באר שבע ל״הBe'er Sheva 35
א׳נשאלתי מפי החבורה קדושה אריות דבי עילאי לחוות דעתי על מעשה שבא לפניהם שנצלו דגים עם בשר בתנור אחד נפרדים זה מזה מה דינן של הדגים וזהו תשובתי.
1
ב׳נראה בעיני שהדגים אסורים לאכלן אפילו במלחא כדאמר מר בר רב אשי בפרק כיצד צולין גבי ההיא ביניתא דאיטווא בהדי בישרא אסרה רבא מפרזיקיא למיכליה בכותחא מר בר רב אשי אמר אפילו במילחא נמי אסורה משום דקשיא לריחא ולדבר אחר ע"כ.
2
ג׳ופרש"י ביניתא דג דאיטווא בהדי בישרא בתנור אחד אסרה רבא מפרזיקיא למיכלא בכותחא משום דקסבר ריחא מילתא היא. לדבר אחר צרעת ע"כ.
3
ד׳והלכתא בודאי כמר בר רב אשי כמו שכתב הרי"ף ז"ל בפרק זה בורר בשם רבינו האי גאון ז"ל דכל היכא דלא איתמר בהדיא לית הלכתא כמר בר רב אשי הלכתא כוותיה ולא אשכחן בכולי גמרא דלית הלכתא כוותיה בר מהני תרי דמיפך שבועה וחיורי וסימנך הפך לבן עכ"ל.
4
ה׳וכתב שם נמוקי יוסף דהכי ס"ל הרי"ף כיון שהזכיר בעל הסברא ההיא בלי דעת חולקת וכן פסקו התוס' בפרק השוכר את הפועלים בדבור המתחיל רבא אמר מותר ריחא לאו מילתא היא כו' וכן כתבו התוס' בפשיטות בשם ר"ח ז"ל בפרק שבועת הדיינין ובפרק בתרא דע"א וכן פסק הרא"ש ז"ל בפרק בהמה המקשה וכן כתבו רוב הפוסקים קמאי דקמאי ובתראי ז"ל ואף שיש קצת נוסחאות בגמרא דגרסי רב אשי אמר אפילו במילחא כו' ולא נזכר מר בר רב אשי מ"מ הדבר פשוט דהלכתא כרב אשי שהוא מרא דגמרא טפי מרבא מפרזיקיא וסוף הוראה הוא כדאיתא בפרק השוכר את הפועלים וכן פסק בהדיא בסמ"ג ובסמ"ק סי' רי"ג כמר בר רב אשי ואף שהוא סיים וכתב וז"ל ודוקא בתנור קטן כעין שלהם אבל בתנורים גדולים כעין שלנו אין להקפיד כו' מ"מ נראה בעיני דלדידן שאנו נוהגים לאסור לכתחלה לצלות היתר עם אסור או בשר עם חלב בתנור אחד משום ריחא מילתא אפילו בתנורים גדולים ולא כדעת הסמ"ק ממילא במקום סכנה יש להחמיר ולאסור אפילו בדיעבד דחמירא סכנתא מאיסורא כדאיתא בפ"ק דחולין אהא דקאמר התם שאם בא זאב ונטל בני מעים והחזירם כשהם נקובים כשרה ולא חיישינן שמא במקום נקב נקב ואותבינן עלה מדתניא ראה צפור מנקר בתאנה ועכבר באבטיח חוששין שמא במקום נקב של נחש נקר ואסור ומשני מי מדמית איסורא לסכנתא חמירא סכנתא מאיסורא וכן פסק בהדיא בספר מהרי"ל וז"ל ויש לנהוג איסור גם כן בצליית דג עם בשר דקשה לדבר אחר כסמ"ק עכ"ל. וכן פסק בהדיא בדיני בשר בחלב וז"ל צלה דגים עם בשר בתנור אסור לאכול דקשה לדבר אחר ע"כ.
