באר מים חיים, במדבר י״ט:י״אBe'er Mayim Chaim, Numbers 19:11
א׳הנוגע במת וגו'. אפשר ירמוז הכתוב הזה על בעלי התשובה שהאדם בחטאו הוא הנקרא מת כמאמרם ז"ל (ברכות י"ח:) הרשעים בחייהם קרוים מתים לפי שעיקר מלת מת תסובב על הקליפה הנקראת מת שהם מאנין תבירין בלי חיות הקודש רק אפס קצהו מעט מזעיר להחיותם בסוד הכתוב (תהלים ק"ג, י"ט) ומלכותו בכל משלה כנודע. ואמרו חז"ל (עבודה זרה ה'.) כל העובר עבירה אחת מלפפתו ומוליכתו ליום הדין ר' אליעזר אומר קשורה בו ככלב וכו'. וכיון שהקליפות והחיצונים נאחזין ונקשרים ברשעים, ממילא נקראים מתים, מתים ממש. שהם בחייהם קשורים תחת הקליפה הנקראת מת. ואמנם ידוע כי לא בלבד שגופו ונשמתו נכנסין תחת רשות החיצונים אלא אף גורם פגמים למעלה למעלה בשמי השמים בשבע מאורות עליונים שבעת ימי הבנין הידועים שח"ו ח"ו נאחז בהן בחינת הרע והקליפות, ומוריד כביכול אורו של הקב"ה לשונאיו אלו הקליפות המתים אוי ואבוי לאותו בושה וכלימה. ונעשה ח"ו בבחינת (משלי כ"ב, כ"ג) עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה. ונקרא ערוה רע ו"ה שבחינת ו"ה שבשם נכנסין ח"ו תחת סוג הרע, ואז נקראים בבחינת טמאים חלילה כי נטמאים מהקליפות המתים. והכל נמשך מעוונות האדם כי כשם שהוא ממשיך את גופו ונשמתו אל החיצונים על ידי שבעה מדותיו הקבועים בלבו שהם אהבה ויראה והתפארות וכו' הניתנים אליו לעבודת שמו יתברך לאהבה אותו ולירא ממנו ולפאר ליוצרו ולנצח יצרו ולהודות לשמו ולהתקשר בו ולהמליכו על כל אבר ואבר וגיד וגיד שבו במחשבה ודיבור ומעשה בקדושה וטהרה ולגמול חסד לטובים על ידי בחינת האהבה שהוא אהבת חסד ולהתאכזר בגבורה גדולה על עוברי רצונו יתברך שלא להניח לעושי רע לעשות כרשעתם על ידי בחינת היראה הנמשך ממדת הגבורה וכן בכל המדות. ועתה נהפוך הוא שהפך כל אלה לעבור על רצונו יתברך לאהוב דבר שאסור לאהוב ולרדוף אחר כל התאוות על ידי היראה שירא וחרד פן יאבד דבר זה ממנו ולא ימולא תאותו. ולהתפאר ולהתקשט לרעה לפני אשה נאה או לפני אדונים קשים להלשין על הבריות ולאבד ממונם ולנצח בנצחון גדול לשונאו לנקום בו להשמדו עדי עד ח"ו ולהודות ולשבח לדברים האסורים שונאי ה' ולהתקשר תחת רשות הסטרא אחרא ולהמליכו עליו. וזה נקרא בכתוב כי דור תהפוכות המה שמהפכין את כל המדות הניתן בהם לטובה לעבודת ה', לעשות בהן רעות ונאצות גדולות. ועל ידי זה ממשיכין ח"ו את הרע גם אל שבעה מדות העליונות ששבעה מדותיו האלה נמשך מהן ומטמא אותן בטומאת הקליפות ח"ו.
1
ב׳ואמנם כאשר החוטא נזכר במעשיו ומעובדיו מה עושה ומה רעה גורם לגופו ונשמתו ומה רעה שגורם למעלה למעלה ושב לפני בוראו באמת ובתמים בחרטה גמורה בכאב לבבו מאוד על אשר עשה ובעזיבת חטאו מהיום והלאה מכל וכל. הנה ראשית פרי הסר חטאתו הוא בשני דברים הללו.
