באר שבע כ״הBe'er Sheva 25
א׳כתב הסמ"ג בסימן קל"ז וז"ל ואם ע"א או עבד שם בשר בקדרה ולא ראה ישראל אם הדיחו הבשר או לא אע"פ שכתב רבינו האי גאון שאין סומכים על דבריו של ע"א לא לאיסור ולא להיתר מכל מקום יש להתיר כאן אם יודע הע"א מנהג ישראל והיה שם שום ישראל יוצא ונכנס או שום קטן בר דעת בבית שירא פן יגיד הדבר ועוד אנו אומרין בפרק אין מעמידין ע"א נהי דאאיסורא לא קפדי אנקיותא קפדי וזהו נקיות להדיחה אחר המליחה וריב"א פירש שלא להתיר זה אלא ע"י טעימת קפילא לדעת אם יש בקדרה טעם מלח יותר מדאי עכ"ל והביאו בית יוסף בטור י"ד סי' ס"ט וכתב עליו וז"ל איכא למידק משמע שצריך שהע"א יסיח ל"ת וגם שיהיה ישראל נכנס ויוצא ותרתי למה לי נהי דמל"ת לא סגי לחודיה מכל מקום אם היה שם ישראל אמאי לא סגי אף על פי שאין הע"א מל"ת הא כי תנן בפרק בתרא דע"א המניח נכרי בחנותו אף על פי שישראל יוצא ונכנס אע"פ שאין הע"א מסיח כלל משמע דמותר ומאי שנא הכא.
1
ב׳ויש לומר שכשיש שם ישראל נכנס ויוצא ודאי סמכינן אטעמא דמירתת ואע"פ שאין הגוי מסיח כלל מותר ואם אין שם ישראל כלל סבר דאף על פי שהע"א מסיח לפי תומו [כבר] אמור דאין ע"א נאמן אלא לעדות אשה דטעמא דנקיותא לא סגי להחשיב ע"א מסיח לפי תומו לסמוך עליו והכי קאמר אם ע"א או עבד שם בשר בקדרה ואע"פ שכתב רבינו האי שאין סומכין על דברי ע"א ואם כן אע"פ שהסיח הע"א לפי תומו ואמר שהדיחה אינו נאמן מכל מקום אם היה ישראל נכנס ויוצא מותר משום דמירתת ועוד משום דקפדי אנקיותא וטעמא דריב"א דאסר אלא על ידי טעימת קפילא היינו משום דסבר דלא סמכינן אטעמא דמירתת אלא היכא דליכא למיקם עלה דמילתא כי ההיא דהמניח נכרי בחנותו אבל הכא כיון דאיכא למיקם עלה דמילתא לא שרינן ליה בלאו הכי וסמ"ג סבר דכיון דאיכא תרי טעמי חדא דמירתת ועוד דקפיד אנקיותא סמכינן עלייהו ושרי אע"ג דאיכא למיקם עלה דמילתא עכ"ל בית יוסף.
2
ג׳וקשה לי על פירושו טובא חדא דא"כ לא ה"ל לסמ"ג לומר מלת כאן דמשמע דוקא כאן ולא במקום אחר והא ליתא שהרי אפילו באיסור דעלמא שבכל התורה כולה מותר גם כן בישראל יוצא ונכנס אע"פ שאין הע"א מסיח כלל כדתנן המניח נכרי בחנותו כו' ואי אפשר לומר דנקט כאן לאשמועינן דאפי' כאן יש להתיר בישראל יוצא ונכנס בע"ג דאיכא למיקם עלה דמילתא ואתא לאפוקי מדעת ריב"א דאסר אפילו בישראל יוצא ונכנס וע"כ צריך לומר דלא אסר אלא דוקא כאן מטעם כיון דאיכא למיקם עלה דמילתא אבל בעלמא מודה ריב"א דשרי בישראל יוצא ונכנס דהא בודאי לא פליג על הא דתנן המניח נכרי בחנותו כו' וכדמשמע מדקדוק מלת זה דכתב הסמ"ג בשם ריב"א דהא ליתא חדא דא"כ הוה ליה לומר אפילו כאן ועוד דפשטא דלישנא מתחלה ועד סוף לא משמע כן ועוד קשה דאם איתא דסבר הסמ"ג דלא שרי אלא דוקא בישראל יוצא ונכנס א"כ קשה למאי איצטריך הסמ"ג להביא ראיה מהא דאמרינן בפרק אין מעמידין ע"א נהי דאאיסורא לא קפדי אנקיותא קפדי דמהיכא תיתי לאסוקי אדעתין דטעמא דמירתת לחוד לא סגי לסמוך עליו להתיר בישראל יוצא ונכנס דהא תנן המניח נכרי בחנותו אע"פ שישראל יוצא ונכנס מותר אע"פ שאין שייך כלל לומר שם טעם זה דקפדי אנקיותא ואפ"ה מותר בישראל יוצא ונכנס לחוד ואע"פ דאיסור דאורייתא הוא כל שכן שאינו אלא איסור דרבנן.