5
ו׳הנך רואה מפורש שלא חילק בין תנורים שלהם בין שלנו כמו שחילק הסמ"ק אלא פסק סתם אסור והוא מהטעם שכתבתי וכבר כתב המחבר ספר מהרי"ל שכתב דיני איסור והיתר בשם גדולי אחרונים שבאשכנז וכן נראה מדברי הטור א"ח בסימן קע"ג ומדברי הכל בו בסימן כ"ג שכתבו בשם הרא"ש ומהר"ם ז"ל שהיו רגילין ליטול ידיהם בין בשר לדגים ולעשות הדחת הפה בינתים משום דחמירא סכנתא מאיסורא וכתב שם בית יוסף נראה שלמדו כן מדגרסינן בפרק כיצד צולין ההיא ביניתא כו' ואין ספק דאשתמיטתיה לבית יוסף מה שכתוב בהגהות מרדכי דחולין דף תשמ"ב המנהג הזה של מהר"ם והרא"ש שהבאתי והוא כתב דשורש המנהג יצא מההוא עובדא ההיא ביניתא כו' שאלו ידעו ונזכר ממנו לא היה מייחס דבר זה לעצמו לכתוב נראה שלמדו כו' הרי בהדיא משמע מדברי הטור והכל בו שהבאתי דמהר"ם ס"ל דהלכתא כמר בר רב אשי ומשום דמר בר רב אשי לא איירי אלא כשנצלו בשר ודגים בתנור אחד בפעם אחת וגם אפשר לצדד ולהקל ולומר ודוקא בתנור קטן כעין שלהם כמו שכתב הרא"ש ז"ל בהדיא לענין ריחא מילתא באיסור עם היתר בפרק בתרא דע"א וכן כתב הטור י"ד בסימן ק"ח ומהר"ם והרא"ש היו רגילין ליטול ידיהם ולעשות הדחת הפה בין בשר לדגים אפילו שלא נצלו בתנור אחד בפעם אחת אלא זה אחר זה או שנצלו בפעם אחת על גבי כירה דאין בו משום ריחא מילתא הואיל והוא במקום מגולה הילכך נתנו טעם למנהגא דחמירא סכנתא מאיסורא כלומר אע"ג דבכה"ג באיסורא אין להקפיד כמו שנתבאר מ"מ בסכנתא יש להקפיד משום שיורי אוכלין שנדבק בידים אבל אם נצלו דגים ובשר בתנור אחד בפעם אחת ס"ל שהדגים אסורין לאכלן לגמרי ולא מהני כלל נטילת ידים והדחת הפה בינתים וזה מוכרח דאל"כ מאי חמירא סכנתא מאיסורא דקאמר הטור שהרי הטור כתב בהדיא בי"ד סימן ק"ח שפסק הרא"ש כר"ת דריחא מילתא היא ואי אפשר לומר דאפילו אם נצלו דגים ובשר בתנור אחד בפעם אחת היו אוכלין הדגים אחר הבשר או להיפך בנטילת ידים והדחת הפה בינתים ומן הדין לא היו צריכין ליטול ידיהם ולעשות הדחת הפה בינתים משום דמר בר רב אשי לא אמר שיש סכנה אלא דוקא בתנור קטן כעין שלהם רק משום דחמירא סכנתא מאיסורא היו נוהגים כך ליטול ידיהם בינתים דהא ליתא דהא המנהג זה של מהר"ם והרא"ש עדיין נוהג עד היום הזה ופוק חזי מה עמא דבר ותמצא שנוהגין כן לעשות קנוח והדחת הפה בינתים כשלא נצלו בתנור אחד בפעם אחת וכן משמע בהדיא נמי מלשון הגהות מרדכי דחולין שאעתיק לקמן וממילא תוכל ללמוד דאם נצלו דגים ובשר בתנור אחד בפעם אחת ס"ל שהדגים אסורין לאכלן לגמרי כדאמרן.
6
ז׳ואף על גב שהטור פסק בהדיא בי"ד סימן צ"ה בשם רש"י דאפילו אם נתבשלו הדגים עם הבשר בקדירה אחת בפעם אחת אין הדגים אסורין לאכלן כי אם בחלב וז"ל ורש"י מתיר אפילו שנתבשלו בקדירה של בשר אא"כ נתבשלו עם הבשר בעצמו ע"כ.
7
ח׳וכן פסק רבינו ירוחם בשם רש"י בספר אדם וחוה בחלק ה' נתיב ט"ו אות כ"ח וז"ל ופרש"י אבל אם בשל הדגים עם בשר אסור לאכלן בכותח שאין זה נ"ט בר נ"ט וכן אסור לאכול באותה קערה של בשר חלב רותח שאינו נ"ט בר נ"ט כו' ע"כ.
8
ט׳וכן הר"ן הזכיר סברא זו בשם רש"י בפרק כל הבשר וכן פסק בהדיא הכל בו סימן ק"ו וז"ל אבל דגים מבושלים עם בשר עצמו ודאי אסור לאכלן בחלב מפני שיש בהם טעם הבשר עצמו ואינו נ"ט בר נ"ט עכ"ל.
9
י׳כבר היה אפשר ליישב דס"ל דאין סכנה כי אם דוקא דרך צלייה ולא דרך בישול כי ההוא עובדא דביניתא בצלייה היה ולא בבישול והבו דלא לוסיף עליה כי אין דומה טעם של צלייה לטעם של בישול כמו שאין דין ד"מ שייך בבישול כי אם דוקא בצלייה.
10
י״אאמנם יותר נכון בעיני ליישב דהא דלא אסרו הפוסקים הנזכרים הדגים שנתבשלו עם בשר עצמו כי אם לאכלן בחלב היינו משום דלא נחתו לכתוב שם דברים האסורין לאכול משום סכנה כי אין שם מקומם רק לכתוב דברים האסורין באכילה מחמת איסורן אבל אה"נ דס"ל דאסורין לאכלן לגמרי משום סכנה וכה"ג ממש כתב בית יוסף בטור י"ד סימן פ"ז על דין זה עצמו אצל מה שכתב הטור דגים וחגבים מותר לאכלן בחלב וז"ל ומכל מקום אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמו שנתבאר בספר א"ח סימן קע"ג ע"כ.
