באר מים חיים, במדבר ו׳:כ״דBe'er Mayim Chaim, Numbers 6:24
א׳יברכך וגו'. להבין אפס קצהו נוסח הברכה שצוה הקב"ה לברך את עמו ישראל באהבה. נראה על פי אשר ביארנו במקום אחר בפירוש פסוק (דברים ו', ה') ואהבת את ה' אלהיך וגו' והוא כי נודע מאמר אליהו זכור לטוב (בתיקוני זוהר ט"ז.) רבון עלמין אנת הוא עילת העילות וסיבת הסיבות וכו'. כי הנה על שתי פנים נתוודע הקב"ה בעולמו ברוב חסדו וטובו שפועל עם בריותיו אשר ברא. האחד הוא על ידי הנסים הנגלים המופלאים והנראים לעין כל כמו בקיעת ים סוף לגזרים והורדת המן לישראל ארבעים שנה רצופים ומכות מצרים והפלת חומת יריחו ועמידת השמש בגבעון וכדומה שכל אלה היא שבירת והכנעת מערכת השמים וכוכביהם וטבע העולם וכל רואיהם יעידון ויגידון כי ה' הוא אחד ואין בלתו ובידו לשדד כל מזלות השמים וכל העולם כולו כאין נגדו כאפס ותהו נחשבו לו. ובזה שמו של הקב"ה מתעלה ומתקלס לעילא מכל ברכתא ושירתא וכו' ועל זה שיבח אליהו זכור לטוב למארי עלמא בעילת העילות כי הוא עילת על כולא ואדון על כולא והוא המציא את כל המציאות ועל כן בידו לשדד את כל ולשבר את כל. והשנית הוא כי לפעמים הקב"ה וברוך שמו מסתיר את הנס בדרך טבע העולם ולא יוכר כל כך טובת הבורא בזה וחסדיו לעין כל כי אם לשרידים אשר ה' קורא שנותנין עיניהם ושכלם להביט את פועלי ה' ונפלאותיו מה שפועל ועושה יום ולילה נסים נסתרים בלבוש דרך טבע העולם. וכמאמר חז"ל (שבת י"ג:) שאם באנו לכתוב נסים שנעשו לנו אין אנו מספיקין ופירש רש"י שם לפי שהן תדירות וכו' רק שהם נסתרים במקרה הטבע עד שלהמוני העם הסכלים ידמה להם שהוא ממקרה העולם ותולדותיו, ולא יביט שהוא בהשגחת אמת מבורא עולם לפי שהתלבש בתוך הטבע. וזה כוונת אומרם ז"ל (חולין קל"ט:) אסתר מן התורה מנין שנאמר (דברים ל"א, י"ח) ואנכי הסתר אסתיר פני וגו' כי הנסים הנגלים הנפלאים לעין כל מכונים אל פני ה'. כי הכל רואין מעשה ה' ונפלאותיו בדבר ההיא והקב"ה כביכול מגלה פניו בזה בעולמו שיראו הכל כי יש בורא עולם יחיד ומיוחד ואין בלתו. אבל נסים שהם נסתרים בתוך טבע העולם נקראים בשם הסתרת פנים שהקב"ה מסתיר פניו כביכול שאין הכל רואין את פועל ה' בדבר ההוא וסוברין מקרה הוא שקרה כך. אם לא אלו המאמינים בני מאמינים שיודעין אשר אין דבר קל בטבע העולם נעשה במקרה כי אם הכל בהשגחה מאתו יתברך. כי הוא המשפילי לראות בשמים ובארץ ותמיד עיני ה' המשוטטים בכל פינות העולם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. ובחינה הזו התחיל בנס מרדכי ואסתר אף שהיה נס נפלא נראה לעין כל, מכל מקום היה מלובש בטבע העולם שתלקח אסתר אל בית המלך ולבקש מלפניו על עמה. וכמאמר חז"ל (ריש אסתר רבה) הרג את אשתו מפני אוהבו הרג את אוהבו מפני אשתו ואמרו (מגילה ט"ו:) קנאתו במלך קנאתו בשרים ואמרו שם (ט"ז.) איקני בה בושתי וקטלה השתא איקני בדידי וכו'. על כן אמרו אסתר מן התורה מנין פירוש היכן מרומז דבר זה בתורה שיעשה הקב"ה נסים כאלה שיהיו מלובשים בטבע העולם. ואמרו שנאמר ואנכי הסתר אסתיר פני זה הוא הסתרת פנים הנאמר שאין הכל מכירין פני ה' אשר בדבר ההוא כאשר הארכנו בזה במקום אחר. וזה נקרא סיבת הסיבות שהקב"ה מסבב נפלאותיו וטובותיו בסיבות שונות בדרכי העולם ומקריו.
