באר מים חיים, במדבר כ״ג:כ׳Be'er Mayim Chaim, Numbers 23:20
א׳הנה ברך לקחתי וגו'. יבואר על פי הידוע בסודי אלהינו יתברך. כי כל האורות היורדים מלמעלה על השפעות העולמות באור ישר, אחר כך הם חוזרים לעלות בסוד אור חוזר בסוד העלאת המיין נוקבין להוריד על ידי זה הורדת המיין דכורין וכן לעולם. ואפשר לזה אמר הכתוב (ישעיה נ"ה, י') כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה וגו'. ולכאורה מלות מיותרות יש כאן, כי הלא לא היה לומר כי אם כאשר ירד הגשם והשלג וגו' והרוה את הארץ וגו' כי זה הוא הנצרך לו. ומה לו להאריך בסיפור ושמה לא ישוב. ועוד כי מהיכא תיתי היה ההוא אמינא לומר שהגשם ישוב לשמים וכי אין בשמים גשם. הלא דבר הוא.
1
ב׳ואמנם כי כן הוא האמת שכל הברכות וההשפעות היורדין לעולם הלא כולם אור ה' וחיותו המה ואינם נשארים בעפר הארץ הגשמי כי אם אחר שעשו הצטרכותן בזה העולם אז האורות הללו עולין למעלה בסוד אור חוזר בסוד העלאת המיין נוקבין ועל ידי זה יורד עוד כל בחינות הברכה לעולם באור ישר ואחר כך חוזרין לעלות למעלה וכן לעולם. ולזה אמר הכתוב כי הן אמת אשר הגשם והשלג היורדין שהם אורות שמו יתברך, ודאי שהם ישובו ויעלו למעלה אבל ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה וכו' כלומר שלא ישובו כי אם אחר שהרוה הארץ ועשה פעולתו וברכתו כראוי ואחר כך יעלה למעלה להוריד עוד הברכות על ידי זה.
2
ג׳ולזה אמרו חז"ל (ברכות נ"ט:) מאימתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה כי זו היא יציאת החתן לקראת כלה הניכר בגשמים שאחר פעולת הברכה להרות הארץ יעלה בסוד אור חוזר איתערותא דלתתא מן הכלה אל החתן לקבל השפעתו. ואז החתן יוצא לקראת כלה אחרי שהיא הולכת אליו. והבן. וזה סימן להרות הארץ כי שמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ ועל כן אז חייב להודות לה' כי פעולת הברכה ניכרת. ונחזור לענין כי מכל הברכות והשפעות הטובות יעלה אור חוזר מזה למעלה. והנה נודע אשר כל בחינת אור חוזר הוא בחינת הדין, כי בחינת החסד הוא בחינת אור ישר שהוא הורדת הברכה והשפע לעולם. אבל אור חוזר לעלות למעלה הוא בחינת הקימוץ והדין. ועל כן באותן הימים ימי התחברות בלק ובלעם להרע לישראל שלא זעם ה' כלל ולא היה שום בחינת הדין בעולם. הוכרח גם זה בחינת אור החוזר להתעכב שלא יעלה כלל בחינת אור חוזר למעלה שלא יתעורר הדין ח"ו. והנה בלעם הרשע טעה בזה שכשראה שאין הדין באותן הימים הכריח עצמו לברך את ישראל וסבור שכיון שימשיך הברכה לעולם ממילא יעלה אחר כך אור הברכה למעלה אחר הפעולה בסוד אור חוזר ויתעורר הדין ויוכל אז להוריד הדין ח"ו על ישראל. אבל לא כן היה כי גם אור החוזר נתעכב אז. ולזה יאמר הנה ברך לקחתי שלקחתי הברכה לעולם וברך כלומר שעשה הפעולה. וכבר היה מחויב שישיב האור למעלה. ולא אשיבנה שלא אוכל להשיבו להיות בבחינת אור חוזר. ומה עוד לעשות.
3
