באר מים חיים, במדבר ח׳:ג׳Be'er Mayim Chaim, Numbers 8:3
א׳ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה וגו'. חז"ל אמרו (ספרי ומובא ברש"י בפרשה זו) להגיד שבחו של אהרן שלא שינה. ולכאורה שבח קטן הוא זה לאהרן קדוש ה' שלא שינה מאמרו של מלך מלכו של עולם. ואמנם לצד מה שביארנו למעלה בסמוך בביאור מאמרם ז"ל אבל הנרות לעולם וכו' כי לצד רוב ענוה וגודל היראה והפחד והבושה שהיה לאהרן בעת עשיית המצוה היתה מצותו לרצון לפני הקב"ה עד אשר שלא לדורו בלבד תיקן אהרן כי אם לדרי דרין בכללות שבעת ימי הבנין שהאירו מול פני המנורה שהעלה אהרן ונחלת ימיהם זכורה לעולם, בקירוב ויחוד המאורות העליונים והארתם לעולמים להוריד על ידי זה כל מיני שפע וברכה. ועל כן דוקא בהעלותך את הנרות כשאתה תעלה אותם אז תוכל על ידי בחינתך להיות אל מול פני המנורה, שלך יאירו שבעת הנרות לעולם אור שבעת הימים ואין אחר יוכל לעשות כמעשיך. וזה שהעיד כאן הכתוב שבח אהרן הכהן אשר ויעש כן אהרן כלומר שכן תיקן (על דרך (בראשית י"ח, ח') ובן הבקר אשר עשה שפירושו אשר תיקן) אהרן למעלה למעלה אשר אל מול פני המנורה שלו העלה נרותיה למעלה בשמי השמים להיות צדקתו עומדת לעד לדורות עולם להיות שמן הטהור מורק על שבעה הנרות ומשם על שבעה קני המנורה להשפיע טובו לבריות לעולמים בבחינת שבעה ושבעה מוצקות כנאמר.
1
ב׳גם יאמר ויעש כן וגו' להגיד שבחו וכו' על פי אשר ידוע מדברי מרן הרב האר"י ז"ל בכמה מקומות אשר משה היה תיקון שת הבל כמרומז בשמו מ'שה ש'ת ה'בל, ואהרן היה תיקון הטוב שבקין. וידוע אשר לעולם בחינת הבל הוא למעלה מבחינת קין. והנראה שתיקון שניהם היה בהמנורה. כי המנורה היתה מרומזת לכל בחינת קין והבל ועל כן היה בה כמה בחינות ירכה ופרחה וגביעיה וכו' וכן קנ"י המנורה הוא אותיות קי"ן, ושלהבת היא אותיות ש"ת הב"ל. ואכן השלהבת היא עולה למעלה מן הכל כי כן המדה שבחינת הבל למעלה מהכל הוא. וזה אשר יגיד הכתוב שבח אהרן כי כן עשה כאשר נצטוה באהבה ושמחה ואף שהגדיל בזה בחינת משה על בחינתו להיות הלהב של השלהבת עולה למעלה מן הכל. לא הביט בזה על פחיתותו ח"ו ועשה ותיקן ולא שינה מאשר נצטוה והודה ולא בוש על האמת להגדיל שבח אחיו עליו. וכאשר העיד עליו הכתוב (שמות ד', י'ד) וראך ושמח בלבו. אף שהיה גדול מאחיו בשנים וה' צוה למשה ולא לו, לא נתקנא בזה ח"ו והודה על האמת באהבה בשמחה. ודבר זה לא דבר רֵק הוא, כי מאה מיתות ולא קנאה אחת כמאמרם ז"ל (דברים רבה ט', ט'). ולזה גמר אומר הכתוב,
2