באר מים חיים, במדבר ט״ז:כ״בBe'er Mayim Chaim, Numbers 16:22
א׳ויפלו על פניהם ויאמרו וגו'. מורה על הדבר האמור למעלה כי אף על פי שאמירת הקב"ה היה לכל אחד בפני עצמו. אף על פי כן נפלו שניהם כאחד על פניהם להתפלל לפניו על עמו כי מרה להם בנפול עמו בצרה, ויאמרו שניהם אל אלהי הרוחות וגו' ושניהם לדבר אחד נתכוונו להתנפל לפניו בבקשת לשון אחד. ומאת ה' היתה זאת כמעשה השבעים זקנים שכתבו התורה לתלמי המלך ושינו כל אחד בשוה, במקום הצורך, כמאמר חז"ל (מגילה ט':).
1
ב׳אל אלהי הרוחות לכל בשר וגו'. מה שנקטו בלשונם לשון זה יבואר על דרך מאמר חז"ל (בעבודה זרה נ"ד.) שהשיבו הזקנים שברומי להפלוסופים ששאלו אם אין רצונו בעבודה זרה למה אינו מבטלה והתשובה וכי יאבד עולמו מפני השוטים הרי הם עובדים לדבר שהעולם צריך בו כמו חמה ולבנה, יאבד עולמו מפני השוטים וכו' הרי שבא על אשת חבירו דין הא שלא תתעבר אלא עולם כמנהגו נוהג והשוטה שקלקל עתיד ליתן את הדין וכו' עד כאן. והנה נודע שהחיות שנותן הקב"ה בהולד במעי אמו נקרא רוח כמאמר הכתוב (איוב י', י"ב) ופקודתך שמרה רוחי. וגוף הולד נקרא בשר וזה אלהי הרוחות לכל בשר כלומר שאתה חיות ורוח לכל בשר שיתקיים הבשר במעי אמו כמאמר חז"ל (סנהדרין צ"א:) והלא בשר שעומד שלושה ימים הוא מסריח. ואמר לכל בשר כלל אף מי שהורתו שלא בקדושה כמו הבא על אשת חבירו שהיה בדין שלא תתעבר ואף על פי כן אתה עושה את שלך שלא לאבד מנהגו של עולם בשביל השוטים שקלקלו. ואם כן אם אתה אינו מאבד אף מנהג העולם בשביל שוטה שקילקל מכל שכן שלא תאבד עולם מלא בשביל קילקול השוטה. ועל כן האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף. ואך השוטה בעצמו ראוי לעונש ולא אחרים עמו.
2
ג׳והנראה במה שלא התפלל משה גם עליהם שלא יאבדו והלא אנשים גדולים היו ומופלגים בחכמה כנודע. הוא על דרך מאמר חז"ל (שם פ"ח:) בזקן ממרא שאם רצו בית דין למחול אין מוחלין לו מה שאין כן בבן סורר ומורה שאם רצו אביו ואמו למחול לו מוחלין לו והטעם הוא שלא ירבו מחלוקת בישראל כמו שאמר שם מפורש. כי על זה עומד יסוד כל התורה כולה כי אם אחד יאמר כך והשני כך ולא ירצו לשמוע לבית דין הגדול הרי ח"ו נהרס כל יסוד התורה, והעם לא ידעו למי לשמוע לזה או לזה ונעשה התורה שני תורות ח"ו ואין מכריע. ועל כן גם כן בראות רועה נאמן ישראל אש תבערת המחלוקת שיצאו מהם לחלוק על מקור התורה וכמאמר חז"ל (במדבר רבה י"ח, ג') לבשו טליתות שכולן תכלת וכו' ונמצא שאר העם לביזה ולא ידעו אל מי לשמוע וממי ילמדו לעשות. אמר מעתה אין הדבר תלוי בי כי זה חמור הרבה מזקן אחד ממרא מחמת שהיו רבים וגדולים ומפורסמים בין העם, ובזה ודאי אם רצו בית דין למחול אין מוחלין ועל כן הסכים דעתו שיענוש מי שראוי ליענש. ובראות אל עליון שהסכים דעת משה לאהרן בעונשם אז תיכף היה דבר ה' אליו לאמר.
3