1
ב׳ואמנם דבר הזה שיעשה הקב"ה נפלאותיו אל האדם בנס נגלה או נסתר בטבע, הכל הולך אחר מעשי בני אדם הלז איך מתנהג עצמו בדרכי ה' ועבודתו. כי אם עבודתו לה' הוא רק בדרך טבע העולם ללמוד ולעשות מצוות כפי מזג גופו ולתת צדקה כמיסת ידו לפי ערכו לא יותר כאשר נבאר למטה, עם זה הקב"ה גם כן מתנהג עמו רק בטבע העולם אבל לא ישנה הטבע עבורו לשדד מזלות השמים אם יצטרך. כי (איוב ל"ד, י"א) פֹעל אדם ישלם לו וכאורח איש ימצאנו. אבל אם האדם מוסר נפשו לה' יותר מטבעו ומזגו כאשר נבאר להלן. אז למולו הקב"ה עושה לו נסים שלא כדרך הטבע. כמעשה רבי פנחס בן יאיר (בחולין ז'.) כשרצה לעבור הנהר תיכף נגזר לפניו לגזרים ונעשה לו במים עזים נתיבה לעבור בתוכו בחרבה. ורבי חנינא בן דוסא היה חומץ לפניו ואמר מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק וכו' (תענית כ"ה.) ועליו היו אומרים אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא (ברכות ל"ג.).
2
ג׳והנה תדע כי אלו הנסים הנגלים המופלאים שהקב"ה מפליא, נעשים על ידי שם הוי"ה הקדוש והנורא כי הוא בחינת המהוה את כל טרם ניתן בבחינת גבול ומדה שהוא טבע העולם. כי בחינת הגבול והטבע הוא בחינת שם אלהים שגימטריא הטבע בחינת הקימוץ מבחינת הדינים המעמיד כל דבר בבחינת גבול ומדה. אבל שם הו"ה ברוך הוא, הוא בחינה המהוה את כל בלתי טבע ומדה. ועל כן בחינת הוי"ה ברוך הוא, הוא המשדד ומשבר את כל בחינת טבע העולם כי הוא המהוה למעלה מן הטבע וגוזר ואומר ועושה לחומץ וידליק ולהוריד מן השמים הכל שלא בטבע בבחינת המהוה את כל.
3
ד׳ולזה אמר הכתוב ואהבת את ה' אלהיך שדבר הזה תאהב שה' בחינת הוי"ה המהוה, הוא יהיה אלהיך שתתנהג בבחינת המהוה להעשות לך נסים מופלאים שלא בטבע שיתוודע שמו של הקב"ה על ידי מעשיך לעין כל, בעשותו נוראות נפלאות למעלה מטבע, כאשר נתקדש שמו של הקב"ה על ידי אברהם אבינו בעת שהצילו מאור כשדים ורדף אחר ארבעה מלכים והכם וכדומה, והכל על ידי מעשה אברהם שזכה לכך בעבודתו שיעשה לו נסים נגלים, והכירו הכל על ידו וידעו כי יש בורא עולם מנהיג ומשגיח ומושל על כל מזלות השמים וכוכביהם. וזכה לזה ברוב אהבתו לה' שחפץ והתאוה מאוד להתוודע ולהגלות שם שמים על ידו וכן נעשה לו. וכן אתה ואהבת את ה' וגו' שתאהוב דבר זה מאוד להיות ה' המהוה אלהיך להתנהג עמך למעלה מטבע העולם ויתקדש שמו בעולמו שברא.
