באר שבע מ׳Be'er Sheva 40
א׳נשאלתי ראובן הלוה סך מעות בתורת עסקא לשמעון ולוי אחים שותפים בחנות על זמן קצוב וקודם כלות זמן הקצוב מתו שניהם שמעון ולוי ושמעון הניח בן יחיד ולוי לא הניח בנים כלל כי אם בנות והחנות נשאר ביד הבן יחיד של שמעון ועכשיו תובע ראובן לזה הבן יחיד ואומר אין אני רוצה להניח ממוני בידך עד תשלום ימי משך זמן קצוב שהלויתי לאביך ואחיו שותפו כי הם היו נאמנים אצלי ולא אתה. ועוד אינו דומה שנים לאחד כדכתיב טובים השנים מן האחד:
1
ב׳תשובה.
2
ג׳לית דין צריך בושש שהדין עם ראובן אף ע"פ שכתב המרדכי בפרק המקבל ובפרק הגוזל ומאכיל שפסק רבינו מאיר על המלוה לחבירו למחצית שכר ומת הלוה ואינו רוצה להניח הממון ביד אלמנתו דאם הלוה לו בסתם סתם הלואה שלשים יום והאי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון ואם הלוה לו לזמן קצוב ועדיין לא הגיע הזמן נ"ל דאינו יכול להוציא הממון מידה דכל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד וישאו ויתנו בהן למחצית שכר כל ימי משך זמן העיסקא כדאמרינן באלו נערות הניח להם אביהם פרה שאולה משתמשים בה כל ימי שאלתה ע"כ.
3
ד׳מכל מקום בנדון דידן אפשר לומר דמודה מהר"ם שהדין עם ראובן כי טענה רבה אמר ראובן טובים השנים מן האחד דמזלא דבי תרי עדיף וטענה זו כבושה וסלולה בגמ' בדוכתי טובא.
4
ה׳ועוד שהרי כל הפוסקים המפורסמים קמאי דקמאי ובתראי דבתראי ז"ל פליגי על מהר"ם וס"ל שיכול המלוה להוציא ממונו מיד יורשי הלוה אפילו תוך ימי משך זמן העיסקא בלא שום טענה ואמתלא בעולם כמו שפסק הרמב"ם בסוף פ"ה דהלכות שותפים וז"ל אחד מן השותפים או מן המתעסקים שמת בטלה השותפות או העסק אף על פי שהתנו לזמן קבוע כו' וכזה הורו הגאונים ע"כ. ומדסתם וכתב בטלה השותפות או העסק משמע בלא שום טענה ואמתלא בעולם.
5
ו׳וכן פסק הרא"ש בהדיא בפרק המקבל גבי רב יוסף ה"ל שתלא שכיב כו' בשם מהר"ם גופיה וז"ל רב יוסף הוה ליה ההוא שתלא שכיב ושבק חמש חתני אמר עד האידנא חד הוה והשתא חמשא וסמכו אהדדי ומפסדי ליה אמר להו אי ניחא לכו דשקליתו שבחייכו ומסתלק לכו מוטב ואי לא מסלקינן לכו בלא שבחא דאמר רב יהודה האי שתלא דשכיב מסלקינן ליה ליורש דיליה בלא שבחא ולאו מילתא היא פירוש הא דקאמר מסלקינן ליורש דיליה בלא שבחא אבל אי בעי יהיב ליה שבחא ומסלק ליה דאין ממון להורישו לבניו והכי איתא בתוספתא דפרקין המקבל שדה מחבירו ומת לא יאמר לו תן לי מה שעשה אבי אלא שמין ונותנין לו וכן כתב הרמב"ם ז"ל א' מן השותפים או מן המתעסקים שמת בעל השותפות או העיסקא אפילו התנו לזמן קבוע וכו' הורו הגאונים הא דא"ל רב יוסף עד האידנא חד הוה והשתא חמש לפייס בדברים אמר כן שלא יתרעמו על מה שיסלקם והוא הדין נמי אם לא שבק אלא חד זריז ומהימן מצי מסלק וכן כתב הרמב"ן ורבינו מאיר ז"ל עכ"ל.
6
ז׳הרי אתה רואה מפורש שכתב וה"ה נמי אם לא שבק אלא חד זריז ומהימן מצי מסלק וכן משמע בהדיא בתוספתא וכן כתבו בהדיא תלמידי הרשב"א וכן כתב נימוקי יוסף שם בפרק המקבל בשם הרמב"ן והרשב"א והר"ן וכן כתב הריטב"א בשם רבו כדברי הרמב"ם והביאו ראיה מהתוספתא הנזכר וכתבו דלא דמי להניח להם אביהם פרה שאולה כו' דשואל שאני דכל ההנאה דשואל וכבר זכה בה האב לכל אותו הזמן וזכו הבנים בזכותם כו'.
7
ח׳על כן לפי דעת כל הפוסקים הנזכרים החולקים על המרדכי בשם מהר"ם לא היה צריך ראובן ליתן שום טעם מהנך ב' טעמים שטען דאף על פי שלא היה לו שום חסרון בעולם ביורשי הלוויה אפ"ה אין יכולים לכופו להניח ממונו בידם כמ"ש הרא"ש ותלמידי הרשב"א בהדיא הא דאמר להו רב יוסף עד האידנא חד הוה והשתא חמש לפייסם בדברים אמר כן שלא יתרעמו על מה שיסלקם וה"ה נמי אם לא שבק אלא חד זריז ומהימן מצי מסלק וכבר כתבתי שכן משמע נמי מדברי הרמב"ם הנזכרים והמרדכי גופיה סיים וכתב בפרק הגוזל ומאכיל שהמיימוני פליג על מהר"ם וגם הר"ר משה מרגנשפור"ק כתב על דברי מהר"ם ומספקא לי דדלמא דוקא גבי שמירת בהמות אבל בעיסקא יכול לטעון הם אינם יודעים להשתדל כמו אביהם וכן משמע בפרק המקבל רב יוסף הוה ליה שתלא שכיב שבק חמש חתני כו' עכ"ל.
8
ט׳נראה שדעת המרדכי נוטה לדעת המיימוני וסייעתו וכבר הביא כל זה בית יוסף בטור ח"מ סימן קע"ו ומסיק דהלכה כמו שפסק הרמב"ם וסייעתו ולא כמ"ש המרדכי בשם מהר"ם וכן פסק בשלחן ערוך והגיה עליו הגאון רמ"א ז"ל שם בהג"ה וכן עיקר ודלא כדעת החולקין דהיינו המרדכי בשם מהר"ם על כן לית דין ולית דיין שיחייב לראובן בנדון דידן להניח ממונו ביד הבן יחיד של שמעון עד תשלום ימי משך זמן העיסקא אפילו בלא שום טענה ואמתלא בעולם מה שטען.
9
י׳זהו נלע"ד פשוט ולא יחלוק עליו שום אדם בעולם לפי מה שאומר לי לבי: הצעיר יששכר בער איילנבורג:
10