3
ד׳ואין לומר כמו שנראה לכאורה מריהטא דלישנא של בית יוסף שהוכרח הסמ"ג לכתוב גם טעם זה דקפדי אנקיותא דלאו משום טעמא דמירתת לחוד לא היה כתב הסמ"ג דשרי בישראל יוצא ונכנס כיון דאיכא למיקם עלה דמילתא והיה מסכים לדעת ריב"א כיון דאיכא תרי טעמי חדא דמרתת ועוד דקפדי אנקיותא לכן שרי בישראל יוצא ונכנס אע"ג דאיכא למיקם עלה דמילתא דזה ודאי טעות גמור הוא שהרי הסמ"ק ושאר מחברים לא הזכירו כלל סברת ריב"א ואפ"ה כתבו אלו שני טעמים דמרתת ודקפדי אנקיותא וא"כ כל מה שיש לפרש לדעתייהו יש לפרש גם כן לדעת הסמ"ג.
4
ה׳ועוד קשה דכשם דטעמא דקפדי אנקיותא אינו מועיל כלום לפי פירושו של בית יוסף להחשיב ע"א מל"ת לסמוך עליו כיון דאיכא למיקם עלה דמילתא אע"פ דאיכא עוד טעם אחר מספיק להתיר במל"ת לחוד והיינו כיון שאינו אלא איסורא דרבנן הכי נמי טעמא דקפדי אנקיותא לא יועיל להתיר בישראל יוצא ונכנס כיון דאיכא למיקם עלה דמילתא. ועוד קשה דא"כ לאו רישא סיפיה בדברי סמ"ג דנכנס בע"א מל"ת ויצא בישראל יוצא ונכנס.
5
ו׳על כן נראה בעיני שרוח אחרת היתה עם הסמ"ג שגם הוא סבר כדעת הסמ"ק שהע"א נאמן במל"ת לחוד אפילו אם אין ישראל יוצא ונכנס ושיעור דברי הסמ"ג כך הם אם ע"א או עבד שם בשר בקדרה אע"פ שכתב רבינו האי גאון שאין סומכין על דבריו של ע"א לא תימא דגם כאן אין סומכין על דברי ע"א דהא ליתא אלא אף רבינו האי מודה כאן שיש לסמוך על דבריו כשהוא מל"ת וטעמא דמילתא שיש לסמוך הכא טפי אע"א מל"ת מבעלמא היינו משום דחזקתן שהן מדיחין משום דקפדי אנקיותא וכדכתב הסמ"ג בסוף דבריו.
6
ז׳ומה שכתב בית יוסף דטעמא דנקיותא לא סגי להחשיב ע"א מל"ת לסמוך עליו אין דבריו בזה נכונים כלל דהא יש עוד טעם מספיק להחשיב ע"א מל"ת לסמוך עליו והיינו כיון שאינו אלא איסורא דרבנן דדם שבישלו אינו עובר עליו ואינו דומה לבשר שנתעלם מן העין שהביא רבינו האי ראיה ממנו דאין סומכין על דברי ע"א דשאני התם דאיסור דאורייתא הוא דהא בית יוסף עצמו כתב טעם זה לדעת הסמ"ק אע"פ שלא נזכר כלל בדברי הסמ"ק הכי נמי יש לומר לדעת הסמ"ג.
