באר מים חיים, במדבר ט׳:א׳Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:1
א׳וידבר וגו' בשנה השנית לצאתם וגו' בחודש הראשון וגו'. צריך להבין מה שפרט כאן החודש אחר השנה מה שאין כן בשאר מקומות שחשב החודש תחילה כמו בתחילת ספר זה וכדומה. והנראה בהקדם לתרץ שארי הדקדוקים שראוי לדקדק כאן. הלא הם כתובים על ספר הרב הקדוש בעל אור החיים שלא אמר כאן דבר אל בני ישראל כבשאר מקומות וגם אמרו ויעשו וגו' בתוספת ו' בתחילת הענין. והוא על פי מה ששנו רבותינו (פסחים ו'.) שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלושים יום שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני שנאמר (במדבר ט', ב'-ו') ויעשו בני ישראל וגו' ויהי אנשים אשר היו טמאים וגו'. רבן שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות שהרי משה עומד בראש חודש ומזהיר על הפסח שנאמר במדבר סיני וכו' עד כאן. ובאמת אלו ואלו דברי אלהים חיים ומלך עולם. כי הנה בספרי אמרו כאן (מובא בילקוט רמז תש"ך וברש"י) וידבר משה אל בני ישראל לעשות הפסח למה נאמר וכו' מלמד ששמע פרשה זו מסיני ואמרה להם וחזר ושנאה להם בשעת מעשה וכו' עד כאן. ולפי דברי רבן שמעון בן גמליאל שסובר שזה היה מעשה באחד לחודש הראשון שתי שבתות קודם החג. נראה שאף דבר הידוע לאדם מאז צריך לשנותו בעתו ושתי שבתות קודם כי שמא שכח את הידוע עבור ימים שבנתים שהיה לחלק ויהיה טועה בדבר משנה זה שכבר שנה וכמאמר חז"ל (מגילה ל"ב.) משה תיקן וכו' שיהו דורשין בענינו של יום וכו' וזה די בשתי שבתות קודם כדמוכח מכאן שהיה משה עומד בראש חודש ומזהיר על הפסח וזה דוקא בדבר שכבר נשנה מה שאין כן בדבר החדש שעדיין לא שנה האדם כלל צריך להתחיל בלימודו שלושים יום קודם כי שתי שבתות ילך על עיקר הלימוד להתישב הדבר בלבו היטב להיות שגור ולהודיע הדברים לחבירו וחבירו לחבירו שידעו הכל ההלכה ברורה. ושתי שבתות לשנותה קודם העת. וזה נלמד מפסח שני שהיה דבר חדש אליהם שאמר משה (לקמן ח') עמדו ואשמעה מה יצוה וגו' צוה על זה ל' יום קודם, שיהיו רגילין בדבר ולהתישב בלבם היטב כנאמר. ועל כן גם בזמן הזה הנה כשחכם יושב ודורש בהלכות הפסח והוא נבון דבר מתוך דבר ומחדש חידושין דאורייתא בדקדוקי חמץ ומצה על צד היותר נאות ולהורות לעם ה' הדרך אשר ילכו באזהרת הדינים הללו שלא יעשו כמצות אנשים מלומדה וכמנהג אבותיהם רק להבין הדבר על מכונו ולתת אל לבבם הענין אשר נעשה בחמץ ומצה ופסח ואל מה הם רומזים וכי האדם צריך אז לברוח עם כל לבבו ומחשבתו באמת לה' המיוחד עד שיהיו נמאסין אצלו כל בחינת תאוות הזמן באמת לאמיתו שלא יתן לב אליהם כלל, ואז גאולה תהיה לו. ואם לא כן עדיין הוא במצרים ח"ו עבדי פרעה ולא עבדי ה'. ואין כאן מקומו להאריך בזה ונתבאר במקומו. ובזה ודאי צריך העם להיות שואלין ודורשין כלומר לשאול ולבקש מאתו מאוד לדרוש להם קודם הפסח שלושים יום כי דבר חדש הוא כי דברים כאלו מתחדשים בכל שנה ושנה ועד שיהיה שגור הדבר בפיהם ובלבבם צריך שלושים יום לזה (וקצת סמך ממה שאמרו לענין מוריד הגשם שאחר ל' יום אם נסתפק אם הזכיר מוריד הגשם בימות הגשמים אין צריך לחזור לפי שכבר הורגל בזה שלושים יום כמו שאיתא בשולחן ערוך אורח חיים סימן קי"ד סעיף ח' עיין שם). אבל גוף הלכות דיני פסח הנשמעים מכבר בכל שנה ושנה אין צריך לשנותו כי אם שתי שבתות קודם כי כבר הורגלו בזה מאז.
1
ב׳ובזה יבוא הכתוב על נכון. כי על כן לא נאמר דבר אל בני ישראל כאשר בכל מקום. כי הצווי הזה לא היה אל בני ישראל כלל רק אל משה היה הצווי שיחזור לשנות להם דיני פסח בשעת מעשה כנאמר. וכן אמרו חז"ל (במדרש אבכיר מובא בילקוט רמז ת"ח) על פסוק ויקהל משה וגו' רבותינו בעלי אגדה אומרים וכו' אמר הקב"ה עשה לך קהילות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת וכו' ומכאן אמרו משה תיקן להם לישראל שיהיו דורשין מעניינו של יום הלכות פסח בפסח וכו' עד כאן. ואף שכבר היו יודעין הלכות שבת מאז מכל מקום נצטוה לדרוש להם בשעת מעשה וכן כאן נצטוה משה לדרוש להם בשעת מעשה רק שאשמעינן עוד דבר אחד שהאי שעת מעשה אף קצת קודם במשמע (וכן איתא בתוספות) (מגילה ד'. דיבור המתחיל מאי). ועל כן אמר,
2