באר שבע א׳Be'er Sheva 1
א׳שאלות ותשובות נשאלו לרבינו המחבר בהנואה אור ישראל וקדושו שלום למר ולתורתו.
1
ב׳הנה לימים שעברו כתבתי אל גאון תפארתו תשובה על אגרתו הנוראה ובה שאלתי מאת אדוני יאיר עיני בדבור התוס' פ"ק דמציעא המתחיל אטו גט מנה וכו' ולא זכיתי לראות תשובה ממנו לא ידעתי הסבה אין זה כי אם רוע מזלי ושפל מצבי. ואולי האדון טרוד בעיונו כן ירבה וכן יפרוץ. איך שיהיה כאשר הייתי אהיה תמיד עבד נמכר לרום מעלתו ושותה בצמא את דבריו דברי אלקים חיים.
2
ג׳והנה מעלת החכם השלם החסיד כמוה"רר יוסף פארדו נר"ו הוא צוה לי לכתוב למעכ"ת על דברת מעל' כמוהר"ר דוד נר"ו המכונה טעבלן ההולך בשליחות מצוה רבה פדיון שבויים.
3
ד׳ייטב נא בעיני רום תפארתו להיות לו מעיר לעזור עם העם אשר האדון בקרבו להחזיק במצוה כאשר יראה מתוך הכתב אשר בידו כולל לכל גלילות אשכנז כי ידעתי את אשר יברך מבורך ואחרי דברו לא ישנו אין מזהירין לנזהר רק תשובתו אצפה בתוחלת ממושכה על דבור תוספות הנז' ואצא מלפניו בנשיקת ידיו ורגליו ואורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לו
4
ה׳ויניצא ר"ח אייר השס"ט: הקטן מתלמידי תלמידיו הזעיר עזריה בכמ"הר אפרים פיג"ו זלה"ה
5
ו׳תשובת הרב המחבר נר"ו
6
ז׳שאלת ממני האח הנבון כהר"ר עזריה פיגו יצ"ו שאודיעך דעתי הקצר בביאור דבור תוספות פ"ק דמציעא המתחיל אטו גט מנה מאתים כתוב ביה וכתבת שהוא כולו מוקשה להולמו ולא פירשת ספיקותך על כן לא יכלתי להמלט מלחקור ולדקדק הערות בדבור זה באולי שכוונת בהם ומתוכם תעמוד על כוונת בעלי התוספות בשלימות. וזה יצא ראשונה.
7
ח׳למה האריכו בעלי התוספות לומר היכי מוכח דאפילו במקום שכותבין כתובה דגביא אפילו כי לא נקיטא כתובה וכל הלשון הזה הוא מיותר דאטו עד השתא לא ידעינן דבעי להוכיח דאפילו במקום שכותבין כתובה דגביא אפילו כי לא נקיטא כתובה שהרי כל השקלא וטריא המוזכר במשך סוגית הלכה זו על שני עמודים מן אמר אביי לאו מילתא היא כו' הוא בנוי על יסוד זה ולכן לא הוה ליה למימר אלא תימא דילמא הכא במקום שאין כותבין כו'.
