באר מים חיים, במדבר כ״ב:ל״טBe'er Mayim Chaim, Numbers 22:39
א׳וילך בלעם וגו' ויבואו קרית חוצות. חז"ל אמרו (מדרש רבה על פסוק זה והובא ברש"י ז"ל) עיר מלאה שווקים אנשים ונשים וטף בחוצותיה לומר ראה ורחם שלא יעקרו אלו וכו'. והנה לכאורה הרי בלעם אמר לו הדבר אשר ישים אלהים בפי אותו אדבר ומה יועיל רחמי רשע בלעם בזה. ואמנם כיוון רשעתו על דרך מה שאמרו חז"ל (מגילה י"ד:) למה הניח יאשיה את ירמיה ושלח אל חולדה וכו' מפני שהנשים רחמניות הן וכו'. והענין הוא כי כשהנבואה באה מפני הנביא הרחמן, ממתיק הוא בלשונו את הנבואה הקשה. ועל כן כששמע מפה בלעם שאמר, הדבר אשר ישים אלהים בפי וגו' הבין בזה שהנבואה יתאמר על ידו והקדים לעורר רחמנותו על עם מואב בכדי שימתיק הוא החזון הקשה אשר יאמר לו עליהם ואולם פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר כי שמו יתברך אמר לו מפורש ואפס את הדבר אשר אדבר אליך אותו תדבר. כלומר אינך רשאי להוסיף או לגרוע על חוט השערה רק אפס הדבר אשר אדבר אותו תדבר בלי שינוי כל שהוא. וגם בבית הרשע בעודנו במקומו אמר לו ואך את הדבר אשר אדבר וגו' כלומר רק זה הדבר בלי שינוי. ואמנם בלעם שידע כי לא יועיל רחמנותו בזה מה הלך הוא לשם. ואולם שסבר כי אפשר יעורר רחמנותו של הקב"ה על מואב הרשעה שלא יאבדם ועל זה נאמר וילך וגו' ויבואו וגו' מקיש ביאה להליכה שאף ההליכה היה בכדי שיבוא לראות עיר מלאה אנשים וטף ואפשר יעורר בזה רחמנות של שמו יתברך ויניחו לקלל את ישראל ח"ו.
1