי שגם הוא מורה על הדין שהוא מספר ש"ה שהוא אלהים במילוי הנזכר עם ה' אותיותיו (כמו שכתב מרן הרב האר"י ז"ל בכוונת שה תמים וגו') נוסף על דיני קהת אביו, וצריך להעמיס העבודה עליהם שלא לפגום בנשיאת ראש רק יהיו עובדים ונכפפים אל הקדושה ואל הכהן בחינת הימין.

י״זוהנה מבואר בזוה"ק שקרח רצה לעשות משמאל ימין שרצה שיהיה העבודה בלוים שהם שורש הדין, לא בכהן שהוא בחסד. ולפי דברינו ממילא תבין שורש חטאו כי גדול ורב הוא. כי רצה להגביר השמאל והדין על בחינת החסד והימין. וכשהדינים מתרבין בעולם ממילא נתרבה כח הרע והקליפות בעולם הנאחזים בשורש הדין וקרובים אליו והוא ממש הפיכת הקערה על פיה. ואפשר שעל כן נקרא בשמו קרח כי הדינים שהם בבחינת למעט תמעיט נחלתו וצריך למעטן בכל האפשרי צריכין להיות נחשבים במספר קטן כי כל מה דממעט בהן טפי עדיף. וקר"ח במספר קטן הוא שמאל לרמז שהוא רצה להגביר השמאל על הימין (וכן הוא בדרך האמת שהיה משורש קין הראוי להיות מן הממעטין והולכין כמו שאיתא בליקוטי תורה). ולזה אמר הכתוב ויקח קרח שלקח את בחינת השמאל והדין הרמוז בקרח עצמו. ושורש נפשו באמת שורש הדין והגבורה מבחינת נשמת קין. ועוד שהוא בן יצהר שגם הוא שורש הדין. ובן קהת גם הוא תוקף הדין (במספר כנאמר ומלשון קיוהא שורש הגבורה). ובן לוי הוא ודאי שורש הדין כי שורש כל הלוים בגבורה והוא האב הראשון להם. וראיה מיעקב שקילל אפו כי עז ועברתו כי קשתה (בראשית מ"ט, ז'). וכל זה לקח עמו ורצה להכריע ולהגביר שלפי שכל אלה הדינים נכללין בו יהיה הוא הכהן לעבוד ושיוגבר השמאל על הימין.

י״חומעתה ראה והבין מה נעמו ומה צדקו דברי חז"ל (סנהדרין ק"ח.), וקבלתינו בדברי מרן הרב האר"י ז"ל שאמרו שקרח עתיד לעלות לעתיד לבוא, ועוד מכנה אותו בקבלה על שם צדיק שמכניסו בכלל הכתוב (תהלים צ"ב, י"ג) צדי'ק כתמ'ר יפר'ח סופי תיבות קרח כנזכר למעלה. כי כן הוא האמת שלעתיד לבוא יהיה הלוי לכהן והנשמות הנאחזין בגבורה יתגברו הם למעלה על נשמות הנמשכין מחסד כמו שכתוב מפורש בדברי מרן הנזכר (בליקוטי תורה ליקוטי יחזקאל אחר פסוק והחיות רצוא וגו') וזה לשונו: והנה יחזקאל היה משורש קין וכבר הודעתיך כי קין הוא הבכור שנוטל עטרת הכהונה כידוע אלא שאחר כך ניטלה הכהונה וכו' כי מעלת הגבורות גבוה מן החסדים בסוד אשת חיל עטרת בעלה וכו' נמצא כי הלוים היו ראוים להיות כהנים וכו' אמנם בעולם הזה ששורש הבל הם החסדים יותר נקיים ורובם טוב לכן הם כהנים אבל לעתיד לבוא שינקה קין ויטהר, יחזור לבכורתו באופן שהכהנים יהיו לוים והלוים כהנים. ולפי ששום אחד לא דיבר בענין העבודה שלעתיד לבוא זולתי יחזקאל לכן היה מתנבא הדבר הזה ואומר (יחזקאל מ"ד, ט"ו) והכהנים הלוים שהלוים יחזרו לכהנים וכו' ויחזקאל היה משורש קין וכו' ולו משפט הבכורה והכהונה לכן היה מתנבא על נבואה זו וכו' עד כאן. הרי לפניך מפורש שלעתיד לבוא נשמות הגבורות יתעלו על נשמות החסדים והעבודה יהיה בלוים כי יטהר הגבורה לגמרי ורוח הטומאה יעביר מן הארץ ושוב אין חשש כי בהתעלות הגבורה יאחזו החיצונים בהם כי אין שטן ופגע רע בעולם. וקרח יחזור בבחינת צדיק כתמר. כי כאשר רצה בדעתו כן יהיה והוא משורש קין ויטהר ויתעלה למעלה למעלה כדבר האמור.

י״טעוד ירצה באומרו ויקח קרח וגו'. כי הנה מדת הנצח הידוע ליודעי סודי אלהינו ברוך הוא וברוך שמו נקרא קרח בסוד הכתוב (יחזקאל א', כ"ב) הקרח הנורא (כמו שאיתא בתיקוני זוהר קע"ג.). והנה בזוה"ק (בראשית כ"א:) כתב וזה לשונו: נצח ירכא שמאלא דיעקב וכו' וכתב עליו בעל המקדש מלך (פ"ד.) וזה לשונו: קשה שהרי נצח הוא קו ימין וכו' עד ונראה לתרץ כמו שאיתא בפרדס מהרמ"ק וזה לשונו בקיצור: עם היות הנצח הוא ענף החסד היה יונק מהגבורה וכו' עד וזה שכתב נצח ירכא שמאלא וכו' ויש סמך לזה ממה שכתב באוצרות חיים על פסוק הוא משה ואהרן ופעמים אומר אהרן ומשה שאורות הנצח הלכו לצד שמאל וכו' ואורות השמאלים שהם אורות ההוד הלכו לצד ימין וכו'. עד כאן לשונו. הראת לדעת בזה כי תרי סמכי דקשוט שהם נצח והוד מתחברין ומתחלפין והולכין מימין לשמאל ומשמאל לימין עד שמכונים אחד על שם חבירו נצח ירכא שמאלא וכו'. וזה היה טעות קרח כי סבר שגם למעלה מהם בבחינת הידים שהם חסד וגבורה מתהפכין והולכין מימין אל השמאל וראוי לכנות אחד על שם חבירו ועל כן רצה להחליף להיות הלוי לכהן כי שורש הגבורה יתחלף להקרא על שם החסד ויהיו הלוים עובדים העבודה בקרבנות וכהנים טפלים להם לעמוד במקומם (ועיין באופן שלפני זה ותבין זה).

