באר שבע מ״גBe'er Sheva 43
א׳נשאלתי אם יש סמך למנהג במה שרבים נוהגין לשרוף כתבי הקדש שבלו או שנמחקו באמרם כי שרפתם זהו כבודם כי על ידי גניזה הם נזרקין אנה ואנה במקומות המטונפים ועוד נשאלתי אם ספרי גמרא ופירושיהן ותפלות הם שוות לענין זה לס"ת ונביאים וכתובים: תשובה.
1
ב׳תנן בר"פ כל כתבי הקדש מצילין אותן מפני הדליקה בין שקורין בהן כל כתבי בין שאין קורין בהן אף על פי שכתובין בכל לשון טעונין גניזה כו' ופרש"י כל כתבי הקדש כגון ס"ת נביאים וכתובים ולא תימא תורה לחודה הוא דשרי למיטרח ולאצולה ולא שאר ספרים ואף על פי שכתובין בכל לשון ואיכא למ"ד לא ניתנו לקרות בהן ואין מצילין ואפ"ה גניזה בעו שאסור להניחן במקום הפקר.
2
ג׳ובגמרא איתמר היו כתובים תרגום ובכל לשון רב הונא אמר אין מצילין אותן מפני הדליקה ורב חסדא אמר מצילין אותן מפני הדליקה כו'.
3
ד׳ומפורש שם בגמרא שאם היו כתבי הקדש כתובים תרגום או בשאר לשונות מניחן במקום התורפה והן מרקיבין מאליהן כיון דלא ניתנו לקרות בהן אם אינן כתובים אשורית ובלשון הקדש.
4
ה׳ותו גרסינן שם הברכות והקמיעין אף על פי שיש בהן אותיות של שם ומעניינות הרבה של תורה אין מצילין אותן מפני הדליקה כו' מעשה באחד שהיה כותב ברכות בצידן ובאו והודיעו את ר' ישמעאל לבדקו וכשהיה עולה בסולם הרגיש בו נטל טומיס של ברכות ושקען בסופל של מים ובלשון הזה אמר לו גדול עונש האחרון יותר מן הראשון.
5
ו׳ופרש"י הברכות מטבע שטבעו חכמים כגון שמונה עשרה ושאר ברכות כו' אין מצילין אותן דלא ניתן לכתוב משום דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבם לבדקו אם אמת הדבר גדול עונש האחרון שאבדן בידים, ע"כ סוגיא דגמרא ורש"י.
6
ז׳וכתבו שם התוספות והרא"ש והמרדכי והגהות מיימוני בפכ"ב מהלכות שבת דכל זה היינו דוקא בימי התנאים והאמוראים שלא היו שוכחין דבר לפיכך לא היו כותבין לא גמרא ולא תפלות משום דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבם וגם לא היו כותבין אפילו דברים שבכתב אלא דוקא אשורית ובלשון הקדש אבל עכשיו שרבתה השכחה וניתנו לכתוב הכל ולקרות בהן אפילו כתובים בכל לשון משום עת לעשות לה' הפרו תורתך כדאיתא בפרק הניזקין דרבי יוחנן ור"ל מעייני בסיפרא דאגדתא בשבת ופריך והא לא ניתן לכתוב ומשני כיון דלא אפשר עת לעשות לה' הפרו תורתך.
7
ח׳ופרש"י כיון דלא אפשר מלכתוב שנתמעט הלב והתורה משתכחת כו' ולכן האידנא מצילין הכל מן הדליקה אפילו גמרא ותפלות וכל כתבי הקדש דברים שבעל פה ע"ש.
8
ט׳וכ"כ הרז"ה בספר המאור ואף הרמב"ן ז"ל הודה לו בספר מלחמות ה' והביא ראיה מדתניא בפי"ז במסכת סופרים דברי חכמים כדרבונות כולם נתנו מרועה אחד ורועה אחד אמרן וכולן מצילין אותן מפני הדליקה וספרי דאגדתא אף על פי שלא ניתנו לכתוב מצילין מה טעם עת לעשות לה' הפרו תורתיך ע"כ.
