באר שבע כ״דBe'er Sheva 24
א׳כתב הסמ"ג בחלק הלאוין סימן ס"ה וז"ל ואם ע"א עשה מלאכה בשבת בשביל עצמו מותר ישראל ליהנות אפילו באותה שבת כדתנן ע"א שהדליק את הנר כו' אבל בענין אכילה כמו ע"א שבישל בשבת לצורך עצמו בשר דגים או ביצים יש צדדין לאסור ולחלק שבדבר אכילה ראוי להחמיר יותר כו' וכתב עליו הרב מהר"א שטיין ז"ל בביאוריו וז"ל ומשום בשולי ע"א אין לחוש כי יש לומר דמיירי שישראל הבעיר האש בערב שבת סמוך לחשכה ובאותו האש בישל ע"א בשר או דגים וביצים משנכנס שבת ואז אין בו משום בישולי ע"א הואיל והישראל הבעיר האש עכ"ל.
1
ב׳וכתב עליו הרב מהר"ש לוריא וז"ל ולא דק ולפי דעתי לא יצאו דברים אלו מפיו דלא מהני הדלקת האש אלא גבי פת ולא גבי שלקות וגדולה מזו אמרו בפרק א"מ אמר רב יהודה אמר שמואל הניח ישראל בשר ע"ג גחלים ובא ע"א והיפך בו מותר ה"ד אלימא דאי לא הפך ביה הוה בשיל פשיטא אלא לאו דאי לא הפך לא הוה בשיל אמאי מותר ב"ג נינהו ל"צ דאי לא הפך הוה בשיל בתרתי שעה והשתא קא בשיל בחדא שעה מ"ד קרובי בישולא מילתא היא קמ"ל ע"כ.
2
ג׳ואין לתרץ דאיירי שבישל עבדו ושפחתו דאין בו משום ב"ג א"כ לדעת הרשב"א והטור דס"ל ע"י שפחתו נמי איכא בישול ע"א מאי איכא למימר ומש"ה נמי אין לתרץ דאיירי בבישל בבית ישראל שאין בו משום בישול ע"א דא"כ לר"ת שלא חילק בזה ואוסר מאי איכא למימר.
3
ד׳ונראה בעיני עיקר דאיירי בבשר או בדגים שכבשן הישראל ומולחן וראוין לאכול חיין דאז אין בו משום בשול ע"א וביצים דקאמר היינו נמי שכבר היו צלוין והוא בא לעשות מהן תבשיל עכ"ל.
4
ה׳ואני תמיה טובא על הרב ז"ל מה היא החרדה גדולה זו שחרד על מהרא"ש ז"ל עד שכתב ולפי דעתי לא יצאו דברים אלו מפיו דנהי שהר"ן כתב כן בפרק אין מעמידין דלא מהני הדלקת האש אלא דוקא גבי פת ולא גבי שאר שלקות וכן נראה מדברי הרשב"א בת"ה בסוף בית ג' וכ"כ ריב"ש בתשובה סימן תקי"ד מכל מקום מצינו כמה פוסקים המפורסמים קמאי דקמאי ובתראי ז"ל החולקים עליהם וס"ל דמהני הדלקת האש אפי' גבי שלקות והם מהר"ף בסמ"ק סימן רכ"ג והכל בו בסימן ק' וגדולה מזו כתבו דאפילו השלכת קיסם מהני להוציאנו מידי בישול ע"א כמו בפת ע"ש וכן משמע בהדיא במרדכי פרק אין מעמידין ונוסף על כל זה כתב בא"ו הארוך בשם מהר"ם דאם הדליקה הגויה האש מאש של ישראל ובשלה בו התבשיל מותר וכ"ש אם עשה האש בעצמו דשרי וכן הגאון מהר"י מולון ראש ואב לכל האחרונים פסק דאפי' ניפוח בפה או במפוח מהני להוציאנו מידי בישול ע"א והאגור הביאו לפסק הלכה ומה שהקשה וגדולה מזו אמרו כו' נראה דלא קשיא מידי דשאני התם כיון דכשעשה ישראל ההנחה לא היה ראוי להתבשל הוה ליה כאלו לא עשה כלום משום דקרובי בשולא על ידי ישראל לא מהני אלא היכא שיש שם אש הראוי לבשל אבל כשעושה ישראל בעצמו האש שהוא ראוי להתבשל אצלו אין לך קרובי בשולא גדול מזה דהא אי אפשר להתבשל בלא אש ואף על פי שאפשר שלא היה ניכר זמן קרוב בישול בכך מכל מקום מאחר שנשתתף הישראל עם הע"א ועשה תיקון גדול לבישול ודאי מהני כן נראה לי הטעם של הפוסקים דס"ל דעשיית האש מהני אמנם מהא דפריך הגמרא היכי דמי אלימא היפך ביה הוה בשיל פשיטא אלא לאו דאי לא היפך לא הוה בשיל אמאי מותר בישול ע"א נינהו כו' רואה אני סתירה חזקה על דברי א"ו הארוך כלל מ"ג שכתב בלשון הזה וכל שכן אם הניח ישראל בשר על גבי גחלים שלא היה ראוי להתבשל ולצלות ובא ע"א והיפך בהן ונתבשל שמותר עכ"ל וכן ראיתי מי שהגיה על דברי הרמב"ם שכתב או שהניח ישראל וגמר ע"א הרי זה מותר וז"ל ואפי' לא היה מתבשל בלא סיוע ע"א עכ"ל.
