באר מים חיים, במדבר ב׳:ב׳Be'er Mayim Chaim, Numbers 2:2
א׳איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב וגו'. עיין מה שכתבנו למעלה בפסוק שאו את ראש וגו' כי זה עיקר התנשאות ראש של בית ישראל במה שהם מתיחסים לבית אבותם לא כגויי הארץ שאין להם יחוס אב שרובן ממזרים עיין שם. לזה אמר הכתוב כאן איש על דגלו באותות לבית אבותם כלומר כי זה הוא האות שהם מתיחסים לבית אבותם שאין בהם פסול, במה שהם חונים סביב לאהל מועד. כי אילו היה בהם פסולת לא היו מקבלין אותם לשכון סביב לאהל מועד כי שמו יתברך עוצם עיניו מראות ברע ונאמר אצלו (תהלים ה', ה') לא יגורך רע, וזה הוא האות שהם כשרים, איש לבית אבותיו. ועל כן נאמר להלן (ב', ל"ד) אחר צווי הדגלים כן חנו לדגליהם וכן נסעו איש למשפחותיו לבית אבותיו. כלומר כי מהדגלים שחנו סביב למשכן ולארון העדות נודע ודאי שאיש לבית אבותיו הוא.
1
ב׳ואגב גררא אכתוב לתרץ מה שקשה לכאורה במה שצוה שמו יתברך לקדש פטר כל רחם בבני ישראל שהוא בכורי אֵם דוקא ולא בכורי אב והלא במצרים מתו גם בכורי אב והיה ראוי לקדש הכל. ואמנם נודע מאמר חז"ל (שוחר טוב קל"ו, ו') כי הבכורים עשו מלחמה במצרים והכו בהם מכה רבה ועצומה כנאמר למכה מצרים בבכוריהם. והנה זה לא עשו כי אִם בכורי אֵם כי בכורי אב לא ידעו כלל אם הם בכורים. וגם מי שהיה ידוע לו שהוא בכור אב לא יוכל לידע זאת בבירור כי אפשר שאביו הוליד בכור מכבר ועל כן לא עשו מלחמה כי אם בכורי אם. ולעומתם קידש הקב"ה בבני ישראל. שעל ידיהם נתקדש שמו יתברך במצרים שהאמינו בה' ובמשה עבדו והכו את מצרים ונתקיים בהם (ישעיה י"ט, ב') וסכסכתי את מצרים במצרים כנאמר.
2