4
ה׳ואמנם באיזה דבר תזכה לזה שיהיה ה' אלהיך. אומר הכתוב בכל לבבך ובכל נפשך וגו'. כי על שלושה פנים מתחלק העבודה בין העובד בטבע העולם או למעלה מן הטבע. אחת היא כי נמצאים בעובדי ה' אף שהוא צדיק גמור בכל דרכיו ואינו עובר לעולם על שום מצוה ממצוות לא תעשה דאורייתא ולא על שום לא תעשה וגדר וסייג מדברי קבלה ודברי סופרים. ומקיים כל מצוות עשה מרמ"ח מצוות עשה דאורייתא וממצוות עשה דרבנן כתיקונן במחשבה דיבור ומעשה ביראה ואהבה ושמחה רבה מכל מקום כל זה הוא הכל בכח השכל אשר עליו אשר לו ניתן כח הממשלה על תאוות הלב. כי ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו. אבל בחינת היצר הרע ותאוות כוחי מורשי לבבו חזקים בו. ומתאוה מאוד אליהם ורוצה בקיומן בלבבו. ועל כזה אמרו חז"ל (ברכות ס"א.) אוי לי מיוצרי או לי מיצרי וכו' כי תאוות לבבו קשים אצלו מאוד ונפשו מרה לו לעבור על מחמדי תאוותיו אפס כי עז כח השכל אשר עליו ומתירא לעבור את פי ה'. ותמיד הוא עומד בקשרי המלחמה עם היצר להגביר עצמו על תאוותיו החזקות ולבבו הקשה ויכבוש יצרו הרע. וידוע אשר מלחמה הזו היא כבידה יותר מכל המלחמות שבעולם. כי כל המלחמות כאשר ישא גוי אל גוי חרב. ויגבור אחד על השני ויכניעו וישפילו אז ינוח ממלחמתו ולא יירא עוד מהערכת מלחמה, כי הצד השני לא יערוך אתו שוב מלחמה אחרי הכנעו. ולא כן מלחמת היצר כי הוא יומם ולילה לא ינוח ולא ישקוט מלהסית את האדם ולהגביר תאותו בקרבו להעריך מלחמה אתו. ואף אם אלף פעמים יגביר האדם עצמו עליו. לא יוכנע בשביל זה מלהסיתו כפעם בפעם. ודבר זה קשה הוא מאוד לשאת האדם יומם ולילה על מחשבתו ללחום עם אורבו אשר בקרבו. כי אף רגע אחת כאשר ישקוט האדם מלחשוב במלחמה זו, והאורב טמון בקרבו ועושה את שלו, יוכל ח"ו להלכד ברשת היצר. ועל כן אדם שהוא במדריגה זו ודאי כמה וכמה פעמים מבטל עבודתו על ידי התגברות יצרו. כי אין אדם שליט ברוחו שלא ינוח אף רגע להעריך מלחמה וקרב על אויביו, ומיד כאשר ישקוט ילכד חלילה. ולכן בחינה זו נקראת עובד בטבע העולם. כי עוד טבע העולם הזה ומחמדיו קבועים בקרבו במסמרות נטועים, ואין עבודתו חזקה כראי מוצק יומם ולילה. כי הרבה פעמים יגברו תאוותיו וכוחות היצר עליו עד אשר יאמר חלילה מה אעשה ויצרי תקפה עלי עתה בעת הזאת ושאור שבעיסה מעכב, ואין עבודתו שלימה.
5
ו׳ואמנם מי שזכה להיות עובד את ה' מאהבה גמורה עזה וחזקה. וכל כך הגדיל בלבו לאהבה את ה' באהבה עזה בוערת כרשפי אש שלהבת יה עד שכל תשוקת לבבו ומחמדיו וחפציו אינם כי אם לעבוד את ה' לא זולת ולא יצוייר כלל בקרבו אם יש דבר בכל העולם שיתאוה ויחמוד האדם לו חוץ מאהבת בוראו. כי הלא כל הבלי עולם הזה הם הבל והבאי שגעונות מעשה תעתועים ואיזה פתי יסור הנה וחסר לב לאהוב את שטותי דברים כאלה. כמאמר נעים זמירות ישראל (תהלים י"ט, ח'-י"א) תורת ה' תמימה משיבת נפש וגו' הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת וגו' ואומר (שם קי"ט, צ"ז) מה אהבתי תורתך וגו'. סעפים שנאתי ותורתך אהבתי (שם שם, קי"ג) וכבר שיבר והכניע כל תאוות תשוקת לבבו שלא להתאוות לשום דבר בעולם. בלתי לה' אל עליון בלבד. וכל בחינת התאוות והכוחות וחמדת לבבו שהיה בו משורש היצר הרע להתאוות לדברי העולם נתהפך אצלו להתלהב ולהתאוות בכח הזה לאלהי עולם ה' ולעובדו בזה עבודה תמה תמידיות שאין לה הפסק וביטול עולמית. ואפשר לזה אמר הכתוב (משלי ג', ו') בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחתיך. כלומר בכל הדרכים שלך, מה שאתה מתאוה וחושק אליהם, דעהו. שתהפוך את זאת לידע את ה' בכוחות ותאוות הללו, ואז ממילא והוא יישר אורחתיך. כי לא תהיה כסוג הראשון שעבודתו הוא עבודה בסירוגין פעם כך ופעם כך. רק תמיד לא יחשו המזכירים את ה' כי אין בלבבם יותר כי אם לאהבה את ה'. וזה אומרו בספר תהלים (שם נ"ט) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך כלומר חשבתי דרכי עצמי מהכוחות והתאוות הנמצאים לדברי העולם. ואשיבה אותם בשלום אל עדותיך לחפוץ בכוחות הללו אל עדותיך כי אין דבר חוץ ממך ומעבודותיך ומי שהוא בבחינה זו עובד את ה' אף עם בחינת היצר הרע אשר בקרבו וממילא אין דבר שיעכבנו מהעבודה, ויומם ולילה לא ינוח ולא ישקוט ואין רגע בטל אצלו מעבודתו. וזה נקרא למעלה מהטבע. כי כבר שיבר טבע גופו וכוחי תאוות מורשי לבבו והפכם לה' ותבער בו אש ה' יומם ולילה גם עם בחינת היצר הרע אשר בקרבו. ועל זה אמר הכתוב (משלי ט"ז, ז') ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלם אתו ואמרו חז"ל (בראשית רבה נ"ד, א') זה יצר הרע. כי אף היצר הרע שבקרבו עושה שלום אתו ומסייעו ומחזקו לעשות אשר לבו חפץ גם בכוחו כאמור. וכבר הנה הוא יצוא יצא מבחינת אוי לי מיצרי שלא די שיצרו אינו מקטרגו לרעה אף מסייעו לטובה.