11
י״בעם היות שאני תמיה על דבריו שהרי לא נתבאר בספר א"ח שאין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה ולא היה ולא נברא בשום ספר ויהיה איך שיהיה כוונתו הרי למדנו מדבריו שאין מן הנמנע לומר שהפוסקים כתבו מותר בסתם ואפ"ה ס"ל דאסור משום סכנה וכן מוכרחים אנו לומר בפסקי בית יוסף שפסק בשלחן ערוך בי"ד סוף סימן צ"ז דגים שצלאן עם בשר בתנור אחד אסור לאכלן בחלב דמשמע מדבריו דמותר לאכלן בלא חלב ואלו בסימן קי"ו פסק ירחוץ ידיו בין בשר לדג ויאכל פת שרוי בינתים כדי לרחוץ פיו ע"כ והן דברי הטור בשם הרא"ש שהבאתי משמע דס"ל דאם נצלו בשר ודג בתנור אחד אסור לאכלן הדגים לגמרי אפילו בלא חלב משום סכנה כמר בר רב אשי כדהוכחתי לעיל וא"כ יש סתירה בדבריו מדידיה אדידיה ובמה שכתבתי נסתלקה קושיא זו וכאלה רבות מצינו בפוסקים שכתבו דבריהם לפי ענין מקומם וסמכו על מה שכתבו במקום אחר ולא נעלם מעיני שיש פתחון פה לבעל דין להתעקש לחלוק ולומר דמהר"ם והרא"ש ס"ל דאם נצלו דגים ובשר בתנור אחד בפעם אחת שהדגים מותרין לאכלן בלא חלב בתנורים גדולים שלנו מ"מ על כרחך צריך אתה לומר דס"ל דלכתחלה מיהא אסור לצלות דגים ובשר בפעם אחת אפילו בתנורים שלנו משום דחמירא סכנתא מאיסורא ולאפוקי ממה שכתב הגאון מהר"ר שלמה לוריא ז"ל באיסור והיתר שלו סימן ל"ה וז"ל וגם יש אומרים דאפילו צלו דגים עם בשר אסור לאכלן משום דקשה לדבר אחר ודוקא בתנור קטן אבל בתנור גדול אין להקפיד עכ"ל הסמ"ק אין לדקדק מהא דסמ"ק דלכל הפחות לכתחלה אסור אפילו בתנורים גדולים כמו שאנו נוהגים בבשר עם חלב אפילו בתנורים גדולים כ"ש במקום סכנה ואפשר להחמיר ולאסור אפילו בדיעבד מ"מ נ"ל דמותר אפילו לכתחלה כיון שכתב המרדכי בשם המיימוני אם צלו דגים עם בשר אסור לאכלן בחלב אלמא אף על גב דקים ליה דבלע ריחא מן הבשר מ"מ מתיר הדג לבדו אלמא בריחא אין שום סכנה אם לא בממשות והוא היה אב לכל הרופאים והטבעים וממילא שרי אפילו לכתחלה וליכא למגזר שמא יאכלנו עם החלב דלא מצינו חומרא זו אלא בפת שראוי לאכול עם כל דבר ומשום הכי צריך לעשות כעינא דתורא משא"כ בדג והדומה לו.
12
י״גומה דפסקינן בהדיא בפרק כיצד צולין דאסור אפילו במלחא וז"ל הגמרא ההיא ביניתא דאיטווא בהדי בישרא אסרה רבא מפרזיקיא למיכליה בכותח' מר בר רב אשי אמר אפילו במילחא נמי אסורה משום דקשיא לריחא ולדבר אחר והלכתא בודאי כמר בר רב אשי דהוא בתראה וחלילה לומר דסמך על חכמתו לפסוק נגד הסוגיא הלכך נ"ל דהוא סבר דהאי עובדא לא איירי בצלאו בתנור אחד כדפרש"י דס"ל דכה"ג אין בו חשש סכנה ולא היה אוסרו מר בר רב אשי אלא צלאו עם בשר ממש איירי ואעפ"כ לא אסרו רבא במילחא ומר בר רב אשי אסרו אפילו במילחא והכי הלכתא והוא הדין נתבשלו עם בשר ממש שאסרה משום סכנתא כדלקמן סימן נ"ו ע"ש עכ"ל.
13
י״דואני אומר מאן יהיב לן מעפרא דמרן ומלינן עיינין ומיהו אי הוינא שמעיה מפומיה הוה אמינא חס ושלום פה קדוש יאמר דבר זה ואף על פי שאין משיבין את הארי אחר מותו היינו במקום שאין טעמו ונמוקו מפורש בצדו אבל אחר שאתה רואה מפורש באר היטב שהגאון גילה את דעתו מבוארת ומבוררת וזהו כל היסוד שלו שבנה עליו בנינו לענין פסק הלכה הורשינו להשיב על דבריו כי תורה היא ואומר אני שאי אפשר בשום פנים לפרש לדעת הרמב"ם ז"ל דהאי עובדא דההיא ביניתא כו' איירי בצלאו הדג עם הבשר ממש ושהוא סבר דהלכתא בזה כמר בר רב אשי מכמה קושיות חזקות לפי עניות דעתי דלית נגר ובר נגר דיפרקינהו עם היות שהיה אפשר לומר לפום ריהטא הא דלא אסר הרמב"ם הדגים כי אם לאכלן בחלב היינו משום דלא נחת לכתוב שם דברים האסורין לאכול משום סכנה כי אין שם מקומם רק לכתוב דברים האסירים באכילה מחמת איסורן אבל אה"נ דס"ל דאסורין לאכלן לגמרי משום סכנה כמו שאנו מוכרחין לומר לדעת בית יוסף שכתב בשלחן ערוך בי"ד סוף סימן צ"ז כלשון הרמב"ם אות באות כמו שכתבתי לעיל.