9
י׳ומעתה הרי מבואר קמן בהדיא מפי משנה שלמה וגמרא ערוכה שכל כתבי הקדש אסור לשרפם או לאבדן ביד אף על גב דלא ניתנו לכתוב או לקרות בהן.
10
י״אורבי ישמעאל אמר גדול עונש האחרון כו' וגם מבואר בדברי כל הפוסקים הנזכרים דבזמן הזה דהכל ניתנו לכתוב אין שום חילוק לענין הצלה מן הדליקה בין ס"ת נביאים וכתובים ובין כל כתבי הקדש דברים שבעל פה וא"כ כיון דמצילין ספרי גמרא ואגדות ותפלות וכיוצא בזה מן הדליקה כ"ש שאסור לשרפם או לאבדם ביד דהא אפילו כל דבר שצריך גניזה ואין מצילין אפ"ה אסור להניחו במקום הפקר.
11
י״בולכן הרמב"ם ז"ל סתם וכתב בפ"ה מהלכות יסודי התורה וז"ל כתבי הקדש כולן ופירושיהם וביאוריהם אסור לשרפם או לאבדן ביד והמאבדן ביד מכין אותו מכת מרדות כו' ולא חילק כלל בין כתבי הקדש דברים שבכתב ובין כתבי הקדש דברים שבע"פ ומסיק שם בחתימת דבריו וז"ל וכן כתבי הקדש שבלו או שכתבן כותי יגנזו ע"כ.
12
י״גהרי קמן מבואר בדבריו דאפי' כתבי הקדש שבלו צריכין גניזה וכבר מבואר להדיא בגמרא דלעיל דכל דבר שצריך גניזה אסור להניחו במקום הפקר וכ"ש שאסור לשרפו או לאבדו ביד, ואין לאדם לחשך לומר דהרמב"ם ז"ל לא מיירי אלא דוקא בכתבי הקדש דברים שבכתב דקדושים הם שניתנו לכתוב אבל לא מיירי מכתבי הקדש דברים שבעל פה דאל"כ ה"ל לומר בהדיא דאפילו הלכות ואגדות בכלל כמ"ש בסוף הלכות ס"ת וז"ל וכל כתבי הקדש אפילו הלכות ואגדות אסור לזרקן ע"כ. משמע דבמקום שהזכיר כתבי הקדש בסתם אין הלכות ואגדות בכלל דזה אינו משני טעמים.
13
י״דחדא דגם הכא דקדק בצחות לשונו לכתוב ופירושיהן וביאוריהן כדי לכלול גם ספרי גמרא וספרי דאגדתא וכיוצא בזה.
14
ט״ווהשנית דבלאו הכי אי אפשר לומר כן דהא כבר נתבאר דגם בגמרא אשר מקור דין זה נובע משם מבואר שם להדיא דכל כתבי הקדש אפילו אם לא ניתנו לכתוב כלל או לקרות בהן כגון הברכות והקמיעין אסור לאבדם ביד הלכך א"צ הרמב"ם ז"ל לכתוב אפילו הלכות ואגדות.
15
ט״זוהא דכתב בדין אין זורקין כתבי הקדש דאפילו הלכות ואגדות בכלל היינו משום כיון דבגמרא אשר מקור דין זה נובע משם נזכר סתם אין מזרקין כתבי הקדש וסתם כתבי הקדש הנזכר בגמרא אינו מיירי אלא דוקא בדברים שבכתב כגון ס"ת נביאים וכתובים דהא בזמניהם לא ניתנה לכתוב תורה שבעל פה לזה נתכוין הרמב"ם ז"ל לחדש מסברתו לאשמועינן דאף על גב דבגמרא אינו קאי אלא על דברים שבכתב מ"מ עכשיו שניתנה תורה שבעל פה לכתוב אפילו הלכות ואגדות בכלל.
16
י״זובסגנון זה יתיישב בכל המקומות שכתבו הפוסקים בלשון זה.
17
י״חואחר שהצעתי לפניך כל זה אז תבין יראת ה' ודעת קדושים תמצא שאותן שנהגו להקל לשרוף כתבי הקדש שבלו או שנמחקו חדשים מקרוב באו לא שערום אבותינו ז"ל וטענה שלהם היא כי שריפתם זהו כבודם כי ע"י גניזם הם נזרקין במקומות המטונפים.