8
ט׳ונ"ל ליישב ולומר שבעלי התוספות נשמרו מפירוש אחר שהייתי יכול לפרש שלא עלה על דעת אביי דר' יוחנן שאמר הטוען כו' לא אמר כלום וכן המשנה דהוציאה גט וכו' שהביא רבי חייא לסייעו איירי אפילו במקום שכותבין כתובה אלא דוקא מעיקרא כדהוה ס"ד דמצינו למימר דגט היינו כתובה וכיון דבמקום שאין כותבין כתובה ליכא לאתויי ראיה ממתניתין לרבי יוחנן משום דאיכא למימר דטעמא דמתניתין לאו משום דאין טוענין אחר מעשה ב"ד אלא משום דגט היינו כתובה להכי תמה אביי מאי מרגניתא דילמא במקום שאין כותבין כתובה עסקינן דגט היינו כתובה אבל לבסוף כדעיין בה אביי ואשכח דליכא למימר דגט היינו כתובה הדר ביה והודה לר' יוחנן דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום ודוקא במקום שאין כותבין כתובה איירי ודכוותיה איירי המתניתין אליבא דאביי כדאוקמה שמואל בפרק הכותב אבל במקום שכותבין כתובה לא גביא משום דריע טענתה שהדבר מוכיח ורגלים לדבר שפרעה והחזירה לו כתובה והורע כח מעשה ב"ד אלא ודאי במקום שאין כותבין כתובה עסקינן ובע"כ צריך אתה לומר דטעמא דגביא אפילו הכי במקום שאין כותבין כתובה הוא משום דאין טוענין אחר מעשה ב"ד דלא מציא אמרת דטעמא דגביא משום דריע טענתיה דגט היינו כתובה ואם איתא דפרע איבעי ליה למקרעיה לגיטא ולמכתב אגביה גיטא דנן דקרענוהו לאו משום וכו' דהא ליתא דאטו כל דמגבי בי דינא מגבי ופירוש זה כתב הרמב"ן בספר מלחמות ה' לדעת הרי"ף ז"ל והסכימו עמו הרא"ש והר"ן ורוב הפוסקים אבל אין כן דעת בעלי התוספות כמ"ש הסמ"ג והטור בשם ר"י ולפיכך הוזקקו בעלי התוספות לומר אריכות לשון זה היכי מוכח דאפילו במקום שכותבין כתובה דגביא אפילו כי לא נקיטא כתובה לאשמועינן דאביי בתר דהדר ביה מכח קושיא זו אטו גט מנה ומאתים כתוב ביה וכו' מוקי מתניתין אף במקום שכותבין כתובה ולאפוקי מהרמב"ן.
9
י׳ואין להקשות כיון שכבר גילו דעתם בזה לעיל בד"ה הוציאה גט כו' שכתבו וז"ל ואביי נמי מסיק כרבי יוחנן ומוקי מתני' אף במקום שכותבים כתובה כו' תו לא הוי צריכי לאשמועינן הכא סברתם זאת די"ל דלעיל לא כתבו כן רק כדי שיפול עליו הקושיא שהקשו התוספות מפרק גט פשוט אמר אביי אבד שוברו של זה כו' ואגב דשקלו וטרו בענין כתיבת שובר אליבא דרבי יוחנן אבל כאן עיקר מקומו וגם הרמב"ן קבע דבריו כאן וזה אין צריך לפנים.
10
י״אאבל אכתי איכא למידק היכי אמרו התוספות דילמא הכא מיירי דוקא במקום שאין כותבין כו' כדסבר רב בפרק הכותב והא ליתא שהרי רב מוקי התם מתני' בין במקום שאין כותבין כתובה ובין במקום שכותבין כתובה והתוספות גופייהו כתבו כן לעיל בד"ה הוציאה גט כו'.
11
י״בונ"ל ליישב ולומר דמה שכתבו התוספו' כדסבר רב היינו מעיקרא קודם דהדר ביה מוקי התם מתני' דוקא במקום שאין כותבין כתובה.
12
י״גויותר נכון בעיני לומר דמ"ש התוספות כדסבר רב לא קאי אלא אמה שכתבו וגביא בשטר גט וכותבין בגט שטרא דנן כו' דהכי סבר רב כדפירשו התוספות לעיל בד"ה הוציאה גט וכו' ולהכי ניחא דנקטו התוספו' כדסבר רב ולא נקטו כדאוקמה רב.
13
י״דאבל אכתי איכא למידק הלא תימה זו מעיקרא ליתא מפני שי"ל דלהכי לא מוקי אביי מתניתין דוקא במקום שאין כותבין כתובה וגביא בשטר גט וכותבין בגט שטרא דנן וכו' מכח קושיא זו אטו גט מנה ומאתים כתוב ביה.
