באר שבע כ״גBe'er Sheva 23
א׳כתב רבינו ירוחם ז"ל בספר אדם וחוה בחלק חמישי נתיב ט"ו אות כ"ח וז"ל בשר חי שנתנו לכלי רותח שהוסר מעל האור ונדבק בדופני הכלי יבש כתבו התוספות שמותר על ההיא דשבת בפרק כירה דבשרא תורא לא בשלה ומ"מ אם נמלח ועדיין לא עמדה במלחה והדביקה בתוך כלי רותח אסור ולא מיבעיא אם מליחה ישנה היא דממהרת להתבשל אלא אפילו נמלח עתה אסור שאע"פ שהבשר אינו מתבשל לחלוחית הדם שבתוכו מתבשל ונבלע בבשר ואסור וכן כתב הרא"ש ונראה לי כי מה שאמרו במלוח ישן דממהר להתבשל דמיירי שהכלי ראשון הוא של חלב כגון קדרה חולבת דאל"כ אין כאן לחלוחית ולא דם בבשר עד שיתבשל ויהיה נבלע בבשר מאחר שהמלוח ישן עכ"ל.
1
ב׳לכאורה היה נראה בעיני שהרב ז"ל הפליג דברי התוספות והרא"ש לדעת אחרת אשר לא עלה מעולם על דעתם ולא על מחשבתם כי עיני כל רואה תראינה כמה יש מהדוחק גדול לומר כי מה שאמרו התוספות והרא"ש במלוח ישן דממהר להתבשל מיירי בכלי חולבת חדא שהרי הסוגיא בגמרא דפרק כירה שכתבו התוספות והרא"ש דבריהם עליה איירי מענין איסור והיתר בישול שבת ואיך יעלה על הדעת שהם כתבו דבריהם לענין איסור והיתר החתיכה בשר משום בישול בשר בחלב שלא כדברי הסוגיא וכבר מצינו לבעל הטורים שנזהר מזה ולפיכך כתב בספר הרמזים קיצור פסקי הרא"ש דין זה של מלוח ישן דממהר להתבשל לענין איסור והיתר בישול שבת וכבר ידוע שבעל הטורים לא בא בספר הרמזים לכתוב סברת עצמו אלא לסדר בקיצור דברי הרא"ש ז"ל וגם בטור א"ח סימן שי"ח כתב דין זה לענין איסור והיתר בישול שבת וכבר נודע דרכו של בעל הטורים שסתם דבריו הם נובעים מבאר הרא"ש ז"ל ואע"ג דלכאורה משמע שהטור פסק בזה שלא כדעת אביו הרא"ש ז"ל שהרי הרא"ש ז"ל כתב וז"ל ומשמע דבשרא דתורא לא בשלה בכלי ראשון ומותר לתת בשר חי לתוך כלי ראשון שהעבירוהו מעל האור ומיהו אי מליח ישן הוא אפשר דאסור דממהר להתבשל כדאמרינן לעיל ואפילו נמלח מחדש כו' ע"כ.
2
ג׳הרי בהדיא משמע שדוקא בשר מליח אסור לתת בכלי ראשון שהעבירוהו מעל האור אבל בשר חי שלא נמלח כלל מותר מדכתב ברישא ומותר לתת בשר חי לתוך כלי ראשון כו' ולא נזכר שוב בדבריו שחזר מזאת הסברא ואלו מדברי הטור משמע דאפילו בשר חי שלא נמלח כלל נמי אסור ליתן לתוך כלי ראשון שהעבירוהו מעל האור כיון שכתב סתם שאסור ליתן אפילו בשר שור בכלי ראשון שהעבירוהו מעל האור ולא נזכר בדבריו בשר מליח כבר היה אפשר ליישב שלא הוצרך הטור לכתוב בשר שור מליח משום דדבר פשוט הוא דאיירי בבשר מליח כיון דלאו אורח ארעא לבשל בשר חי שלא נמלח כלל אי משום איסור דם אי משום היאכל תפל מבלי מלח.