כ׳ולזה אמר הכתוב ויקח קרח שלקח עצמו לצד אחד עבור הקרח הנורא שראה ששם מתחלפין זה בזה וסבר שגם הוא יתחלף לכהן לעבוד במקומו ולעשות משמאל ימין. ועל כן אמרו חז"ל (סנהדרין ק"ט:) וזה לשונם: קרח שנעשה קרחה בישראל. בן יצהר שהרתיח עליו את כל העולם כצהרים. בן קהת שהקהה שיני מולידיו. בן לוי שנעשה לויה בגיהנם. וליחשוב נמי בן יעקב שעקב עצמו לגיהנם יעקב ביקש רחמים על עצמו וכו'. וכתב הרב הקדוש בעל אור החיים על זה (בפסוק הזה) וזה לשונו: ובעיני יפלא למה יכנה דברים הרעים ושמות הצדיקים ולא די זה אלא שמקשה בעל הדרשה ולחשוב נמי בן יעקב אשר לא נכון להזכיר שם מובחר האבות בדרך זה וכו' [עד כאן]. ולפי דברינו נכונים הדברים כי כל השמות שחישב הכתוב כאן. הכל לומר כי קרח לקח עמו כל בחינת הגבורות עד שורשו למעלה מאביו ואבי אביו. ולפי שרצה להגביר אותן על החסדים נהפכו כולן על ראשו לדונו באש ובמים לירד עד התהום. והן אמת שאביו ואבי אביו וכו' אף שהיה שורשם מבחינת הגבורות מכל מקום היו נכנעין תחת החסדים. והגבורות היה בהן ליפות את כח החסד ולהדרו כאשר כתבנו למעלה על צד הטוב המאושר. ולא כן בו שלקח כל הגבורות האלה שהיה בו מצד עצמו ומאביו וכו' ורצה להגביר אותן על החסדים. וכשהגבורות מתגברין, מיד נאחזין בהם החיצונים והרע, ושפטו אותו בגבורה בדינא קשיא. ולזה אמר קרח שנעשה קרחה וכו' בן יצהר שהרתיח עליו את כל העולם וכו' כי כל שורש הגבורות שלקח עמו משורשו למעלה נאחז בהם החיצונים והרע ונתהפכו להשיב גמולו בראשו בדין הקשה להשמדו עדי עד. ולזה אמר וליחשוב נמי בן יעקב וכו' כי כבר כתבנו שיעקב הוא בחינת שורש דיני אלהים רק שהוא טפל לישראל. אבל קרח שבא ממנו ודאי המשיך אליו גם שורש הדין הזה להגבירו על החסדים. ולזה דקדקו לומר בן יעקב ולא בן ישראל כאשר נחשב בהתיחסם על הדוכן בדברי הימים (א' ו', כ"ג) בן קרח בן יצהר בן קהת וכו' בן ישראל. כי רק בן יעקב היה להזכיר שורש הדין ואך שיעקב ביקש רחמים על עצמו וכו'.

כ״אובזה מוסר השכל על איש ישראל המשתקע עצמו בעבודת הארץ עבודת עולם הזה לבקש אוכל לפיהו ומזון אשתו ובניו. ולפעמים אף שכבר יש לו ממה להתפרנס בלחם לאכול ובגד ללבוש מכל מקום לא ינוח ולא ישקוט למותרות עולם הזה למלאות ביתו בכסף וזהב ולהלביש אשתו ובניו בגדי רקמה ומשי ולקשט את הכלה בתכשיטין בכל יום יותר, ועל זה מוציא ימיו ושנותיו רובם ככולם לעבוד עבודת משא עבודת עבד ממש ולנסוע בדרכים ובהרים ובמקום סכנה הכל שיהיה לו עוד יותר ויותר. אהה על מבוכה הזאת אוי לאותה בושה וכלימה להוציא כל ימיו ושנותיו על הבלים כאלה תענוג המדומה שבין יום ולילה אבד. ותורת ה' נשכח מאתו. ואפילו בשעה הקלה הזו שעוסק בתפילה ובמעשה המצוות מחשבתו טרודה ומהומה בעסקי הבליו. ומה יענה ליום פקודה ברדתו שחת לשכוח העיקר מכל וכל ולעסוק הכל בהטפל להרבות ח"ו את נחלת המעט עוד ועוד, ולהמעיט נחלת המרובה. אוי ואבוי על זה וזה ממש ח"ו כחטא קרח להרבות השמאל על הימין וסופו שבלעו הארץ בחייו. וכן באנשים הללו נעשו משוקעים ומוטבעים בטיט היון דברי הארץ הלזו והארץ מתרבה עליהם ח"ו ממש כקרח, והבן.