14
ט״וונ"ל ליישב שכוונת התוס' בתימה זו כך הוא היכי מוכח דאפילו במקום שכותבין כתובה דגביא אפילו כי לא נקיטא כתובה מכח קושיא זו אטו גט מנה ומאתים כתוב ביה הלא אין זה קשיא כלל מכח תרי טעמים חדא דהא רב בודאי פליג ארבי יוחנן דאמר הטוען כו' לא אמר כלום כמ"ש התוס' לעיל בד"ה הוציאה גט וכו' ויכול להיות דגם שמואל פליג ארבי יוחנן כמ"ש התוס' בפרק הכותב ואפ"ה לא נמנעו תרוייהו מלוקמה למתני' במקום שאין כותבין כתובה מכח קושיא זו אטו גט מנה ומאתים כתוב ביה אלא מאי אית לך למימר לדידהו דאין זה קושיא כלל דבמקום שאין כותבין כתובה ראוי ומחוייב דאינו נאמן לומר פרעתי אליבא דכ"ע ולאו משום דאין טוענין אחר מעשה ב"ד אלא מטעם אחר כיון דלא נתקנה כתובה באותו מקום במה תגבה כתובתה אם לא בגט ממש או בעידי הגט וכן כתבו התוספות בהדיא בפרק הכותב וז"ל שאין נאמן לומר פרעתי לכולי עלמא במקום שאין כותבין כו' וכתבו עוד שם וז"ל א"נ אי שמואל לית ליה דרבי יוחנן דאמר לא אמר כלום אם לא תוציא הגט ממש יהא נאמן לומר פרעתי אפילו במקום שאין כותבין כו' דגט הוי במקום כתובה כו' הרי אתה רואה מפורש דאע"ג דלית ליה דרבי יוחנן דאמר הטוען כו' לא אמר כלום אפ"ה כשתוציא הגט ממש מיהא פשיטא דאינו נאמן לומר פרעתי אפילו במקום שאין כותבין כתובה ואינו חושש לקושיא זו אטו גט מנה ומאתים כו'.
15
ט״זוהוא ע"כ מפני שאין זה קשיא כלל מכח הטעם שפירשתי א"כ קשה אביי נמי לוקמא למתני' הכי במקום שאין כותבין כתובה דוקא כמו שעלה על דעתו מעיקרא ולמה הדר ביה מכח קושיא זו אטו גט מנה ומאתים כתוב ביה.
16
י״זאבל אכתי איכא למידק מי הכריח לבעלי התוס' לומר א"נ נוקי במקום שאין כותבין כתובה וגביא בעדי הגט כו' וכן אח"כ שכתבו תרי טעמים על אבל במקום שכותבין כתובה לא יפרע עד שתוציא שטר כתובה וכבר היה אפשר לומר דמפני שהתוס' הרגישו בחולשת אוקימתא ראשונה שכתבו דילמא הכא במקום שאין כותבין וגביא בשטר גט וכותבין בגט שטרא דנן כו' ואביי נמי לוקמא הכי שהרי אביי גילה דעתו מבוארת ומבוררת דלא ס"ל כלל הך סברא דכותבין בגט שטר דנן כו' מכח אטו כל דמגבי בי דינא מגבי הלכך הוכרחו התוספות לומר א"נ נוקי במקום שאין כותבין כתובה וגבי בעדי הגט כו'.
17
י״חאמנם יותר נכון בעיני ליישב ולומר לפי שעיקר היסוד של התוספות בתימה זו הוא מכח רב ושמואל דתרווייהו לא חשו לקושיא זו אטו גט מנה ומאתים כתוב ביה כמו שפירשנו הילכך תמהו התוספות על אביי למה לא מוקי למתני' כמו רב או שמואל ולהכי הוכרחו התוספות לומר א"נ נוקי במקום שאין כותבין כתובה וגביא בעידי הגט כו' והיינו כשמואל כדפירשו התוספות בהדיא לעיל בד"ה הוציאה גט וכו' והא דלא כתבו התוס' בהדיא כדסבר שמואל כמו שכתבו כדסבר רב גבי אוקימתא ראשונה נ"ל דהיינו משום דלא ברירא להו דשמואל מוקי הכי למתני' והראיה דבפרק הכותב פירשו להיפך דשמואל מפרש המשנה הוציאה גט היינו גט ממש אבל בעידי הגט גרידא לא גביא כו' ומה"ט כתבו התוס' אח"כ תרי טעמים על אבל במקום שכותבין כתובה לא יפרע עד שתוציא שטר כתובה וזה מפני דטעם ראשון שכתבו או משום שיהא נאמן לומר פרעתי דלא כרבי יוחנן הוא אליבא אוקימתא ראשונה כוותיה דרב וטעם השני שכתבו או משום דאין כותבין שובר הוא אליבא אוקימתא שניה כותיה דשמואל כפי מה שפירשו התוספות לעיל בד"ה הוציאה גט כו' ומ"ש התוספות ועוד כיון דמן אלמנה מן הנשואין במקום שאין כותבין כו' זהו טעם תניינא שפירשו התוס' דאביי לא הוי צריך למיהדר ביה מכח קושיא זו אטו גט מנה ומאתים כתוב ביה דהא אביי גופיה ס"ל בהכרח הך סברא שפירשנו לעיל לדעת רב ושמואל דבמקום שאין כותבין כתובה ראוי ומחוייב לומר דאין נאמן לומר פרעתי בלא טעמא דאין טוענין אחר מעשה ב"ד אלא מטעם אחר כיון דלא נתקנה כתובה באותו מקום כיון דמן אלמנה מן הנשואין במקום שאין כותבין לא בעי לאוכוחי כו' אלמא דלאביי גופיה פשיטא ליה דבמקום שאין כותבין כתובה שאינו נאמן לומר פרעתי בלא טעמא דאין טוענין אחר מעשה ב"ד אלא מטעם כיון דלא נתקנה כתובה באותו מקום והיינו דסיימו התוספות פשיטא דאין נאמן לומר פרעתי כיון דלא נתקנה כתובה באותו מקום כלומר וא"כ אין שום מקום לקושיא זו אטו גט מנה או מאתים כתוב ביה ולמה הדר ביה אביי.