5
ו׳שהרי מדברי הגמרא ערוכה שהבאתי משמע דאי לא היה מתבשל בלא סיוע ע"א אסור אפילו בדיעבד ועוד שהרי גם הטור ושאר פוסקים המפורסמים פסקו בהדיא דחיתוי בעלמא מהני להוציאו מידי בישולי ע"א ואפ"ה פסקו סתם כדברי הרשב"א שכתב אם הניחו ישראל אצל גחלים עוממות כו' הרי זה אסור.
6
ז׳ועוד קשה לי מה מקום יש לכל שכן זה שלמד בעל א"ו הארוך שהרי קל וחומר פריכא הוא מיניה ובי' דהא אף לפי דברי א"ו הארוך לא מהני ההנחה של ישראל וגמרו ע"א אם לא היה מתבשל בלא סיוע הע"א אלא דוקא בדיעבד ואלו חיתוי מהני אפילו לכתחילה אלמא דחתוי הרבה יותר עדיף מן ההנחה של ישראל במקום שלא היה ראוי להיות מתבשל מהנחת ישראל.
7
ח׳וזה מוכרח נמי מפשט דברי הגמרא שהבאתי דקאמר אלא לאו דאי לא היפך לא הוה בשול אמאי מותר בישול ע"א נינהו כו' ויש להקשות מאי מקשה דהא ודאי אי אפשר דלא להוי קרוב בשולא בהנחת ישראל ואנן אמרינן שם דקרוב בישולא על ידי ישראל מילתא היא ומהני אלא ע"כ צריך לומר דלא אמרינן דקרובי בשולא מהני אלא היכא שיש שם אש הראוי לבשל ולפיכך פריך שפיר כיון דכשעושה ישראל ההנחה לא היה ראוי להתבשל אין בקרוב בשול של ישראל כלום והשתא מה שפסק הטור ושאר פוסקים דחתוי מהני טפי טעמא רבה איכא במילתא משום דכשעשה הישראל חיתוי היה שם אש הראוי לבשל והוי קרובי בשולא גמור דמהני מה שאין כן בהנחת ישראל כשלא היה שם אש להיות מתבשל מהנחת ישראל ואי קשיא על מהר"א שטיין הא קשיא דאיך אפשר לתר' כן דברי סמ"ג שהרי הסמ"ג גילה את דעתו מבוארת ומבוררת דחיתוי בגחלים לא מהני להוציאהו מידי בשולי ע"א שהרי כתב בסימן קמ"ח וז"ל כל שבשלו ישראל מעט בין בתחלה בין בסוף מותר לכך אמר בפרק אין מעמידין הניח הע"א בשר או קדירה על גבי האש והפך הישראל בבשר והגיס בקדרה כו' הנך רואה שכתב היפך בבשר ולא כתב היפך בגחלים אף על פי שבגמרא אומר סתם והפך אלמא דס"ל דהיפך דקאמר בגמרא אבשר קאי וכיון דס"ל דחיתוי בגחלים לא מהני א"כ כ"ש דלא מהני הדלקת האש שהרי הר"ן כתב בהדיא בפרק א"מ דלא מהני הדלקת האש בשלקות ואפ"ה משמע מדבריו שם דס"ל דחיתוי בגחלים מהני להוציאנו מידי בישולי ע"א מדכתב וז"ל פת שלש מלאכות יש בו שגר ע"א התנור פירוש היסק התנור אי נמי שגר ישראל ואפה ע"א שרי מיהו דוקא בפת לפי ששגירת התנור היא מלאכה מיוחדת בו אבל בשאר תבשילין לא והכי מוכחא כולא שמעתין דאמרינן אשה שופתת קדרה ואמרינן הניח ישראל בשר ע"ג גחלים משמע דהדלקת האש בלחוד לא מהני וכ"כ הראשונים ז"ל עכ"ל.