כ״בויקח קרח וגו'. נודע תרגומו ואתפלג וכו' והנראה בביאורו מאשר ידוע לחכמי אמת אשר נפשות הצדיקים שבדור וביחוד אותן שמורין לעם ה' דרכי ה' ותורתו ועבודתו הנה נשמתן הוא כמו הצינור המושך מים ממקור מים חיים להכניס המים אל הבור שבחצר כן על ידי שורש נשמתן ממשיכין לאנשי ישראל חיות הקודש ומוחין ואמיתיות עבודה לאהבה את שמו יתברך ולירא מפניו באמת ממקור העליון ברוך הוא. והנה בדרך משל כשהבור מתמלא נראה לאדם שאין צריך עוד אל הצינור. ואכן החכם עיניו בראשו לומר הנה המים שבבור כשלא יהיו מעורבים עם מי המקור על ידי הצינור יפיגו את טעמן ויסריחו עד שלא יהיו ראוין לשתיית אדם ואולם כשהמים שבבור יהיו הולכין ושבין תמיד ויתערבו עם מי המקור יעמדו תמיד בטובן וטעמן. וכן הוא בדרכי שמו יתברך ועבודתו הנה הקצר בשכל כשרואה שבא למדריגה אחת על ידי צדקת הצדיק בכח השפעתו שהמשיך עליו על ידי שורש נשמתו. הנה נדמה בעיניו שמהיום ההוא והלאה אין צריך עוד אל הצדיק להמשיך שפע וחיות הקודש על ידי שורש נשמתו. ונדמה לו שהוא דבר חשוב בפני עצמו ואינו רוצה להיות נכנע אל הצדיק באומרו כי מה לי עמו יש לי רב מבלעדו. ואמנם החפץ באמת ומבקש אמת יודע באמת כי כאשר יתפלג ויפריד עצמו מהצדיק ח"ו יסריחו מימיו ויפיגו טעמן כנודע מחכמי תעודה בסוד העלאת המיין נוקבין שהוא דבר שאין לו הפסק. ועל זה רמז שלמה המלך ע"ה באומרו (קהלת א', ז') אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת. והוא סוד (יחזקאל א',י"ד) והחיות רצוא ושוב. כי תמיד הם שבים להעלות מיין נוקבין ולהמשיך מיין דכורין ממקור החיים חיות חדש באור המאיר ממקור שאין לו הפסק לעולם. וכמאמר הכתוב (תהלים קל"ו, ז') לעושה אורים גדולים. לעשה לא נאמר אלא לעושה שהוא לשון הוה שבכל יום ויום מאיר לעולם באור חדש וכאשר יסדו אנשי כנסת הגדולה בברכת יוצר אור המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ואור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו מהרה לאורו. ועל כן מי שמבין את זאת הנה אדרבה משים לבו תמיד להיות דבוק בצדיק הדור בכדי שיהיה לו למשפיע להיות נשפע תמיד מלמעלה באור חדש וחיות הקודש ומוחין חדשים.

כ״גונודע כשדבר התחתון מתמלא מעליון שעליו אז נקרא עולם מלא והקב"ה מיחד שמו על עולם מלא כמאמר חז"ל (בראשית רבה). וזה שרמזו חז"ל באומרם (שבת ק"ד.) ג"ד גמול דלים ה"ו זה שמו של הקב"ה. כלומר כי כאשר נגמול הדל והבור מתמלא מעליותיו אז ה"ו זה שמו של הקב"ה כי הקב"ה מיחד שמו יתברך על עולם מלא כאמור. וזה היה חטא קרח ור"ן איש ראשי סנהדראות שהיו עמו כי אחר שראה שלשלת גדולה יוצא ממנו, וגם הם שהיו גדולים בתורה ובמעשים סברו בדעתם שאינם צריכים עוד למשה להשפיע עליהן משורש נשמתו כי אמרו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו יודעין את התורה וכבר אין אנו צריכים אליו ועל מה יהיה הוא מתנשא עלינו. ועל כן אמרו למשה ולאהרן רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', פירוש רב לכם להתנשא עוד כי כבר כל העדה כולם קדושים ובאו למדריגה אשר ובתוכם ה' כלומר שכבר הקב"ה מיחד שמו עליהן להקרא אלהי ישראל ואינם צריכים עוד לרב לקבל מהצינור שלכם הדבוק במקור והלא אנחנו מלאים מצוות כרמון ומדוע תתנשאו על קהל ה' פירוש מקום שנקהל שם ה' והוא עולם מלא ואין אחר זה כלום. (ואמנם ידוע המבואר בזוה"ק בזה כי המה לא היו רק אנשי שם שהוא בבחינת הנוקבא לבד והיו צריכים למשה בהכרח בחינת הדכורא והמה הפליגו וחילקו הנוקבא מדכורא ועבדי פירודא כידוע). ועל כן השיב להם משה בוקר ויודע ה' וגו' כלומר כי זה כל האדם שצריך לידע באמת שעדיין אינו יודע כלל מידיעת ה' ברוך הוא והוא חפץ לידע. שעל כן אמרו חז"ל (ברכות נ"ה.) אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנאמר (דניאל ב', כ"א) יהב חכמתא לחכימין וגו' עד ובלב כל חכם לב נתתי חכמה. ולכאורה דבר פלא הוא כי הלא יותר טוב היה ליתן חכמה למי שאין בו חכמה כי מי שיש בו כבר יש לו ולמה לו עוד.

כ״דואולם כי זה עיקר חכמת החכם שידע שהוא חסר חכמה. כי זה הוא חכמתו במה שיודע שהחכמה אין לה קץ וסוף וכל עוד שמתחכם יותר יודע יותר שהוא נצרך אל החכמה. ועל כן אמרו חז"ל שאמר שלמה המלך ע"ה (קהלת ז', כ"ג) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני כי שלמה אחר שהקב"ה הבטיח לו החכמה שיחכם מכל האדם, אמר בלבו כי ישיג החכמה עד תכליתה שלא יהיה נצרך עוד לחכמה. אבל אחר כך כשנתחכם הביט בחכמתו כי היא רחוקה ממנו וצריך אליה עוד ביותר ויותר. וזה שאמר הכתוב (איוב כ"ח, י"ב) והחכמה מאין תמצא כי זה שהוא חכם ויודע באמת שהוא צריך אל החכמה ומבקש מה' יתברך שיוסיף לו חכמה אז הקב"ה מרבה חכמתו ונותן לו עוד חכמה בכל יום ויום יותר. אבל מי שהוא סכל ואינו מבין שהוא צריך אל החכמה, כי כל סכל נדמה לו שאין בעולם חכם ממנו, והוא מלא חכמה עד תכליתו, אי אפשר ליתן לו חכמה מאחר שאינו חפץ בה. ועל כן אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה כי הוא חפץ בחכמה ויודע שצריך אליה ותן לחכם ויחכם עוד. ולא כן בכסיל שאין חֵפֶץ בכסילים אל החכמה כי הוא מלא ממנה. ועבור זה הנה החכמה מאין תמצא כלומר מי שהוא בבחינת אין שיודע שעדיין אין לו חכמה הוא יכול למצוא החכמה ולא הכסיל.