3
ד׳אמנם יותר נכון בעיני ליישב שהטור פירש דמה שכתב הרא"ש בתחלת דבריו דמשמע שמותר לתת בשר חי לתוך כלי ראשון כן היה משמע ליה מתחלה אבל לא קאי כן לפי האמת והמסקנא ופירוש זה מוכרח מיניה וביה מדכתב הרא"ש בחתימת דבריו ואפילו נמלח מחדש נהי דבשר אינו מתבשל הלחלוחית והמלח והדם שבתוכו מתבשל כו' וכל איש מעיין ישפוט פשטא דלישנא שבתוכו שר"ל בתוך הבשר והיינו שחום רתיחת כלי ראשון שולט בבשר להוציא ממנו הדם והלחלוחית הקרוש בתוך הבשר בפנים עד שנמס וזב לחוץ ומתבשל בכלי ומה"ט כתב הטור בסימן הנזכר לחלוחית שבו מתבשל ולא כתב לחלוחית שעליו משמע אפילו אין לחלוחית עליו מ"מ יש כח לחום רתיחת כלי ראשון לכנוס בתוך הבשר בפנים לבשל הלחלוחית שבו וא"כ על כרחך צריך אתה לומר שהרא"ש חזר מדין הראשון דהא כל שכן הוא דכי לא נמלח כלל איכא יותר לחלוחית ודם בתוכו ומתבשל.
4
ה׳ועוד קשה דמפשט דברי הרב ז"ל משמע דדוקא מה שאמרו התוספות והרא"ש במליח ישן דאסור דממהר להתבשל איירי בכלי חולבת אבל מה שאמרו ברישא אם נמלח ועדיין לא עמדה במלחה כו' אסור וכן מה שאמרו בסיפא אלא אפילו נמלח עתה אסור מיירי שאסור משום שנתבשל בדם ולא מיירי מאיסור בשר בחלב ודבר הלמד מענינו הוא דאל"כ קשה למה כתב הרב ז"ל דין בדיני איסור דם דהו"ל לכתבו בדיני בשר בחלב.
5
ו׳וא"כ יש לתמוה טובא ולהפליא הפלא ופלא היאך אפשר לפרש הרישא והסיפא איירי מאיסור בישול דם והאמצעיתא איירי מאיסור בשול בשר בחלב דא"כ אין נופל עליו לשון ולא מבעיא אם מלוחה ישנה כו' כיון דלאו מחד איסורא קמיירי ובלאו הכי אתה רואה מפורש כשתתבונן בלשון התוספות והרא"ש שהעתיק הרב ז"ל דהם לא כוונו בכל דבריהם מתחלה ועד סוף אלא מחד איסורא ומיהו בהא איכא למימר דמה שכתב הרב ז"ל ונראה לי כי מה שאמרו במליח ישן דממהר להתבשל דמיירי בכלי חולבת לא היתה כוונתו לומר דדוקא מה שאמרו במליח ישן דאסור מיירי שנתנוהו בכלי חולבת אבל מה שאמרו אסור ברישא ובסיפא איירי משום איסור דם אלא גם הרישא והסיפא איירי בכלי חולבת ואסור משום בשר בחלב והא דלא הזכיר הרב ז"ל רק מה שאמרו במליח ישן דמיירי שנתנוהו בכלי חולבת היינו משום דבא לאשמועינן מה שהכריחוהו לפרש כן דלא מיירי התוספות והרא"ש בכל דבריהם אלא מכלי חולבת ואסור משום בשר בחלב אבל לולא זאת שאמרו במליח ישן דאסור היה פשוט בעיניו לפרש דבריהם דמיירי שנתנוהו בכלי בשר ואסור משום דם ולאפוקי מדעת הטור שפירש דבריהם לענין איסור והיתר בישול שבת ומשום דממילא נשמע באר היטב דאם אין הבשר מליח ישן אסור נמי בכהאי גוונא משום דם לכן כתב הרב ז"ל דין זה אצל שאר דיני איסור דם.
