באר שבע מ״חBe'er Sheva 48
א׳גור אריה יהודה אוצר בלום לתורה ולתעודה מאלהא רבא שלמא רבא לגברא רבא עמיה שר נהורא לאהו' האלוף כמוהר"ר ליב יזיי"א.
1
ב׳ראה ראיתי השאלה שכתב לו מורה אחד והיא בעיני כמזמו' יתומה כי לא פורש מי אמרה ושמו פלאי ממני ועמו תהיה לנו תוכחת מגולה ואהבה מסותרת מה עלה בדעתו למשכין את נפשו לדחות פרש"י עטרת צבי אשר האיר עיני כל ישראל בפירושיו מחמת שהוקשה לו לענין מה אמרו נהרדעי גבינתא בת יומא מעליא ומפני כך פירש ההלכה דלא כפרש"י ואמר דה"ק אף גבינתא בת יומא מעליא כלומר הקייאד"ה וכו' והאריך בדברים שאסור לשמעם אף כי להאמין בהם ולא שת אל לבו דאין לו לתלות החסרון ברש"י אלא בחסרון ידיעתו כאשר ניכר מתוך דבריו שלא הבין אפילו צורה דשמעתא ואי הוה רש"י כאן הוה מפיק פולסא דנורא לאפיה דאפי' בר בי רב דחד יומא בעיניו יראה ובלבבו יבין דמה שאמרו נהרדעי גבינתא בת יומא מעליא היינו הנפקותא לפי מה שעלה על דעת אביי שר"ל דוקא בת יומא אם כן מותר לגבן ולרבה שהשיב שר"ל אף גבינתא יומא מעליא כלומר וכל שכן מאתמול אם כן אסור לגבן.
2
ג׳ומה שכתב ולמאן דמפרש מחבץ היינו העמד החלב מאי ברירה איכא בהעמדת חלב לא חש לקמחיה ונעלם מעיניו שהרמב"ם פירש כן בהדיא בפרק ז' מהלכות שבת וז"ל וכן הלוקח חלב ונתן בו קיבה כדי לחבצו הרי זה חייב משום תולדת בורר שהרי הפריש הקום מן החלב וכו' עכ"ל. וכן נראה בהדיא מתשובות ריב"ש סימן ע"ט.
3
ד׳ומה שעלה וירד בשתי סולמות רעועות ליתן טעמים לפגם להתיר לעשות הקייאד"ה בי"ט הן הנה כשם שהתירו בשבת לסחוט אשכול של ענבים לתוך הקדירה כו' ועוד דהירושלמי והעומדים בשיטתו האוסרים להעמיד חלב בי"ט לא אמרו רק ברבוי ובזה אף רבינו ירוחם מודה כי לא התיר רבינו ירוחם אלא דבר מועט לצורך היום דוקא אומר אני שכל הטורח בסתירתם כמוציא זמנו לבטלה ומאבד הנייר והדיו כי מי שלא הוכה בסנורי הפתיות יוכל להבין דלא דמי אפילו כי אוכלא לדנא נדון שלפנינו לסוחט אשכול של ענבים לתוך הקדירה והיה לו להרגיש שהרי גם הירושלמי והעומדים בשיטתו האוסרים להעמיד חלב בי"ט פסקו בהדיא דמותר לסחוט אשכול של ענבים לתוך הקדירה בשבת ואם כן בהכרח צריך לומר שאין ענין זה דומה לענין זה דאל"כ היה לו להקשות קושיא חזקה לפי דעתו על הירושלמי והר"ן והגהות מיימון והרוקח.
4
ה׳ומה שכתב עוד דהירושלמי וסייעתו האוסרים להעמיד חלב בי"ט לא אמרו אלא דוקא ברבוי כו' זהו שקר מבואר לבעלי עינים שנתפתחו עיניהם להבין דברי הירושלמי מדיהיב טעמא אם את אומר כן אף הוא חולב ומעמיד מי"ט לחול הרי בהדיא משמע שאוסר להעמיד אפילו רק לצורך יו"ט ולא יותר ובדברי רבינו ירוחם מבואר באר היטב דלצורך יו"ט מותר וזה פשוט דכל שאינו עושה יותר מלצורך י"ט נקרא דבר מועט אף אם היה נצטרך לעשות הרבה מאד בעבור שיש לו הרבה בני בית סוף סוף כל שהוא נאכל ליומיה ואינו מתכוין להרבות בעד חול נקרא דבר מועט כמו שאר אוכל נפש שעושין ביו"ט כל אחד לפני מנין בני ביתו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לצורך י"ט ולא יותר ועוד דמהיכא תיסק אדעתין להתיר ברבוי דהא כל אוכל נפש עצמו אינו מותר כי אם דוקא לצורך יו"ט ולא יותר:
5
ו׳ואשר בקש ממני מר להכריע הדין עם מי. את קולך שמעתי לרוב אהבתך כי ידעתיך מאז ומקדם כי ירא אלהים אתה ובודאי כוונתך לש"ש ובכן הסכת ושמע לדברי בשימת לב ועין וקבל האמת ממי שאמרו.
