באר שבע ל״גBe'er Sheva 33
א׳כתב בית יוסף בטור י"ד סוף סימן צ"ד וז"ל כתב המרדכי בסוף פרק אין מעמידין ובפרק כל שעה מעשה בא לפני ר"י שבשלו דבש במחבת של בשר בת יומא והריקוהו חם בקערה של חלב בת יומא והתירה משום דשמנונית בדבש הוי נטל"פ והביא ראיה לדבר ול"נ אפילו אם היה נותן טעם לשבח שרי משום דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא עכ"ל בית יוסף.
1
ב׳ואני תמיה טובא עליו היאך ראה תחלת דברי המרדכי ולא הספיק לעיין בסופם הלא המרדכי בעצמו הרגיש בקושיא זו ויישבה בטוב טעם ודעת בסוף פרק א"מ וז"ל אבל אם היה לשבח משמע דאסור משום דסבירא ליה דגים שעלו בקערה כו' דוקא עלו אבל נצלו לא עכ"ל.
2
ג׳ובאמת דבריו צריכין ביאור דכיון דהאי עובדא דר"י היה בבישול אם כן היכי קאמר אבל נצלו לא דהא אפילו אותן פוסקים שאוסרים בנצלו מתירין בבישול ור"י גופיה הוא אחד מהם כמ"ש המרדכי בהדיא בשמו בפרק כל הבשר שר"י פירש על דברי ריב"ח שכתב בשם רש"י דוקא עלו אבל נתבשלו לא דהיינו דוקא לצלי דליכא מים אבל אם נתבשלו במים הטעם מתפשט במים ואיכא שלשה נותני טעם של היתר כו'.
3
ד׳ונראה דהמרדכי ס"ל דהאי עובדא דר"י איירי בדבש עצמו ולא איירי במשקה העשוי מדבש כדפירש מהרי"ל וכיון דמיירי שבשלו הדבש עצמו במחבת של בשר בת יומא בלי מים כלל הוי כנצלו ולכן כתב המרדכי אבל אם היה לשבח משמע דאסור משום דס"ל כו'.
4
ה׳ולפום ריהטא היה נ"ל ליישב דברי בית יוסף דאיכא למימר שראה סיום דברי המרדכי שכתב אבל אם היה לשבח כו'.
5
ו׳ומה שכתב ולי אפילו אם היה נ"ט לשבח שרי כו' לא בדרך קושיא על ר"י כתב כן אלא דרך פסק הלכה לפי מה דס"ל שאין חילוק בין עלו לנצלו אלא בכל ענין שרי.
6
ז׳שוב ראיתי מה שכתב בטור י"ד סימן צ"ה על דברי הגהות אשר"י שכתבו לר"י נראה הלכה למעשה דאין חילוק בין עלו לנתבשלו והכל שרי וכן קיבל מר"ת שהורה כן הלכה למעשה עכ"ל.
7
ח׳וכתב עליו בית יוסף נראה דס"ל ר"י דאין חילוק בין נצלו לנתבשלו דאל"כ לא ה"ל למישתק מיניה וכו'.
8
ט׳וזה מורה בהכרח שלא הספיק לראות בסוף דברי המרדכי שכתב אבל אם היה לשבח כו' שאלו ידעו ונזכר ממנו בודאי לא היה כותב כן משום דאי לאו דהיה קים ליה להמרדכי דר"י ס"ל דוקא עלו אבל נצלו לא לא היה כותב כן בפשיטות בשמו ואיך יכתוב הוא נראה דסבירא ליה ר"י דאין חילוק בין נצלו לנתבשלו בחילוף מה שהוא.
9
י׳ואפי' לפי מה שעלה על דעתו דר"י סבירא ליה דאין חילוק בין נתבשלו לנצלו מכל מקום יש ליישב דלא הוה ליה לר"י להתיר מטעם נ"ט בר נ"ט דהיתירא משום שהרי אפילו הרא"ש דמתיר לענין הדחת קערות של בשר ביורה חולבת אפילו הן שניהן בני יומן מטעם דה"ל נ"ט בר נ"ט מסיק דאין להתיר עד שיאמר ברי לי שלא היה שום שומן דבוק בהן משום דכל שיש שם שמנונית אינו קרוי נ"ט אלא איסור עצמו ומן הסתם מחזיקין אותם שיש שומן דבוק בהן וא"כ בהאי עובדא בא ר"י להתיר אפילו אם לא אמר ברי לי שלא היה שומן דבוק בהן וכ"ש אם נאמר דמיירי שהיה ידוע דיש שם שמנונית וכן מוכח בהדיא מדברי המרדכי ואפ"ה התירו הלכך הוצרך לומר דוקא טעם זה דשמנונית בדבש הוי נ"ט לפגם אבל אם היה לשבח לא היה מתיר אפילו אם ס"ל גבי דגים שעלו בקערה דלאו דוקא עלו אלא ה"ה נצלו משום דאין שייך כלל כאן לומר נ"ט בר נ"ט משום דכל שיש שם שמנונית אינו קרוי נ"ט אלא איסור עצמו כמו שנתבאר והשתא אין אנו צריכין לישוב של המרדכי שכתב אבל אם היה לשבח משמע דאסור משום דס"ל דגים שעלו בקערה כו' כן נ"ל:
10
