באר שבע מ״אBe'er Sheva 41
א׳למרבה המשרה ולשלום אין קץ. לימים חלפו למו האיר אל עבר פני אגודת אותיותיך העליונות וראיתי השאלה אשר שאלת ממני וז"ל.
1
ב׳ראובן המפריש מעשר בכל שנה מרווחותיו אשר יזדמנו לו אם רשאי להוציא ממעות הנ"ל בלימוד בניו ובנותיו להיות שאמרו חז"ל עושה צדקה בכל עת זה הזן בניו ובנותיו כשהם קטנים והשתא אם לזון אותם צדקה תחשב לו בלימוד לא כל שכן ע"כ תורף דבריך.
2
ג׳עוד שאלת אם יוכל לקנות ממעות הנ"ל ספרי קדש אך בכתב מפורש עליהם קדש לה' כדי שלאחר ימים יוצאי חלציו יבינו וידעו שאינם משלהם ולא מרכוש אביהם למען לא ישלטו בהם בנכסיהם ע"כ לשונך.
3
ד׳והנה אשיב על ראשון ראשון כו' כפי חק החיוב המוטל עלי אך בקצור מופלג כי לית דין צריך בושש דהאי ק"ו פריכא הוא קול יוצא ושוברו עמו מכמה טעמים הכרחיים חדא דמעשר לחוד וצדקה לחוד כמפורסם לכל יודע ספר שהם חלוקים זה מזה במילי טובא כדאיתא בפ"ק דתענית ובירושלמי דפאה.
4
ה׳ואפילו לפי מה שעלה על דעתך דמעשר וצדקה הכל חדא אין הנדון דומה לראיה כלל אלא אדרבא ואדרבא משם ראיה מבוארת ומבוררת שאינו רשאי להוציא מעות המעשר בלימוד בניו כל זמן שהוא חייב לשכור מלמד לבנו ללמדו דהיינו עד שיקרא תורה שבכתב כולה כדאיתא בפרק קמא דקידושין ולדעת הרמ"ה עד שילמוד ג"כ משנה וגמרא הלכות ואגדות אם אפשר ליה דלא דחיקא ליה שעתא כמ"ש הטור י"ד בשמו בסי' רמ"ה וזה משום שפרש"י על הא דאמרינן בפרק נערה שנתפתתה עושה צדקה בכל עת זה הזן בניו ובנותיו כשהן קטנים שתמיד יום ולילה הן עליו והיא צדקה שאינו חייב עליו בהם ע"כ.
5
ו׳ופשוט הוא דמ"ש שאינו חייב עליו בהם ר"ל שהם יתירים על שש שנים שאינו חייב במזונותיהם ולפיכך כשהוא זונם צדקה תחשב לו דאלו פחותים מבני שש שנים חייב הוא במזונותיהם כדאיתא בסוף פרק אף על פי דרש רבי עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה אף על פי שאמרו אין אדם זן את בניו ובנותיו כשהן קטנים אבל זן קטני קטנים עד כמה עד בני שש וכן כתב הרמב"ם בהדיא כדפרש"י בפרק עשירי מהלכות מתנות עניים וז"ל הנותן מזונות לבניו ולבנותיו הגדולים שאינו חייב במזונותיהן כדי ללמד הזכרים תורה ולהנהיג הבנות בדרך ישרה הרי זה בכלל הצדקה וצדקה גדולה היא שהקרוב קרוב קודם כו' ע"כ.
6
ז׳ולא נעלם מעין כל מעיין אפילו למתחילים שהוכרחו רש"י והרמב"ם לפרש הא דאמרינן עושה צדקה בכל עת זה הזן בניו ובנותיו כשהם קטנים דמיירי דוקא שאינו חייב במזונותיהם משום דלא מיקרי צדקה אלא דוקא כשאדם עושה דבר שאינו חייב חוב גמור בלאו הכי ולפיכך הזן בניו ובנותיו כשהם פחותים משש שנים לא מיקרי צדקה כיון שהוא חייב לזונם וכייפינן ליה לזונם מה שאין הדין כן אם הם יתרים על שש שנים דלא כפינן ליה לזונם כדאיתא בפרק נערה שנתפתתה וכמ"ש התוספות בסוף פרק אע"פ.
7
ח׳והשתא זכינו לדין שאינו רשאי להוציא מעות המעשר בלימוד בניו כיון שהוא חייב חוב גמור שילמד לבנו תורה או לשכור מלמד לבנו ללמדו תורה שנאמר ולמדתם אותם את בניכם וכבר כתבו הגהות מיימוני בפ"א מהלכות ת"ת דכפינן לאב ללמדו או לשכור מלמד לבנו דמ"ש האי עשה של ולמדתם מעשה דסוכה ולולב דכפינן עלייהו כו'.
8
ט׳ועוד כפי הנראה מדברי הפוסקים יש למעשר דין מעשר עני משום דמעשר הוא שייך לעניים דוקא ולכן פסק רמ"א ז"ל בהג"ה שלחן ערוך בי"ד סימן רמ"ט וז"ל ואין לעשות ממעשר שלו דבר מצוה כגון נרות לבית הכנסת או שאר דבר מצוה רק יתנו לעניים ע"כ וכן תמצא במהרי"ל ריש הלכות ראש השנה ומדכתב או שאר דבר מצוה רק יתנו לעניים משמע בהדיא שאינו רשאי להוציא המעשר לשום דבר מצוה לא בלימוד בניו ובנותיו ולא לקנית ספרים כדין מעשר עני כדתניא בתוספתא דפאה פ"ד וכתבו הרמב"ם בסוף פ"ו דהלכות מתנות עניים וכ"ש לפי מה שכתב הרא"ש בהלכות קטנות דהאידנא שכותבין ס"ת ומניחים אותו בבהכ"נ לקרות בו ברבים מצות עשה על כל ישראל אשר ידו משגת לכתוב חומשי התורה משנה וגמרא ופירושיהם להגות בהן הוא ובניו כי מצות כתיבת התורה היא כדי ללמוד בה דכתיב ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם ועל ידי הגמרא ופירושה ידע פירוש המצות והדינין על בוריין לכן הן הן הספרים שאדם מצווה לכתבם וגם שלא למכרם אם לא ללמוד תורה ולישא אשה ע"כ.
9
י׳א"כ מי שקונה ספרים לא מיקרי צדקה כיון שהוא חייב לקנותם כשם דלא מיקרי צדקה מי שזן בניו ובנותיו כשהם פחותים משש שנים כיון שהוא חייב לזונם כמו שנתבאר כן נראה לי.
10
י״אשוב מצאתי בתשובות מהר"ר מנחם ז"ל בסי' תנ"ט וז"ל אשר שאלת אם רשאי לקנות ספרים מן המעשר כך אני רגיל להורות לבני אדם כל מצוה שתבא לידו כגון להיות בעל ברית או להכניס חתן לחופה וכיוצא בהן וכן לקנות ספרים ללמוד בהן ולהשאילם לאחרים ללמוד בהן אם לא היה יכולת בידו ולא היה עושה אותה מצוה יכול לקנות מן המעשר ובלאו הכי אסור ע"כ ותו לא מידי כן נ"ל:
11
י״בנאם הצעיר יששכר בער איילנבורג.
12