כ״הוכבר כתבנו במקום אחר פירוש הכתוב (תהלים צ"ב, ו'-ז') מה גדלו מעשיך ה' מאוד עמקו מחשבותיך איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת וגו', ולכאורה להפלא הוא שאדונינו דוד המלך ע"ה ישבח את שמו יתברך שגדלו מעשיו כל כך עד שהכסיל אינו מבין בזה. ואפילו בשבח איש החכם לא ישבחנו אדם שהוא חכם יותר מן הכסיל רק ישבחנו שהוא חכם יותר מכל החכמים ומכל שכן באלהי עולם ה'. ועוד מה זאת שאמר איש בער לא ידע וגו' וכי החכם יודע גדולת מעשיו ברוך הוא ועומק מחשבותיו ואילו מתקבצים כל החכמים שבעולם ואפילו כל מלאכי מעלה ושרפים וחיות הקודש האם ידעו אפס קצה דקצה מעומק מחשבותיו אתמהא. ואולם דוד המלך ע"ה שיבח לשמו יתברך ואמר הנה אני יודע שמה מאוד גדלו מעשיך ה' ומאוד עמקו מחשבותיך עד שאי אפשר לי להשיג בהם בשום פנים בעולם. ואמנם איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת כלומר שהכסיל אינו מבין את זאת שמאוד גדלו מעשיך ומאוד עמקו מחשבותיך עד שאי אפשרי לידעם כי הוא סובר בדעתו שיודע הכל ומבין הכל. ולא כן החכם שיודע כי מעשיו ברוך הוא ועומק מחשבתו וחכמתו הנה רק אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה.

כ״ווהנה מלת בוקר רומז על האור כמו שנאמר (בראשית מ"ד, ג') הבוקר אור. וזה שהשיב להם משה בוקר ויודע ה' וגו' כלומר כי הנה כל האור אור החכמה שישנו באדם הכל הוא שיחפוץ על ידי זה עוד ועוד לידע את ה' כי זה תכלית הידיעה שידע אשר אינו יודע והוא חפץ לידע עוד עד אין סוף. את אשר לו פירוש כל השייך אליו אל שורש נשמתו. ואת הקדוש והקריב אליו כלומר גם הקדוש בקדושה הוא חפץ להתקרב אליו מעתה ולא שידמה לו כי כבר בא לתכלית הקדושה והידיעה כי זה שנדמה לו שיודע הוא אינו יודע רק שיודע שאינו יודע והוא חפץ עתה לידע. ואופן הידיעה הוא על ידי הצדיק הדור צדיק יסוד עולם הממוצע בינו יתברך לאישי ישראל שעל ידו מקבלים כל בחינת האור והמוחין. וזה שאמר ואת אשר יבחר בו יקריב אליו פירוש זה שבחר בו ה' להיות שושבינא דמלכא להתמצע בינו ובין בני ישראל הוא יקריב אליו ברוך הוא את איש ישראל שידע את שמו יתברך ביותר ויותר והכל בתכלית הידיעה שידע בכל פעם שאינו יודע יותר ויותר. כי כל עוד שידע האדם מידיעת גדלו יתברך ורוממותו יודע ביותר שאינו יודע כי אין חקר לתבונתו ולגדולתו אין חקר. וזה נקרא עולת תמיד העשויה בהר סיני שצריך האדם לעלות תמיד ביותר ויותר והכל בבחינת הענוה הנאמנה שיודע בכל פעם יותר, שאינו יודע בגדולתו ברוך הוא, ועל ידי זה נעשה נכנע ושפל באמת לפניו יתברך בכל פעם ביותר. וזה העשויה בהר סיני כי הר סיני רומז אל מדת הענוה כידוע וכמאמר חז"ל במסכת סוטה (ה'.) שהרי הניח הקב"ה כל ההרים הגבוהים והרכין שכינתו על הר סיני.

כ״זוזה שאמר הכתוב ויקח קרח ותרגומו ואתפלג כלומר שהתפלג והתחלק עצמו מהצינור שלו משורש נשמת משה לומר שהוא אינו צריך אליו עוד לקבל חיות ואור החכמה על ידו. ועל כן ירדו שאול חיים הוא וכל הנטפלים אליו כי אחר שנפלגו לקבל חיות חדש על ידי צדיק הדור מקור הקדושה נפלה נשמתן לשאול תחתית ונגרר גופן אחר נשמתן שמה עבור בזיון משה ואהרן. ששמו יתברך חס על כבוד הצדיקים יותר מכבודו כביכול כמאמר חז"ל (תנחומא תולדות י"ב) בירבעם שהיה מקטיר ופולח לעבודה זרה ולא הוביש ידו וכאשר פגע בעדו הנביא ותיבש ידו. ועל כן יחסו הכתוב בן יצהר בן קהת בן לוי לומר כי גם זכות אבותיו שהיו צדיקים גדולים לא עמדה לו בעת התחלקו מצינור שורש משה כי לא היה יכול לקבל עוד חיות בלתי צינור מהמקור. ועל כן אמרו חז"ל (סנהדרין ק"ט:) ולמה לא אמר בן יעקב כלומר להיות עוד רבותא ביותר שאף זכות יעקב לא עמדה לו, ואמרו שהתפלל יעקב על זה ואמר (בראשית מ"ט, ו') בקהלם אל תחד כבודי. פירוש כשיתקהלו לעצמן להתפלג משורש משה להעשות קהל בפני עצמם, אל תחד כבודי כלומר הגם שיהיה כבודי קצת בזה שיהיה ניכר שגם זכות יעקב לא עמדה ושמע מינה שהיה זכותו גדול. אינו חפץ בכבודו ולא בבזיונו וכך אומרים לצרעה לא מעוקצך ולא מדובשך (במדבר רבה כ', ט'). ועל כן אמרו חז"ל (עיין סנהדרין ק"י:) שואמרים שם בשאול משה אמת ואנחנו בדאין. כי אמת מורה על דבר שאין לו סוף כנודע שהוא במספר קטן ט' ואינו מתבטל לעולם. ולזה אומרים משה אמת כלומר שמשה היה דבוק באמת בבחינת אין סוף שצינורו דבוק במקור אין סוף ברוך הוא, ונצרך לישראל תמיד בסוד העלאת המיין נוקבין וכל הנחלים הולכים אל הים. ואנחנו בדאין ולא אמר שקרנים כי שקר הוא היפך האמת. ואמנם כיוונו על לשון בד בבד כמאמר חז"ל (ברכות ס"ג:) בפסוק (ירמיה נ', ל"ו) חרב אל הבדים וכו' כלומר שהתחלקנו משורש נשמת משה ונשארנו לבדינו בד בבד, ועל כן קראנו כל אלה, ועל כן מבואר בספרי חכמי אמת כי עתיד קרח להיתקן לעתיד בסוד (תהלים צ"ב, י"ג) צדי'ק כתמ'ר יפר'ח סופי תיבות קרח. כי אחר שמתחרט שם על התחלקותו ורוצה להתדבק במקורו על ידי צינור משה רבינו ע"ה הנה על ידי זה יקבל חיות חדש ויחי עוד לנצח לא יראה השחת.

