באר שבע ל״חBe'er Sheva 38
א׳שאלה אם יש סמך במה שרבים נהגו להקל לישב בשוה עם הספרים והמדקדקים שלא יראה כמזלזל בכבוד הספרים נזהרין שיהיה הספר נתון על גבי דבר אחר כל שהו ובחומשים הכל נזהרין שלא לישב עמהן בשוה:
1
ב׳תשובה גרסינן בפרק ואלו מגלחין כי נח נפשיה דרב הונא סבור לאותובי ספר תורה אפורייה אמר להו רב חסדא מלתא דבחייה לא סבירא ליה השתא ניקום ונעביד ליה דאמר רב תחליפא אנא חזיתיה לרב הונא דהיה בעי למיתב אפורייה והוה מנח ס"ת עליה וכף כדא אארעא ואותיב ס"ת עילויה אלמא קסבר אסור לישב על מטה שס"ת מונח עליה כו' ואיתיה נמי בפרק הקומץ רבה ומסיים ופליגא דרבה בר רב חנא דאמר רבה בב"ח אמר רבי יוחנן מותר לישב על גבי מטה שס"ת מונח עליה ואם לחשך אדם לומר מעשה ברבי אליעזר שהיה יושב על המטה ונזכר שס"ת מונח עליה ונשמט וישב ע"ג קרקע ודומה כמו שהכישו נחש התם ס"ת על גבי קרקע הוה כו' ע"כ.
2
ג׳וכתבו התוספות בפרק ואלו מגלחין וז"ל וכף כדא אארעא ואותיב ס"ת עילויה נראה דאפילו הס"ת מונח בגבוה ממנו לא שרי מדלא אותבה לס"ת בגבוה ממנו וכן פירשנו במנחות בפרק הקומץ רבה ושם הארכתי עכ"ל.
3
ד׳וקשה בעיני טובא על דבריהם חדא שאין מכאן הכרע כלל מדלא אותבוה לס"ת בגבוה ממנו למידק דאפילו אם הס"ת מונח בגבוה ממנו לא שרי מפני שיש לדחוק ולומר הא דלא אותבוה לס"ת בגבוה ממנו היינו משום שהמטה היתה קטנה מלהכיל אותו עם הכדא וס"ת עלויה ואין להקשות דא"כ מנא לה להגמרא דבפרק הקומץ רבה לומר ופליגי דרבה בב"ח כו' די"ל דהיינו משום כיון שרב הונא לא רצה לישב אפורייה בשוה לס"ת בלא שום הפסק כדא או דבר אחר דאז בודאי היה יכול לישב אפורייה עם הס"ת אלמא קסבר אסור לישב ע"ג המטה בשוה לס"ת שמונח עליה ולכן כף כדא אארעא ואותיב ס"ת עלויה והיינו דקאמר ופליגא דרבה בב"ח כו' דאפילו יושב ע"ג המטה בשוה לס"ת שרי רבי יוחנן כמו שאכתוב בסמוך בשם התוס' דבפרק הקומץ רבה אבל אם הס"ת מונח ע"ג דבר אחר גבוה ממנו גם רב הונא מודה דשרי וסברא הוא דמאי דשרי רבי יוחנן דהיינו בשוה לס"ת אסר רב הונא וראיה מבוארת מבוררת לדברי מהא דאיתא בירושלמי פרק מי שמתו לא ישב אדם ע"ג ספסל שס"ת נתון עליו אם היה נתון על גבי דבר אחר מותר עד היכן רבי אבא בשם ר"ה אמר טפח רבי ירמיה בשם רבי זעירא אמר אפילו כל שהו ע"כ.
4
ה׳הרי קמן מבואר באר היטב דרב הונא עצמו אמר דאם הס"ת מונח בגבוה ממנו טפח מותר וכן פסק הראב"ד ז"ל בהשגותיו על הרמב"ם בסוף הלכות ס"ת שכתב ואסור לישב על מטה שס"ת עליה וז"ל הראב"ד ואם היה מקום גבוה טפח וס"ת מונח עליו מותר והכי איתא בירושלמי עכ"ל.