6
ז׳והשנית הוא, כי זה העובד רק בטבע העולם הנה הוא יעשה המצוות ויעבוד עבודתו כפי כח גופו ומזג טבעו. אבל חושש הוא גם כן לחלישת גופו לישן שינתו כראוי ולאכול כראוי לו במועדו ובזמנו שלא יעבור עליו העונה עת אשר יחלוש לבו. גם אם תכבד עליו העבודה בעשיית המצוות כמו בשינה בסוכה בימים הקרים או במצות פריקה וטעינה בכח גדול ופרישת דרך ארץ בעוד חשקו ותאותו שלא בעונה האמורה בתורה. ולטבול בארבעים סאה בעת הצורך בחורף שהקרירה גדולה וכדומה. לא יאבה לשבור כוחו עצם מעצמו לעובדו למעלה מטבע מזג גופו. וכן בלימוד התורה ילמוד בלאט ובנחת לפי כוחו. ואם יחלש לבו או יחטפנו שינה ילך לו לעסוק בצרכי גופו. כי עז כח תאותו שקשה לו לשברה. ומכל שכן במצוה שצריך לה מסירת נפש ממש, ודאי שהוא רחוק ממנה כרחוק מזרח ממערב. ואולם זה אשר לבו ירא וחרד לעבודתו יתברך ואוהבו יותר מגופו ונפשו לא ישמע כלל אם חלש לבו בעת הזאת או אם בשרו עליו יכאב. כי מרוב האהבה עזה ונפלאה שיש לו בעת לימודו או בתפילתו ועשיית המצוה אינו מרגיש כלל מצורך עצמו אם יש לו איזה כאב או לא. כמו אדם אשר מצא פתאום הון רב ודאי שלא יחוש כלל לחלישות גופו וחוטף האוצר ונושאו עד מיצוי דם נפשו לרוב חשקו ותאותו לזה ואינו מרגיש כלל אם הוא כפי כוחו או יותר מכוחו. אדרבה בשעת מעשה לרוב התאוה נדמה לו שדבר קל הוא זה אף שאחר כך ירגישנו בגופו ויחלה על זה בחולי אינו שומע כלל לזה כי יבער ויכלה נפשו לתאות האוצר. וכן באדם האוהב את ה' באמת אינו מרגיש כלל בעת העבודה עד היכן מגיע כוחו וטבעו. כי בכל מאמצי כוחו עד דכדוכה של נפש ימציא אותה בשביל אהבתו לה' לעשות לו נחת רוח וכההיא מעשה דרבא (שבת פ"ח.) שבעת לימודו נדחק אצבעו אל תחת הספסל בדוחק והיה נובע דם מאצבעו והוא לא ידע ולא הרגיש כלל אם כואב לו איזה דבר והיה לומד כדרכו באהבה עזה. והוא ודאי אינו מבטל מצוות ה' כל ימיו בשביל הקרירה או בשביל כבידת העבודה. כי חביב עליו העבודה יותר ממיצוי דם נפשו. וזה נקרא למעלה מהטבע כי אינו חושש על טבע מזג גופו וכוחותיו רק הרבה למעלה למשכיל עושה בכל מאמצי כוחו עד דכדוכה של נפש ומוסר נפשו ממש עבור עבודתו לה' באמת ובתמים. וכמו שאמר התנא רבי עקיבא ז"ל (ברכות ס"א:) בעת אשר סרקו את בשרו במסרקות של ברזל כל ימי הייתי מצטער על הפסוק הזה בכל נפשך ואפילו הוא נוטל את נפשך אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו. הרי שהיה חפץ בכל יסורי הגוף עד נטילת נשמתו בכדי לעובדו בכל לבב. וזה ודאי למעלה מהטבע ובודאי אין גבול אצלו בעבודתו לומר עד פה תבוא כי אין כוחי בזה כי הרי מקבל עליו כל מיני יסורים עבור העבודה.