6
ז׳הן אמת אילו הייתי נשאל בביתי על נדון כזה לא היה ערב לבי לגשת לעבור בקום ועשה על דברי הירושלמי שאוסר בפירוש להעמיד חלב ביו"ט וכתבו הר"ן והגהות מיימון והרוקח דברי הירושלמי לפסק הלכה ולכן הייתי חושש להחמיר לעצמי אמנם לאחרים הייתי מתיר בפשיטות לצורך יו"ט במקומות שלא נהגו לפסוק כבעל הגהות כי לענין הלכתא נראה לי שהיתר גמור הוא כאשר אברר בסמוך ואמרינן בירושלמי כשם שאסור להתיר את האסור כך אסור לאסור את המותר והביאו בתשובות מיימוני דשייכי להלכות מאכלות אסורות ע"ש:
7
ח׳וטעמי ונמוקי הוא כיון שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש והתוספות וספר התרומה והסמ"ג והסמ"ק והטור והכלבו ורבינו ירוחם בספר אדם וחוה ושאר מחברים אחרונים גם הם ראו וידעו זה הירושלמי ולא כתבו דבריו כלל מכלל דס"ל דלית הלכתא כדברי הירושלמי זה כי כבר נודע דרכם של הפוסקים הנ"ל שאינן משמיטין בהלכותיהם שום דין מהירושלמי אם לא שהוא פליג על סוגיא דגמרא דידן ומטעם שכתב הרי"ף בסוף מסכת עירובין והפוסקים הנ"ל לענין השמעת קול בשבת דכיון דסוגיין דגמרא דילן להיתרא לא איכפת לן במאי דאסרי בגמרא דבני מערבא דעל גמרא דילן סמכינן דבתרא הוא ואינהו הוו בקיאי מגמרא דבני מערבא טפי מינן ואי לאו דקים להו דהאי מימרא דבני מערבא לאו דסמכא הוא לא קא שרו ליה אינהו ע"ש.
8
ט׳והביאו בהגהות מיימוני בפרק כ"ג מהלכות שבת ע"ש. ובטענה זו הצילו מגדל עוז והמגיד משנה להרמב"ם בכל המקומות שהשיג הראב"ד עליו מדברי הירושלמי שהשמיטו הרמב"ם דהיינו מטעם שכך הסכימו כל הראשונים כי הדבר המוזכר בירושלמי ולא חברוהו רבינא ורב אשי בבבלי דאינון בתראי היינו משום לפי שלא הסכימו לקבוע הלכה כמותו והיינו במקום שנראה דפליג על סוגיא דגמרא דידן כאשר כתבו בסוף הלכות ס"ת ובסוף פרק י"ח מהלכות שבת ובפרק ג' דשקלים וכהנה רבות וכן כתב הסמ"ג בהרבה מקומות ואין ספק דמשום דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש עמודי הוראה וכל שאר הפוסקים הנ"ל ראו דסוגיין דגמרא דילן להיתירא בנדון שלפנינו הילכך לא הזכירו בהלכות שלהם זה הירושלמי וכי תימא מנא להו דסוגיין דגמרא דילן להיתירא בנדון שלפנינו עד שמפני כך לא הזכירו הירושלמי זה שהרי לכאורה נראה מסוגיא דגמרא דידן לאיסורא בנדון שלפנינו מהא דתנו רבנן בפרק המצניע החולב והמחבץ והמגבן בגרוגרת המכבד והמרבץ הרודה חלות דבש שגג בשבת חייב חטאת הזיד ביו"ט לוקה ארבעים דר"א וחכ"א אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות ע"כ.