כ״חבני ראובן. הנה כבר נתחבטו כמה מהמפרשים לתת טעם על הזכרת שמות הצדיקים אצל עדת קרח באומרו בן יצהר בן קהת וגו' וגם אנחנו דברנו מזה למעלה. וגם כן נאמר לפרש הזכרת ראובן שבט משבטי י"ה במעשה זה. כי הנה תחילת מחלוקת קרח נראה שהיה בקנאותו על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל. באומרו שהוא היה יותר ראוי להיות נשיא לבני קהת כי הוא מאחיו הגדול ממנו. ואך סוף דבר מחלוקתו הגיע למעלה למעלה בשמי השמים שנתגברו הגבורות על החסדים מאוד והשמאלא על ימינא עד שנאחז הרע ח"ו במקום הקדושה, והקדושה עלה למעלה. וכל הרעה נהפך על ראשו וראש כל אשר עמו, והגיע עליו כל בחינת הדין והגבורה לעשות בו משפטים מה שלא נעשו מימי קדם שתפתח הארץ את פיה וירדו שאול חיים הם ובתיהם וכל אשר להם גמולי חלב ויונקי שדים, ואש יצא מה' ותאכל קצתם. וכל אלה גבורות קשות שנאחז בהן הרע למעלה על ידי חטאם והושב להם גמולם בראשם כמו שכתבנו למעלה.

כ״טוגם על פשוטו, נגע חטאו למעלה בכבוד מלך מלכי המלכים ברוך הוא ובכבוד משה רבינו ע"ה. כי באמת ה' שלחו לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבו כלומר שאף מעולם לא עלה זאת על לבו להתאוות קצת לזה שיהיה אהרן כהן והוא מלך והקב"ה יעשה רצון יראיו בזה. כי הוא היה באמת עניו מכל אדם ולא היה מצייר בנפשו כלל שיש לו איזה מעלה יתירה משאר אנשי ישראל ואיך יחפוץ למלוכה אם לא שה' צוהו על כך, והוא צוה לו לעשות אליצפן לנשיא. וקרח שהכחיש בנשיאות אליצפן שלא מה' הוא, ממילא הגיע עד למעלה ואמר שכל התורה בדאן משה מלבו ולא ה' צוה בזה (ירושלמי סנהדרין פרק י' הלכה א'), וגרם פגם גדול בכל העולמות ודחק רגלי השכינה למעלה לומר כי אין הקב"ה משגיח על מעשה הארץ שיהיה הוא המצוה לעשות כך וכך.

ל׳וזה דומה לחטא ראובן במעשה בלהה. שמתחילתו נראה שפתח למטה וקינא על כבוד אמו ובלבל מטת בלהה וסוף חטאו נגע למעלה בכבוד השכינה שחילל יצועי עלה, שהשכינה היה שורה שם והוא חיללה שלא תבוא עוד לשם. ואכן ראובן בתשובתו הרמתה שהשתוקק לתקן זה. תיקן חטאו על ידי הצלת יוסף שאמר לאחיו אל תשפכו דם וגו' (בראשית ל"ז, כ"ב), ובזה גרם השראת השכינה על יעקב עצמו כמאמר הכתוב (בראשית מ"ה, כ"ז) ותחי רוח יעקב אביהם ואמרו חז"ל (אבות דר' נתן פרק ל', ד') ששרתה השכינה עליו. ועם כל זה לא תיקן חטאו לגמרי כי חילל יצועי עלה כאשר אמר לו יעקב (בראשית מ"ט, ד') פחז כמים אל תותר כי עלית וגו' אז חללת וגו' וניטל ממנו הבכורה וכו' על ידי זה. והנה חז"ל אמרו (בזוה"ק חלק א' ע"ה.) בפסוק (שם י"א, ה') אשר בנו בני האדם בנוהי דאדם קדמאה מה אדם וכו'. ואף שאדם הראשון כבר עשה תשובה, מכל מקום תולין הקלקלה במקולקל להזכירו בחטא הדומה לחטאו. ובפרט שלא נתקן חטאו לגמרי עד יעקב. והפריח רעת חטאו לבני בניו שיחטאו הם עוד ביותר מעין חטאו (ועיין בזוה"ק). זה קינא בקנאתו למטה ונגע למעלה לבלבל השראת השכינה בארץ וזה קינא למטה ועלה למעלה בזה. וגם כאן לפי שחטא עדת קרח דומה לחטא ראובן הזכיר הכתוב בני ראובן שגם הם עשו כמוהו אף שהוא כבר עשה תשובה. ובפרט שלא ניתקן חטאו עדיין לגמרי. ומניצוץ פגם שורשו, בניו אחריו ימשכו העוון בחבלי השוא ונעשה בהם כעבות העגלה חטאה.