7
ח׳ובחינה השלישית היא, כי זה העובד רק בטבע העולם הנה הוא מפזר על המצוות ונותן צדקה לעניים כפי מסת ידו וערכו. אבל אם יזדמן לו לפעמים שיצטרך להוציא יותר מערכו כמו בקניית האתרוג לפעמים בדמים יקרים או להשיא יתום ויתומה וכדומה. לא ירצה להיות מפזר ונוסף מכפי ערכו. כי עבודתו הוא בבחינת הגבול בטבע העולם לומר עד פה אבוא ולא אוסיף. אבל האוהב את ה' יותר מטבעו ומזגו. הנה הוא מכבד את ה' מהונו יותר מהשגת ידו וכשיקרה לו איזה מצוה ממצוות היקרים, כל אשר לו יתן בעד נפשו לזכותה במצוה. ופושט את מלבושיו ומוכר כלי חפצו ותשמישיו להלביש ערומים ולהשיא יתומים ולפדיון שבוים. וכשנותן צדקה לעני אינו משגיח כלל אם נשאר לו עוד בידו על טרף ביתו או לא כי הלא יתן איש את כל הון ביתו באהבה עבור צמאון נפשו וכמיהת בשרו לאהבת ה' אלהיו לעשות לו נחת רוח. והנה באדם אשר שלוש אלה לו לעבוד את ה' בכל לבב גם בכוחות היצר הרע ותאות לבו. ולמסור נפשו לה' בעבודה שלא יעצרנו גשם ושלג, וכל יסורי הגוף וכל הונו ורכושו יהיה כאין נגדו בשביל אהבת ה' אלהיו. ונמצא אין דבר מבטלו מהעבודה ואין שום גבול וקצבה בעבודתו הרי עבודתו למעלה מכל בחינת טבע העולם. והרי שם הוי"ה המהוה את כל מוכן לעשות לו כל מיני טובות נסים ונפלאות נגלים מופלאים למעלה מן הטבע כי כאשר עשה הוא כן יעשה לו במדה שמדד מודדין לו ויתגדל ויתקדש שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה בעולמו על ידו שידע ישימו כל בריותיו וידעו כל גדלו גבורותיו.
8
ט׳ועל כן אחר אומרו ואהבת את ה' וגו', וכאמור שזאת תאהב שה' המהוה יהיה אלהיך לעשות לך נסים ונפלאות שלא בטבע כי זה הוא עיקר האהבה לה' להיות יחפוץ בכל כוחו שיתקדש שמו יתברך בכל העולמות. אומר באיזה דבר תזכה שיהיה ה' אלהיך, הוא בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך וכמאמר חז"ל במשנה (ברכות נ"ד.) בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע ובכל נפשך אפילו כשהוא נוטל את נפשך ובכל מאודך בכל ממונך וכו' ואם שלוש אלה יהיו בך אז ודאי ה' המהוה יהיה בכסלך ויתקדש שמו על ידך. ולזה כיוונו חז"ל ואמרו (בספרי מובא בילקוט רמז תתל"ז) דבר אחר ואהבת את ה' אלהיך אהבהו על הבריות כאברהם אביך וכו'. והוא דברינו ממש שיהיה שם שמים מתאהב על ידו ומתגדל ומתקדש בעשותו נוראות לעין כל ויכירו הכל כבוד מלכותו ורוב גדלו וגבורתו ורוממותו אשר בידו כח וממשלה לשדד מערכת השמים ולעשות הכל כחפצו ורצונו ומשנה טבע העולם כי הוא אחד יחיד ומיוחד אפס זולתו ואין בלתו. ועל כן אמר הכתוב זאת אחר אומרו שמע ישראל וגו' ה' אחד. כי זה הוא בחינת אמונת היחוד שאין בכל העולמות כולם עליונים ותחתונים דבר חוץ ממנו. כי את הכל הוא המציאם מאמיתת המצאו והוא מחיה ומהוה את כולם בכל רגע ורגע כאשר בתחילת הבריאה שברא הכל ברוח פיו יתברך, כן עוד היום עומד דברו הטוב וכוחו יתברך בכל הבריאה ומחיים ומהוום תמיד כמאמרינו ברוך עושה בראשית ולא עשה כי הוא העושה תמיד ומחדש בכל רגע מעשה בראשית. ואלמלי יצוייר העדר שפעו וחיותו מכל הנמצאים שבעולם אף על רגע אחת היו כל העולמות כלא היו והיו לאפס ואין. ועל כן אין עוד מלבדו ממש כי אין בכל הבריאה כולה כי אם כוחו אורו שפעו וחיותו לא זולת. וכל הבריאה כולה מיוחדים עמו בתכלית היחוד ואין בכל העולמות כולם כי אם ה' אחד לא יותר, והבן.