18
י״טאבל אכתי איכא למידק היאך אפשר להו לתוספות לתרץ דלאביי מתניתין קשיתיה דתנן כתובה ואין עמה גט כו' לכך פריך כיון שיש לה כתובה ואין מוציאה רק גט לימא פרעתי דמשמע מדבריהם דהא דפריך אביי בשמעתין לטעון ולימא פרעתי כו' דקושיא זו היא בנויה על הנחה זו דמתניתין איירי אף במקום שכותבין כתובה ושיש בידה שטר כתובתה ולכך פריך כיון שיש לה כתובה ואין מוציאה רק גט לימא פרעתי ובאמת לכאורה נראה מפשט הסוגיא דהא ליתא דקושיא זו לטעון ולימא פרעתי וכל המשא והמתן שעליה היא בנויה לפי הקס"ד דמתני' איירי במקום שאין כותבין כתובה דוקא. ועוד קשה היכא כתיבה או רמיזא בשמעתין הנחה זו שפירשו התוספות.
19
כ׳ונ"ל ליישב שיש להתוספות הכרח חזק לפירושם מכח קושיא אחת חזקה שיש כפי הנראה מפשט הלשון דקאמר אביי וכ"ת כיון דתקינו רבנן למגבא לה כמאן דכתב ביה דמי ובהכרח צריך אתה לפרש שר"ל ומשום הכי שפיר איכא למימר דגט היינו כתובה כיון דתו לא קשה אטו גט מנה ומאתים כתוב ביה דאל"כ מאי הרווחנו בהאי וכ"ת כיון דתקינו רבנן כו' וכיון שכן קשה מאי פריך אביי לטעון ולימא פרעתי דכשם שאינו נאמן לטעון פרעתי אי נקיטה כתובה בידה ה"נ לא יהא נאמן לטעון פרעתי אי נקיטא גט בידה דגט היינו כתובה דאל"כ למאי נפקא מינה אמרינן דגט היינו כתובה ממה נפשך אם הוא מודה שלא פרעה אף אי לא נקיטא גט בידה חייב לפרעה ואם הוא טוען פרעתי הרי הוא נאמן וא"כ הגט חספא בעלמא הוא לענין מנה ומאתים.
20
כ״אועוד שהרי אביי גופיה אמר לעיל בשמעתין אפילו לפי הס"ד דמתניתין איירי דוקא במקום שאין כותבין כתובה אבל במקום שכותבין כתובה אי נקיטא כתובה גביא אלמא דפשיטא ליה אי נקיטא כתובה גביא אפילו במקום שכותבין כתובה וכ"ש במקום שאין כותבין כתובה אי נקיטא כתובה דגביא א"כ השתא דאמרינן דשפיר איכא למימר דגט היינו כתובה מטעם כיון דתקינו רבנן למגבי' לה כו' ממילא כשתוציא הגט הויא כאילו תוציא כתובתה ממש וא"כ אין שום מקום לקושיא זו דפריך אביי לטעון ולימא פרעתי אבל לפי מה שפירשו התוספות לכך פריך כיון שיש לה כתובה ואין מוציאה רק גט לימא פרעתי לא קשה מידי ועיקר קושיא זו נכללת במאי דאמר אביי וכ"ת כיון דתקינו רבנן למגבא לה כמאן דכתוב ביה דמי וזה מבואר למבין.
