באר מים חיים, במדבר י״ז:ג׳Be'er Mayim Chaim, Numbers 17:3
א׳את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקועי פחים. לומר עוד טעם מפני מה הוא מצוה להרימם תיכף. והוא על דרך מאמר חז"ל (בראשית רבה סוף פרשה ט"ו) ברובע ונרבע מפני מה צוה הכתוב להרוג גם הבהמה (כי אדם חטא בהמה מה חטאה שאין בה דעת לעבור על רצון קונה) בכדי שלא יהיה אדם רואה הבהמה ויאמר זו היא שנסקל פלוני על ידה אם כן חס הקב"ה על כבודן של רשעים וכו'. ולזה אמר את מחתות החטאים האלה בנפשותם כלומר לפי שהם מחתות החטאים, וכשיראה אותם אדם יאמר זו היא שנשרף פלוני וכו' ועל כן ירימו אותם ועשו אותם רקועי פחים כי מחתות אי אפשר שיהיו מעתה שלא יהיו הם נקראים על ידם. וגם כי אין זה כבוד ה' להקריב לפניו במחתת נפש החוטאת. ועל כן ועשו אותם רקועי פחים צפוי למזבח לרקעם עד אשר דק כפירוש רש"י טסין מרודדין. ואומר הטעם שלא צוה לזרקם מכל וכל, כי הקריבום לפני ה' ויקדשו ותשמישי קדושה אינם נזרקין. ואמנם שלא יקשה מפני מה לא צוה לגונזם לזה אמר ויהיו לאות לבני ישראל כלומר כי גם לזה צריכין להיות לאות למשמרת זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר וגו'. ועל כן צוה לעשות מהם דבר מה שבקדושה לא בגוף המזבח רק צפוי דק על המזבח. ובזה יהיה נכון לכל הטעמים האמורים. וכן עשה אלעזר וירקעום לזכרון לבני ישראל לומר שכיוון לכל הדברים האמורים.
1
ב׳עוד יתבאר אומרו את מחתות החטאים האלה וגו'. כי כבר כתבנו למעלה שמחתת קרח לא נתקדשה כי קרח מן הבלועים היה וכל הנקברים אפרן אסור (סוף תרומה),ואף המחתה נבלעה וכתבנוהו שם מסברא ממה שאמר הכתוב ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש. כל הרכוש משמע אף המחתה. גם מרבוי האת עיין שם. ואמנם כי כן אמרו חז"ל מפורש (במדבר רבה י"ח, י"ג) שאפילו נפה וכברה שהיה להם אצל אחרים נתגלגל עד מקום הבליעה ונבלע שם. ולזה אמר הכתוב למעלה וירם את המחתות מבין השריפה כלומר דוקא מבין השרופים שכל הנשרפין אפרן מותר ועל כן ממונם לא כלה ונשארו ליהנות מהם לדבר שבקדושה. ודוקא מהשרופים לבד, ולא מקרח שהיה מן הבלועים גם כן כמאמר חז"ל (סנהדרין ק"י.), שהם וכל אשר להם אבד כדין הנקברים. ולזה אמר הכתוב את מחתות החטאים האלה. האלה דוקא ולא מחתת קרח. ומהשרופים לבד אמר הקב"ה שיעשה מהם אות לבני ישראל לזכרון אבל בהנבלעים נאמר ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל. פירוש שאבדו מלב בני ישראל להזכר להם. כי דבר שהארץ מכסה משתכח מן הלב וכאשר נגזר על המת שישתכח מן הלב. וגם לא זכו לזה שישאר מהם אות ללמוד מזה לירא את ה'. ואולם מן הנשרפים, צוה ה' לעשות מהם אות לבני ישראל לזכרון רקועי פחים צפוי וגו' ולא המחתות בעצמם לפי שלא יתקיימו כל כך וגם המחתות בהצנע הם בעזרה ולא יתראה לכל כל כך (ועיין במה שכתבנו למעלה) ואך צפוי המזבח נראה לכל בכדי שיהא אדם שואל עליו ויזכור בזה שתי אלה הדברים שלא להקטיר קטורת איש זר ושלא לעורר על הכהונה. וזה אומרו,
2