6
ז׳ומיהו אכתי קשה דאפי' לפי מה שעלה על דעת הרב ז"ל דלא מיירי התוספות והרא"ש מענין איסור והיתר בישול שבת כדפירש בעל הטורים אלא מענין איסור והיתר החתיכה בשר מי לחש ליה באזנין כי מה שאמרו התוספות והרא"ש מליח ישן שרצונו לומר שנתיישן כ"כ במליחתו עד שנתייבש שאין עליו לא לחלוחית ולא דם עד שהוצרך לדחוק עצמו ולפרש דבריהם דמיירי בכלי חולבת ולמה לא פירש מליח ישן היינו שנמלח לפני כמה ימים אבל מונח עדיין בכלי מנוקב שנמלח בו להכשירו מידי דמו ועדיין יש עליו לחלוחית דם שהרי הטור י"ד בסימן ע' כתב בשם הרא"ש שיכולין להשהות הבשר במלחו כמו שירצו ולא כהרשב"א דאוסר להשהותו במלחו לאחר פליטת כל צירו דהיינו אחר י"ב שעות והשתא הוה אתי שפיר טפי דברי התוספות והרא"ש דמיירי שנתנוהו בכלי בשר ואסור משום בישול דם ובסגנון זה כתב המרדכי בפרק כירה דין זה וגדולה מזו כתב דאפילו שהוא בשר יבש אסור בכה"ג משום דם וז"ל צריכה מליחה בישולא כבשרא דתורא משמע דבשרא דתורא לא בשלה אפי' בכלי ראשון אלא ע"י רתיחות ומכאן היה משמע להתיר בשר יבש שרחץ בכלי ראשון שהוגבה מעל האור שנחו מרתיחותיו ומ"מ אין להתיר דנהי דהבשר אינו מתבשל דלא שייך בו בישול מ"מ הבשר בולע דם כו' ע"כ.
7
ח׳אמנם יגעתי ומצאתי אחר רוב העיון ודקדוק שיפה כוון ויפה פירש ז"ל וקודם שאכתוב הטענות שהכריחוהו להרב ז"ל לפרש כן הסכמתי לכתוב הדקדוקים שהרגשתי בלשון התוספות והרא"ש שהעתיק הרב ז"ל ולפרש דבריהם כיד ה' הטובה עלי, בראשונה יש לדקדק למה כתבו ברישא ונדבק בדופני הכלי ובסיפא כתבו והדביקה בתוך כלי רותח ולמה לא כתבו לשון אחד ברישא ובסיפא ועוד למה להו לכתוב כלל והדביקה בתוך כלי רותח די היה להו לומר ומ"מ אם נמלח ועדיין לא עמדה במלחה אסור ועוד למה לא כתבו והדביקה בתוך כלי רותח יבש כדכתבו ברישא.
8
ט׳ונראה בעיני דמה שדקדקו לומר ונדבק בדופני הכלי יבש שר"ל שהכלי הוא יבש שאין בו מים ומשום דסתם כלי ראשון רותח לא משמע להו לאינשי אלא בעוד הכלי על האור אי נמי אחר שנסתלק מן האור אבל יש בו מים ועודו מעלה רתיחות כעין שהיה מעלה בעודו על האור כיון דסתם כלי ראשון שהושם על האור נותנין בו מים ואם נתקרר הכלי כל כך עד שהמים שבו אינם מעלים רתיחות אז לא נקרא כלי ראשון וכן כתב בהדיא בהגהות מרדכי דשבת וז"ל קרוב הדבר דלא מיקרי כלי ראשון אלא עם סילוקו מן האש מיד אבל אם הניחו לעמוד להפיג רתיחתו הוה ליה כלי שני ע"כ.