14
ט״ואמנם לפי האמת אי אפשר לומר כן כיון דלא נמצא בדברי הרמב"ם זכר כלל מדין זה של מר בר רב אשי בפ' י"א מהלכות רוצח ושמירת נפש שכתב שם כל הדברים האסורין לאכלן משום סכנה שמע מינה בהדיא דאין להרמב"ם חלק ונחלה בדין זה של מר בר רב אשי לענין פסק הלכה ואפילו אם צלאן הדגים עם בשר מחוברין ממש סבר הרמב"ם שאין הדגים אסורין לאכלן לגמרי משום סכנתא דאל"כ אי אפשר דלא היה כתבו שם כמו שכתבו הטור י"ד סימן קי"ו עם שאר דברים האסורין לאכלן משום סכנה וכמו שכתבו הסמ"ג והסמ"ק שהבאתי שהרי כבר נודע דרכו של הרמב"ם שאינו משמיט שום דין השנוי בגמרא אליבא דהלכתא ואין שום אדם יכול להכחיש המפורסמות.
15
ט״זועוד קשה דאם איתא כדפירש הגאון ז"ל לדעת הרמב"ם דהוא סבר דהאי עובדא לא איירי בצלאו בתנור אחד כדפרש"י אלא צלאו עם בשר ממש איירי והוא סבר דהלכתא כמר בר רב אשי א"כ לא תמצא בגמרא מקום מוציא הדין שכתב הרמב"ם דגים שצלאן עם הבשר אסור לאכלן בחלב שהרי אפשר לומר דלא אסרה רבא מפרזיקיא למיכליה בכותחא אלא משום שבלע הדג ממשות של בשר אבל אם צלאן בתנור אחד ולא נגעו זה בזה לא היה אוסרה רבא למיכליה בכותחא משום דקסבר ריחא לאו מילתא היא וא"כ קשה למה כתב הרמב"ם דאם צלאן בתנור אחד אסור לאכלן בחלב ואי אפשר לומר שלא כתב דין זה על פי האי עובדא אלא הוא הוציא דין זה מדין פת שאפאה עם הצלי דא"כ היה כותב ויראה לי כמנהגו המפורסם.
16
י״זועוד קשה דאם איתא שהיה אפשר לפרש דהאי עובדא איירי בצלאן מחוברים יחד ממש א"כ יש לתמוה ולהפליא הפלא ופלא מה מקום היה להו להגאונים קמאי דקמאי ז"ל ומכללם התו' בפרק כיצד צולין ובפרק בתרא דע"א להביא ראיה מהאי עובדא דהלכתא כרב דאמר ריחא מילתא היא כבשר שחוטה שצלאה עם בשר נבילה מדאסרה רבא מפרזיקיא למיכליה בכותחא משום דקסבר ריחא מילתא היא ומעשה רב וגם מר בר רב אשי הסכים עמו ואוסר אפילו במילחא והלכה כמותו בר מתרי מילי וגם הרי"ף שהשתדל בכל עוז כחו לדחות ראיה זו בפרק גיד הנשה וכתב וז"ל והא דתני רב כהנא פת שאפאה עם הצלי אסור לאכלה בכותחא וההיא ביניתא דאיטווא בהדי בישרא ואסרה רבא מפרזיקיא למיכליה בכותחא לא כרב בלחוד אסרה אלא אפילו כלוי אסירי למיכלינהו בכותח מאי טעמא כיון דשרי למיכלינהו בלא כותחא אי שרית להו למיכלינהו בכותחא אישתכחא כמאן דשרי לאטוויי בשר שחוטה בהדי בשר נבילה לכתחלה ולוי לא קא שרי הכין אלא בדיעבד דהא לוי שצלאו קאמר ולא קאמר צולין לכתחילה ועוד דהאי פת שאפאה עם הצלי כיון דשריא בלחוד בלא כותחא הויא לה כדבר שיש לו מתירין וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל כו' ולא משום דסבירא לן כרב עכ"ל.
