באר מים חיים, במדבר כ״ג:ה׳Be'er Mayim Chaim, Numbers 23:5
א׳וישם ה' דבר בפי בלעם וגו'. דבר זה לא נודע פירושו וחז"ל נחלקו בו (סנהדרין ק"ה:) חד אמר מלאך וחד אמר חכה וכו'. וגם אנחנו נענה בעזרת ה' אלהינו עלינו לפי קט שכלינו. כי הנה כבר כתבנו למעלה. שנבואה היוצא מפי הנביא אף שאי אפשר לשנות מכאשר שמע מפיו יתברך, מכל מקום, העברת הנבואה דרך פה הנביא גורם לפעמים שינוי מדין לרחמים לפי ערך כח הנביא ומדתו אם בחסד או בדין ח"ו. שעל כן שלח יאשיה בימי ירמיה אל חולדה הנביאה ולא אליו לפני שנשים רחמניות הן כמאמר חז"ל (מגילה י"ד:). אף שאין נביא רשאי לחדש דבר מדעתו מכל מקום העברת נבואה במתק לשונו יוכל להשתנות עיין שם.
1
ב׳ואמנם עוד דבר אחד גדול מזה יש בזה. כי חז"ל אמרו (יבמות מ"ט:) כל הנביאים ראו באספקלריא שאינה מאירה ומשה ראה באספקלריא המאירה. והענין להבין לפי כח שכלינו הוא. כי כדמיון האספקלריא המאירה שכשאדם מביט בה אז רואה פנימו צח ובהיר ושלם בשלימות כל הפנים יחד כאילו עומד לפניו. מה שאין כן באספקלריא שאינה מאירה שאין אדם רואה דבר הנראה בה צח ובהיר ושלם בשלימות. כי אם במקום זה עין האדם ובמקום זה חוטמו ופה ואוזן שמתפרדים בה לחתיכות. ואדם המביט מוכרח לצרף כל האברים יחד וגם אינם בהירים כל כך וצריך האדם להבין מעצמו דבר הנראה בה שזה הוא במעט אשר נראה בה. כן היה חלוק נבואת משה משאר הנביאים. כי נבואת משה היה במראה ולא בחידות והיה רואה הדבר שלם בשלימות צח ובהיר שלא בחידה להבין משלו אחר כך כי אם הנמשל גופא הדבר שהיה צריך, היה רואה ומביט. מה שאין כן שאר הנביאים ראו הנבואה בחידות במשל ובמליצה כנבואת יחזקאל וירמיה ושאר הנביאים והיה הנביא מבין מדעתו ענין הנמשל והחידה, מה הנבואה והחידה מורה. ולפעמים לא היה רואה כי אם אותיות מצטרפות שלא כסדר והיה הוא מצטרפן כעין נבואת דניאל (ה', כ"ה) מנא מנא תקל ופרסין, וכדומה. והוא בחינת אספקלריא שאינה מאירה שאינו רואה הדבר על בוריו הנכון, ולא כל הדבר כאחד על הסדר כי אם אות כאן ואות כאן וצריך להצטרפם.
2
ג׳ואפשר שגם עבור זה שלח יאשיה אצל חולדה להיותה רחמנית ולא אצל ירמיהו לפי שגם זה ביד הנביא אם הנביא במדתו רך לבב ומחפש זכות הבריות תמיד אז תיכף כשרואה החידה עולה לפניו משלו לטובה וחסד ורחמים והאותיות מצטרפים אצלו שיהיה אות לטובה כי זה חפץ לבו. וממילא כך נקבע הנבואה מה'. כי הנבואה הוא אור צלול ובהיר וכשהנביא שם מחשבתו בה'. אז היא נתפסת בזאת המחשבה לרוב בהירתה ונשארת כך (דמיון החלום שהוא בחינה מבחינת הנבואה ואמרו חז"ל (ברכות נ"ה:) כל החלומות הולכים אחר הפה לפי פתרונו אם רק הוא מעין החלום. כי נבואת החלום נתפסת בדיבור ההוא ונשארת כך. ואך לפי שהחלום אורה עב יותר הרבה מהנבואה לכן אינה נתפסת במחשבה הקלה כי אם בדיבור פה. מה שאין כן הנבואה הבהירה נתפסת במחשבה הקלה. ונשארת כך) ועל כן בנשים רחמניות שתיכף יעלה על המחשבה נמשל החידה לטובה ולחסד כך יהיה נשאר, וצוה ללכת אצלה והבן.