9
י׳ולפי שהתוס' והרא"ש כתבו דבריהם על ההיא דפרק כירה דבשרא דתורא לא בשלה בכלי ראשון שהעבירוהו מעל האור ולשי' משמע בהדיא דהיינו דוקא אחר שנח מרתיחותיו אבל אם עודו מעלה רתיחות כעין שהיה מעלה רתיחות בעודו על האור אז הוי כאלו הוא עדיין על האור ממש ואפילו בישרא דתורא בשלה ביה ולכן דקדק המרדכי שהבאתי למינקט שנחו מרתיחותיו בעבור זה הוכרחו התוספות והרא"ש לומר שהכלי הוא יבש לאשמועינן דלא איירי הכא מכלי רותח שיש בו מים ועודו מעלה רתיחות כדמשמע להו לאינשי וכבר היה אפשר להתוס' והרא"ש לפרש בהדיא לכלי רותח שאינו מעלה רתיחות ואף אם יהיה מים בכלי אלא משום דסתם כ"ר רותח מעלה רתיחות אם יש בו מים מטעם שכתבו התוס' בפ' כירה וז"ל וש"מ כ"ש אינו מבשל תימה מ"ש כ"ש מכ"ר דאי יד סולדת בו אפי' כ"ש נמי מבשל ואי אין יד סולדת בו אפי' כ"ר נמי אינו מבשל וי"ל לפי שכ"ר מתוך שעמד על האור דפנותיו חמין ומחזיק חומו זמן מרובה אבל כלי שני אע"ג דיד סולדת בו מותר שאין דפנותיו חמין והולך ומתקרר ע"כ.
10
י״אוהילכך נקטו יבש מפני שאם אין מים בכלי אז בודאי אינו מעלה רתיחות כעין שהיה מעלה רתיחות בעודו על האור ובקל יפיג רתיחותו ואפ"ה כל זמן שהוא רותח שהיד סולדת בו חשיב כלי ראשון ממש אע"פ שכבר נח מרתיחותיו ולא כמו שכתוב בהגהות מרדכי דשבת שהבאתי דלדידיה קשה למאי נ"מ נתנו חכמים שיעור בכלי ראשון שאוסר כל זמן שהיד סולדת בו ואם תאמר דמה שכתב אבל אם הניחו לעמוד להפיג רתיחתו היינו שאין היד סולדת בו א"כ קשה מאי קרוב הדבר דקאמר דהא ודאי הוא ולא ניתן לכתוב לרוב פשיטותו דהא גמרא ערוכה היא שאם אין היד סולדת בו אפילו כלי ראשון נמי אינו מבשל ולפי דמן ההכרח הוא דבכה"ג מיירי כל הסוגיא של דברי התוס' והרא"ש שהכלי הוא יבש מטעם שכתבתי על כן לא הוצרכו לחזור למינקט יבש בסיפא.
11
י״בועוד אפשר לפרש הא דנקטו יבש היינו משום שאלו היה מים בכלי אז היה אסור אע"ג שהבשר הוא חי ולא נמלח כלל לפי שהמים מרככין הדם שעל הבשר מכל סביביו וגם הדם שבתוך הבשר בפנים מה שהוא סמוך להקיפו בחוץ ואותו הדם שנתרכך מן המים נמס ונסחט וזב לחוץ ומתבשל ונבלע בבשר והארכתי לפי שראיתי מי שפירש דלהכי נקטו יבש משום דאלו היה מים בכלי הוה קשה מאי איריא דמשום שהוא בשרא דתורא מותר הא אפי' בלא בשרא דתורא נמי מותר משום דיש במים ס' כנגד הדם לבטל.