17
י״חודבר פשוט הוא דמה שכתב ועוד דהאי פת שאפאה עם הצלי כו' ולא נקט נמי וההיא ביניתא כו' כמו שנקט תרוייהו בתחלת דבריו לא משום שעלה על דעתו לחלק ביניהם דלא הוי שייך טעם השני גבי ההיא ביניתא כו' דהא ליתא אלא הואיל דכבר נקט תרוייהו בתחלת דבריו ובזה גלה את דעתו מבוארת ומבוררת דבחדא מחתא מחתינהו לא רצה להאריך ונקט מה דאתמר ברישא כי לאו רוכלא הוא והשתא למה הוצרך הרי"ף לכל הטורח הזה למשכן את נפשו ביד כל רודפיו שהשיגוהו בכל הני תרי טעמים שהוא נתן למה אסרה רבא מפרזיקיא למיכלא בכותחא כדי לדחות הראיה כי מה שכתב בטעם הראשון ולוי לא קא שרי הכין אלא בדיעבד כו' השיגו עליו הרשב"א בת"ה הארוך והר"ן בפרק גיד הנשה וכתבו עליו דליתא דבפרק כיצד צולין מוכח דלוי אף לכתחלה קאמר מדמקשינן עליה ממתניתין דקתני אין צולין שני פסחים כאחד מפני התערובות ולא משני התם לכתחילה הוא דלא הא דיעבד שפיר דמי ועוד דגרסינן בירושלמי במסכת תרומות מהו לצלות שני שפודין כו' וגם מה שכתב בטעם השני דהויא לה כדשל"מ דאפילו באלף לא בטל כתב המרדכי בפרק גיד הנשה דראבי"ה פליג על סברתו וכתב דזה לא נקרא דשיל"מ דלאותו ענין שנאסר הוא אסור עד לעולם ולאותו דבר שהותר דהיינו בלא כותח לא נאסר מעולם וכן השיג עליו רבינו נסים זכרונו לברכה וגם רבינו נסים עצמו אחר שגם הוא פליג על טעמי הרי"ף טרח הוא לבקש מנוח לכף רגלו ליתן טעמים אחרים למה אסרה רבא מפרזיקיא למיכלא בכותחא כדי לדחות הראיה שלא אסרו משום דס"ל ריחא מילתא היא אלא משום דכיון שריח הבשר נרגש בהן הטועם אותן יהא סבור שממשו של בשר נבלע בהם וכי אכיל להו בכותחא מתחזי כבשר בחלב ומש"ה אסור משא"כ בבשר שחוטה שצלאו עם בשר נבילה שאין ריחה וטעמא של נבלה נרגש בשחוטה כלל ועוד שאפשר שחומרא הוא שהחמירו בבשר בחלב יותר משאר איסורין משום דלא בדילי אינשי מיניה כו' ולמה לא סתרו הרי"ף והר"ן הראיה בזרוע נטויה לומר דהאי עובדא לא איירי בצלאו בתנור אחד ומשום ריחא מילתא אלא איירי בצלאן מחוברים יחד ממש ומשום דהדג בלע ממשות של הבשר אסרה רבא מפרזיקיא למיכלא בכותחא אבל משום בליעת ריחא בעלמא לא היה אסרה רבא למיכלא בכותחא משום דריחא לאו מילתא היא וא"כ נדחה הראיה כמוץ אשר תדפנו הרוח ואפילו זכר לדבר ליכא אלא בהכרח צריך אתה לומר שאי אפשר היה להו לפרש כן מפני דבגמרא בפרק כיצד צולין מייתי האי עובדא ההיא ביניתא כו' סמוך ממש להא דתני רב כהנא פת שאפאה עם הצלי אסור לאכלה בכותח משמע דמייתי האי עובדא לענין ריחא מילתא כדמייתי הא דתני רב כהנא פת שאפאה עם הצלי כו' לענין ריחא מילתא דבהכי מיירי שם כל הסוגיא ודבר הלמד מענינו הוא ועוד דאם איתא קשה מאי קמ"ל הגמרא דאסרה רבא מפרזיקיא למיכלא בכותח דמהיכא תיסק אדעתין להתיר לאוכלה בכותחא הואיל שבלע הדג ממשו של בשר עד שאני תמיה על רש"י למה הוצרך לפרש בתנור אחד פשיטא.
18
י״טונ"ל שלא נשמע אלא לאפוקי שלא תפרש שנצלו על גבי כירה דס"ל דאין בו משום ריחא מילתא הואיל והוא במקום מגולה ומכח הני טעמי הוכרחו הרי"ף והר"ן ושאר כל הפוסקים לפרש האי עובדא כדפרש"י.
19
כ׳ועוד קשה הלא זאת הקושיא שהוקשה להגאון ז"ל על הרמב"ם שבסבתה פירש לדעתו דהאי עובדא איירי בצלאן מחוברין יחד ממש והיא היאך סמך הרמב"ם על חכמתו לפסוק נגד הסוגיא דהיינו כנגד מר בר רב אשי נופלת ג"כ על הרי"ף וכל הפוסקים שהבאתי שפסקו גם כן בהדיא כמו הרמב"ם שהדגים בעצמן מותרין לאכלן בלא חלב וא"כ מה ישיב הגאון ז"ל על זאת הקושיא לדעת הרי"ף וכל הפוסקים שהבאתי שהרי אי אפשר לו לומר שגם הם ס"ל דהאי עובדא איירי בצלאן מחוברין יחד כדפי' הגאון ז"ל לדעת הרמב"ם שהרי אתה הראת לדעת מדברי הרי"ף וכל הפוסקים שהבאתי שהם פירשו בהדיא דהאי עובדא איירי בצלאן בתנור אחד ומשום ריחא מילתא כדפרש"י וא"כ יש לנו לומר שהרמב"ם בשיטת רבו הרי"ף קאי וכל מה שאנו צריכין לומר לדעת הרי"ף וכל הפוסקים למה פסקו בזה דלא כמר בר רב אשי יש לומר ג"כ לדעת הרמב"ם ז"ל.