3
ד׳ועל כן זה היה דעת בלעם שהלך עם שרי מואב אף שכבר ידע שלא יוכל לקללם בשום אופן כי נצטוה לא תאר את העם. מכל מקום סבור שעל כל פנים כשתבוא אליו הנבואה שם לברכם, והנבואה בחידה היא ובאותיות מצטרפות, יוכל ברשעו לשום מחשבתו בה תיכף לרעה. אף שצריך להיות מעין החידה, מכל מקום יוכל לקלקל במקצת ולצרף האותיות על מחשבה לא טובה, וח"ו יהיה נשאר כך כאשר אמרנו. ואולם הנה האל הטוב שגלוי לפניו תעלומות לבב בני האדם, וידע אופני הליכת בלעם. שינה נבואתו משאר הנביאים. ונאמר וישם ה' דבר בפי בלעם כלומר דבר שלם בשלימות. ולא חצי דבר להיות רואה בחידות ובאותיות מצטרפות כעין חצי דבר. כי אם הדבר שלם על שלימותו שלא יוכל להשים בה שום מחשבה לרעה כי גלוי ומפורש היה הנבואה שלא בחידה. ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר. כה ממש כשאתה רואה כה תדבר ולא תוכל להדמות כלל לדבר אחר (ונראה לרמז בזה באומרו וכה תדבר כי הנה תחילה אמר לו בלק לכה ארה לי וגו' ומבואר בזוה"ק שרמז על בחינת כה מלכותא קדישא עיין שם (ר"י:)) ולפי דברינו נדרש יפה דבר זה. כי נודע אשר בחינת המלכות הנקראת כה הוא האספקלריא שאינה מאירה שאין לה אור מעצמה כי אם מה שמקבלת מהשמש. וכל הנביאים שנבאו נבואתן ממדתה כולם ראו באספקלריא שאינה מאירה. ולא כן משה רבינו ע"ה שנקרא איש אלהים בעלה דמטרוניתא וקיבל אור השמש מאספקלריא המאירה. ועל כן אמר לו לכה ארה לי פירוש כי אתה ודאי תקבל הנבואה מבחינה כ"ה אספקליא שאינה מאירה והוא בחידות ולא במראה ותוכל לאררם לי כלומר עתה בשבילי תראה להשים מחשבה לרעה בנמשל החידה ובצירוף האותיות מעין הנבואה. ואמנם זה הכל כשאין היחוד שלם בין תפארת ומלכות. ואז הענן מכסה הירח ומפסיק בינה לבין השמש ונקראת אספקלריא שאינה מאירה. אבל כשהיחוד הוא שלם בתפארת ומלכות ומקבלת אורה על נכון. אז והיה אור הלבנה כאור החמה. וגם הוא אספקלריא המאירה כמו השמש, והנבואה ממנה הוא במראה ולא בחידות.
4
ה׳והנה נודע שעיקר הפירוד בין השמש והירח הוא ח"ו כשהדינים גוברים בעולם ונעלה הענן לכסה הירח ואז נקרא בכסה ליום חגינו ואמרו חז"ל (ראש השנה ח'.) איזה חג שהירח מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה. כי ראש השנה הוא יומא דדינא והקב"ה יושב על כסא משפט לדין. וכשהדינים מתגברים אז הירח מתכסה בענן ואין מקבלת אורה מבית בעלה. אבל כשהחסדים מתגברים והדינים מתבטלים. אז נקרא והעלה אור שמשה ונסו הצללים ואורה כאור החמה. ועל כן באותן הימים שבלעם רצה לקלל שלא זעם ה' כלל ולא היה בחינת הדינים בעולם, ממילא היה היחוד בין תפארת ומלכות ולא היה נבואה אחרת כי אם נבואת אספקלריא המאירה במראה ולא בחידות. ועל כן וישם ה' דבר בפי בלעם דבר שלם ולא חצי דבר כנזכר והבן. כי בעת הפירוד חלילה נקראת המלכות חצי דבר שאין קומתה שלימה. אבל בעת היחוד קומתה שלימה מכל וכל ונקראת דבר שלם. וזה שם בפי בלעם בכדי שלא יוכל להשתנות ועל כן ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר. כי בלק ברשעו שאמר לכה ארה וגו' שכיוון על נבואת אספקלריא שאינה מאירה אבל עתה הקהה את שיניו ואמור לו וכה תדבר. לא כה לבד כי אם וכה שהיא התחברות הו' בחינת התפארת אור השמש אל כה. ואז דבר שלם במראה ולא בחידות. כי האספקלריא שאינה מאירה, מאירה עתה מכל וכל.