5
ו׳ואי הוה סברת הראב"ד כסברת התוספות דבפרק אלו מגלחין יש לתמוה עליו למה פסק כמ"ד בירושלמי בשם רב הונא דמותר בגבוה ממנו טפח ושבק גמרא ערוכה דילן דמשמע דאפילו אם הס"ת מונח על הכד בגבוה ממנו לא שרי רב הונא מדלא אותבוה לס"ת על הכד בגבוה ממנו אף על גב דהכד דהיינו חבית היה גבוה מסתמא כמה טפחים ולפחות טפח אחד.
6
ז׳ועוד דהא רב תחליפא חזא עובדא ברב הונא ומעשה רב וילפינן מיניה טפי אלא על כרחך צריך אתה לומר דסברת הראב"ד היא כדפירש' דהא דרב הונא לא כף כדא אפורייה ואותיב ס"ת עלויה היינו משום שהמטה היתה קטנה מלהכיל אותו עם הכדא וס"ת עלויה ולא היה יכול לישב בדוחק כל כך אבל אם הס"ת מונח ע"ג דבר אחר גבוה ממנו גם רב הונא מודה דשרי והואיל שאינו מפורש בגמרא שלנו עד כמה צריך להיות גבוה ממנו הלכך בחר הראב"ד ז"ל שיעור טפח הנזכר בירושלמי בשם רב הונא עצמו הואיל שהירושלמי אינו חולק על גמרא שלנו אליבא דרב הונא שמותר בגבוה ממנו אפילו אפורייה עצמו.
7
ח׳וכן דייק לשון הראב"ד ז"ל מדכתב והכי איתא כו' בוא"ו ולא כתב הכי איתא בירושלמי משמע דעיקר הדין אינו לקוח מהירושלמי אלא גמרא דידן ולסיוע בעלמא הביא הירושלמי.
8
ט׳ועוד נ"ל שזהו גם כן דעת הרי"ף בפרק אלו מגלחין והרמב"ם והטור י"ד שסתמו וכתבו שאסור לישב על המטה שס"ת עליה דדוקא לישב בשוה לס"ת אסור דכן מורה הלשון שס"ת עליה משמע שס"ת עליה ממש בלא הפסק אבל אם הס"ת נתון על גבי דבר אחר גבוה ממנו מותר.
9
י׳ובזה נתבטלו דברי הרב מהרי"ק ז"ל בכסף משנה שכתב שהרמב"ם ז"ל סובר כמו שכתבתי לעיל בשם התוספות דבפרק אלו מגלחין שדייקו מהאי עובדא דרב הונא דאסיר אפילו בגבוה ממנו ולכן לא הזכיר הרמב"ם ז"ל דמותר בגבוה ממנו.
10
י״אוזהו ג"כ דעת בעל מגדל עוז ואני אומר לא זר העיר ולא זה הדרך דאין מכאן הכרע כלל ממה שלא הזכיר הרמב"ם דאם הס"ת מונח בגבוה ממנו דמותר לומר דקסבר דאסור אפילו בגבוה ממנו דא"כ נאמר גם אם הס"ת מונח על גבי דבר אחר שעל הקרקע נמי אסור כיון שלא הזכירו וזה אי אפשר שהרי רב הונא עצמו עבד הכי אלא מאי אית לך למימר שלא הוצרך הרמב"ם להזכירו משום דממילא משמע דמותר מדכתב ואסור לישב על מטה שס"ת עליה דמשמע דוקא עליה ולא אם הס"ת מונח על גבי דבר אחר הכי נמי יש לומר שלא הוצרך הרמב"ם להזכיר דאם הס"ת מונח ע"ג דבר אחר בגבוה ממנו דמותר אפילו על המטה עצמו משום דממילא משמע כדפירשתי דלשון עליה משמע עליה ממש בלא הפסק והא דהוצרך הראב"ד ז"ל להזכיר דאם היה מקום גבוה טפח וס"ת מונח עליו מותר היינו משום דאתא לאפוקי ממ"ד בירושלמי שהבאתי דסגי בגבוה ממנו אפילו כל שהו אי נמי אתא לאפוקי ממה שכתב בעל מגדל עוז כיון שזה שיעור טפח לא נמצא בגמרא שלנו ובכמה מקומות אסיקנא עד שלשה כארעא סמיכתא ואם הירושלמי הזכירו אינו הלכה ולכן לא כתבו הרמב"ם ז"ל כו'.