ל״אועוד נראה השתוות חטא קרח ועדתו למעשה ראובן. כי הן יעקב שקבע דירתו באוהל רחל ואחר כך באוהל בלהה ודאי שהיה על פי הדיבור כי רחל היתה עקרת הבית. ובכולן לא נאמר אשת יעקב כי אם ברחל. ובלהה הנה היתה ניצוצי שורש נשמת רחל. וראיה ממה שמבואר בדברי קודש קדשים האר"י ז"ל שרחל היתה עקרה לפי שלא היה לה ה' בשמה. שכל האמהות כולן היה להן ה' בשמותיהן חוץ מרחל. וה' הוא סוד הזרע בסוד הכתוב (בראשית מ"ז, כ"ג) הא לכם זרע. ואך שניתקנה על ידי בלהה שיש לה ה' יתירה בשמה ולקחה היא ה' אחת, שעל כן אמרה רחל (שם ל', ג') ואבנה גם אנכי ממנה וכו' עיין שם. הרי שבלהה היה בה ניצוצי שורש נשמת רחל. ועל כן קבע יעקב אהלו אצלה כאשר ברחל, והכל על פי הדיבור היה. (והדברים עתיקין למעלה למעלה כנודע לחכמי לב). ואם ראובן היה מאמין זה שיעקב תוקע אהלו אצל בלהה על פי הדיבור שכן נצטוה, ודאי שלא היה מעורר על זה ולא היה מבלבל מיטתה. ואך שלא האמין כי מה' הוא וסבר שיעקב עושה כן מדעתו. וחילל על ידי זה השראת השכינה משם וגרם פגמים למעלה. שעל כן העלה עליו הכתוב כאילו שכבה לפי שנסתלק השראת השכינה מעליה כאילו היה בא עליה ח"ו וטימאה שלא היתה ראויה לשריית שכינה כן על ידי בלבולו. וכן ממש חטא קרח שלא האמין כי משה עושה הכל על פי ה' וסבר כי מדעתו עושה כן ורצה לבלבל עבודת אהרן הכהן בבית המקדש שהוא ממש חילול יצועי עלה היא השכינה שהיתה עולה תמיד לשכון בין בדי הארון, והבן. ולזה בני ראובן ממש וכאמור.

ל״בויקהלו וגו' כי כל העדה כולם קדושים וגו'. להבין מלת כולם שלכאורה הוא מיותר כי כבר אמר כי כל העדה. והנראה כי כבר כתבנו במקום אחר באריכות בדבר חיות הקודש הנשפע לאדם על הארץ ממלך הקדוש, שאינו בא בפעם אחד כל בחינת אורות הקדושה הראוי לבוא עליו כי לא היה יכול האדם לעמוד בו, ולא היה יודע כלל אופני הנהגתו, אלא אם כן הוא נמשך ונשפע במעט מעט. כאשר בשכל הגשמי הניתן באדם שבעת הולדו אין לו כי אם מעט מן המעט זעיר שם ואחר כך כשמתחיל להגדיל, גדל גם שכלו עמו מעט עד הגיעו לשכל השלם הראוי אליו. והוא סוד מוחין דעיבור ומוחין דיניקה ומוחין דגדלות, וזה נוהג בכל עת ובכל זמן. ובכל בחינה ובחינה לבדה יש בזה משלוש אורות הללו. והם הנובעין משמות הוי"ה ואלהי"ם. כי תחילה בהיות השכל וחיות הקודש קטן באדם ואין לבבו בוער לעבודת ה' אפילו לפי טבע מזג גופו וכוחו ומחפש לו דרכים ליבטל מעבודה באכילה ושתיה יתירה במתינות (כי אינו אץ לומר ארף מזה ואלך לעבוד קצת לבוראי בלימוד או בשארי מצוות). ובשינה ומשא ומתן למותרות שלא להכרח הצריך ללחם לאכול ובגד ללבוש ליום זה. כי מי שדואג לומר מה נאכל למחר אין זה אלא פתיות ומעשה יצר הרע לבטלו מעבודת ה' תמיד ולבלבלו מכל וכל. כי האל הטוב שיזמין לו היום הזה, על מחר, יוכל להזמין לו זה ביום מחר בעצמו.

ל״גונודע אומרם ז"ל (סוטה מ"ח:) כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה וכו'. כי ה' הנותן לחם לכל בשר דבר יום ביומו ואינו מצטרך להכין לחם מיום אחד לחבירו. שעל כן בצאת ישראל ממצרים והיתה יהודה לקדשו לנחלה לו והתחיל לספוק להם מזון במן שהוריד להם, היתה הצווי מפורשת מאתו יתברך ונאמר (שמות ט"ז, ט"ז) זה הדבר אשר צוה ה' לקטו ממנו איש לפי אכלו עומר לגלגולת וגו'. שלא יאמר אדם לפי שעתה מצוי הוא אלקט הרבה פן לא יהיה למחרתו. לא כן כי ה' שמזמין היום יזמין למחר ולא ייעף ולא ייגע ולא תלקטו כי אם על יום אחד לא יותר. ואף על פי כן וילקטו המרבה והממעיט. שאחד הרבה בלקיטתו לחסרון אמונתו בה' פן יחסר לו מאכל לפיהו. אבל וימודו בעומר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר.

