באר מים חיים, במדבר כ״ג:כ״בBe'er Mayim Chaim, Numbers 23:22
א׳אל מוציאם ממצרים וגו'. הנה לא אמר אל הוציאם ממצרים כי אם מוציאם לשון הוה שתמיד הוא מוציאם ממצרים. כנודע שגאולת מצרים נוקב ויורד עד ימות המשיח שעל כן מצות עשה מן התורה להזכיר יציאת מצרים בכל יום תמיד כנאמר (דברים ט"ז, ג') למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. כי ראשית השיעבוד והגלות היה במצרים. ועל כן בו הופיע שמו יתברך אור הגאולה בראשון וראשונה. ואולם כי אור הגאולה הזו לא פסקה והיא עומדת תמיד לגאול את ישראל מכל מעיקיהם והצרים אותם. ועל כן אמר שמו יתברך למשה כששאלו (שמות ג', י"ד) מה שמו מה אומר אליהם אהיה אשר אהיה ואמרו חז"ל (ברכות ט:) אהיה עמם בגלות זה אהיה עמם בגלות אחר. ולכאורה למה הזכיר כאן גליות אחרות וכאשר שאל משה. ואמנם כי בגאולה זו גואל הקב"ה את ישראל בכל דור ודור מכל צריהם. וכל גאולות שבארבע מלכיות הכל נעשה באור הגאולה הזו שעל כן נאמר (שמות י"ב, מ"ב) הוא הלילה הזה לה' שמורים לכל בני ישראל לדורותם. ועל כן אהיה אשר אהיה ודאי כי הכל יהיה נעשה באור הזה. ולזה אמר לו הנה אל מוציאם ממצרים, תמיד. שאור גאולת מצרים עומדת להם לעד ולעולמי עולמים. ומי אשר יבוא להזדווג להם ולעשות להם רעה. כי מי בכל העולם מעוננים ומנחשים וקוסמים כאשר היו במצרים, ושמו יתברך הכם עשר מכות במצרים, ועל הים לקו חמשים ומאתים מכות. ובזה עיניך תראנה אשר כתועפות ראם לו ואמרו חז"ל (גיטין ס"ח: הובא ברש"י) תוקף ראמים אלו השדים. כלומר כי כל הקליפות והחיצונים תחת ידו הם, והוא השבירם והכניעם בשבר אל שבר. ואור הגאולה עומדת להם תמיד ומי יעשה להם דבר. ולזה סיים,
1