11
י״בואין דבריו בזה נכונים בעיני דאין הנדון דומה להא דאמרינן בעלמא עד שלשה כארעא סמיכתא דהא ר"ת פירש דין הגבהה שקונה במקח וממכר שהוא דאורייתא דסגי בהגבהה טפח והביא ראיה מהא דאמר בפרק המניח אלא אמר רב אשי כשהפכה לפחות מג' ומהא דאמר בפרק חלון אמר רב יהודה חבית של שיתופי מבואות צריך להגביה מן הקרקע טפח ורבינו ירוחם בנתיב י' חלק ב' הסכים עמו וכן הרב מהרי"ק ז"ל הביא דעתו בשלחן ערוך בח"מ סימן קצ"ח ואף על גב שהתוספות והרא"ש בפרקים הנזכרים חולקים על ר"ת וכתבו שאין ראיה משיתופי מבואות שהן דרבנן כו' מ"מ הרי כל אפי שוה דבכל דבר דרבנן סגי בהגבהה טפח וא"כ כל שכן בנדון דידן שאינו אלא חומרא בעלמא שלא יראה כמזלזל בכבוד הס"ת דסגי לכ"ע בגבוה ממנו טפח דהא איכא מ"ד בירושלמי שהבאתי לעיל דסגי אפילו בגבוה ממנו כל שהו ורבי יוחנן מתיר לגמרי אפילו בשוה לס"ת.
12
י״גומפני שראה הראב"ד ז"ל שאין הכרע מדברי הרמב"ם ז"ל ללמוד הימנו דסובר שאפילו אם הס"ת מונח על המטה בגבוה ממנו אסור הלכך לא כתב דבריו כגוזר להשיג עליו אלא כמי שכותב פירוש לדברי הרמב"ם.
13
י״דועוד קשה בעיני על התוספות דבפרק אלו מגלחין שהבאתי לעיל היאך כתבו וכן פירשנו במנחות בפרק הקומץ רבה הלא אדרבה כתבו שם להיפך וז"ל נראה דהלכה כרבי יוחנן לגבי רב הונא דאפילו לגביה רב רביה הלכה כמותו כדאמר בעירובין ותלמידי דרב הונא לא סברי כוותיה דבעי לאותובי ס"ת אפורייה בפרק בתרא דמ"ק ע"כ.
14
ט״ווהמרדכי בהלכות קטנות בהלכות ס"ת הביאן ומסיים וז"ל ואומר ר"י דאפילו יושב ע"ג המטה בשוה לס"ת שרי מדלא מפליג בהכי ותדע מדלא משני הכא רבי אליעזר ס"ת שוה לו היה אלא ודאי בכל ענין שרי כו' הרי קמן מבואר באר היטב שהעלו בטוב טעם ודעת דהלכה כר"י וכן כתוב שם בפסקי תוספות וז"ל מותר לישב על מטה שס"ת מונחת עליה ולכ"ע גמרא וכיוצא בו מותר ע"כ ואפילו את"ל דמה שכתבו התוספות בפרק ואלו מגלחין נראה דאפי' אם הס"ת מונח בגבוה ממנו לא שרי לא לפסק הלכה כתבו כן אלא לדעת רב הונא דייקו הכי אכתי קשה היאך כתבו וכן פירשנו במנחות בפרק הקומץ רבה הלא אדרבה כיון שהביאו התוס' בפרק הקומץ רבה הירושלמי שהבאתי לעיל משמע דס"ל דרב הונא עצמו לא אסר אלא דוקא לישב בשוה לס"ת אבל בגבוה ממנו טפח גם רב הונא מודה דשרי.
15
ט״זלכן נראה לי דאלו התוס' דבפרק אלו מגלחין לאו אינון בעלי התוס' דבפרק הקומץ רבה שהם דברי ר"י בעל התוספות אלא מדברי אחרונים הם.