12
י״גואני אומר שפירוש זה הוא יבש ממלח ותבלין ואין בו ריח וטעם דהא הרא"ש בעצמו כתב בהדיא בפרק כל הבשר דאם נתבשל בלא מליחה שצריך ס' כנגד כל החתיכה וליכא מאן דפליג על זה וא"כ גם בנדון זה בעינן ס' כנגד כל החתיכה כיון שהוא חי ולא נמלח כלל הלכך אף אם יהיה בכלי מים יכול לומר דינו שאם אין במים ס' כנגד כל החתיכה בדין היה לנו לאוסרה אלא שמחמת שהוא בשרא דתורא הוא מותר ומתוך דברי התוס' דפרק כירה שהבאתי נתיישב יפה לדעתי מה שדקדקו לנקוט ברישא ונדבק בדופני הכלי ולא כתבו ונדבק בתוך הכלי כדכתבו בסיפא אלא לרבותא דהיתרא כתבו כן ובסיפא כתבו והדביקה בתוך הכלי ולא כתבו ונדבק בדופני הכלי כדכתבו ברישא אלא לרבותא דאיסורא כתבו כן דוק ותשכח.
13
י״דומעתה אתחיל לכתוב הטענות שהכריחוהו להרב ז"ל לפרש כן הא דלא פירש דברי התוס' והרא"ש לענין איסור והיתר בישול שבת כדפירש בעל הטורים.
14
ט״ונראה בעיני דהיינו משום שיש שתי תשובות בדבר שאי אפשר בשום פנים לפרש לשון זה שהעתיק הרב ז"ל בשם התוספות והרא"ש לענין איסור והיתר בישול שבת.
15
ט״זחדא מדכתבו בשר חי שנתנו דבע"כ צריך אתה לפרש לשון שנתנו היינו דכבר נתנו וא"כ תו לא נופל עליו לשון מותר לענין בישול שבת כי אם לענין היתר החתיכה בשר והתשובה שנית היא מדכתבו ונבלע בבשר משמע בהדיא דמיירי מאיסור החתיכה בשר ולא מענין איסור בישול שבת דא"כ ונבלע בבשר למה לי.
16
י״זובקושי גדול יש ליישב לפי מה שפירש בעל הטורים לענין איסור והיתר בישול שבת למה הוצרך הרא"ש לומר ונבלע בבשר.
17
י״חוכן השיב לי מ"ו הרב הגדול מהר"פ כ"ץ נר"ו ודוחק לומר שהטור סבר שהרא"ש מיירי ג"כ מאיסור דם דהא כבר כתבתי דפשטא דלישנא של הרא"ש משמע דאיירי מתחילת דבריו ועד סוף דבריו מחד איסורא ועוד דא"כ אי אפשר דהוה שתיק הטור שלא לכתוב דין זה בספר יורה דעה אצל שאר דיני איסור דם והא דלא פירש הרב ז"ל מליח ישן היינו שנמלח לפני כמה ימים אבל מונח עדיין בכלי מנוקב שנמלח בו להכשירו מידי דמו ועדיין יש עליו לחלוחית דם ואיירי בכלי בשר ואסור משום דם נראה בעיני שגם בזה יש שתי תשובות בדבר שאי אפשר לפרש כן.
18
י״טחדא מפני שהרב ז"ל כתב בשם התוספות והרא"ש דאסור להשהות במלח הראשון יותר משיעור פליטת כל צירו ואם עבר ושהה אסור כדי קליפה כדעת הרשב"א ממש אך בזה מחולקים דלדעת הרשב"א לאחר י"ב שעות כלתה שיעור פליטת כל צירו ולדעת התוס' והרא"ש לאחר מעת לעת כדעת הגאונים שהזכיר מהרא"י ז"ל בהגהת ש"ד ולא במקום אחד בלבד כתב כן הרב ז"ל בשם התוס' והרא"ש אלא בג' מקומות שהם בחלק ה' נתיב ט"ו אות כ"ה כתב וז"ל בשר שעמד במלחו יותר משיעור מליחה לא נאמר שהדם והמלח שמעורב יחד עם הבשר שחוזר ומפעפע בבשר ואוסר כי אין כח בדם לפעפע בענין כזה זולתי אם עמדה שם מעת לעת וכ"ש אם לא עמדה יותר מכדי שיעור מליחה כו' עד דמתוך שטרוד לפלוט אינו בולע אין כח במלח לחזור וליתן טעם בבשר כך כתבו המפרשים וכן בתוספות על ההיא דירך שנתבשל בה גיד עכ"ל.
