באר מים חיים, במדבר ט״ז:ה׳Be'er Mayim Chaim, Numbers 16:5
א׳וידבר אל קרח וגו' בוקר ויודע ה' את אשר לו וגו'. פירוש שיודיע ה' מי אשר לו באמת שכל מעשיו מיוחדין אליו יתברך שכבר מאס בכל תאוות חפצי הגוף ויצא מהם מכל וכל עד שאינו מתאוה לשום תאוה בעולם. ואין כל העם הזה על בחינה הזו עומד. ועל כן ואת הקדוש והקריב אליו. כלומר כי גם מי שהוא בבחינת הקדושה צריך הוא להקריב אותו אליו יתברך. ואפילו ואת אשר יבחר בו כלומר גם מי שבחר בו ה' להיות נקרא שמו עליו, גם כן יקריב אליו שצריך הוא להקריב אותו אליו יתברך להעלותו במעלה ודרגה יתירה עד בחינת התפשטות הגשמיות וביטול המציאות לפניו יתברך. ושינה בלשונו ואמר תחילה והקריב אליו ואחר כך יקריב אליו לומר כי בעת היות העם בגדר הקדושה לבד הנה כבר קירבם משה בעבודתו אליהם עד שנקרא שם ה' עליהם. ואמנם עתה נצרך להקריבם למעלת ביטול המציאות כי עדיין לא הגיעו אליה. ועל כן אמר ואת הקדוש והקריב אליו כלומר כשהיו בבחינת הקדושה כבר הקריבם אליו אבל ואת אשר יבחר בו כלומר עתה כאשר בחר בם ה' ליקרא שמו עליהם צריך מעתה שיקריבם אליו ברוך הוא במעלה ובחינה יתירה. ובזה ידעו כי התנשאות משה ח"ו ח"ו לא בשביל לקבל שררה ורבנות מאתם ולא לשום חפץ עולם הזה כי הנה הוא הוא אשר לו לבד יתברך באין שום תאוה וחפץ מאהבת העולם רק עבד נאמן קרא לו להעלותם ממעלה אל מעלה ומבחינה אל בחינה.
1
ב׳ובזה יובן מאמר חז"ל (סנהדרין ק"י.) שאמרו בפסוק (שמות ל"ג, ח'*בגמרא הוציאו דרוש זה מפסוק שלפניו ומשה יקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה. ) והביטו אחרי משה שחשדוהו באשת איש וכל אחד קינא לאשתו ממשה וכו' ולכאורה דבר פלא הוא. ואמנם הנה מבואר בזוה"ק (חלק ב' ל"ו:) שכתב בזה הלשון: אי רישא דעמא זכאין כל עמא זכאין וכו'. והענין הוא כי צדיק הדור אשר יחטא אל השערה בעבירה דקה מן הדקה גורם בזה להחטיא את העם ח"ו הנמשכין אחריו בעבירות גמורות ופשעים. והטעם הוא בהיות כי שורש נשמתו מה מאוד גדולה ורוממה וכשבא ח"ו לידי חטא ועוון קל הנה נותן בזה כח וחיות אל הסטרא אחרא משורש נשמתו שאורה גדול ועל ידי זה מתרבה כח בהסטרא אחרא והחיצונים להחטיא בני אדם גם בני איש בהסתיהם ופתוייהם. וכן להיפך כשאישי ישראל נכשלין ח"ו בעבירות רעות גורמין אל הצדיק שיפגם בחטא קל ודק לפי ערכו. שעל כן כשעשו ישראל את העגל אמרו חז"ל (עיין שמות רבה מ"ב, ב') אף הסרסור הרגיש עמהם ונאמר לו לך רד אתה והם בירידה. ועל כן אי רישא דעמא זכאין כל עמא זכאין כי לא נמצא כח ביד הסטרא אחרא והרע להחטיא את העם אם לא לפרקים כשהעם קשה עורף עד מאוד ואז הם מכשילים גם אותו בדבר מה. ולזה כיוונו חז"ל בכל מקום שאמרו כאילו עובד עבודה זרה או כאילו בא על אשת איש וכדומה כי כשהצדיק חוטא בדבר מה בגסות הרוח או לשון הרע וכדומה ונמשך מזה שיחטא העם בעבודה זרה או בעריות, נחשב לו כאילו הוא עבר עבירה, עבור שהכח והחיות הסטרא אחרא שבאה להסית להעם לחטוא, ממנו בא. וזה היה חשד משה רבינו הקדוש בעיני ישראל. לא שחשדוהו באשת איש ממש ח"ו כי לא יאומן כי יסופר כזאת. ואכן חשדוהו בהתנשאות והתפארות לומר כי הוא מתנשא ומתגאה על עם ה' ח"ו ומחטא הזה נמשך שיחטאו ישראל בעריות כאומרם (סוטה ד':) כל המתגאה כאילו בא על כל העריות ונחשב עליו חלילה. וזה אומרם שכל אחד קינא לאשתו ממשה. פירוש שכל אחד קינא לאשתו שלא תסתר עם שום אדם מישראל על ידי חטא משה כי כאשר חשדו למשה בגבהות ידעו שנמשך מזה התגברות הקליפה של עריות לישראל וחשש כל אחד לאשתו וקינא לה שלא תסתר עם שום אדם וכדי בזיון וגנאי היה למשה בזה.