7
ח׳ומה שכתב הסמ"ג אם יודע הע"א מנהג ישראל נ"ל שאינו נקשר עם מה שקדם להיות מלת אם תנאי שאין להתיר כי אם בתנאי זה אם יודע הע"א מנהג ישראל כו' אלא תחלת ענין היתר בפני עצמו הוא כדמשמע בש"ד סימן ל"ב שהעתיק לשון סמ"ג וכתב בלשון הזה מ"מ יש להתיר כאן אם הע"א יודע איך היהודים עושים אז הכל מותר אם הישראל יוצא ונכנס כו' ואם איתא למה הוצרך לחזור לכתוב אז הכל מותר ואע"פ דאינו כתוב כן בסמ"ג אין קפידא בכך שאם אינו טעות דלוג סופר צריך לומר שקיצר במובן ואפשר לומר שהוא"ו של והיה שם כו' היא במקום או היה שם שום ישראל כו' דכן מצינו בהרבה מקומות במשנה וגמרא ובפוסקים וי"ו במקום או.
8
ט׳ומה שכתב הסמ"ג אם יודע הע"א מנהג ישראל נקשר נמי עם מה שכתב מ"מ יש להתיר כאן ורצונו לומר דכיון שיודע מנהג ישראל אז מסתמא אינו משנה ממנהגם ולכן יש להתיר כאן אם הוא מל"ת אע"פ שאין שם שום ישראל יוצא ונכנס או אם היה שם ישראל יוצא ונכנס אף על פי שאין הע"א מסיח כלל ובסגנון זה פירש בית יוסף לדברי הסמ"ק ע"ש ואע"פ שאין זה מבואר יפה כל כך בדברי הסמ"ג מ"מ נראה לי דכוונת הסמ"ק והסמ"ג עולה בקנה אחד והכל נתנו מרועה אחד.
9
י׳שוב מצאתי און לי באיסור והיתר הארוך כלל כ"ב סימן ב' שכתב וז"ל ואומר הר"י מאורליינש שבדבר נקיות כגון הדחה בתרייתא של הבשר וכיוצא בזה נאמן אפילו בלא ישראל יוצא ונכנס ואינו יודע בטיב ישראל כדאמרינן בע"א אין מעמידין נהי דלא קפדי אהכשר אנקיותא מיהא קפדי עכ"ל. וכן משמע בסמ"ג והכי נהיגינן עכ"ל.
10
י״אמדכתב וכן משמע בסמ"ג נראה מדבריו שפירש דברי הסמ"ג כמו שאני פירשתי כי אין ספק לפי דעתי דמה שכתב שבדבר נקיות כו' נאמן היינו דוקא כשהע"א מל"ת אבל כשאין הע"א מל"ת לא עלה מעולם על דעתו ולא על מחשבתו של בעל א"ו הארוך שהיה דעת ר"י מאורליינש להתיר מטעם דקפדי אנקיותא והא דלא כתב בהדיא נאמן כשהוא מסיח לפי תומו לפי שלא ניתן לכתוב לרוב פשיטותו דבהכי מיירי שם ועוד דאל"כ קשה למה כתב אפילו בלא ישראל יוצא ונכנס כו' ה"ל לכתוב ג"כ ואפי' כשאינו מל"ת דהוה חדוש טפי ועוד מדכתב וכן משמע בסמ"ג וכבר אתה הראת לדעת שלא היה ולא נברא אפי' רמז בלשון הסמ"ג שהבאתי דסבר שהע"א נאמן אפילו כשאינו מל"ת כי בודאי הא דכתב הסמ"ג סומכין על דברי ע"א היינו פירושו כשהוא מסיח לפי תומו ואע"ג דפשוט הוא כתבתי לפי שראיתי מי שהבין מ"ש בא"ו הארוך נאמן היינו אפילו כשאין הע"א מל"ת ואת הנלע"ד כתבתי והוא אמת ומי שחותמו אמת יראנו נפלאות מתורתו אמת:
11