ל״דוזה מוסר לדורות כי הן אמת אשר האדם מְצוּוֶה שיעמול על הצטרכותו ואמרו חז"ל (עיין ברכות ל"ה:) יכול יהא אדם יושב ובטל תלמוד לומר וכו'. כי על כן נקרא זה העולם עולם העשיה שצריך לעשות בו עשיות בכדי לברר על ידי זה ניצוצי הקדושה כנודע, אבל לא שיעמול על ממונו כל היום וכל הלילה כי לא יפעל כלל בזה. אם רק ישתדל על ההתחלה בדבר מה, ואז אם יעסוק בדבר ההוא כל היום, או ירף ידו ממנו אחר ההתחלה, ודאי שלא יעדיף ולא ימעיט מה שגזר עליו הבורא להרויח ביום זה. כי כל העשיות שאדם מצטרך לעשות, כל הצטרכותו הוא רק על דרך הזריעה באדמה. שלא יאמר אדם אדמה יש לי לא אזרענה כלל ותצמח מאליה. לא כן כי צריך להשתדל בדבר מה ולחרוש ולזרוע. אבל אחר הזריעה האם יועיל לאדם אם ישב שם כל היום להביט על אדמתו או ישב בביתו. כי אין בזה כי אם כפי מה שגזר הגוזר שתצמיח לו אדמתו, כן יהיה וכן יקום. וכן הוא בכל העשיות, שאין ההשתדלות כי אם על ההתחלה שיתחיל בדבר מה. ואחר כך אם יעסוק כל היום או ישב בטל ודאי שלא יוסיף ולא יוחסר פרוטה אחת מגזירת בוראו עליו.

ל״הוזה הראה הקב"ה במזון הראשון שנתן, שלקטו המרבה והממעיט ולא העדיף המרבה, והממעיט לא החסיר. והכל להראות כי לא ישתדל בפרנסתו יומם ולילה כי תורה מה תהא עליה. כי אם יתחיל בדבר מה, והשאר לעבודה לתורה ולתפילה. ואחר כך צוה ה' איש אל יותר ממנו עד בוקר. שלא יאמר האדם כיון שכבר יש לי פרנסת יום זה במעט ההשתדלות אותיר ממנו למחר אולי לא יהיה לי כי מראה בזה חסרון אמונתו בה' שח"ו אין הקב"ה משגיח על כל בריה מבריותיו להכין להם מזון בשעתם במעט השתדלות בבני אדם. לכן אל יותירו ממנו להראות שאין יום אחד מכין לחבירו, וגבולות גבל הקב"ה בעולמו והבדיל כל יום בפני עצמו. ובכל יום שפע אחרת ומזון אחר, ולא תצר צרת מחר. ואנשים מחוסרי אמנה שלא האמינו לדברו וירגנו באהליהם להותיר למחר, וירם תולעים ויבאש. להראות בחוש לבני אדם כי הקב"ה הוא הממציא מזון בכל יום ביומו ואין יום אחד מכין לחבירו. בכדי שלא יעמול האדם יומם ולילה בעסקי גופו, ומיד כשיהיה לו על פרנסת יום זה ילך לבית המדרש לעסוק בתורה כי זה כל האדם.

ל״וונחזור לענין, כי זה האיש שעובד לעצמו יום ולילה, זה אין לו כי אם חיות קטן מעט מזעיר מבוראו. ואינו עובד אפילו בדרך טבע העולם וטבע מזג גופו וכוחו, כי ממציא לו עתים שיוציא עליהם ימיו ושנותיו, זולת עבודתו יתברך. והוא בבחינת אל"ם מאלהים בסוד הכתוב (תהלים ל"ט, ג') נאלמתי דומיה, דום י"ה, שנסתלק י"ה מאלהים ונשאר אל"ם. כי הוא עדיין כאלם ממש אין לו פה לדבר לפני קונו וצורו על מה זה נברא בעולם, ולמה בא הנה, ומה עושה כאן. ומכל שכן בעת הצטרכותו לתת דין וחשבון וכו' ודאי שהוא אלם אז ממש ונסתם פיו מלדבר בחשבון ובבנותיה ואין לו בחיותו בחינת י"ה שבשם להאיר עליו מעט שיזכור היכן הוא ומה עושה.

ל״זואכן כשזוכה האדם קצת על ידי מצוות ומעשים טובים ובא אליו עוד שפע אור ממלך הקדוש עד שמתנהג עם המקום על כל פנים לפי דרך טבע העולם עושה מצוות כפי כח גופו ולומד מיד כשיש לו איזה פנאי. אדרבה משתוקק ומחפש בכל כוחו להמציא לו איזה פנאי לעבודת בוראו ונותן צדקה כפי מסת ידו וערכו. זה נקרא בחינת מוחין דיניקה ומקבל שפע אור מבחינת אלהים שגימטריא הטבע, לפי שעבודתו הוא בטבע, לא זולת. ואחר כך כשזוכה יותר ומגיע לו שפע אור ממוחין דגדלות עד אשר הוא שוכח כלל מגופו אם יש לו כח עוד ללמוד או לא כי נפשו בערה בו לה' ולומד במסירת כל כוחי גופו ונפשו כמעשה דרבא (שבת פ"ח.) שהיה לומד ונתחב אצבעו תחת הספסל והיה נובע דם מאצבעו ולא היה יודע כלל. ונותן צדקה יותר מערכו ולפעמים אינו משגיח כלל אם נשאר לו על טרף ביתו או לא, והכל כי עלה למעלה מטבע גופו. ואז אור לו מבחינת שם הגדול והקדוש הוי"ה ברוך הוא המהוה את כל שלא בטבע בבחינת מוחין דגדלות, ואז כח בו להתקדש עצמו מכל וכל. כי כל בחינת הקדושה הוא להתקדש במותר להכניע ולשבר כוחי גופו ותאוותיו להיות נבזה בעיניו נמאס כל בחינת התאוות שכולם מעשה בהמה הם. ולא נאוה לאיש בעל שכל קצת לעסוק במעשה בהמה אם לא מעט ההכרח לעסוק בהן לצורך עבודת גבוה בלבד שלא לתאות חמדתו (כאשר הארכנו בבחינות אלה כמה פעמים). וזה נקרא קדוש כי קדוש הוא לאלהיו שיצא מבחינת כוחות תאות הגשמיות הנמשכים משורש הרע והתקדש עצמו בקדושת ה' אלהים למסור כל כוחי תאוותיו אליו לאכפייא לסטרא אחרא ולהכנס תחת רשות הקדושה.