9
י׳וזה צריך כל האדם לעשות ערב ובוקר ליחד כל העולם כולו לה' אחד לידע ולהאמין כי אין בכל הבריאה כי אם ה' אחד בלבד וליחד על זה כל פרטי אבריו וחושיו וכל תנועותיו והרגשותיו לאל המיוחד להמליכו על כל אבר ואבר גיד וגיד מרמ"ח אבריו ושס"ה גידיו מלכות גמורה באופן שלא יזיז בשום אבר ולא יעשה שום תנועה ולא יחשוב בשום מחשבה ולא ידבר שום דיבור כי אם הצורך לעבודתו בלבד. כי אין בכל העולמות כי אם ה' אחד. ועל כן חלילה לצאת מיחודו ואחדותו יתברך אף על רגע אחת לעשות תנועה קלה או מחשבה קלה חוץ מדבר הנוגע לעבודתו. ולמסור נפשו ממש על זה שיהיה מוכן למסירת נפש ולא לצאת מיחודו ואחדותו יתברך. כי אם ליחד הכל לה' אחד שהוא הממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ואין דבר חוץ ממנו. וממילא המאמין זאת ידע אשר בידו הכח והגבורה לעשות בכל העולמות כרצונו וחפצו כאדם העושה בשלו כי הכל שלו הוא. הוא מחיים ומהוום תמיד ובידו להפכם לכל אשר ירצה. ועל כן סמך לו ואהבת את ה' וגו' כאמור שה' המהוה יהיה אלהיך ויעשה לך נסים שלא בטבע. ויכירו וידעו הכל כי הכל שלו הוא, והוא העושה בם כחפצו ורצונו כי הוא אחד יחיד ומיוחד מכל צד ופינה וכולם מיוחדים בו יתברך ואין עוד מלבדו כנאמר.
10
י״אועל דבר בחינה הנפלאה הלזו שיהיה האדם זוכה להתגלות הוי"ה המהוה על ידו, צוה הקב"ה לברך את עמו ישראל בשלושה פסוקים הללו הנזכרים כאן נגד שלושה בחינות בכל לבבך וגו' שהאדם זוכה לברכה זו על ידיהן. והוא אמרו יברכך ה' פירוש שה' שם הוי"ה המהוה, הוא יברך אותך ולא ברכת אלהים שהוא בבחינת הגבול והטבע כי אם בשם הוי"ה למעלה מן הטבע לעשות לך נסים נגלים מופלאים שלא בטבע. והנה חז"ל (ספרי מובא בילקוט רמז תש"י) אמרו בזה יברכך ה' בנכסים וגו'. והוא כעין אומרם ז"ל (בראשית רבה ל"ט, י"א) על פסוק ואברכך וגו' הנאמר באברהם אמר רבי לוי לא שם אדם פרה מאברהם עד שנתברך ולא שמה לו עד שנתברך ופירש רש"י שם קנה מאתו פרה או מכר לו שכל מי שעושה אתו סחורה מתברך בין לוקח בין מוכר לו. וכן באיוב אמרו שם על פסוק (איוב א', י') מעשה ידיו ברכת לא נטל אדם פרוטה מאיוב ונצטרך ליטול ממנו פעם שניה וכו'. כי כל דבר שהיה שלהם חפץ או ממון נתברך שלא בטבע בכל מקום שהוא עד שכל מי שהיה בידו משלהם מתברך לרוב שלא יצטרך ליטול מהם פעם שניה לרוב הברכה בפרוטה אחת מנכסיהם. וכן כאן יברכך ה' בנכסים בבחינת הוי"ה המהוה שלא בטבע עד שיהיה הברכה מצויה בנכסיך שלא בטבע בכל מקום שהם. ואז וישמרך ואמרו (בספרי שם) וישמרך מן המזיקין פירוש אף כשיפגעו בך אלו המזיקין בבירור כמו ערוד שאוי לו לאדם שפגע בו ערוד. הוא ישמרך מזה כמו רבי חנינא בן דוסא שאוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא כנאמר (ברכות ל"ג.). והנה זה המתברך בנכסיו שלא בטבע ודאי שבאה לו הברכה זו עבור שעבד לבוראו בכל מאודו זו ממונו בלמעלה מן הטבע כי פועל אדם ישלם לו ועל כן הנה הברכה זו היא נגד ובכל מאודך שתזכה להיות עובד את ה' בכל ממונך ואז תהיה ראוי לברכת ה' שיברכך ה' בממונך למעלה למעלה ממערכת השמים וכוכביהם.
