באר מים חיים, במדבר ה׳:כ׳Be'er Mayim Chaim, Numbers 5:20
א׳ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך. וכאמור שנכנע ח"ו תחת רשות הסטרא אחרא והקליפות ואז יתן ה' אותך לאלה ולשבועה וגו' בתת ה' את ירכך נפלת ואת בטנך צבה. וכאשר כתבנו למעלה כי כשהגוף נתגשם ונתעבה בגוש עפר הארץ ונעשה כלי חרש הגמור עב ומגושם. אז ממילא ככלי יוצר תנפצם. כי כל דבר המחובר מארבע יסודות הגשמיים בהכרח בהרחב הזמן יתפרד ויסתר כמו שכתב הרמב"ם ז"ל (בפרק ד' מהלכות יסודי התורה הלכה ג'). אם לא כשהגוף נתהפך לרוחניות כאמור אז ישאר חי אבל כשהוא מתגשם, כל עוד שמתגשם יותר, יתפרד יותר וביותר, לפי שנכנע תחת רשות הקליפות והסטרא אחרא שהם מקור כל הארורים והחפיצים ברע, והוא השליט אותם עליו, ודאי שהם ימשלו בו לעשות בו נקמה בכל מיני רעות ומכות אכזריות ומיתות משונות כאשר יוכלו. וידוע מאמרם ז"ל (ספרי מובא בילקוט רמז תש"ח וברש"י ו', כ"ד) לפי שנאמר בטן וירך מנין לשאר כל הגוף תלמוד לומר ובאו בה וכו' אם כן מה תלמוד לומר בטן וירך לפי שהן התחילו בעבירה תחילה וכו'. ורומזים לדברינו גם כן כי למה דוקא בטן וירך הלא כל הגוף הרשיע. ועל כן באמת גם כל הגוף בכלל. ופרט בטן וירך לפי שהם התחילו בעבירה. כי ידוע אשר זה הוא תחילת כל בחינת רשעת הרשע במה שאינו שומר בריתו בלתי תת זרעו לחוץ בכל פרטי עבירה זו, ובפרט השוגה בזרה ויחבק חיק נכריה. כי אין דבר קשה בכל התורה לפרוש מאתו כמו פרישות העריות. ותחילת קבלת מצוה זו בישראל קבלו אותם בתרעומות ובכיה כנאמר (במדבר י"א, י') בוכה למשפחותיו, כמו שכתב בזה הרמב"ם ז"ל (פרק כ"ב מהלכות איסורי ביאה הלכה י"ח). וכל בחינת הרע באיש הישראלי הכל נצמח מבחינה זו. כי אפילו איש הכשר והישר הנשמר מבחינת הרע רק שממלא תאותו בזה בהיתר. זה הוא שורש פורה ראש ולענה לכל בחינת התאוות הרעות והאדם עלול יותר לתאוה זו יותר מכל התאוות לפי שנברא בכח התאוה הזאת כמו שכתב בזה הרד"ק ז"ל בפסוק (תהלים נ"א, ז') הן בעוון חוללתי וגו' וכן להיפך כשהאדם מכניע תאוה זו כאשר יוכל הרי הוא מוכן לכל בחינת קבלת הקדושה והטהרה כי זה כל האדם. ועל כן ברשע הארור, תחילת קללתו בבטן וירך לפי שהם התחילו בעבירה. וקליפות הללו שהכניע עצמו תחת ידם הם השולטין עליו לעשות בו כל מיני נקמות. ומה שאמר הכתוב בתת ה' את ירכך נֹפלת וגו' לא ששם הוי"ה ברוך הוא יכה האדם כי הלא אין הקב"ה מיחד שמו על הרעה כאומרם ז"ל (בראשית רבה ג', ו') רק שהקב"ה מניח להיות באה הקללה ח"ו על האדם ואינו מעכב. וזה אומרו בתת ה' כלומר שיניח ה' לעושי הרעה לעשות לרשע רע כרשעתו. אבל הרעה מאליה באה על עושי הרעה כמאמרם ז"ל (דברים רבה ד', ג') כי מפי עליון לא תצא הרעות וגו' (איכה ג', ל"ח) ונאמר (ירמיה ב', י"ט) תיסרך רעתך ומשבותיך תוכחך וגו'. ונחזור לענין כי ברשעות הרשע ממילא משליטת הקליפות ירכו נופלת ובטנו צבה וכל הגוף כלה. ואומר עוד הכתוב,
1