20
כ״אועוד קשה לי על דברי הגאון ז"ל דלפי מה שכתב וחלילה לומר דסמך על חכמתו לפסוק נגד הסוגיא הילכך כו' א"כ למאי נפקא מינה כתב לפני זה והוא היה אב לכל הרופאים והטבעים דהא לפי פירושו לא עלה על דעתו ולא על מחשבתו של מר בר רב אשי לאסור הדג אפילו במילחא על ידי בליעת ריחא בעלמא אם לא בממשות וא"כ מאי תלי שהוא היה אב לכל הרופאים והטבעים הואיל דפשט הלכה הוא כך.
21
כ״בואם תאמר שכתב כן שיש לנו לסמוך יותר על פירוש הרמב"ם ז"ל מפני שהוא סמך על חכמת הרפואה והטבעים לפרש כן האי עובדא דאיירי בצלאן מחוברים יחד ממש מפני שהיה קים ליה על פי חכמת הרפואה והטבעים דאין חשש סכנה בבליעת ריחא עד שמפני כן פסק דאם נצלו בתנור אחד מותרין הדגים בעצמן לאכלן בלא חלב א"כ הדרה הקושיא שלו לדוכתה איך סמך הרמב"ם ז"ל על חכמתו להוציא הסוגיא מפשטה וממשמעותה ולפסוק כנגד הואראה לרבו הרי"ף והגאונים קדמונים שפירשו האי עובדא כדפרש"י ובאמת קושיא חזקה היא שהרי כבר כתב הרמב"ם בעצמו בפרק עשירי מהלכות שחיטה וז"ל וכן אלו שמנו חכמים ואמרו שהן טריפה אף על פי שיראה בדרכי הרפואה שבידינו שמקצתן אינן ממיתין ואפשר שתחיה מהן אין לך אלא מה שמנו חכמים שנאמר על פי התורה אשר יורוך עכ"ל ואם גבי טרפות כתב כן כ"ש לענין דברים האסורין משום סכנה דהא חמירא סכנתא מאיסורא כדאיתא בפ"ק דחולין שהבאתי.
22
כ״געל כן נראה בעיני שהרמב"ם לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב כדפירש הגאון ז"ל לדעתו אלא גם הרמב"ם סבר דהאי עובדא ההיא ביניתא כו' איירי בצלאן בתנור אחד כדפרש"י דומיא להא דמייתי הגמרא מקודם תני רב כהנא פת שאפאה עם הצלי כו' ועל פי האי עובדא כתב הרמב"ם דגים שצלאן עם בשר אסור לאכלן בחלב כרבא מפרזיקיא וס"ל ממש כרבו הרי"ף ז"ל דבחדא מחתא מחתינהו להני שני דינים ההיא ביניתא ופת שאפאה עם הצלי כו' והא דלא אסרו הרי"ף והרמב"ם להדגים לגמרי שלא לאכלן אפילו במילחא במקום שכתבו כל הדברים האסורין לאכלן משום סכנה לא משום דס"ל דהלכתא כרבא מפרזיקיא דזה אי אפשר שהרי אתה רואה מפורש בדברי הרי"ף בפרק זה בורר שהבאתי לעיל שפסק כרבינו האי גאון ז"ל דכל היכא דלא אתמר בהדיא לית הלכתא כמר בר רב אשי הלכתא כוותיה וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל כדמשמע בהדיא מדבריו בפ"א מה' טוען ונטען ובשאר דוכתי טובא ואף שיש קצת נוסחאות בגמרא דגרסי רב אשי אמר אפילו במילחא כו' מכל מקום אי אפשר לומר שהרי"ף והרמב"ם יפסקו הלכה כרבא מפרזיקיא נגד רב אשי מטעם שכתבתי לעיל הואיל ורב אשי מרא דגמרא טפי וסוף הוראה הוא אלא טעם שלהם לפי דעתי הוא זה משום דס"ל דמר בר רב אשי עצמו לא אמר שיש סכנה אלא דוקא במדינת בבל שבה היו חכמי הגמרא ומר בר רב אשי מכללם ולא סמכו בזה על חכמתם כלל ועיקר רק סמכו על מאמר קדישין חז"ל שהם בעצמם גילו לנו את דעתם מבוארת ומבוררת שאמרו שאינו דומה טעם דג העולה מעכו לעולה מאספמיא ודבר פשוט הוא דעכו ואספמיא לאו דוקא אלא נקט כך לדוגמא בעלמא מפני ששם מצויין דגים יותר מבשאר מקומות כדאיתא בהדיא בש"ר פרשה ט' וה"ה לשאר ארצות שהים הולך שם ומכאן משמע להרי"ף והרמב"ם ז"ל שלא עלה על דעת מר בר רב אשי להיות סכנה זו בדגים שבכל הארצות שבעולם הואיל שטעם הדגים משתנים לפי טבע ים המדינה שהם בו א"כ בודאי גם טבע הדגים משתנים לפי טבע ים המדינה שהם בו וראיה גלויה ומפורסמת לזה דהא מצינו נמי שאמרו חז"ל בסוף פ"ק דמועד קטן שרפואת הדג לשתות עליו מים וכתבו שם התוספות דבזמן הזה תופסים סכנה לשתות עליו מים ושמא נשתנו הרפואות שבגמרא שאינן טובות בזמן הזה או שמא נהרות דבבל מעלי לו טפי.