11
י״בברכה שניה היא, יאר ה' פניו אליך וגו' פירוש שלא יתנהג עמך בבחינת הסתרת פנים האמור למעלה להלביש טובותיו ונפלאותיו בדרך טבע העולם רק יאר ה' בחינת המהוה פניו אליך שיתגלה על ידך פני אלהותו יתברך על ידי הנסים הנגלים שיעשה על ידך. וחז"ל אמרו בזה (במדבר רבה י"א, ו') שיביט בך בפנים מאירות ולא בפנים זעומות. פירוש כי מאין תזכה לזה שיאיר ה' פניו אליך בנסים נגלים לעין כל. במה שיביט בך בפנים מאירות פירוש שהקב"ה יביט בפנים שלך שהן מאירות והוא נגד בכל לבבך הנזכר. כי העובד ביצר טוב לבד, כבר כתבנו שהוא בבחינת אוי לי מיצרי וכו' ונפשו מרה עליו בכיבוש תאוותיו החזקות ואין לו פנים מאירות כי אם פנים זעומות מהצער שבלב המתגלה על פנימו כמאמר חז"ל למה נקרא פנים שמגלה מה שבפנים. אבל העובד ה' בכל לבב ביצר טוב וביצר הרע אז פניו מאירות כי יש לו נחת רוח גדול מעבודתו ואויביו השלימו אתו להיות שניהם מרוצים בעבודה. ואז ויחנך. ואמרו שם ויחנך להוציאך משעבוד מלכיות ולגאול אותך וכו'. כי אין גלות בעולם כי אם מה שהאדם הוא בגלות תחת יצרו הרע וכח תאוותיו וחפציו לדברים המגושמים הנמשכים משורש הרע. ואז כשם שנשמתו אשר בקרבו משועבד ח"ו תחת הרע. כך האומות ושארי רעות הנמשכים משורש הרע שולטים על גופו לשעבדו תחת ידם. אבל כשאדם זוכה לעובדו בלבב שלם גם עם היצר הרע ואז גאולה תהיה לו לנשמתו שאינה משתעבדת תחת היצר והתאוות. וממילא נגאל גופו משעבוד מלכיות. ונודע אשר בחינת הגאולה מהמלכיות הוא ודאי על ידי הנסים הנגלים לכבוש מלכי האומות והכל סובב על דברינו להתברך בברכת הוי"ה המהוה המשבר את כל בחינת מזלות השמים.
12
י״גועוד אמרו ז"ל (רבה שם) ויחנך יתן חנו עליך בכל מקום שאתה הולך כמה דתימא (בראשית ל"ט, כ"א) ויתן חנו בעיני שר וגו' ויתן אלקים חן את דניאל (הנראה שהוא טעות סופרים במדרש וצריך לומר ויתן האלהים את דניאל לחסד ולרחמים וגו' והוא מקרא (בדניאל א', ט') וכן הוא בספרי המובא בילקוט שם) וכו'. ולפי הפשט נראה שהאי מציאות חן הוא בעיני האומות. כי הלא ברכה זו ויחנך נאמר לכללות ישראל. וכללות ישראל לא יצוייר להם מציאות חן כי אם בעיני האומות, וכנראה מראייתם שהביאו שהיה חֵנם אצל האומות. והוא כי נודע מאמרם ז"ל (שבת ע"ה.) על פסוק (דברים ד', ו') כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים איזו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות. ויתכן בפירושו לפי דרכינו. כי לפי שיש חשבון תקופות ומזלות בעולם המראים לכל בחינת הטבע שכן צריך להיות בעת הזאת קור וחום מלחמה ושלום בעולם. או מי יחיה ומי ימות וזה לא יהיה לו בנים וכדומה כידוע מהני כלדאי החוזים בכוכבים שאומרים לפי דרכם בחינת העתידות מה יהיה בעולם. וכל זה מתנהג באומות העולם כי לא ישונו מכפי טבע המזלות ולא יאורע להם לעולם דבר למעלה מן הטבע מה שאין כן בישראל שהגביהם הקב"ה למעלה ממזלות השמים כמאמר חז"ל (בראשית רבה מ"ד, "ב) ונאמר לאברהם (בראשית ט"ו, ה') הבט נא השמימה ואין הבטה אלא מלמעלה למטה שהגביהו למעלה מן המזלות ואמר לו צא מאיצטגנינות שלך וכו' כמאמר חז"ל (שבת קנ"ו.). ובפרט אחר קבלת התורה שהוציא הקב"ה את עמלי תורה מחיובא דכוכביא ומזליא כמו שאיתא בזוה"ק (פנחס רט"ז:) וכמאמר הכתוב (ירמיה י', ב') כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאֹתות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה