באר שבע מ״הBe'er Sheva 45
א׳רבים נוהגין ביום צאתם לדרך להקדים להתפלל תפלת הדרך כשמתפללין בבקר בביתם או בבית הכנסת כדי להסמיכה לברכת גומל חסדים שתהיה ברכה סמוכה לחברתה כמו שנהג מהר"ם מרוטנבורג ז"ל אפילו שאין דעתם לצאת לדרך אלא אחר גמר סיום התפלה בבהכ"נ או יותר ואפשר שיצא להם מנהג זה ממה שטעו בביאור דברי הטור א"ח סימן ק"י שכתב וז"ל והר"ם מרוטנבורג כשהיה יוצא לדרך בבקר היה אומרה אחר יהי רצון כדי להסמיכה לברכת גומל חסדים ותהיה ברכה סמוכה לחברתה עכ"ל.
1
ב׳והעלו בדמיונם שתיבת בבקר אינו נקשר עם כשהיה יוצא לדרך אלא נקשר עם מה שכתב אח"כ היה אומרה כו' ור"ל אף כשהיה יוצא לדרך אחר שהתפלל בביתו או בבהכ"נ היה אומרה בבקר כשהיה מתפלל בבהכ"נ אחר יהי רצון כו'.
2
ג׳ולכאורה יש קצת סמך לדבריהם ממה שכתב הכלבו בסימן פ"ז וז"ל שאלו אל הר"ם מרוטנבורג למה תפלת הדרך חותמת בברוך הואיל ואינה פותחת בברוך והשיב שהוא סומך אותה לעולם לאחת מן הברכות דאשר נתן לשכוי בינה עכ"ל.
3
ד׳ומדכתב שהוא סומך אותה לעולם ולא נזכר כלל תיבת בבקר משמע אפילו שלא יצא לדרך בבוקר אלא זמן רב אחר שהתפלל דהא אין סברא לומר שלא יצא מעולם לדרך אלא דוקא בבקר.
4
ה׳אמנם יראה שטעות גמור בידיהם והטור והכלבו לא נתכוונו מעולם במה שכתבו בשם מהר"מ ז"ל שנהג שהיה סומך תפלת הדרך לאחת מן הברכות דאשר נתן לשכוי בינה אלא דוקא לאחר שיצא מן הכרך והחזיק בדרך אבל לא קודם לכן כלל ואז כשהיה יוצא לדרך בבקר שעדיין לא התפלל והיה לו לברך כל סדר הברכות שאדם מחוייב לברך בבקר אז היה מסמיך תפלת הדרך לברכת גומל חסדים ואף כשלא יצא לדרך בבקר אלא זמן רב אחר שהתפלל בבית הכנסת היה סומך אותה לאחת מן הברכות דאשר נתן לשכוי בינה והיינו שלא אמר בבקר אחת מן הברכות דאשר נתן לשכוי בינה כדי לאמרה עם תפלת הדרך לאחר שיצא לדרך דגרסינן בס"פ תפלת השחר א"ר יעקב א"ר חסדא כל היוצא לדרך צריך שיתפלל תפלת הדרך כו' אימת מצלי לה אמר רב חסדא משעה שאחז בדרך.
5
ו׳הרי קמן מבואר מפי הגמ' ערוכה שאין להתפלל אותה אלא דוקא אחר שאחז בדרך ואין לאדם לחשך לומר דהא דאמר רב חסדא משעה שאחז בדרך לאו למימרא דקודם לכן לא יברך אותה דאדרבה אם יברך אותה קודם שיצא מן העיר הוי מברך טפי עובר לעשייתה אלא בא לאשמועינן שאף משאחז בדרך ואילך יכול לברך אותה שמאחר שמקיים אותה עכשיו אע"פ שאינו עובר לעשייתה ממה שעבר אפ"ה עובר לעשייתה הוי ממה שמקיים אח"כ דהא ליתא שהרי בלשון זה אמרו ג"כ גבי תפלין בפ' הקומץ וז"ל א"ר תפלין מאימתי מברך עליהן משעת הנחה עד שעת קשירה כו'.
6
ז׳וכתב הרמב"ם בפ"ד דהלכות תפלין וז"ל וכל המצות כולם מברך עליהם קודם לעשייתן לפיכך צריך לברך על התפלין של יד אחר הנחה על הקיבורת קודם קשירתן שקשירתן זו היא עשייתן עכ"ל.
7
ח׳וכתב שם מהרי"ק ז"ל בכסף משנה שיש לדקדק בדברי הרמב"ם דאדרבה אם יברך קודם הנחה הוי מברך טפי קודם לעשייתן ותירץ דבעינן שיברך קודם עשייתן בסמוך וכדמשמע לישנא דעובר וקשירתן זו היא עשייתן ואם יברך קודם הנחתן לא הוי עובר לעשייתן משום דה"ל קודם דקודם כו'.
