באר שבע מ״דBe'er Sheva 44
א׳נשאלתי אם מותר לקנות מן תגר כותי גבינות הנמצאים בידו והיו חתומים בדפוס של עץ באותיות כשר או שאר חותם של ישראל והכותי הוא תגר הקבוע ומוחזק לשכור יהודים לעשות אליו גבינות בכשרות כדי למכור לישראל וגם יש בידו כתבים מישראלים שיעידון ויגידון שעשו יהודים בכשרות הגבינות שבידו סך קצוב החתומים באותיות כשר אך יש לחוש שמא טרח כותי ומזייף לחתום בדפוס של עץ כזה גם גבינות אחרים כדי שיהו מצוי בידו גבינות למכור גם לישראל:
1
ב׳תשובה.
2
ג׳יראה שיש לחלק בדבר שאם כותי מוכר סכום גבינות או לפי המשקל לישראל ולכותי בשוה שאינו מרויח כלום במה שיזייף ויחתום גבינות ש"ג בחותם של ישראל רק ריוח הוצאה דעשייה על ידי יהודים שהוא דבר מועט דהא יודע שגם כותים שעושים לו גבונות צריך לשלם להם בקרוב כל כך הרבה כמו ליהודים אז ודאי מותר לכתחלה לקנות ממנו אפילו לדעת הרשב"א ז"ל שכתב בתשובה סימן כ"ט דאם מצא בשר ביד כותי וחתום עליו חותם של ישראל או שכתב עליו כשר שורת הדין שיש לסמוך עליו ולהתירו אבל בדפוסי הגבינות יש לאסור ואין שומעין למי שמתיר ואפילו על קצת ישראלים שעושין אותן יש להחמיר שאינן נזהרין יפה כ"ש שאין לסמוך על החותמות הנמצאים ביד כותי דכמה פעמים גונבין הדפוסים מתחת מראשותיו של ישראל הישנים בבתיהם וכמה פעמים נאבדים ואנו מצאנו כהנה מאה פעמים ושומר נפשו ירחק מזה עכ"ל.
3
ד׳והגאון מהרי"ק ז"ל בתשובה שורש ל"ג הפליג יותר וכתב דבנמצא ביד כותי אין לסמוך על שום כתב או חותם דדוקא מפקיד או שולח שרי וכ"כ רבינו יונה ז"ל באיסור והיתר הארוך כלל ל"ב ע"ש.
4
ה׳מכל מקום נראה דע"כ לא קאמרו אלא דוקא בנמצא ביד כותי שאינו תגר קבוע ומוחזק בינינו לשכור אליו יהודים לעשות גבינות בכשרות כדי למכרם לישראל וכיון דלא אתחזק היתירא ואין אנו מכירין בבירור שזה החותם הוא של ישראל בלא זיוף לכן אסרו.
5
ו׳אבל בנדון דידן דאתחזק היתירא דהא גלוי וידוע לנו שעשו לו יהודים גבינות בכשרות הלכך אף אם אין אנו מכירין החותם על כל גבינה וגבינה שמוכר שזה החותם הוא של ישראל בלא זיוף אין בזה שום ספק דכ"ע מודו דמותר לכתחלה לסמוך עליו לקנות ממנו כל זמן דלא איתרע החזקה באומדנות המוכיחות דכיון שהוא תגר לא מרע נפשיה לזייף כדאיתא בפרק התכלת תנו רבנן הלוקח טלית מצוייצת מן השוק מישראל הרי היא בחזקתה מן כותי מן התגר כשרה מן ההדיוט פסולה.
6
ז׳וכתב נימוקי יוסף בהלכות קטנות וז"ל מהדיוט שאינו תגר פסולה שאם צבועה היא שמא הוא צבעה ואם חוטי הלבן שמא הוא עשאה וציצית שעשאה כותי פסולה ע"כ.
7
ח׳והביאו מהרי"ק ז"ל בספר בית יוסף בטור או"ח סימן כ' וכתב עליו בשם מהר"י אבוהב ז"ל שהקשה על פירושו דדוקא גבי תכלת נחוש לקלא אילן דמשום דתכלת דמיו יקרים מזייף אבל בלבן משום ריוח דעשייה שהוא דבר מועט אינו עושהו אלא ע"י ישראל כו' וכן פרש"י הברייתא לענין התכלת ע"ש.