וגו'. כי רק הגוים מתנהגים אחרי המזלות ולא עמו ישראל. וזה שאמר הכתוב (דברים ד', י"ט) ופן תשא עיניך וגו' וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים וגו' אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים. ואתכם לקח ה' וגו' שחלוקה זו לכל העמים אין לו פירוש לפי פשוטו עד שהוצרכו הזקנים לשנות זאת לתלמי המלך לכתוב אשר חלק ה' אלהיך אותם להאיר לכל העמים וגו' כמאמר חז"ל (מגילה ט':). ולדברינו יאמר כפשוטו שחלק ה' אותם לכל העמים שיהיו הם מתנהגים אחר טבע המזלות וכוכבי השמים כי יחתו הגוים מהמה. אבל ואתכם לקח ה' בחינת הוי"ה המהוה את כל ומשדד כל מערכת השמים והכוכבים, להיות לו לעם נחלה שלא להתנהג כי אם אחרי השגחת אלהות למעלה מן הטבע. ועל כן חשבון תקופות ומזלות זו הוא חכמת ובינת ישראל לעיני העמים בראותם אחר חשבונם שכן וכן צריך להיות ולישראל הקב"ה מהשנא עדניא וזמניא ולא יחתו מאותות השמים כי משבר כולם עבור עמו ישראל. ועל כן כולם יאמרו כי מי כישראל גוי אחד בארץ שהם למעלה למעלה מן השמים ושמי השמים. ולזה אמר הכתוב שם (צ', ו') ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון וגו' ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול וגו' כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו וגו'. כלומר כל הגוים אינם מתנהגים כי אם אחר שם אלקים בחינת הטבע והמזל אבל אנחנו כה' אלהינו בחינת הוי"ה המהוה הוא אלהינו בכל קראנו אליו ומנהג אותנו למעלה מאותות השמים. וכולם יראו חכמתם ובינתם אשר גדלה למעלה להיות מנושאים מכל טבע העולם. ולזה אמר ויחנך שיתן להם חן בעיני האומות והוא כדברינו כשיעשה לך הקב"ה נסים נגלים למעלה מן הטבע אז יפרוס חן ישראל בעיני כל האומות וכולם מנשאים את היהודים לומר אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו.
13
י״דוברכה השלישית, ישא ה' פניו הוא נגד ובכל נפשך. כי הנה אמרו חכמינו בספרי יראים להבין ענין התעניתים והסגופים שבעלי תשובה מקבלים עליהם. הוא כי להיות שבעת חטאו הגביר הדין של מעלה בין המדות עליונות. ואז אין שלום בין המדות כי אין מדה מסביר פנים לחברתה עבור תוקף הדינים. וכשזה מקבל עליו היסורין שהם שורש הדין אז כיון שיש דין למטה אין דין למעלה והגבורות נמתקים שם ונעשה שלום בפמליא של מעלה והרחמים מתגברין בחינת שם הוי"ה כידוע. והנה חז"ל (במדבר רבה י"א, ז') כאן אמרו ישא ה' פניו וגו' יעביר כעסו ממך. וזה על ידי בחינת היסורים שאתה מקבל על עצמך לעובדו בכל נפשך עד דכדוכה של נפש אפילו הוא נוטל את נפשך, בזה יעביר כעסו של מעלה על ידך. ואז וישם לך שלום פירוש כי לך ובשבילך יעשה שלום בין המדות של מעלה ליחדם לאחד ועל ידי היחוד הנפלא ממילא תרד למטה כל בחינת הברכות והישועות על צד היותר טוב. ושמו את שמי על בני ישראל פירוש הכהנים ישימו שמי שם הוי"ה העצם על בני ישראל ואז ואני אברכם פירוש שאברכם בבחינת אני להראות אשר אני אני הוא ואין בלתי. כי כל מזלות השמים ומערכת הכוכבים כולם בטלין ומבוטלין ונכנעין תחת שם הוי"ה המשדד את כל עבור עמו ישראל. וכולם יודו ויברכו ויאמרו כי יש ה' בישראל גדול שמו ואין בלתו. או יאמר ושמו את שמי על בני ישראל כלומר ישראל יראו ויעשו שאשים את שמי עליהם שיהיה ניכר לעין כל כי אני ה' ביניהם ואני אברכם כאמור בבחינת אני הוא ואין זולתי.
14