באר שבע י״זBe'er Sheva 17
א׳ועוד גרסינן שם אמר רב דם דגים שכנסו אסור מיתיבי דם דגים וחגבים מותר ואפילו לכתחילה ההוא בשלא כנסו דכוותה גבי מהלכי שתים בשלא כנסו מי אסור והתניא דם שעל גבי ככר גוררו וכו' אלא כי תניא ההיא מתניתא דאית ביה קשקשים כי אמר רב אסור דלית ביה קשקשין.
1
ב׳מכאן נראה לי שאסור לאכול אפילו בשר עוף וכ"ש בשר בהמה בחלב שקדים אם לא שמניח השקדים בשפת הקערה למעלה משום מראית עין כמו גבי דם דגים וכן ראיתי נוהגין.
2
ג׳ואין לדחות ולומר דאין ראיה מדם שהוא בכרת ויש לחוש למראית העין משא"כ בבשר עוף בחלב שהוא דרבנן דהא ליתא שהרי הגמרא מלא על כל גדותיה מחשש מראית העין אפילו באיסור דרבנן כמו באיסור דאורייתא רק שלא גזרו לאסור אפילו בחדרי חדרים אלא דוקא באיסור דאורייתא כמו שכתבו התוספות בפרק אע"פ גבי צינור שעלו בו קשקשים כו' שהבאתי לעיל ואדרבה הרבה יותר איכא למיחש משום מראית עין גבי בשר עוף בחלב בשביל שהוא רק דרבנן מן גבי דם ויש בזה שלשה טעמים נכונים חדא שהרי מצינו שהחמירו בענין אכילת בשר עוף בחלב יותר מבאיסור דם ושאר כל איסורין שבתורה והיינו איסור העלאה על השלחן דתנן ריש פרק כל הבשר שגזרו בית הלל שלא להעלות אפילו בשר עוף עם הגבינה על השלחן שהוא אוכל עליו מפני שיש לחוש שמא יבא לאכלם יחד משא"כ באיסור דם ושאר כל האיסורין שבתורה שלא אסרו בהן העלאה שהרי לא אסרו לישראל לאכול על השלחן שאוכל הכהן עליו תרומה וקדשים אי נמי שאוכל הע"א עליו דם נבילות וטריפות ויין נסך אע"פ שהוא מכירו ואם תאמר היא גופא טעמא מאי איך גזרו העלאה אטו אכילה הלא האכילה עצמה של בשר עוף בחלב אינה אסורה אלא משום גזירה שגזרו רבנן אטו אכילת בשר בחלב שאסור מן התורה וא"כ הוי גזירה לגזירה ואין גוזרין גזירה לגזירה אפילו בדאורייתא כדאיתא בכמה דוכתי בגמרא ומכח קושיא זו דקדק רב יוסף בריש פרק כל הבשר שבשר עוף בחלב אסור מן התורה יש לומר דטעמא רבה איכא במילתא והוא דמשום דלא בדילי אינשי מיניה שכל אחד היתר בפני עצמו הוא החמירו בו יותר מבשאר איסורין.
3
ד׳ועוד נ"ל טעם אחר יותר טוב מזה דכשם שאסרו לאכול בשר עוף בחלב אע"פ שעוף אינו דומה כלל לבהמה בשום צד וליכא למיחש כל כך דאתי לאחלופי בבשר בהמה ואפ"ה אסרו ולא הספיק להם שאסרו לאכול בשר חיה בחלב משום גזירה דאתי לאחלופי בבשר בהמה ואין ספק שהוא מטעם כיון שאין משמעות הכתוב אלא גדי בחלב אמו ממש ויש מקום לצדוקים לרדות בו לפיכך עשו חכמים ז"ל הרחקה יתירה אף שהיא מופלגת מאד כדי להוציא מלבן של הצדוקים דכן מצינו בכל המקומות שעשו לבטל דעת הצדוקים אז עשו הרחקות יתירות עד קצה האחרון כמו שמצינו גבי מעשה פרה אדומה במשנה פ"ג דמסכת פרה ומייתי לה בפרק חומר בקדש שהצדוקים היו אומרים שאין מעשה הפרה כשר אלא במעורבי שמש כו' ע"ש הכי נמי עשו בדבר זה הרחקה יתירה מופלגת עד שאסרו אפילו העלאה בבשר עוף בחלב מה שלא עשו כן בשאר איסורין שבתורה והשתא נוכל ללמוד בקל וחומר ומה דם שלא גזרו ביה העלאה אטו אכילה חששו ביה משום מראית העין בשר עוף בחלב דגזרו ביה העלאה אינו דין שיש לחוש גביה משום מראית עין מטעמים שכתבתי. ועוד דיותר איכא למיחש כאן דהא הצדוקים אינם אוכלים דם ואוכלין בשר בחלב זולת בשר גדי בחלב.