8
ט׳הרי קמן מבואר לדעת מהרי"א ז"ל דאפילו כותי שאינו תגר לא חיישינן שהוא מזייף משום ריוח דעשייה ע"י ישראל מפני שהוא דבר מועט וכ"ש בתגר כותי כנדון דידן שכבר מבואר בברייתא שמותר ליקח ממנו טלית מצוייצת אפילו בתכלת ולא נחוש שזייף בקלא אילן אף על פי שתכלת דמיו יקרים וגם איסור דאורייתא הוא לפי שאנו סומכין עליו דכיון שהוא תגר לא מרע נפשיה.
9
י׳וגרסינן נמי בפ"ב דע"א חצר שמוכרין בה תכלת והיו מוחזקין בכשרות לוקחין ממנה סתם וא"צ בדיקה והרי היא בחזקתה עד שתחשך ע"ש.
10
י״אואין לאדם לחשך לומר דאין ראיה מטלית של תכלת דאיכא עוד טעמא אחרינא להתיר והיינו משום דכיון שאפשר לבודקו אם הוא תכלת או קלא אילן מירתת לזייף משא"כ בנדון דידן דהא ליתא דהא מבואר בברייתא דלעיל בפרק התכלת שהוא נאמן אף בטלית מצוייצת בלבן ולא חיישינן שמא הוא עשאה הציצית כדי להרויח הוצאת עשייה ע"י ישראל אף על גב שאי אפשר לבודקו בעשיית ציצית.
11
י״בועוד דהא כתב הר"ן בהדיא בפרק אין מעמידין גבי האי חלא דשיכרא דארמאי אסור כו' שמותר ליקח יין רמונים לרפואה מן תגר כותי אפילו שלא מהחביות אף על פי שדמיו יקרים מן היין ולא חיישינן שמא עירב בו יין משום דכיון דאית ביה קפידא תגר לא מרע נפשיה ואף על גב דליכא למיקם עליה וכדאמרינן בפרק התכלת גבי הלוקח טלית מצוייצת לכותי תגר כו' ע"ש.
12
י״גוהגאון מהרי"ק ז"ל הביא דבריו לפסק הלכה בש"ע בי"ד סימן קי"ד סעיף ה' ע"ש ורמ"א ז"ל הגיה עליו וכתב וכן כל דבר שקונים מן האומן דלא מרע נפשיה ע"כ הרי קמן מבואר בדברי הר"ן ז"ל דלעיל אע"ג דליכא למיקם עליה סמכינן עליו.
13
י״דועוד ראיה להתיר דהא מצינו בהדיא שגם באיסור כלאים דאורייתא סמכינן על כותי שהוא אומן חייט שיקנה חוטי קנבוס לתפור בינו לבין עצמו מטעם דלא מרע אומנותיה כמ"ש הר"ן ז"ל בריש חולין שהביא דברי הרשב"א ומסיק בחתימת דבריו שאפשר לדון להלכה ולומר דכל שהוא אומן חייט בין כותי בין ישראל חשוד לתפור בחוטי פשתן מותר לסמוך עליו שקונה חוטי קנבוס לתפור בינו לבין עצמו כדאמרינן בפרק התכלת גבי ציצית דנקחית מן האומן ולא חיישינן לקלא אילן עכ"ל.
14
ט״וואע"פ דרבינו ירוחם ז"ל הביא דברים האלה בהלכות ציצית וכתב עליו דמ"ש שאפשר לדון להלכה פירושו להלכה אבל לא למעשה ע"ש וכ"כ הרשב"א עצמו בהדיא בתשובה שאין לסמוך לכתחלה על כותי חייט לתפור לו בחוטי קנבוס שלו אף על פי שפשתן יותר ביוקר כו'.
15
ט״זוכ"כ המגיד משנה בפ"ח מהלכות מאכלות אסורות ע"ש היינו מטעם שכתב הרשב"א ז"ל עצמו בתשובה הנזכרת דכיון דנקל לתפור בפשתן יותר מעם קנבוס מש"ה חיישינן שמפני טרחו הוא מזייף ומחליף ומשמע שם דלולא טעם זה מותר אפילו לכתחלה לסמוך עליו ולכן בנדון דידן שאין לחוש שמפני טרחו הוא מזייף ומחליף דהא אין לו טרחא יותר בעשייה ע"י ישראל בלא זיוף גם הרשב"א והר"ן והמ"מ ז"ל מודים דמותר לכתחלה לסמוך עליו מאחר דלא איתרע החזקה דהיתרא באומדנות המוכיחות ורגלים לדבר.
