באר שבע כ״אBe'er Sheva 21
א׳בפרק במה מדליקין תנן פתילת הבגד שקפלה ולא הבהבה רבי אליעזר אומר טמאה היא ואין מדליקין בה ר"ע אומר טהורה היא ומדליקין בה כו' ובגמרא רבא אמר ה"ט דר"א לפי שאין מדליקין בפתילה שאינה מחורכת פירוש לפי שאינה דולקת יפה ואתי לאטויי ורבי עקיבא לא חייש דילמא אתי לאטויי וכתב שם הרא"ש וז"ל ונוהגות הנשים להדליק הפתילה ולכבותה כדי שתהא מהובהבת ויאחז בה האור היטב ומנהג יפה הוא ומיהו הלכה כרבי עקיבא דמדליקין אע"פ שאינה מחורכת דרבי אליעזר שמותי הוא ועוד כו' ע"כ.
1
ב׳ואני שמעתי ולא אבין היאך כתב ומנהג יפה הוא דהא בריש פ"ק דברכות תנן אמר רבי טרפון אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כדברי בית שמאי וסכנתי בעצמי מפני הלסטים אמרו לו כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הלל ומכאן כתבו הפוסקים ומכללם הטור א"ח בשם רב עמרם מי שרוצה להחמיר לעמוד כשהוא יושב ולקרות ק"ש מעומד לא יאות עביד ונקרא עבריינא וצריך לגעור בו שמצותה אף מיושב ואם כן הכא נמי היה ראוי לגעור בהן ולמחות בידן כיון שנוהגות כדברי רבי אלעזר דשמותי הוא דהיינו כדברי בית שמאי וכי האי גוונא כתב הרב מהר"ש לוריא ז"ל בתשובה סימן נ"ד על מה שנוהגות הנשים שלא לאכול בשר באותן ג' שבועות שבין המצרים ומוסיפין עוד עד שבת נחמו דאפילו התרה לא צריך ואדרבה לא יאות עבדי ויש למחות בידם מדפסק רבא בהדיא דהלכה כרבי מאיר דלאחר התענית מותר מיד ודלא כרשב"ג דאסר כל השבת והביא ראיה מעובדא דרבי טרפון ושמא יש לומר דלא אמרו לרבי טרפון כדאי היית לחוב בעצמך כו' אלא מפני שמסר נפשו לעשות הלכה למעשה כדברי בית שמאי ולעבור על דברי בית הלל כדפירש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה וז"ל סכנתי בעצמי שמתי נפשי בכפי לפי שהוא ירד מעל בהמתו וישב לארץ והטה ועל דעת בית הלל היה יכול לקרות ק"ש והוא הולך רוכב על בהמתו כו' ונ"ל הא דפירש שמתי נפשי בכפי כו' מפני דלשון וסכנתי בעצמי דייק כן שהוא בעצמו הכניס עצמו לסכנה זו דאל"כ הוה ליה לומר ונסכנתי מפני הלסטים אבל אכתי קשה דהא אמרינן בירושלמי פ"ק דשבת כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט וא"כ היאך כתב ומנהג יפה הוא וכבר נזהרו מזה התוס' שכתבו דבחנם נהגו הנשים להדליק הפתילה ולכבותה כדי שתהא מהובהבת דהא אין הלכה כרבי אליעזר דשמותי הוא ועוד כו' ושמא יש לומר דלא אמרו בירושלמי כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט אלא כשעושה אותו בדרך חומרא אבל הכא אפשר לומר שאין הנשים מכוונות לעשות אותו בדרך חומרא למיחש דילמא אתי לאטויי כשלא יהיה מהובהבת כדחייש רבי אליעזר אלא להנאתם ולטובתם עושים כן דאיכא טפי שלום בית כשהנר דולק יפה ואף בחול היו עושים כך וכי האי גונא ממש כתב בספר התרומה לענין שרטוט תפילין דלא נקרא הדיוט מי שמשרטט אע"פ שמן הדין א"צ שרטוט כיון שעושה השרטוטין כדי לכתוב ביושר ולא משום חומרא.
2
ג׳ואגב דאתא לידן הך מימרא כל הפטור מן הדבר וכו' נימא ביה מילתא.
3
ד׳כל ימי הייתי קוהה על זה המאמר ועל הא דאמרו לא דייך מה שאסרה התורה היאך מצאנו ידינו ורגלינו בבית המדרש שהרי אנו עושין הרבה דברים למאות ולאלפים שאנו פטורים מן הדין משום חומרא ופרישות וכך צוו החכמים קדש עצמך במותר לך וכך אמרו ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי וכהנה רבות.
4
ה׳והיה נראה לכאורה בעיני ליישב שלא אמרו כל הפטור מן הדבר כו' אלא דוקא על דבר שלא יכול לבוא לידי איסור דאז לא שייך ביה חומרא או פרישות.
5
ו׳שוב עיינתי בירושלמי במקום מוצא הדין ומצאתי שם דליתא וז"ל הירושלמי רבי מיישא ורבי שמואל בר רב יצחק הוון יתבין אכלין בחדא מן כנשתא עילייתה אתא ענתיה דצלותא קם ליה רבי שמואל בר רב יצחק מיצלייא א"ל רבי מיישא ולא כן אלפן רבי אם התחילו אין מפסיקין ותני חזקיה כל מי שהוא פטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט אמר ליה והתניא חתן פטור חתן אם רוצה לקרות קורא א"ל יכיל אנא פתר לה כר"ג דאמר איני שומע לכם לבטל ממני עול מלכות שמים שעה אחת ע"כ.
6
ז׳הרי קמן מבואר דאפילו על דבר שיכול לבוא לידי איסור אמרו כל הפטור מן הדבר כו' ואדרבא מדברי ספר התרומה בהלכות תפילין שהבאתי לעיל משמע בהדיא דלא אמרו הפטור מן הדבר כו' אלא דוקא על דבר שיכול לבא לידי איסור ועושהו משום חומרא ולא בדבר שלא יכול לבא לידי איסור כמו תפילין אם משרטטן וכהנה רבות.
7
ח׳ושמא י"ל שלא אמרו קדש עצמך במותר לך אלא דוקא שלא ילך אחר מותרות אבל לא לאסור עליו לגמרי איזה דבר מה שהתירה התורה וכה"ג מ"ש עשו משמרת למשמרתי ועדין הדבר צריך עיון:
8