19
כ׳ועוד כתב באות כ"ט וז"ל לא אמרינן חתיכה עצמה נעשה נבילה ורואין ההיתר כאלו הוא אסור אלא כשהאיסור מתפשט והולך במקום שהולך ההיתר כו'.
20
כ״אוכן במליחה כיון שהמלח אינו נאסר אלא מחמת דם והדם אינו נבלע בבשר דמתוך שטרוד לפלוט אינו בולע אינו חוזר ונותן טעם בבשר זולתי אם עמד שם מעת לעת כמו שכתבתי בדין המליחה כך פירשו התוספות עכ"ל.
21
כ״בועוד כתב שם וז"ל הבשר שמיבשין עם המלח הראשון כתב הראב"ד שאם השהה המלח על הבשר עד שהוא יבש אז הוא חוזר ובולע ממנו שהמלח כרותח ובעי קליפה ע"כ.
22
כ״גאבל התוספות כתבו שאין כח באיסור הנבלע בחתיכה לצאת מהחתיכה לחתיכה כי אם על ידי רוטב אבל לא על ידי רותח דצלי ולא על ידי רותח דמליחה כמו שכתבתי וכתב הרא"ש אפי' לפי דבריהם יש דם על פני הבשר ועל פני המלח ונבלע בבשר אחר שנח מלפלוט שאין לומר בו מתוך שטרוד לפלוט אינו בולע ולכך נהגו להדיח הבשר ממלח ראשון אחר ששהה שיעור מליחה ונותנין בו מלח אחר ומתישן במלח שני עכ"ל, ומיהו פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה היאך אפשר להרב ז"ל לכתוב כן בשם התוספות והרא"ש שהרי אדרבה מצינו להתוספות והרא"ש שכתבו בהדיא להיפך דמותר להשהות הבשר במלח הראשון יותר משיעור פליטת כל צירו אפי' זמן מרובה ולא במקום אחד בלבד אלא בשני מקומות כתבו כן באר היטב.
23
כ״דהמקום אחד הוא בפרק גיד הנשה בדבור המתחיל אפי' מריש אוניה כו' וז"ל ועוד תדע דאי לא תימא הכי אין לך בשר מותר לעולם דהא קים לן דכל הבשר הנמלח כששהה במלחו יום או יומים יש בו טעם מלח יותר ואפ"ה לא אמרינן דמלח שעל הבשר הנאסר מחמת דם יחזור ויאסור את הבשר אלא צריך לומר משום דאע"פ שנבלע בבשר טעם המלח טעם הדם שבמלח אין נבלע בו כלל ע"כ.
