באר מים חיים, במדבר ל״א:ב׳Be'er Mayim Chaim, Numbers 31:2
א׳נקום נקמת בני ישראל וגו'. מפרשי התורה ז"ל האריכו בטענותם למעניתם לישב שינוי לשון משה רבינו ממאמר הקב"ה וברוך שמו שאמר נקמת בני ישראל ומשה אמר לתת נקמת ה' במדין עיין שם. ומה שנראה לי לומר בזה הוא כי הן אמת כל העכו"ם מעת היותם לגוים. תמיד הם מתאוין וחושקין ורודפין לבטל את ישראל מכל בחינות התורה והמצוות. למען להיות ככל הגוים בית ישראל. כי יחרה אפם על חבלי עבותות האהבה מה שבין ישראל לאביהם שבשמים ותמיד היו גוזרים שמדות חלילה ומבטלים את ישראל מתורה ומצוות בכדי להפסיק הקשר והחבה מאת הקב"ה אליהם שלא יצטרכו להיות כפופים לעמלי תורה ומצוות. ואדרבה ישראל ישתעבדו תחת ידיהם בהיות עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש וגו' (משלי ל', כ"ב).
1
ב׳ואמנם טעות גדול טעו. והמשל לזה לעבד המלך שהיה מנגן ביד, לשורר לפני המלך בתוף ובכנור בקול נעים וזמרה. ולפעמים נתקנא אחד בעבד הזה להיותו מקורב גדול בבית המלך ותפסו וחתך יד זה המשורר בו. והנה ודאי אף שיחרה חמת המלך בזה לעשות כזאת לעבדו הגדול בביתו אבל מכל מקום לא יהיה עברתו שמורה נצח בזה כי יבקש לו עבד אחר לשורר לפניו. ועל המשורר העבד, ממילא בטל דבר בטלה אהבה ולא יטה עוד לב אהבת המלך אליו כי נלקח הדבר שהביא האהבה ביניהם. אבל אם ימצא שבן המלך בעצמו ישורר לפני אביו בקול נעים ושמחה בגילה ורינה ואביו מקבל תענוג ונחת רוח נפלא מזה. ויבוא אחד ויחטוף את בן הלז ויחתוך ידו בכדי לבטל אהבת המלך אליו זה ודאי טעות גדול. כי הן בנו הוא לכל דבר כבראשונה וכמה תוגדל חמת המלך על האיש הלזה שעשה כך לבנו, ותבער חמתו ובערה כאש עד ינקום נקמתו ממנו. ולבן המלך לא יוחסר כלום כי כלום חסר מבית המלך. ויצוה לרופאים וירפא ידו ותהי כבראשונה לשורר לפניו כמאז.
2
ג׳וכן הוא בזה כי אם לא היו ישראל בנים לקודשא בריך הוא ושכינתא עמוסים מני בטן. והיו בבחינת עבדים המשוררים לפני בורא כל עולמים ברוך הוא לא היה גדול עוונם כל כך במה שהם מנתקים מותרות האהבה שבינם לאביהם. אבל באמת ישראל הם בנים ממש ותגדל מאוד חמת ה' וחרון אפו על העכו"ם במה שהיו מבטלים את ישראל מתורה ומצוות וקוצצים יד בניו מלשורר לפניו. ולזה רמז המשורר באומרו (תהלים ב', א'-ג') למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו וגו'. שכל הגוים מתיצבין על ה' ועל משיחו באומרם ננתקה וגו' כלומר שינתקו חבלי מוסרות האהבה שבין ה' ומשיחו בני ישראל, ונשליכה ממנו עבותימו אלה העבותות האהבה שבינם ולבטל תענוג ונחת רוח ה' מה שמקבל מעבודתם. ואז יושב בשמים ישחק וגו' וידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו וגו' כי הנה ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך וגו'. כלומר כיון שאנחנו בנים ממש והם כקוצצים יד הבן המשורר לפני אביו. ודאי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר. ועל כן שאל ממני ואתנה גוים נחלתך וגו' תרועם בשבט ברזל וגו'. והנה מה שכל ישראל בכלל נקראים בני ישראל הוא הכל עבור הנזכר שנקראו בנים למקום והם בני ישראל ממש ישראל סבא בסוד הכתוב (בראשית ל"ג, כ') ויקרא לו אל אלהי ישראל כי הקב"ה כביכול קרא עצמו ישראל כנודע. וישראל הם בניו ונקראים בני ישראל. אשר על כן הנה המדינים הרשעים הללו הם באו לכל זה ורצו לנתק ולהפריד קשרי עבותות האהבה ממקומו של עולם ברוך הוא אל ישראל. והפקירו בנותיהן לזנות עמהם והקב"ה שונא זימה הוא ועל ידי זה ישליכום מעל פניו ויהיו ככל הגוים בית ישראל. וסברו שיהיו כקוצץ יד המשורר לפני המלך שכשבטל הדבר בטל אהבה. ולזה אמר הקב"ה אל משה נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים כלומר כיון שהם בני ישראל בנים אמיתיים למקום והנוגע בהם כנוגע בבבת עינו כביכול ברוך הוא וברוך שמו כמאמר הכתוב (זכריה ב', י"ב). ונקמתם נקמתי הוא כי כיוונו לבטל תענוג השעשוע הנחמד ונעים חביב לפני מבני. כמאמר הכתוב (דברים ל"ב, ל"ה) לי נקם ושלם. כלומר הנקמה שלי הוא כי המה באו על ה' ועל משיחו לבטל תענוג ורצון המלך ולהשמיד את בניו מפניו. ולזה אמר הכתוב (תהלים צ"ד, א') אל נקמות ה' אל נקמות הופיע וגו'. שתי נקמות נקמת ה' ונקמת ישראל, והכל אחד. כי מה שאל נקמות מופיע לנקום נקמת עמו, הנה אל נקמות ה' הוא. כי מה שרוצים לעשות לישראל, כביכול אליו הם נושאים עין לבטל ח"ו תענוגי שעשועיו. ולזה אמר כאן נקום נקמת בני ישראל כי נקמת הם שתי נקמות על שם בני ישראל שהם עם ישראל הנקראים בנים לקודשא בריך הוא וישראל סבא. וכוללם יחד בנקם הראשון שהוא אחד כי שניהם אחד הם נקמת ה' מה שבאו על ה' ועל משיחו כאמור. ועל כן אמר משה נקמת ה' לבד.
3
ד׳חסלת ספר במדבר
4