4
ה׳ועוד שהרי עשו חכמים חזוק לדבריהם יותר משל תורה כי דברי תורה אינם צריכים חזוק כל כך לפי שאין בני אדם מזלזלין בהם ובפרט באיסור דם דבדילין אינשי מיניה מחמת מיאוס כדתנן בפרק בתרא דמכות אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו מקבל שכר כו' ואפ"ה חששו ביה משום מראית עין שמא יבא לאכול דם ממש שאסור מן התורה כל שכן שיש לחוש משום מראית עין גבי בשר עוף בחלב וגם אין לדחות ולומר דהא אפילו בבשר בהמה אינו אסור אלא דרך בישול דוקא מפני שגם בזה יש שתי תשובות בדבר חדא שהרי בשר עוף בחלב ממש אסור באכילה מדרבנן אפילו אם אינו דרך בישול רק כעין שעושין בשר עוף בחלב שקדים וא"כ שפיר איכא למיחש משום מראית עין שלא לאכול בשר עוף בחלב שקדים מפני הרואה שיסבור שהוא חלב ממש ויבא לאכול בכה"ג בשר עוף בחלב ממש ועוד שהרי איכא למיחש שהרואה יסבור שהוא דרך בישול כשם שהוא סובר שהוא חלב ממש דכשם שאינו יודע זה הכי נמי אינו יודע זה ויבא לבשל ולאכול בשר עוף בחלב ממש.
5
ו׳ואין להקשות לדברי דהא מותר לבשל בחלב בהמה טמאה ולא חששו למראית העין מפני שיש לדחות ולומר דלעולם אימא לך דאיכא למיחש משום מראית העין אפילו בדבר שאינו אסור כלל מן התורה והא דלא חששו למראית העין גבי בישול בחלב בהמה טמאה טעמא רבה איכא במילתא והוא משום דלא חששו בשום מקום למראית העין בדבר שאינו שכיח כלל כגון לבשל בחלב בהמה טמאה שהרי אין אדם רגיל לבשל רק כדי שיאכל אותו בישול והחלב בהמה טמאה כבר אסור ועומד מן התורה ובשביל שלא יקרה כן פעם אחת בכמה מאות שנה שיבשל ישראל בחלב בהמה טמאה משום הכי לא אסרו אותו משום מראית עין ובהכרח צריך אתה לומר כן דאל"כ קשה קושיא חזקה אמאי לא גזרו בישול בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה אטו זה המבשל עצמו שמא יבא אח"כ לבשל נמי בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה שאסור מן התורה אע"פ שאינו רוצה לאכול כשם שגזרו על האכילה ואסרו באכילה כל בשר בחלב אפילו של חיה ועוף משום שחששו אם אתה מתיר לו לאכול בשר חיה ועוף בחלב יבא אח"כ לאכול נמי בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה שאסור מן התורה שהרי התורה אסר' הבישול בלא אכילה כמו האכילה בלא בישול וא"כ היה מן הצורך לעשות סייג לבישול כמו לאכילה ובמה שכתבתי נסתלקה קושיא זו לפי שלא גזרו רבנן גזירה בשום מקום אלא דוקא בדבר השכיח ולא בדבר שאינו שכיח כדאיתא בכמה דוכתי ולכן לא גזרו אלא על האכילה בלבד ולא על בישול בלא אכילה ואפילו לדעת הפוסקים דס"ל דחיה ועוף לא אסרו רבנן באכילה בלבד אלא גם בבישול ופירשו דהא דקתני המשנה כל הבשר אסור לבשל היינו כפשוטו לבשל ממש בקדירה לפי שגזרו על בישול חיה ועוף בלא אכילה כמו שאסרה התורה לבשל בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה אין להקשות דמאי שנא שלא גזרו על בישול בחלב בהמה טמאה די"ל דשאני התם שיש אחד מהם כבר אסור באכילה ואין לחוש שמא יאכלם אבל בחיה ועוף בחלב שכל אחד בפני עצמו מותר גזרו על הבישול שמא יבא לידי איסור אכילה כשם שגזרו באיסור העלאה על השלחן כמו שפירש בהדיא המגיד משנה בפ"ט מהמ"א ע"ש.
6
ז׳ונ"ל שזה היה טעמו של הרשב"א דכתב בתשובה דאסור לבשל בשר בחלב אשה משום מראית עין לפי שהוא סבר כדעת הפוסקים דחיה ועוף נאסרו נמי בבישול בלבד בלא אכילה מטעם שכתב המגיד משנה שהבאתי וא"כ אין להקשות על הרשב"א דהא לא חששו גבי חלב בהמה טמאה דשאני התם שהחלב בהמה טמאה כבר אסור ועומד מן התורה ואין לחוש שמא יאכלם לאפוקי החלב אשה מותרת לאכול לאחר שפירש והוי דומה לבשר חיה ועוף כן נראה לי:
7