24
כ״ההרי אתה רואה מפורש שכתבו או יומים דהיינו שני פעמים מעת לעת ואי אפשר לפרש או יומים כלישנא דקרא גבי עבד יום או יומים וגו' והיינו מעת לעת אבל יותר מעת לעת אה"נ דאסור דהא ליתא דזיל בתר טעמא שכתבו התוספות שם דאע"פ שנבלע בבשר טעם המלח טעם הדם שבמלח אין נבלע בו כלל משום דדם מישרק שריק ולא מיבלע דרך הליכתו ולא תלו טעמא דמתוך שטרוד לפלוט אינו בולע כדכתב הרב ז"ל בכל השלשה מקומות שהבאתי ש"מ בהדיא שמתירין אפי' כשאינו טרוד לפלוט דהיינו לאחר שנגמר פליטת כל צירו וכן כתב שם הרא"ש ז"ל בהדיא וז"ל ועוד דאי לא תימא הכי אין לך בשר מותר לעולם דהא כל בשר שנמלח כששוהה במלח יותר מכדי שיעור מליחת זמן מרובה יש בו טעם מלח יותר ואפ"ה לא אמרינן דמלח שעל הבשר נאסר מחמת הדם יחזור ויאסור הבשר וצריך לומר משום שאע"פ שטעם המלח נבלע בבשר הדם שבמלח אינו נבלע בו כלל מאחר שהדם אינו נכנס בבשר דדמא מישרק שריק ע"כ, והמקום השני הוא בפרק כל הבשר ד"ה ודגים רפי קרמייהו ופלטי כו' וז"ל דבשלמא בכל חתיכה מלוחה דעלמא אין המלח שעליה אסרה לפי שמעט הוא הדם הבלוע במלח ואינו יכול עוד לזוז משם כלל אבל כאן כו' ע"כ, וכן כתב הרא"ש וז"ל בשלמא כל חתיכה מלוחה דעלמא אין דם שעליה אוסרה לפי שמועט הוא ובלוע במלח ואינו יכול לצאת מן המלח כי אין המלח מפליטו הימנו כי אדרבה המלח דרכו שמפליט הדם ומושכו אחריו ונשאר בתוכו ואינו חוזר לבשר אבל הכא כו' ע"כ.
25
כ״והרי אתה רואה מפורש באר היטב שכל עצמם של התוספות והרא"ש לא כתבו בשלמא כל חתיכה מלוחה דעלמא אין דם שעליה אוסרה אלא אחר שכבר נגמר פליטת כל דם וציר דבהכי איירי שם כמו שכתבו בהדיא קודם לכן ואינו חוזר ופולט עוד אחרי שכלתה כל פליטת התחתונה דם וציר ועל זה כתבו בשלמא כל חתיכה כו' ומכאן יצא לו להטור מה שכתב ביו"ד סי' ע' בשם הרא"ש שיכולין להשהות הבשר במלחו זמן מרובה כמו שירצו ולא כדעת הרשב"א דאוסר ולכן אומר אני שזה הוא כשגגה היוצאה מלפני השליט כי מלבד זה שלא שת אל לבו לכתוב בשם התוספות והרא"ש בחלוף מה שהוא כמו שנתבאר אלא גם כן יש סתירה חזקה מדידיה אדידיה דאלו בכל אלה השלשה מקומות שהבאתי פסק דאם שהה הבשר במלח הראשון מעת לעת אז אסור כדי קליפה אבל קודם מעת לעת מותר ואלו באות כ"ה פסק בהדיא כהרשב"א דאוסר אם שהה יותר מי"ב שעות ובלאו הכי יש לפקפק הרבה בדבריו אך אין כאן מקומו ומכל מקום לפי מה שעלה על דעת הרב ז"ל בשיטת התוספות והרא"ש דס"ל דאם שהה הבשר במלח הראשון יותר מעת לעת אסור הבשר הלכך לא פירש מליח ישן דקאמרי התוספות והרא"ש היינו שנמלח לפני כמה ימים אבל מונח עדיין בכלי מנוקב שנמלח בו להכשירו מידי דמו ועדיין יש עליו לחלוחית דם משום דא"כ הבשר אסור בלאו הכי אפילו כשלא נתבשל כלל.
26
כ״זועוד יש לומר דלישנא של הרא"ש מרא דשמעתא קשיתיה לפי שכתב בפרק כירה וז"ל ומיהו אי מליח ישן הוא אפשר דאסור דממהר להתבשל כדאמרינן לעיל ואפי' נמלח מחדש כו' ע"כ.
