באר מים חיים, במדבר כ״ב:ח׳Be'er Mayim Chaim, Numbers 22:8
א׳לינו פה וגו' והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר וגו'. תיבת דבר לכאורה מיותר והיה די לומר והשיבותי אתכם כאשר ידבר ה' וגו' ויבואר על דרך מאמר חז"ל (מגילה י"ד:) ויאשיה גופיה היכי שביק ירמיה ומשדר לגבה אמרי דבי ר' שילא מפני שהנשים רחמניות הן. והענין הוא כי באמת ודאי אשר אין נביא רשאי לחדש דבר מעצמו בנביאות הקב"ה להוסיף או לגרוע. רק הוא כדרך המשל המשקה אשר תסנן ועוברת דרך הכלי. אז אם הכלי יש לה מתיקות בעצם. גם המשקה העוברת בתוכה מקבל מעט מתיקות אף אם המשקה אינו מתוק כל כך. וכן להיפוך אם הכלי מר הוא או עפוץ יקבל המשקה מעט מרירות לתוכה אף אם המשקה הוא מתוק בעצם. וכן בנבואת ה' יתברך כיון שהיא עוברת בפה הנביא אז אם הנביא הוא רך לבב ורחמן בעצם גם הנבואה מקבלת רחמנות ויורדת בחסד ואהבה ורחמים. וח"ו אם הנביא אינו רך לבב כל כך בטבעו ונמצא בו אכזריות, גם הנבואה מקבלת מדת אכזריות ויורדת בגבורה ודין. ועל כן קדוש ה' ירמיה הנביא שמצינו בו אכזריות לעוברי רצונו יתברך עבור קנאתו הגדולה בה' לאמור ח"ו ימחו על קדושת שמך כמו שמצינו לו בקללתו לאנשי ענתות (ירמיה י"א, כ"א-כ"ג), לא חפץ הקב"ה להעביר הנבואה דרך פיהו כי אם על ידי חולדה הרחמנית בעצם, שבמתק לשונה יומתק הנבואה קצת שתרד בחסד וברחמים. וכן כאן אצל בלעם הרשע עין רעה ואכזרי לאוהבי ה' זרע אברהם עבדו. סבר בדעתו כי אף שלא יוכל לשנות את דבר ה' קטן או גדול. רק כיון שיעבור הנבואה דרך פיהו, יתאכזר על ישראל בלשונו שתרד הנבואה בדין להרע להם. ועל כן כשבאו אליו שרי מואב וידברו אליו דברי בלק והוא ודאי כי הוא היה חפץ להרע לישראל יותר מבלק לגודל רשעו וגם היה בן ללבן הארמי אובד אבי כמאמר חז"ל (עיין ילקוט פרשה זו ובסנהדרין ק"ה.). ואמנם הנה ידע כי עם ה' אלה והוציאם ממצרים כתועפות ראם לו ולא הועילו חכמי מצרים בחכמתם והחרטומים והמכשפים בכשפיהם וגם הוא בעצמו היה באותו עצה עם פרעה כמאמר חז"ל (סוטה י"א.) ולא היה יכול להם. כי הקב"ה כביכול שיבר והכניע כל בחינת הכשפים ומערכת המזלות וכוכביהם שהם קשורים בהם. רק בחינה זו יכול לעשות כשיתנבא עליהם מה', להתאכזר קצת בלשונו הרע שתרד באכזריות ובדין. ולזה אמר להם כי לא אוכל לעשות בכוחי בכישוף ובקללה. רק לינו פה וגו' והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר ה'. פירוש שאני אשיב דבר הגם שיהיה כאשר ידבר ה' שאיני רשאי לחדש, רק כשאני אשיבו יהיה קצת כדבר היוצא מפי עצמי, שבידי להמירו במרירות בעין רעה ואכזריות.
1
ב׳או יאמר והשיבותי וגו'. שאני אשיבו מכאשר ידבר ה' שבידי להשיבו קצת לרעה על ידי העברת פי. וה' היודע מחשבות לבבו הרע אמר לו לא תאר את העם כי ברוך הוא ואמרו חז"ל (במדבר רבה כ', י') שאמר בלעם כששמע אומרו לא תאור. אם כן אברכם אמר לו אינם צריכים לברכתך כי ברוך הוא משל אומרים לצרעה לא מדובשך וכו'. ולכאורה מאין יבוא בלעם לומר אם כן אברכם הלא חלק הרע ישנא חלק הטוב והוא לא חפץ בברכה ותרחק ממנו. ואמנם כי חפץ להוריד הברכה דרך פיו להכניס בה אף וצרה בלשונו ועינו הרעה. ועל כן אמר לו הקב"ה אינם צריכים וכו' לא מדובשך וכו' כיון שכוונתך לעקוץ אותם עקיצת נחש בברכתך לא מעוקצך וכו'. ולזה כשבאו שנית השלוחים מבלק אמר להם לא אוכל לעבור את פי ה' וגו' לעשות קטנה או גדולה כלומר כי אפילו קטנה על כל פנים להמיר ברכתו במקצת לא אוכל ומכל שכן גדולה כי חתם פי שלא לדבר כלל לא בקללה ולא בברכה. ולא אוכל לעבור אפילו בקטנה כי אפילו קטנה אם ארצה לעשות אצטרך לעבור על דבריו שהזהיר שלא לדבר כלל. וזה אין בכוחי. ואמנם הנה בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו ועל כן אמר לו הקב"ה אחר כך קום לך אתם כמאמר חז"ל (שם שם, י"ב). ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה. כלומר שלא תוכל להוסיף או לגרוע כלל עבור מהותך ורעתך בעצם, כי רק אותו תעשה ולא דבר אחר כלל כי לא היה כלל בחינת הדין באותן הימים ומה יועיל הרשע ברשעו אם אין דין למעלה. ואך אף על פי כן נתהפכו כל ברכותיו לקללות חוץ מאחד כמאמר חז"ל (סנהדרין ק"ה: הובא בילקוט פרשה זו) שלא חפץ הקב"ה בברכת אותו רשע שלא יאמרו ברכותיו עשתה פירות כמאמר חז"ל (בראשית רבה ס', י"ג) גבי רבקה.
2