16
י״זומעתה זכינו בדין שאותן שנהגו להקל לישב בשוה עם הספרים והמדקדקים שלא יראה כמזלזל בכבוד הספרים נזהרין שיהיה הספר נתון על גבי דבר אחר כל שהו יש להם על מי שיסמוכו והם התוספות והמרדכי דבפ' הקומץ רבה שפסקו בהדיא דמותר לישב בשוה אפילו לס"ת ולכולי עלמא גמרא וכיוצא בו מותר ואף ע"ג דהרמב"ם והראב"ד והטור י"ד וסמ"ק פליגי עלייהו ופסקו דאסור מ"מ במאי שכתבו ולכ"ע גמרא וכיוצא בו מותר לא פליגי עלייהו מדכתבו ס"ת ולא אישתמיט חד מינייהו לכתוב דאפי' הלכות ואגדות בכלל כמו שכתב הרמב"ם לענין הא דאמרינן בפרק בתרא דעירובין אין מזרקין כתבי הקודש דאפילו הלכות ואגדות בכלל.
17
י״חוכן כתב בית יוסף בטור י"ד סימן רפ"ב בשם הר"ר מנוח וז"ל אית דאמרי דוקא ס"ת אבל ספרים אחרים לא מחמרינן בהו וטוב להחמיר ודוקא שלא בשעת בית המדרש אבל בשעת בית המדרש והמקום צר לתלמידים מותר לישב בשוה עם הספרים והפירושים וכך נוהג הר"ר משולם מבדרשי אך כשלא היה במקום בית המדרש היה מדקדק שיהיה הספר נתון ע"ג דבר אחר כל שהו עכ"ל. הרי הר"ר מנוח עצמו לא החליט הדין בשאר ספרים מדכתב וטוב להחמיר כו'.
18
י״טאמנם לענין שורת מנהג הישר יפה כוון ויפה הורה הר"ר מנוח ז"ל שטוב להחמיר גם בשאר ספרים שיהיה הספר נתון ע"ג דבר אחר לפחות כל שהו והמחמיר עד טפח תע"ב כיון דרוב הפוסקים הסכימו דהלכה כרב הונא ומצינו בשאר דינים הנזכרים בגמרא גבי ס"ת לענין שלא יהא נוהג בה מנהג בזיון שכתבוהו הפוסקים גם גבי שאר ספרים. ומה שהכל נזהרין להחמיר בחומשים יותר מבשאר ספרים שלא לישב עמהן בשוה.
19
כ׳לכאורה יש להם סמך גדול ממה שכתבו התוס' בסוף פרק מי שמתו דבחומשים יש להחמיר כמו בס"ת לענין שאסור לשמש בבית שיש בו ס"ת או חומשים עד שיוציאו או שצריך לעשות לו מחיצה י' טפחים אבל בשאר ספרים דיין בכסוי בעלמא וכן החמיר הראב"ד ז"ל גבי חומשים יותר מבשאר ספרים בספר בעלי הנפש וגדולה מזו כתב הרשב"א בתשובה שחייבין לעמוד מפני חומשים אפילו אינן עשוין בגלילה כמו מפני ס"ת ואפשר דטעמייהו דבחומשים יש סרך קדושת ס"ת דהא דברים שבס"ת הן שבחומשים וניתנין לכתוב אמנם כבר פסק הרב מהר"י קארו ז"ל כדעת הרא"ש והגהות מיימוני והנמשכים אחריהם שכל הספרים שאינם עשויין בגלילה אפילו חומשים ונביאים וכתובים וספרי גמרא ופירושיהם תורה אחת ומשפט אחד יש להם.
20
כ״אעל כן טוב והגון לכל איש הירא את דבר י"י וחרד על דברו להזהר בכל הספרים כמו בחומשים שלא לישב עמהן בשוה וכל המחמיר עד טפח עליו אמרו חכמים כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות הואיל שכתב הרא"ש בהלכות קטנות בהלכות ס"ת דהאידנא משנה וגמרא ופירושיהם להגות בהן פירוש המצות והדינים על בוריין הן הן הספרים שאדם מצווה לכתבם וגם שלא למכרם אם לא ללמוד תורה ולישא אשה כמו ס"ת זהו מה שנ"ל ואמר לי לבי:
21
כ״בהצעיר יששכר בער איילנבורג.
22