8
ט׳וכתב שם דאע"ג שאפשר לפרש דמ"ש הרמב"ם לפיכך צריך לברך אקודם קשירתן קאי ולא אאחר הנחה אבל אם רצה לברך קודם הנחה מעת שהמצוה מזומנת לפניו לעשותה הרשות בידו דהא דאמר ר"ה משעת הנחתה לאו למימרא דקודם לכן לא יברך אלא לומר שאף משעת הנחתם ואילך יברך דשפיר חשיב עובר לעשייתם אבל מדברי הרא"ש והר"ן בפרק לולב הגזול נראה כמ"ש בתחלה דאינו יכול לברך קודם הנחה וכ"כ בספר בית יוסף בטור א"ח סי' כ"ח ומסיק וכן ראוי לנהוג ע"ש.
9
י׳ומעתה יש לדון בנדון דידן ק"ו דמה גבי תפלין שהמצוה מזומנת לפניו לעשותה דהתפלין הם בידו ועם כל זאת הסכימו כל הפוסקים הנזכרים דאינו יכול לברך קודם הנחה מפני שמפרשים לשון הגמרא דקאמר משעת הנחתן היינו דוקא לאחר הנחה ואילך ולא קודם הנחה.
10
י״אא"כ ק"ו שיש לפרש לדעת כל הפוסקים דלעיל הא דאמר רב חסדא משעה שאחז בדרך היינו לומר דוקא משאחז בדרך ואילך ולא קודם שיצא מן העיר דלא הוי עובר לעשייתן משום דה"ל קודם דקודם.
11
י״בוכן נראה להדיא מפשט דברי הטור שאין להתפלל כלל תפלת הדרך אלא דוקא לאחר שיצא מן העיר והחזיק בדרך אף מי שנוהג כמו שנהג מהרמ"מ ז"ל דהא לאחר שכתב הטור מנהג של מהרמ"מ ז"ל כתב וז"ל וי"ל אותם אחר שהחזיק בדרך כו' וכן משמע בהדיא מדברי הסמ"ג בעשין סימן י"ט שכתב וז"ל כשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא ואמור יהי רצון מלפניך כו' ומסיק בחתימת דבריו וז"ל ומתפללין אותה משהחזיק בדרך כו'.
12
י״גהרי קמן מבואר בדבריו שאף לאחר שיצא לא יאמר אותה עד לאחר שהחזיק בדרך כפשטא דלישנא דגמרא דלעיל וגם הרמב"ם ז"ל כתב בפרק י' מהלכות ברכות שיאמר תפלת הדרך לאחר שיצא מן הכרך כו' ולא אישתמיט שום אחד מן הפוסקים הראשונים והאחרונים ז"ל לכתוב שיכול לברך אותה קודם שאחז בדרך והיינו משום דלא ערב לבם לגשת לחלוק על גמרא ערוכה דקאמר משאחז בדרך דמשמע דוקא משאחז בדרך ואילך ולא קודם לכן וכ"ש שאסור להקדים כל כך זמן רב לברך אותה בעוד שמתפלל בבהכ"נ לסמוך אותה לאחת מן הברכות דאשר נתן לשכוי בינה ואינו יוצא לדרך אלא אחר גמר תפלה בבהכ"נ דהא יש לחוש דילמא תבוא איזה סבה אחר צאתו מבהכ"נ שלא יוכל כלל לצאת לדרך ויבא לידי ברכה לבטלה ועובר על לא תשא וגו' דהא מצינו בכמה מקומות שחששו שלא לברך במקום שיש לחוש דילמא יבא לידי ברכה לבטלה כדאיתא במרדכי בפרק כיסוי הדם שכתב בשם גדולי נרבונ"א והטור י"ד בסימן כ"ח בשם בעל העיטור השוחט חיה לא יכסה עד שיבדוק את הריאה שלא יבא לידי ברכה לבטלה כו' ע"ש וכן כתב רבינו יונה בספ"ק דברכות בשם ר"ת לענין סוכה שאינו מברך כשנכנס לישן בה מפני שמא לא יוכל לישן והויא ברכה לבטלה ע"ש.
13
י״דעל כן ראוי ונכון שלא יתפלל תפלת הדרך אלא דוקא משאחז בדרך ולא קודם לכן שמא יבא לידי ברכה לבטלה ואז עובר על ל"ת וגו' ומי שרוצה לנהוג כדעת מהרמ"מ ז"ל והוא רוצה לצאת לדרך אחר שכבר התפלל בבהכ"נ אז לא יאמר בבקר אחת מן הברכות דאשר נתן לשכוי בינה כדי לאמרה עם תפלת הדרך לאחר שיצא מן הכרך והחזיק בדרך כנ"ל:
14
ט״ונאם הצעיר יששכר בער איילנבורג.
15
