באר שבע ב׳Be'er Sheva 2
א׳אגרת השואל על שקבל תשובת הרב המחבר
1
ב׳זה נוסח האגרת שכתב השואל הנ"ל אחרי קבלת התשובה של הרב המחבר הנ"ל בתשואות חן חן. אור ישראל וקדושו. נזר אלקיו על ראשו. שלום. קרבו ויאתיון לי אני עבדו מעשי ידיו הקדושות ובמה אקדם פניו פני אלקים לשלם תודות לו על כמה חסדים טובים אשר בחסדו הגדול גמלני כל טוב. הן במה שזכה וזיכה את הרבים במצות פדיון שבויים כי כל המצוה נקראת על שמו. הן במה שדנני לכף זכות שלא קבלתי תשובתו הרמתה מעיקרא.
2
ג׳ואין זה חדש אצלי כי ידעתי מגדולת ענותנותו כאב את בן ירצני וחי נפש עבדו כי בבוא אלי התשובה מאז על מה ששאלתי ראובן תובע לשמעון שיברור דיינים וכו' תיכף כתבתי לו תשובות חן חן כאשר היה מוטל עלי ויהיה נכון לב אדוני בטוח כי לא איש כזבים אנכי. ואת כתב הגאון ראיתי על דבר הדבור מפ"ק דחולין. ולא נפלאת היא בעיני כי הוד תפארת מעכ"ת על מי לא יקום אורהו.
3
ד׳והנה עתה בדבור פ"ק דמציעא הראני את ידו החזקה ונפלאות מתורתו והאיר עיני היושבים בחושך ובפירושו המרומם ראו אור גדול.
4
ה׳ומ"מ בחסרון ידיעתי הקצרה לא זכיתי לירד לסוף דעתו הרחבה בקצת דברים לכן בהרמנותיה דמר אערכה לפניו מה שלא השיגה ידי הקצרה ומה שגיתי יבן לי.
5
ו׳ראשונה דקדק יקר תפארת גדולתו באריכות לשון התוס' שאמרו היכי מוכח דאפילו במקום שכותבין כתובה דגביא אפילו כי לא נקיטא כתובה דכל הלשון הזה מיותר דאטו עד השתא לא ידעינן דהא בעי לאוכוחי.
6
ז׳ויישב שנשמרו מפירוש הרמב"ן ז"ל שלא עלה על דעת אביי דר' יוחנן ומתני' בהוציאה גט מיירי אפילו במקום שכותבים כתובה אלא דוקא מעיקרא דהוה ס"ד דמצי לומר דגט היינו כתובה כו' אבל לבסוף דעיין בה ואשכח דליכא למימר דגט היינו כתובה הדר ביה והודה לרבי יוחנן ודוקא במקום שאין כותבין כתובה איירי ודכוותה במתני' אבל במקום שכותבים כתובה לא גביא משום דריע טענתה כו' ולפיכך הוזקקו בעלי התוספות לומר אריכות לשון זה היכי מוכח וכו' לאשמועינן דאביי בתר דהדר ביה מכח קושיא זו אטו גט מנה מאתים כתוב ביה מוקי מתני' אף במקום שכותבין כתובה ולאפוקי מהרמב"ן זה הוא עיקר כונתו.
7
ח׳ואני העני אומר דאי משום הא לא הוי צריך להכי דהא לעיל בד"ה הוציאה גט וכו' גילו דעתם בזה ואמרו באמצע הדבור וז"ל ואביי נמי מסיק כר' יוחנן ומוקי מתני' אף במקום שכותבים כתובה ע"כ.
8
ט׳הנה ברור מללו שאביי לפי המסקנא דהיינו בתר דהדר ביה לבסוף מוקי מתני' אף במקום שכותבים ודלא כהרמב"ם וכיון שכן תו לא הוו צריכי לאשמועינן הכא סברתם זאת. ותו במה שרצה גאון עזו לפרש כוונת קושית התוס'. ולא זכיתי להבינו היטב.
9
י׳דאם איתא דכונתנו לומר דלוקמא דוקא בשאין כותבים כתובה וגביא בע"פ עם הגט דבלאו הכי במאי תגבה כיון שאין כותבין כתובה באותו מקום. א"כ מאי האי דקאמרי וכותבין בגט שטרא דנן כו'. דהא ממרוצת סוגיית הגמ' משמע דמאי דקאמר איבעי ליה למיכתב אגביה שטרא דנן קרענוה כו'. והיינו לדחויי דלא נימא לטעון ולימא פרעתי ולא קרעי לגיטא משום דבעיא לאינסובי ביה. דאי לאו טעמא דכתיבנן בגט שטרא דנן כו' הוי מהימן לומר פרעתי דלא אתקרע משום דבעיא לאינסובי ביה. והיינו לפי מאי דקאמר כיון דתקינו רבנן כו' כמאן דכתיב דמי אבל למאי דפי' מר בדברי התוס' דנימא דגביא ביה במקום שאין כותבין מטעמא דלא אפשר בלאו הכי. בהא ודאי לא מהימן לומר פרעתי כלל ולא תועיל טענת בעיא לאינסובי ביה כמו שכתבו התוס' אח"כ בקושיא ועוד. גם לא הבנתי מה שכתב אח"כ הקושיא החזקה שיש כפי הנראה מפשט הלשון וכו'. דנהי דגט היינו כתובה לענין דלא נימא במאי גביא. משום דאמרינן ה"ל בגט נכתב מנה מאתים וחשבינן ליה כאלו הוציאה הכתובה לענין זה.
10
י״אמ"מ לענין טענת פרעתי שניא היא דבכתובה לא מצי אמר פרעתי כשמוציאה אותה משום דהכתובה אינה עומדת אלא לגבות ואין בה שום תועלת אחר ואם איתא דפרעיה הוה קרע ליה אבל כיון דאיתא בידיה ש"מ דלא פרעה. אבל בגט מלבד דלגוביינא עומד הוא ג"כ להתיר האשה לינשא ומ"ה כי נמי פרע לא מצי למקרעיה כי היא צריכה לו.
11
י״בוהיינו דקאמר וכ"ת דאמרינן ליה אי פרעתיה איבעי לך למקרעי' כלומר ויהי כמו הוציאה כתובה דכל עוד שהוא בידה לאו כל כמיניה כיון דלא נקרעה. הא ליתא משום דאמרה שהיא לא שבקא דבעיא לאינסובי ביה מאי דלא שייך בכתובה. באופן דאיהו גופיה מקשה ומתרץ קושית מר.
12
י״גוידע האדון כי מה ששאלתי זה הדבור היה בשביל שני דברים שנתקשיתי בהם להבנתו. ראשונה מאי מקשו לאביי והלא תשובתו בצדו דאביי לא ס"ל הא דמשני בהכותב לרב משום דאית ליה לאביי סברא אלימתא אטו כל דמגבי בי דינא מגבי כדמסיים בשמעתין ותו בתירוצא היאך יתיישב על פשט ההלכה.
13
י״דומה מאד מתוק לחכי מדבש ונופת צופים אמרותיו הטהורות בפירושו המפולפל על סוגיית ההלכה כן יאמר אדוני להתמיד להדריכני ולהנחותני במעגלי צדק בדרכיו הישרים כתלמיד קטן כי תמיד אשתה בצמא את דבריו. ואל אלקים אשים דברתי על כסא רום מעכ"ת ירום וגבה ונשא מאד כנפשו נפש המשכלת וכנפש הדום רגליו נער ובער:
14
ט״והזעיר עזריה בכמה"ר אפרים פיג"ו זלה"ה
15
