באר מים חיים, במדבר י״ז:ו׳Be'er Mayim Chaim, Numbers 17:6
א׳וילונו וגו' אתם המיתם את עם ה' וגו'. להבין דבריהם אלה מה שאמרו אתם המתם והלא הכל יודעים שאש יצאה מאת ה' ותאכל. וגם פה הארץ ודאי לא עשו משה ואהרן כי מי שם פה לאדם ומכל שכן לארץ. ונראה שטענו כי הם הסיבו מיתתן במה שלא אמרו להם מפורש שזר אשר לא מזרע אהרן אסור להקטיר קטורת ואדרבא במה שאמר משה זאת עשו קחו לכם מחתות וגו' והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש זה נראה כעין ספק שלא נודע מי שיבחר בו ה' ולכך הכניסו עצמם בספק מחמת שכל אחד דימה בנפשו אולי יהיה הוא הנבחר לה' ויוקדש. ועל דבר זה כמעט קרבו כל העדה כמאמר הכתוב ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אוהל מועד כי כל אחד אמר לנפשו (ישעיה נ"א, כ"ג) שחי ונעבורה, ואפשר בי יבחר ה', ובזה כמעט המיתם כל עם ה'. ואילו שמעו מפיך כי אי אפשר בשום צד להקריב איש זר אשר לא מזרע אהרן להקטיר קטורת כמו שאומר עתה, זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב וגו', ודאי היו פורשים. וטענו שאפשר עבור זה קראן שמו יתברך חטאים בנפשותם ולא חייבים בנפשותם כמו שיאמר במקום אחר דמו בראשו כי היו שוגגים על ידי מאמר משה והיה האיש אשר יבחר וגו' ונראה שכולם ראוים לגשת ולראות במי שיבחר ה', וכל אחד אמר בלבו שמשה בחר באהרן קדוש ה' ואפשר אני הקדוש כי כל העדה כולם קדושים, ואילו הייתם אומרים מפורש שזר המקטיר יומת מי לא יירא לנפשו אימת מות. ואכן האמת לא כן הוא כי אם היו מאמינים במשה היו מאמינים שמפי ה' נצטוה להקריב אהרן להעמיד לפניו לשרתו. ואם לא האמינו בזה, גם אם היה אומר להם שזר אסור להקטיר, לא היו מאמינים והיו אומרים שאומר כך בכדי שכל אחד יירא לנפשו ממיתה משונה וישאר הגדולה לאהרן אחיו. ועל כן היה מוכרח משה לומר סתם בכדי שלא יאמרו לכבוד עצמו הוא דורש. ועל כן,
1