16
י״זועוד דהא גדול מזה כתב הסמ"ג והמרדכי סוף פרק אין מעמידין ושערי דורא בסי' פ"ג תשובת ר"י ז"ל על גבינות שעשו יהודים בבית כותי והיו חתומים בחותם דפוס של עץ ושכחו הדפוס בבית כותי ויראים פן זייף כותי וחתם אחרים באותו דפוס והשיב דמותרים ע"ש.
17
י״חוכתב שם המרדכי בשם רבינו טוביה ז"ל טעם להתיר דאיכא ספיקי טובא כי שמא לא בא חותם הנאבד מעולם ביד כותי ואת"ל בא לידו שמא לא זייף ואת"ל שזייף בו שמא לא העמיד אלא בדבר המותר כו' ע"ש ואע"ג שאפשר לומר שלא התיר מה"ט אלא דוקא בדיעבד מ"מ בנדון דידן שלא איתחזיק איסורא מעולם כלל כ"ע מודים דמותר לסמוך עליו אפילו לכתחלה ואין לחוש כלל כל זמן שאין אנו רואים ריעותא ורגלים לדבר וכ"כ מהרי"ק ז"ל עצמו דלעיל בתשובה הנזכרת וגם משמע לשם מדבריו דכשאין הכותי מוכר ביוקר יותר לישראל שאין לחוש בשום ענין שהכותי טרח ומזייף דהא כתב וז"ל ואפילו היינו יודעים שיש לו גבינות לישראל בבית כותי זה ולא היינו יודעים חשבונם איכא למיחש דילמא טרח ומזייף כדי למכרם ביוקר לישראל כו' משמע אבל אם היינו יודעים חשבונם או שאינו מוכרם ביוקר יותר לישראל כנדון דידן לא חיישינן שטרח ומזייף כדי שיהו מצוי' בידו הרבה גבינות למכור לישראל.
18
י״טועוד ראיה להתיר דהא כבר פשט המנהג במדינת פולין ליקח יינות שמביאין מארץ ישמעאל שקורין מוסקאטי"ל על ידי חותמיהן שמביאים כתבים מישראלים וסומכין עליהן שלא יזייפו מטעם דלא מרע אומנתיה אף על פי שיין צריך שני חותמות א"כ כ"ש בגבינה שא"צ אלא חותם אחד כדאיתא בפרק אין מעמידין.
19
כ׳ע"ש ואף ע"ג שנראה מדברי הגאון רמ"א ז"ל בתורת חטאת כלל וסימן פ"א דין ד' דדוקא ביין יש להקל לסמוך עליהם על ידי חותמיהם שמביאים כתבים מישראלים אבל בגבינה אין להקל אפילו בכה"ג מטעם שכתב הרשב"א ז"ל בתשובה דלעיל דיותר שכיח לזייף בגבינות דכמה פעמים נאבדים או גונבים הדפוסים כו' וכ"כ בהדיא בסימני הספר הנזכר כלל וסימן ל"ב דין י"ז ע"ש.
20
כ״אאפשר לומר דלא כתב כן אלא דוקא על אותן כותים תגרים מארץ ישמעאל כיון שאינן קבועים תדיר בינינו אבל היכא שהכותי הוא תגר קבוע בינינו ומוחזק לשכור יהודים לעשות אליו גבינות בכשרות ולחזור למכור לישראל מודה שמותר לסמוך עליו לקנות ממנו לכתחלה כל זמן שאין אנו רואים ריעותא ורגלים לדבר קל וחומר מטלית מצוייצת שאמרו חכמים אין אדם רשאי למכור טלית מצוייצת לכותי אא"כ התיר ציציותיה ואפ"ה לוקחין אותו מתגר כותי וסומכין עליו דודאי ישראל מכרה לו ואף ע"פ שתכלת דמיו יקרים ואיסור דאורייתא הוא וצריך שני חותמות כמבואר לעיל וחילוק זה מוכרח בדעת הגאון הנזכר שהרי כתב בהגהתו לש"ע בי"ד סימן קי"ד סעיף ה' וז"ל וכן כל דבר שקונים מן האומן דלא מרע נפשיה ע"כ כנזכר לעיל ולכן מוכרח לחלק בדרך שכתבתי וכן נ"ל להורות:
21
כ״בנאם הצעיר זעירא דחברייא יששכר בער בן לא"א ישראל זלה"ה איילנבורג:
22