23
כ״דהנך רואה שחכמי הגמרא דברו בענין הנהגת רפואה בדגים דוקא לפי טבעי המדינה שלהם ולא עלה על דעתם שיהיה הנהגה אחת בענין הרפואה בדגים שבכל הארצות והוא מטעם שכתבתי.
24
כ״הוהכי נמי יש לומר מה שדברו חכמי הגמרא לענין הסכנה שיש בדגים כדפירשתי ומצינו נמי בהדיא שכתב הרמב"ם בפרק רביעי מהלכות דעות עניני הקזה שלא כדברי הגמרא בפרק מפנין כמו שכתבו שם ההגהות וכתב שם הכסף משנה על דברי ההגהות וז"ל ואין מדברים אלו קושיא כלל על דברי רבינו שרפואת והנהגת מלוכת בבלי שבה היו חכמי הגמרא משונה משאר ארצות כדאשכחן שאמרו בסוף פרק קמא דמועד קטן שרפואת הדג לשתות עליו מים ובשאר ארצות דרך הרפואה שלא לשתות עליו מים עכ"ל.
25
כ״וובזה מתורץ למה פירש הרמב"ם בפירוש המשנה בנדרים ר"פ הנודר מן המבושל ביצה טרמיטא ביצה מבושלת במים חמין ומשמרין אותה שימור גדול שלא יקפא וקורין אותה הרופאים נמרשת עכ"ל.
26
כ״זדהא בגמ' מפרש דהיינו דמעייל לה אלפא זימני במיא חמימי ואלפא זימני במיא קרירי עד דמתזוטרא כי היכי דבלעיתה כו' אלא לפי שבזמן הרמב"ם לא נהגו הרופאים לעשות ביצה טרמיטא בההוא גוונא דמפרש בגמרא לא כתבה וכתב במקומה ביצה שנהגו הרופאים לעשות בזמנו.
27
כ״חוכבר כתב זה הרמב"ם ז"ל עצמו גם בשאר ענינים בפירוש המשניות שלו בהרבה מקומות וכה"ג כתב הרא"ש ז"ל בפסקיו ריש מסכת תענית לענין שאלת גשמים והביאו הטור א"ח בסימן קי"ז וז"ל תמהני למה אנו נוהגין כבני גולה נהי שהגמרא שלנו הוא בבלי מכל מקום דבר שתלוי בארץ למה ננהוג כמותם כו' ע"כ.
28
כ״טוכהאי גוונא מצינו בגמרא עצמה בפרק המקבל שדה מחבירו גבי מתני רבי יהודה לרבין תבואה יזרענה קטנית אמר ליה והא אנן תנן תבואה לא יזרענה קטנית א"ל לא קשיא הא לן והא להו כו' וכאלה רבות.
29
ל׳ועוד י"ל שהיה מסורת ביד הרי"ף והרמב"ם וסייעתם דמר בר רב אשי לא אמר שיש סכנה זו בכל מיני דגים רק במין אחד בלבד וכן קבלתי אני מרבנן קשישי שבאשכנז ומפני שהיה קים להרי"ף והרמב"ם וסייעתם שאין אותו מין דג מצוי בינינו כלל כמו שאין מצוי בינינו שאר הרבה דברים הנזכרים בגמרא הלכך פסקו שהדגים בעצמן מותרין לאכלן בלא חלב וזה היה גם כן דעת רש"י שכתב הטור י"ד בשמו בסימן צ"ה שאם נתבשלו הדגים עם בשר יחד ממש שאין הדגים אסורין לאכלן כי אם בחלב אבל הן בעצמן מותרין ואם הסכנה גם כן בבישול כמו שכתב הגאון ז"ל א"כ היאך פסק רש"י נגד מר בר רב אשי ובמה שכתבתי נסתלקה קושיא זו ואף ע"פ שהגאון ז"ל בא"ו שלו סימן נ"ו שדא נרגא בדברי הטור י"ד שהבאתי וז"ל ואל תשגיח במה שכתב הטור י"ד וז"ל ורש"י מתיר אפילו נתבשלו בקדירה של בשר לאכלן בחלב אא"כ נתבשלו עם בשר עצמו ע"כ דמשמע אבל הן בעצמן מותרין זה אינו כדפרישית אלא שרש"י לא כתב כן דרך פסק הלכה אלא שמפרש לשון הגמ' כו' עכ"ל.