2
ג׳האחת הוא, עסק התורה לשם ה' בלבד בלי שום פניה אחרת ובאימה ויראה וענוה ואהבה ושמחה ושאר ארבעים ושמונה דברים שמנו חז"ל במשנתינו (אבות ו', ו') שהתורה נקנית בהם והם במיעוט תענוג במיעוט שחוק במיעוט דרך ארץ וכו' והתורה נאמר בה (משלי ג', ח') רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך ואומר (שם ד', כ"ב) ולכל בשרו מרפא כי היא נקראת עץ חיים היא למחזיקים בה והיא המרפאת את האדם להוציאו ממות לחיים. כי רצונו יתברך הנעלם בתורה שכל התורה היא רצון הבורא לעשות כך וכך. וכשיהיה דבר בין איש ובין רעהו יקום במשפט זה או זה והוא ורצונו אחד יתברך. וכשאדם מדבק עצמו באמת אל התורה הרי הוא מדבק עצמו בו יתברך ביחוד עצום, ואז נכנס תחת רשותו של הקב"ה עם כל פרטי אבריו וחושיו, ואורו יתברך הנעלם בה הוא המרפא אותו ומוציאו ממות לחיים וכמאמרם ז"ל (ויקרא רבה כ"ה, א') הרגיל בדף אחד וכו'.
3
ד׳והשני הוא, שמירת שבת בכל פרטיו וכמאמר חז"ל (שבת קי"ח:) כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו וכו' כי שקולה שבת כנגד כל התורה כמאמר חז"ל (שמות רבה כ"ה, י"ב) ואור קדושת ה' המאיר ומופיע ביום שבת קדשנו הוא בלתי שיעור וערך ממקום גבוה ונורא מאוד ואין שום אחיזה להחיצונים בו. שעל כן נאסר כל מלאכה ביום שבת לפי שכל המלאכות הוא מבחינת אחיזת החיצונים כי הל"ט מלאכות נתהוו מהל"ט קללות שנתקללו אדם וחוה והארץ בעת חטאם. ועל כן בעת התיקון עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת כמאמר חז"ל (שבת ל':) בלי שום מלאכה ועבודה כי רוח הטומאה יעביר מן הארץ, והארץ תוציא צמחה מעצמה בלי חרישה וזריעה כאשר בעת הבריאה שנאמר בה (בראשית א', י"א. כ"ד) תדשא הארץ דשא וגו' תוצא הארץ וגו'. ובשבת שאין שום אחיזה להחיצונים נאסרה כל מלאכה שלא להתעורר שרשם ויבואו להתדבק בקדושה ח"ו. מה דלא בכל שאר חגין וזמנין שהותר על כל פנים אוכל נפש לפי שיש מעט אחיזת החיצונים עדיין בהם כנודע מדברי מרן הרב האר"י ז"ל. ועל כן השומר שבת מוחלין לו על כל עוונותיו לפי שאורו גדול כל כך עד שאין שום אחיזה להחיצונים בו וממילא כל עוונותיו בטלין. כי אין עוונות בעולם כי אם מה שהקליפות נאחזין בנשמת האדם וגופו ובשורשו למעלה. ועיקר מחילת העוונות הוא במה שהקב"ה כביכול מעביר אותם משורשי האדם ואין נאחזין בו הרי הוא טהור כמו שהיה. הראת לדעת בזה כי התורה ויום שבת קודש שניהם תעלה ותרופה לנפש החוטא שלא ימות בעוונו.
4
ה׳ולזה ירמוז הכתוב הנוגע במת לכל נפש אדם. כלומר כי כל נפש אדם בעוד שנפשו בו כאשר יגע במת הוא בחינת הרע והחיצונים שיוכנע ח"ו תחת רשותם ונעשה בבחינת רשעים בחייהם וכו'. וטמא שבעת ימים. פירוש שיטמא כל שבעת הימים, הן שבעה מדותיו למטה להפכן לעבירות רעות וישליטו בהם החיצונים, והן ח"ו פגמו למעלה בשבעת הימים העליונים להכניסם ברע ח"ו המטמאין אותם כנזכר. ולזה אמר הכתוב,
5