8
ט׳הנך רואה מפורש דפתח בשלש מלאכות וסיים בתרתי ולמה לא פירש גם כן מלאכה השלישית דהיינו חיתוי וכי תימא דלאו כי רוכלא הוא ורצונו היה לקצר א"כ לא ה"ל להזכיר רק מלאכה ראשונה אלא ע"כ צריך לומר דלא הזכיר חיתוי משום דס"ל דחיתוי בגחלים מהני אפילו בשאר תבשילין וגם הטעם שנתן הר"ן לדבריו לפי ששגירת התנור היא מלאכה מיוחדת בו מוכיח דס"ל דחיתוי בגחלים מהני אפילו בשאר תבשילין שהרי חיתוי בגחלים היא מלאכה מיוחדת כל כך בשאר תבשילין כמו בפת ונוסף על כל זה יש ראיה מבוארת לדברי ממה שכתב הר"ן עצמו גבי מר בר רב אשי אשכחיה לרבינא דקא שאיף ליה לברתיה כו' וז"ל ובשקלות התירו בסיוע ישראל כגון מחתה בגחלים והתירו גם כן אם הגוי אינו מתכוין לבשל וכדאמרינן לקמן כו' ואע"ג דהוא לא כתב כן מסברא דנפשיה רק בשם הרא"ה ז"ל מכל מקום מדהביא דבריו בלי דעת חולקת אין ספק דהוא ס"ל כוותיה ואם תאמר היא גופא טעמא מאי למה מהני טפי חיתוי בגחלים מהדלקת אש יש לומר דטעמא רבה איכא במילתא דשאני הדלקת האש שמאחר שהיא נעשית קודם שיניח הבשר לבשל אינה הוכחה שהוא מדליקו לבשל בשר אלא להתחמם בו או לבשל בו דברים שאינם עולים על שלחן מלכים או שהן נאכלין חיים דאין בהן משום בישול ע"א אבל כשמחתה בגחלים בעוד הבשר עליהם אין לך הוכחה גדולה מזו דהוא מחתה בגחלים כדי לקרב בישולו.
9
י׳וכבר היה אפשר לתרץ דברי הסמ"ג דסבירא ליה כדעת הרא"ה ז"ל שכתב הר"ן בפרק אין מעמידין בשמו לענין נכרי שבישל לחולה בשבת דמותר לבריא במוצאי שבת ואינו צריך לחוש משום בישולי נכרים דכל היכא דאיכא היכרא דלא ליתי לידי חתנות כי הכא שהיא שעה שאין אנו יכולין לבשל שרי וכבר ראיתי מי שפסק כן בפשיטות כדעת הרא"ה ז"ל אך אין דעתי נוחה בזה שהרי הר"ן סתר שם סברת הרא"ה ז"ל בטוב טעם ודעת ומפני כך נזהר הר"ן מזה בפרק כל כתבי וז"ל ומכאן אתה למד לדברים תלושין שאפאן או צלאן או בשלן הע"א לצרכו בדברים שאין בהם משום בשולי ע"א שמותרין לישראל כו' ועוד שהרי רבים תמהו על הרמב"ם שהתיר בפ"ב דהלכות שבת בישולי ע"א לחולה שאין בו סכנה והרשב"א הטריח עצמו ועשה לו סמוכות והביאו רבינו ירוחם בספר אדם וחוה בחלק ט' ע"ש וא"כ הבו דלא לוסיף עליה להתיר גם לבריא.
10
י״אויותר נכון בעיני לתרץ דברי הסמ"ג דמיירי שהישראל הניח הקדירה עם הבשר או דגים על גבי האש למקום הראוי להתבשל שם בע"ש סמוך לחשיכה כדי להוציאה מידי בשולי ע"א והע"א אינו יודע כלום שישראל רוצה ליהנות מן התבשיל ובא הע"א כשנכנס שבת ובשלו לצרכו וא"כ אין בו משום בשולי ע"א שהרי נתכוון הישראל בהנחתו להוציאנו מידי בישולי ע"א כן נ"ל:
11