ל״חואפשר לזה יאמר הכתוב (ויקרא י"ט, ב') קדושים תהיו כי קדוש אני ה' וגו' ולכאורה יפלא נתינת טעם של כי קדוש כי הלא אדרבה אם הקדושה גדולה כל כך שאתה קדוש ושמך קדוש איך יוכל בשר ודם להגיע לזה כי היעשה אדם אלהים. ואמנם לדברינו הנזכרים שכאשר האדם מקדש עצמו מעט מלמטה אז נשפע אליו שפע אורה משם הוי"ה ברוך הוא המקדש אותו מלמעלה בכל מיני קדושות באורות פנימים ומקיפים, כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו יאמר הכתוב קדושים תהיו כלומר שתוכלו להיות קדושים אם תרצו כי קדוש אני ה' שאני הוי"ה המהוה משפיע אליכם בחינת הקדושה מלמעלה ממקור קדושתי על כן תוכלו בקל גם אתם להתקדש בקדושתי. (וכבר כתבנו שהקב"ה הוא המשלם לאדם כפעלו כי המנהג את עצמו בעבודה למעלה מהטבע כן מתנהגים גם עמו להעשות לו נסים מופלאים שלא בדרך הארץ לרבים או ליחיד כמו נסי מצרים וקריעת ים סוף וכמעשה דרבי חנינא בן דוסא (תענית כ"ה.) שאמר מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק וכו' כי (איוב ל"ד, י"א) פועל אדם ישלם לו וכאורח איש ימצאנו).

ל״טואמנם תדע כי כמה וכמה בחינות יש בבחינה זו. כי יש אשר יצא לגמרי מכל בחינת תאוות עולם הזה ולא יתאוה ולא יחמוד אליהם בשום פעם כי כבר שיבר כל כוחי גופו. ומכל שכן במעשה התורה והמצוות שקדוש הוא בהם מכל וכל במחשבה דיבור ומעשה ביראה ואהבה ושמחה כנאה לקדוש פאר מקדושים. ויש אשר עדיין לא יצא מכל וכל מתאוות עולם הזה ועדיין הם מקשקשין במעיו. רק לפעמים יתלהב לבו ורעיון מחשבתו עד אשר יהיה נבזה בעיניו כל התאוות, ובשעה אחרת יחמוד ויתאוה אליהם. כי לא בעגלא ובזמן קריב יזכה האדם לבחינה האמיתית הזו אם לא כאשר יוציא על זה ימים ושנים בשיבור כוחי גופו ובזיון התאוות בלבו. ובאותן הימים כאשר לא יוגמר בחינה זו בקרבו אז אינו שלם בזה כי לפעמים יגיע לבחינה זו ולפעמים יתאוה ויחמוד אליהם בלבו ואז לא יקרא קדוש. כי בחינת קדוש הוא מובדל ומופרש לה' אלהיו. ובשעה שנמצא תאוות הזמן בלבבו לא נקרא עליו בחינת קדוש. ויש אשר לא יגיע לבחינת קדוש כי אם בשעה שעוסק בתורה ובמצוות אז הוא כמלאך אלהים להיות באמת נבזה בלבו כל תאוות הזמן. אבל בשעה שעוסק בדברים הגופנים נפשו חומדת קצת להם. וזה נקרא בכתוב (שופטים י"ג, כ"ה) ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן. פירוש שרוח הוי"ה המהוה למעלה מטבע לא היה בו כי אם כפעם בפעם לא תמיד. ואז אור לו מבחינת הוי"ה ואלהי"ם, פעמים הוי"ה פעמים אלהי"ם, ולא נקרא כולו קדוש.

מ׳ולזה אמר קרח רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' וגו'. כלומר מה הוא הרב והמעלה הגדולה שלכם הרי כל העדה כולם קדושים פירוש שהם בבחינת כולו קדוש מראשם ועד רגלם בכל הבחינות. ובתוכם ה' הוי"ה לבד בלי שום בחינה אחרת. והרי בחינה זו למעלה מכל הבחינות ועל כן מדוע תתנשאו על קהל ה'. כי איזה בחינה נמצא עוד יותר שיהיה לכם מה שאין בתוכנו. ואכן בודאי טעה, וטעה בזה כי (איוב י"א, ז') החקר אלוה תמצא. וכשם שאורו ברוך הוא וברוך שמו הוא אין סוף, כן עבודתו אין סוף וגבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם כנודע.

מ״אעוד ירמוז ובתוכם ה' על בחינת דור המדבר הנקראים דור דעה שסוד נשמתם היה מבחינת הדעת והאיר עליהם אור דעת את ה' מבחינה השלימה שנאמר עליה (ישעיה י"א, ט') כי מלאה הארץ דעה את ה' ואז יהיה ה' אחד ושמו אחד והיה ה' לאור עולם שלא ישלוט בעולם רק ההשגחה מבחינת הוי"ה. כי נודע אשר הדעת הוא המכריע ובו שלימות שם הוי"ה. ולזה אמר ובתוכם ה' כי הם דור דעה ששלימות הוי"ה בו.

מ״בוגם יאמר ובתוכם ה' על בחינת סוד נשמתם בכל חמשה חלקים הנמשכים מארבע אותיות שם הוי"ה ברוך הוא עם הקוצו של י' כנודע. וגם על בריאות גופם בכל בחינותיהם בארבע יסודות וארבע מרות ודומם צומח חי מדבר הכלולין בו הנמשכין משם הוי"ה ברוך הוא. שבשעת מתן תורה נשלמו בכל הבחינות שפסקה זוהמתן ונטהרו נשמתם מכל וכל בכל הבחינות ונתרפאו בגופם בכל. וכל זה מורה כי שם ה' נקרא עליהם ושלימים בכל השלימות ומדוע תתנשאו וגו'.

מ״גגם ירמוז ובתוכם ה' על דרך מאמר חז"ל (עיין של"ה הקדוש, ובאלשיך על פסוק זה) על פסוק (שמות כ"ה, ח') ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם בתוך כל אחד ואחד. ולזה אמר ובתוכם ה' כלומר הרי בתוכו לא נאמר אלא בתוכם להראות שהשכינה שורה בתוך כל אחד ומדוע תתנשאו וגו'.