5
ו׳ואפשר לזה אומר הכתוב (מלאכי ג', ו') אני ה' לא שניתי ואתם בני ישראל לא כליתם. פירוש כשאני בחינת המלכות יתיחד בשמי ה' אז נקראת אספקלריא המאירה ולא שניתי שלא יוכלו הרואים לשנות בראייתם לפי כח מדתם כי רואין הדבר במראה השלם. וגם ירמז על ימי בלעם שאומר הקב"ה שאזי אני ה' לא שניתי שהייתי בבחינת אני ה' ולא שניתי שלא היה יוכל להשתנות המראה. ועבור זה ואתם בני ישראל לא כליתם. שלא היה יכול בלעם להשים מחשבה לרעה בנבואתו. ואמר הכתוב לשון לא כליתם כי התוספות אמרו (ברכות ז'.) שהיה בלעם רוצה לומר לשון כלם ברגע הזעם עיין שם. ולזה אמר אני ה' לא שניתי שהיה היחוד בין תפארת ומלכות לפי שלא זעמתי באותן הימים שלא להפריד בין הדבקים ועל כן אתם לא כליתם שלא היה יכול לומר כלם בעת הזעם. (ואפשר לומר קצת רמז לדברי התוספות הללו שכתבו שהיה יכול לומר כלם. לפי שאם היה הזעם באותן הימים והיה הוא עומד ומקבל מאספקלריא שאינה מאירה. ושורש המלה הוא מלך. וכשהיה רואה האותיות שלא בצירוף הנכון על בוריו היה יכול לצרף מאותיות מלך צירוף כלם שאותיות דדין כאותיות דדין) ועיין בדברינו להלן בפסוק לא הביט און ביעקב.
6
ז׳או יאמר וישם ה' דבר וגו'. כי הנה חז"ל אמרו (סנהדרין ק"ה:) מברכותיו של אותו רשע ניכר מה היה בלבו לקללם. ודקדקו בדבריהם לומר מה היה בלבו ולא מה שרצה. להורות שכבר היה הדבר בלבו ממש מוכן לקללם רק שעדיין לא הוציאו בשפתיו שהוא הלשון קולמוס הלב. כי לא אבה ה' לשמוע אל בלעם. על כן שם בפיו דבר אחר אשר לא כלבבו שהיה מוכן להוציא בשפתיו. ולא היה פיו ולבו שוין. כי לבו היה חומד להוציא דברים אחרים במאמר פיהו והוא אומרו וישם ה' דבר בפי בלעם. לא כרצונו שכבר היה בלבו להשים דבר בפיו. עקם ה' את פיהו. והוא שם דבר בפיו. לא כמו שהוא היה רוצה להשים בפיו. ואמר לו וכה תדבר. כה כאשר אני משים בפיך ולא כאשר עם לבבך. ובזה מוטעם יותר מה שכתב בזה הרב הקדוש בעל אור החיים (בפסוק הזה) ששם ה' מסך מבדיל בפיו כדי שיוכל לשרות שם דברו של הקב"ה וכו' עיין שם. כי כיון שהוצרך לחתום את פיהו שלא לדבר מה שבלבו שלא יהיה לשונו קולמוס לבבו. הוצרך להשים דבר אחר מדברו הטוב בפיו שכה ידבר. ואיך ראוי פה בלעם הרשע לשרות רוח דברו של הקב"ה על כן שם תחילה מסך מבדיל בין פיו ובין דברו הטוב כמו שכתב שם.
7
ח׳ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר. כלומר כי הדיבור אשר נעשה על ידי המזבחות שייכים לבלק יותר ממך כי הוא המעריך והמעלה וכאשר אמרו חז"ל (סנהדרין ק"ה.) שבשכר אלו הקרבנות זכה בלק ויצאה ממנו רות.
8