18
י״טטענת ריקנית היא לא שרירא ולא קיימא רק כמוץ אשר תדפנו הרוח כי אלו היו יודעים כיצד דין גניזה לא היו מקילין באיסור גדול כזה דגרסינן בפרק בני העיר אמר רבא ס"ת שבלה גונזין אותה אצל ת"ח ואפילו שונה הלכות ואמר רב אחא בר יעקב ובכלי חרס שנא' ונחתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים וכתב שם ר"ן וז"ל ובכלי חרס שאין נותנין אותו בעפר אלא בכלי חרס נותנין אותו ושמין אותו אצל ת"ח דאף על פי שגונזין אותו עושין לו תקנה במה שאפשר לקיימו כדי שלא ירקב במהרה עכ"ל.
19
כ׳וכבר כתב הרמב"ם ז"ל בהדיא בפ"ה מהלכות יסודי התורה דכתבי הקדש שבלו צריכין גניזה וכבר הוכחתי דמיירי אפי' בכתבי הקדש דברים שבע"פ כנזכר לעיל.
20
כ״אוא"כ אף שסתם הרמב"ם ז"ל כיצד דין גניזתם ילמוד סתום מן המפורש במקום אחר כדברי הרמב"ם ז"ל שכתב דין הגניזה של ס"ת בסוף הלכות ס"ת כנזכר לעיל בגמרא בפרק בני העיר ע"ש.
21
כ״בוהנה עיניך תחזינה מישרים מ"ש ר"נ ז"ל הטעם שחייב לגנוז הס"ת בקבר ת"ח דוקא בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים לפי שחייב לעשות לו תקנה במה שאפשר לקיימו כדי שלא ירקב במהרה וטעמא דמילתא נראה פשוט משום שלא יהא נראה כאלו מאבדו ביד.
22
כ״גא"כ כ"ש שאל יגנוז הספרים במקום שיהו נזרקין אנה ואנה במקומות המטונפים דזה הוי כאלו מאבדן ביד בבזיון גדול ועליהן אמרו קדמונינו ז"ל כל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות דהא גרסינן בפרק בתרא דעירובין אין מזרקין כתבי הקדש והדבר ברור דאין ר"ל דאין מזרקין במתכוין כתבי הקדש על הארץ דאטו ברשיעי עסקינן אלא ר"ל כשיתנם לחבירו לא יתן לו בזריקה וכ"ש שיהיו נזרקין על הארץ אפילו שלא במקומות המטונפים אין לך בזיון גדול מזה.
23
כ״דוגם נתברר מפרק כל כתבי הקדש שכתבנו לעיל שאין לחלק בזה בין ס"ת נביאים וכתובים ובין כל כתבי הקדש דברים שבע"פ וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בהדיא כנזכר לעיל ובפרט לפי מה שכתב הרא"ש בהלכות קטנות בהלכות ס"ת והטור י"ד הביאו בסימן ר"ע דכל אותן דינין הנזכרין בגמרא על ס"ת שחייב כל אדם לקנות לעצמו ס"ת ושלא למכרו אם לא ללמוד תורה ולישא אשה כולם נהיגים האידנא בחומשים משנה וגמרא ופירושיהן כי בהן למדין עכשיו פי' המצות והדינין על בוריין ע"ש על כן אתה הראית לדעת עין רואה ואוזן שומעת שראוי ונכון לנהוג קדושה גדולה במשנה וגמרא ופירושיהן מפני שיש בהן סרך קדושת ס"ת ואם בלו או נמחקו אל ישים חילוק ביניהם ובין ס"ת ויהיה זריז וזהיר לגנוז אותם בתיבה מסוגרת ולעשות להם תקנה במה שאפשר לקיימם וכ"ש שלא יהיו נזרקין חלילה במקומות המטונפים ואז יהיה שכרו גדול כדתנן כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות:
24
כ״הנאם הצעיר יששכר בער איילנבורג.
25