27
כ״חודבר ברור הוא דמה שכתב כדאמרינן לעיל כוונתו היתה על מה שהביא שם לעיל מזה המשנה דפרק חבית דקתני וכל שלא בא בחמין מלפני השבת מדיחין אותו בחמין בשבת חוץ מן המליח הישן וקוליס האספנין מפני שהדחתן היא גמר מלאכתן ופרש"י והר"ן ור"ע מברטנורה חוץ מן המליח הישן דג מליח של שנה שעברה וא"צ אלא בישול מעט והדחתו הוה בישול ע"כ, ומכאן הביא הרא"ש ראיה לדבריו דמליח ישן א"צ בישול רב וממהר להתבשל ומשום שהרגיש הרא"ש דאינה ראיה מוכרחת מפני שאפשר לומר דשמא דוקא גבי דג מליח ישן אמרינן דממהר להתבשל מפני שבשר דג בעצמו הוא רך ואפי' אם אינו מליח ישן בקל הוא מתבשל לאפוקי בשרא דתורא שהוא קשה מאד אינו ממהר להתבשל אפילו כשהוא מליח ישן ולכן לא חילקו החכמים ואמרו סתם בשרא דתורא לא בשלה כו' לפיכך לא כתב הרא"ש בפשיטות דאסור אלא כמסתפק דהא כתב ומיהו אי מליח ישן הוא אפשר דאסור מדכתב אפשר משמע דלא ברירא אלא ספוקי מספקא ליה ולפי שראה הרב ז"ל שכל היסוד אשר בנו עליו הרא"ש והתוספות בנינם מה שחדשו מסברת לבם שאם הוא מליח ישן דממהר להתבשל הוא ממה דתנן שדג המליח הישן ממהר להתבשל וא"כ מאחר שאפילו דג המליח הישן אינו נקרא מליח ישן דממהר להתבשל אלא אם הוא ישן של שנה שעברה כדפרש"י בהדיא והר"ן ור"ע מברטנורה ז"ל ובודאי לא כפי ההזדמן ובמקרה פירשו כן א"כ מכ"ש דבשרא דתורא לא נקרא מליח ישן דממהר להתבשל לאוסרו אפילו אם נתנוהו בכלי ראשון לאחר שהעבירוהו מעל האור אא"כ נתיישן במליחתו שנה תמימה או לפחות חצי שנה ויותר אבל בפחות מכן אינו נקרא מליח ישן דממהר להתבשל דהא לא ברירא ליה להרא"ש לדמותו לדג מליח ישן מטעם שכתבתי וכיון שכן הוכרח הרב ז"ל לפרש מה שפירש דאין כאן לחלוחי' ולא דם בבשר עד שיתבשל כו' דהא עינינו רואות דחתיכות שנמלחו לפני זמן מרובה כל כך כמו חצי שנה ויותר מתייבשות לגמרי עד שלא נשאר עליהן שום לחלוחית ודם ועדיין נשאר לדקדק בדברי הרא"ש מרא דשמעתא שהבאתי שכתב הלחלוחית והמלח והדם שבתוכו מתבשל וזהו דבר תמוה מה שכתב והמלח דהא כבר פסק הרא"ש כלישנא בתרא בפרק כירה שמותר לתת מלח בכלי ראשון שהעבירוהו מעל האור לפי שאינו מתבשל בו ונראה שהרב ז"ל והטור נזהרו מזה ולפיכך כתבו לחלוחית הדם שבתוכו מתבשל ולא הזכירו המלח והוא מהטעם שכתבתי.
28
כ״טונראה בעיני לתרץ דלא אמרינן מלח לא בשלה אפי' בכלי ראשון אלא דוקא מלח שלא נמלח בו כלום שלא נחלש כחו אבל מלח זה שמלחו עמו בשר ועשה פעולתו שהפליט הדם מתוך הבשר כבר נחלש כחו ונתרכך גם הוא ונמס ומתבשל בכלי ראשון ובמה שפירשתי נמצאו דברי התוספות והרא"ש עם פירוש הרב רבינו ירוחם ז"ל ברורים ונכונים וישרים למוצאי דעת: זהו מה שנראה לענ"ד ואמר לי לבי הצעיר יששכר בער בן לא"א ישראל ליזר פרנס ז"ל איילנבורג:
29