21
כ״באבל אכתי איכא למידק דהא רב מוקי בפרק הכותב המתני' דאיירי אף במקום שכותבין כתובה וגובה מנה ומאתים ע"י שטר גט כו' ואינו חושש לקושיא זו כיון שיש לה כתובה ואין מוציאה רק גט לימא פרעתי דהא פליג ארבי יוחנן דאמר הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום וגם פליג עליה לענין שובר וס"ל דאין כותבין שובר א"כ הדרא הקושיא לדוכתה מה שהקשו התוספות בתחלת הדבור ואביי נמי לוקמי הכי כדסבר רב ואיך שאתה מתרץ לרב שלא יקשה עליו קושיא זו כיון שיש לה כתובה ואין מוציאה רק גט לימא פרעתי ה"נ יהא מתורץ לאביי ולמה הודה לרבי יוחנן דהטוען וכו' לא אמר כלום וכותבים שובר.
22
כ״גונ"ל ליישב דלהכי לא מוקי אביי המתני' כדאוקמה רב מפני דלפי אוקימתא דרב צריך לומר דס"ל דאפילו כי לא נקיטא כתובה בידה גובה עיקר כתובה אפילו בעדי מיתה כמ"ש התוספות בפרק הכותב ואביי לא ס"ל הכי.
23
כ״דזהו מה שהשיגה דעתי הקצרה בביאור וישוב זה הדבור והמבינו כתקונו להושיבו על כנו זולת מה שפירשתי בו מובילנא מאניה בתריה לבי מסותא:
24
כ״הויען שמגלגלין זכות ע"י זכאי כמוך שזיכה אותי לברר וללבן אמרות ה' אמרות טהורות דברי בעלי התוס' ערוכות בכל ושמורות על כן אינני רוצה לאבד ממך מרגניתא דאשכחנא תותי חספא בפירוש סוגית הלכה זו שלא קדמני אדם וקודם כל אעיר קושיא אחת חזקה שקשה עלי על מה שתירצו התוספות דלאביי מתני' קשיתיה דתנן כתובה ואין עמה גט אלמא במקום שכותבין כתובה עסקינן דאין סברא להעמיד שכן אירע שכתב לה בעבור אהבתה כו' שהרי אביי מעיקרא בודאי הוה ס"ד דאין כותבין שובר ויכול להיות דאפילו בתר דהדר ליה והודה לרבי יוחנן ס"ל דאין כותבין שובר כמו שכתבו התוס' לחד שנויא בפרק הכותב א"כ יקשה על אביי היאך עלה על דעתו דאין כותבין שובר והלא הסיפא דמתני' קתני והוא אומר אבד שוברי ש"מ דכותבין שובר אלא מאי אית לך למימר דאביי יעמיד שכן אירע שנכתב שובר לפנים משורת הדין והתוס' גופייהו כתבו כן בהדיא בפרק הכותב דלהכי לא הוי מצי למידק הגמרא ש"מ דכותבין שובר מהסיפא דדילמא לא הזקיקוהו לפרוע ע"י שובר אלא ההוא לפנים משורת הדין עבד א"כ אם אביי יעמיד הסיפא דקתני והוא אומר אבד שוברי שכן אירע שנכתב שובר לפנים משורת הדין אע"ג דמסתמא אינו מגרש אותה כי אם מתוך שנאה כ"ש שיש לומר דאביי יעמיד הסיפא דקתני הוציאה כתובה כו' שכן אירע שכתב לה כתובה לפנים משורת הדין בעבור אהבתה שהרי יש חיבת חופה חיבת ביאה ובהלכה גופא קשה לי טובא חדא מעיקרא כדהוה ס"ד אביי דמתני' איירי במקום שאין כותבין כתובה דוקא הוי מצי לפרש דמתני' איירי כשחייב מודה וקמל"ן דבמקום דלא אפשר כותבין שובר וגובה א"נ משום סיפא נקט לה ולא הוי צריך למיהדר ביה כלל ומיהו בהא אפשר לדחוק וליישב שנראה לאביי דוחק להעמיד הרישא כשחייב מודה והסיפא כשאין חייב מודה אבל אכתי קשה נהי דלאביי מתניתין קשיתיה דאיירי אף במקום שכותבין כתובה מדתנן כתובה ואין עמה גט אלמא במקום שכותבין כתובה עסקינן כמ"ש התוספות אכתי קשה למה הודה לרבי יוחנן דאמר הטוען כו' לא אמר כלום וכותבין שובר לוקמה המתני' דאיירי שיש עדים שנשרפה כתובתה שעה אחת קודם גירושין וא"כ מאי מרגניתא הלא אין ראיה ואפילו זכר לדבר ליכא לרבי יוחנן ונתחזק אצלי הקושיא הזאת כאשר ראיתי מ"ש התוספות בפרק הכותב וז"ל וא"ת והא בפרק גט פשוט משמע דסבר אביי שאין כותבין שובר וא"כ אמאי גובה כתובתה והא יכול לבא לידי הפסד כו' וי"ל דלאביי יעמוד כגון שיש עדים שנשרפה הכתובה ולהכי גביא שפיר בעדי הגט גרידא ואע"פ שהגט נשאר בידה היינו לא אפשר וכתבינן שובר דמצי אמרה בעינא לאינסובא ביה ולית ליה לאביי דקרעינן ליה וכתבינן אגביה כו' ע"כ.