2
ג׳ואמנם באמת שקר בימינם וכזב בשמאלם כי הלא העידה התורה בפה מלא על משה (במדבר י"ב, ג') שהיה עניו מאוד מכל האדם ובודאי לא עלה על לבבו שום גסות והתנשאות בשום פנים. כי אם דבר ה' היה אליו בהתנשאותו למלך עליהם בשביל לקרב את ישראל אליו ברוך הוא על ידו. ואכן משה לרוב ענותנותו חשב בלבו כי אפשר אמת שהוא הגורם בחטא העם ועל כן כאשר עשו את העגל מסר נפשו ואמר (שמות ל"ב, ל"ב) מחני נא מספרך וגו' כי אני הגורם בחטאם. וכן גם כאן בשמעו מן המורים מה שחושדים אותו בהתנשאות אמר בלבו אפשר כדין הם מדברים. ועל כן נאמר וישמע משה ויפל על פניו שנפל על פניו בתפילה לפני שמו יתברך על חטאו עד אחר ששמע מפי ה' שאמר (לקמן פסוק כ"א) הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם וגו' אז ידע כי דיבת שקר הוציאו עליו. ועל כן אמר (פסוק כ"ח) בזאת תדעון כי ה' שלחני וגו' כי לא מלבי. כלומר שלא עבור תאות לבי להתנשאות אני עושה כל זאת כי אם ה' שלחני לעשות כל המעשים האלה לעבודתו יתברך לקרב את ישראל אליו כנאמר.
3
ד׳עוד יתבאר אומרו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו. כי נודע אומרם ז"ל (ברכות מ"ח:) אין המלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא וכשהקב"ה פוסק גדולה לאדם אין פוסק לו כי אם עד עת בא השני וכשמגיע זמן מלכות השני וגדולתו, נדחה הראשון מפניו ברגע כמימרא. ועל כן אמרו חז"ל (פסחים פ"ז:) אוי לרבנות שמקברת את בעליה כי בהגיע תור זמן גדולת השני, נדחה זה מפניו ומות ירעם. ולכך אמרו חז"ל (סנהדרין י"ד.) הוי קבל וקיים בשביל שלא יהיה איש שידחה אותך בכדי לקבל גדולתו שמגיע לו. ולזה אמר משה לקרח הנה ואת הקדוש והקריב אליו כלומר זה שהיה קדוש בעיניו יתברך הקריב אליו מכבר, זה אהרן קדוש ה' שהקריב אותו יתברך לכהונה. ואמנם ואת אשר יבחר בו יתברך מעתה הנה יקריב אליו כלומר כאשר יגיע עת האחר אשר יבחר בו ה' הנה ודאי יקריב אליו אותו תיכף ולא יתעכב אפילו כמלא נימא. ועל כן גם אתה אם אתה ראוי לכהונה ובחר בך ה' ודאי יגיע זמנך ולמה לך לדחוק את השעה שתהא שעה דוחקתך, הֶיֵה אתה נדחה מפני השעה ותהא השעה עומדת לך. כי אפשר לפי שצפה הקב"ה שמספר ימיך יותר מאהרן הקדים הגדולה לאהרן ואחר כך בהגיע זמנך יוכרח אהרן להיות נדחה מפניך אם אתה ראוי לזה עבור השלשלת גדולה שראית יוצא ממך. ועל כן אמר לו זאת עשו קחו לכם מחתות קרח וגו' רמז לו בזה מעשה נדב ואביהוא שאמרו חז"ל (שם נ"ב.) שאמרו מתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור ורצו לדחוק השעה ונכנסו להקטיר קטורת באש זרה אשר לא צוה אותם, ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם (ויקרא י', א'-ב'). ואמר משה בלבו אולי יתן קרח לב לזה ויאמר בלבו לא אדחוק עתה השעה ולא יקראני כאלה. ואכן כל זאת לא הועיל לו ונדמה לו שהוא לבדו הוא הקדוש ובודאי בו בחר ה' ולא באהרן כלל. וירד חיים שאולה.
4
ה׳גם יתבאר כפל אומרו ואת הקדוש והקריב וגו' ואת אשר יבחר בו יקריב וגו'. כי אמר משה בלבו אולי נדמה להם כי זה שנתתי גדולה לאהרן אחי הוא טעות בידי כי הקב"ה אמר אלי שאקריב אליו את הקדוש בישראל ולפי שכל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו ונגעי קרוביו על כן נדמה אלי שהוא הקדוש בישראל ועבור זה נתתי הגדולה לו. ובאמת לא כן הוא כי כולם קדושים ויכולתי לתתו לאחר. ולזה אמר להם הנה ודאי זה אמת אשר ואת הקדוש והקריב אליו, שלא יקריב הקב"ה לעסק זה כי אם הקדוש בישראל. כי כהונה גדולה הוא ושושבינא דמטרוניתא. ואולם כי לא כל הקדוש ראוי לזה כי אם ואת אשר יבחר בו יקריב אליו פירוש מי שיבחר בו ה' ביחוד בשמו, הוא שיקריב אליו ולא אחר אשר לא בחר בו ה'. כי הוא הבוחן ובודק גנזי נסתרות וכל קדושיו בידו לידע ולהודיע, ולכולם בשם יקרא. ולא יעשה זאת הקב"ה בכללות לומר כי אתה תבחר ולא אני כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב. ומפיו יקרא אלי בשם לבחור באהרן ולא באחר כמה שנאמר (שמות כ"ח, א') ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך וגו'. ועל כן בכתוב השני לא נאמר בו רק והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש כי שם דיבר עמהם לנוכח ואמר כי זה שיחיה מכל מקריבי הקטורת הוא הקדוש כי זה נבחר ביחוד אשר ישאר בחיים והוא רב לכם בני לוי כי הוא הראש בית אבותם והכהן הגדול נקרא ראש לבית לוי. הוא ולא אחר.
5