30
ל״אתמיה אני טובא על הגאון ז"ל הלא גם התוספות והר"ן ורבינו ירוחם כתבו כן דרך פסק הלכה בשם רש"י וכן פסק בהדיא בכל בו שהבאתי וחלילה להשוות כולם לטועים שלא הבינו דברי רש"י ואפילו לפי מה שעלה על דעת הגאון ז"ל בדברי הרמב"ם ז"ל מה מאד נפלאתי הפלא ופלא היאך מלאו לבו לפסוק הלכה כהרמב"ם בלבד ושבק כל הפוסקים המפורסמים קמאי דקמאי ובתראי ז"ל שהבאתי אשר הם לנו תמיד לעינים ונוהגים לפסוק כמותם בכל התורה כולה הן הנה מהר"ם והרא"ש והטור והסמ"ג והסמ"ק והכל בו שהסכימו כולם דהלכתא כמר בר רב אשי כמו שהוכחתי והוא הסכמת האחרונים ז"ל ספר מהרי"ל ובית יוסף ובפרט דגם סוגיא דעלמא אזלא כוותייהו כמו שכתוב בהגהות מרדכי דחולין דף תשמ"ב וז"ל גרסינן בפרק כיצד צולין ההיא ביניתא דאיטווא בהדי בישרא אסרה רבא מפרזיקיא למיכליה בכותחא פירוש דקסבר ריחא מלתא היא מר בר רב אשי אמר אפילו במילחא נמי לא דקשה לריח הפה ולדבר אחר עכ"ל ופ"ה וז"ל דג ובשר להתבשל יחד ולהאכל קשה לריח הפה ולצרעת עכ"ל.
31
ל״בונראה לי הדיוט דמכאן נזהרין באשכנז וצרפת לאכול דג ובשר זה אחר זה בלא קינוח ומיהו משמע דאין סכנה כי אם דרך בשול ולהאכל יחד עכ"ל הגהות מרדכי הא דנקט בכל דבריו לשון בישול אע"פ דבגמרא קאמר דאיטווא דהיינו צלי נראה בעיני דלצלי קרי בישול כדפרש"י בפרק כל הבשר הא דתניא כחל שבשלו בלא קריעה מותר וכן פירש ר"ת הא דתנן גבי לב לא קרעו קורעו לאחר בישולו דר"ל דוקא צלייה והביאו ראיה דאשכחן צלייה דקרי בישול כמו ויבשלו את הפסח וגו' ואל תטעה בדבריו מדכתב ומיהו משמע דאין סכנה כי אם דרך בישול ולהאכל יחד שר"ל במלת יחד כשנתבשלו מחוברין יחד אבל אם נתבשלו בתנור אחד ולא נגעו זה בזה לא היה אוסרה מר בר רב אשי משום סכנה כדפירש הגאון ז"ל לדעת הרמב"ם דזה ודאי טעות גמור הוא שהרי הוא פירש בהדיא דרבא מפרזיקיא אסרה למיכלא עם כותח משום דקסבר ריחא מלתא היא וא"כ בהכרח צריך אתה לומר דמר בר רב אשי אסרו במלחא אפילו בבליעת ריחא אלא מלת יחד דקאמר ר"ל בפעם אחת ותדע שהרי גם בשם פ"ה כתב לשון זה להתבשל יחד והרי אתה רואה מפורש בפרש"י שבכל הספרים שפירש בהדיא דאיטווא בהדי בישרא בתנור אחד ורבא מפרזיקיא אסרה למיכלא בכותח משום דקסבר ריחא מילתא היא אלא ע"כ כדאמרן ומדקדוק לשון ומיהו דקאמר משמע בפשיטות דמה שכתב דמכאן נזהרין באשכנז וצרפת לאכול דג ובשר זה אחר זה בלא קינוח היינו דוקא כשלא נתבשלו בתנור אחד בפעם אחת ואפ"ה היו נזהרין לעשות קינוח בינתים משום דחמירא סכנתא מאיסורא ואין דבר זה צריך חזוק לפי שהמנהג הזה עדיין פשוט באשכנז וצרפת לעשות קינוח בינתים כשנתבשלו דגים ובשר על גבי כירה שאין בו משום ריחא מלתא אבל אם נתבשלו בתנור אחד בפעם אחת משמע מדברי הגהות מרדכי שהבאתי שאז הדגים אסורין לאכלן לגמרי אפילו במלחא כמר בר רב אשי כמו שפירשתי לעיל לדברי הטור והכלבו שכתבו ג"כ מנהג זה בשם הרא"ש ומהר"ם ז"ל דהכל מרועה אחד נתנו וחד טעמא הוא על כן אני על משמרתי אעמוד להחזיק בפסקי הלכה למעשה: נאם יששכר בער בן לא"א ישראל ליזר פרנס ז"ל איילנבורג.
32