25
כ״וועוד קשה לוקמה המתני' דאתיא כמאן דאמר כותבין שובר והשתא נמי קשה מאי מרגניתא דהא אביי סבר כמ"ד דאין כותבין שובר כמ"ש התוס' לחד שנויא בפרק הכותב שהבאתי לעיל ונתחזקה אצלי גם הקושיא הזאת כאשר ראיתי מה שכתבו התו' כאן בדבור זה הנזכר אבל במקום שכותבין כתובה לא יפרע עד שתוציא שטר כתובה משום דאין כותבין שובר וכן מטין דברי רש"י שפירש לעיל בשמעתין אי לא נקיטא כתובה לא גביא אי משום דחיישינן דילמא הדרא ומפקה כתובה וגביא זמנא אחריתי ע"כ. והיינו ע"כ משום דאין כותבין שובר.
26
כ״זלכן נ"ל לפרש זאת הסוגיא בלשון אחר שלא הורגלנו בו דמה שאמר אביי מאי מרגניתא דילמא במקום שאין כותבין כתובה עסקינן לא בדרך תמיה וכחולק על רבי יוחנן אמר כן אלא בא לפרש מאי מרגניתא דקאמר ר"י וה"ק מהו הפירוש אחר שהייתי מפרש המתני' זולת פירוש זה של רבי יוחנן דטעמא דמתני' דאין טוענין אחר מעשה ב"ד דקלסיה רבי יוחנן לרבי חייא וקא מפרש ואזיל אביי ואמר דלהכי קלסיה ר"י לרבי חייא ואמר לו מי משכחת מרגניתא משום דהיה אפשר לפרש המתני' דילמא במקום שאין כותבין כתובה עסקינן כו' הדר ביה אביי ואמר לאו מילתא היא כו' כלומר לאו להכי נתכוון ר"י משום דאי אפשר לפרש כן המתני' כדמסיק ואזיל והכוונה האמיתית של רבי יוחנן היתה על הני אנפי דפרישנא לעיל ועם זה הפירוש נסתלקו כל הקושיות וגם התימה שתמהו התוספות.
27
כ״חאע"ג שאין זה דרכי לחדש פירוש בהלכה שלא זכרוהו הראשונים אלא אדרבה אם לפעמים מזדמן ועלה בידינו איזה פירוש חדש בהלכה שנראה יפה אנו משתדלים לבקש עליו קושיות לבטלו מטעם כיון שלא כתבוהו הראשונים ודאי שאינו אמת.
28
כ״טמ"מ מאחר שכבר ראיתי שאר פירושים חדשים מכמה פנים שונות בסוגית הלכה זו בספר המאור ובספר מלחמות ה' וכל אחד מהם סותר דברי חבירו ואין לנו ערבות איזה מהם אמת והרמב"ן גופיה כתב בפתיחת דבריו לקיום דעת הרי"ף שהוא מפרש סוגית הלכה זו בלשון אחר שלא הורגלנו בו על כן הפרזתי על מדותי מאחר שאין הדין משתנה כלל ע"פ פירושי והרווחנו בזה שלא נשאר שום קושיא ודוחק בהלכה והשומע ישמע והחדל יחדל וה' יראנו נפלאות מתורתו אמת:
29
ל׳כ"ד הצעיר יששכר בער איילנבור"ג
30