9
י׳וכבר נתבאר דנראה מדברי הרמב"ם בפרק ז' מהלכות שבת דהמחבץ היינו המעמיד חלב ואם כן למה לא כתב הרמב"ם וסייעתו דאפילו להעמיד חלב ביו"ט אסור מאחר דחכמים אסרו בברייתא זו משום שבות נראה לי דלא קשיא מידי כי בהכרח צריך אתה לומר דהא דאמרו חכמים אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות לא קאי אמחבץ ומגבן דאל"כ קשה למה לא מייתי הגמרא הך ברייתא בפרק ר"א דמילה כי איבעיא ליה לאביי מהו לגבן ובלאו הכי מוכרח לומר כן דכיון דהא דקתני הזיד ביו"ט לוקה וכו' בודאי לא קאי אמחבץ ומגבן דהא גיבון בי"ט לא מיתסר אלא מדרבנן דמן התורה כל אוכל נפש מותר לעשות ביו"ט אפילו אפשר לעשותו מעיו"ט כמו שכתב הר"ן בריש פרק אין צדין ואם כן ממילא הא דקתני וחכ"א אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות לא קאי אמחבץ ומגבן ולכן אין משם גילוי דעת דס"ל לחכמים דאסור לחבץ או לגבן ביו"ט ואדרבה מן סוגיין דגמרא דילן בפרק ר"א דמילה נ"ל להביא ראיה מוכרחת שאין להשיב עליה דס"ל דמותר לחבץ דהיינו להעמיד חלב ביו"ט והיינו משום כיון דרבה השיב לאביי התם לא אפשר הכא אפשר הרי שמעינן בהדיא דרבה לא אסר אפילו לגבן אלא משום דאפשר משמע דאלו לא היה אפשר היה מותר לגבן כמו לישה מאחר דבת יומא מעליא טפי מכלל דאינו חושש למיגזר אם אתה אומר כן אף הוא יהיה מגבן מיו"ט לחול כדקאמר בירושלמי וממילא שמעינן דלחבץ דהיינו להעמיד חלב ביו"ט מודה רבה דמותר שהרי להעמיד חלב בי"ט ודאי אי אפשר דבת יומא דוקא מעליא כדמוכח מתוך דברי הירושלמי עצמו מדהוצרך למצוא טעם לאסור משום אם את אומר כן וכו' ואם איתא דאפשר אם כן קשה תיפוק ליה דאפילו אם ידעינן בבירור שלא יהיה חולב ומעמיד מיו"ט לחול אפ"ה אסור משום דאפשר ואין דבר זה צריך חיזוק כי אין שום אדם יכול להכחיש דבר הנראה לעינים והכל יעידון ויגידון דמאכל זה שקורין קייאד"ה כשהיא בת יומא דוקא מעליא וכיון שכבר נתבאר דרבה עצמו לא אסר לגבן אלא משום דאפשר אם כן מהיכא תיתי לאסוקי אדעתין דיהיה אסור להעמיד חלב ביו"ט מאחר שהוא בודאי אי אפשר ובזה יתיישב הא דלא בעי אביי מהו לחבץ אלא קבעי מהו לגבן והיינו מטעם שכתבתי משום שהיה פשוט ליה דמותר לחבץ דהיינו להעמיד חלב ביו"ט אף על פי שהוא תולדה דבורר שהוא אב מלאכה מאחר שאי אפשר אלא משום דשמע אביי הא דאמרו נהרדאי גבינתא בת יומא מעליא והיה מסתפק איך היתה כוונתם אם ר"ל דוקא בת יומא וממילא מותר לגבן בי"ט או ר"ל אף בת יומא וכ"ש מאתמול וממילא אסור לגבן בי"ט ולכן קבעי מרבו רבה מהו לגבן ביו"ט.
10
י״אומיהו איכא למידק דכיון דעלה על דעת אביי דהנפקותא לענין מה אמרו נהרדעי גבינתא בת יומא מעליא אינה אלא לענין לאשמועינן דמותר לגבן ביו"ט משום דדוקא בת יומא מעליא אם כן למה הוצרך אביי להקשות לרבה מאי שנא מלישה הוה ליה להקשות תיכף והא אמרי נהרדעי גבינתא בת יומא מעליא.
11
י״בועוד קשה היאך מדמה אביי מגבן ללישה הא בפרק המצניע מסקינן דמגבן חייב משום בונה ולא קאמר דחייב משום לישה ואי אפשר לומר דבונה ולישה הכל אב מלאכה אחת היא דהא התנא חשיב להו כתרתי בפרק כלל גדול ע"ש.
12
י״גונראה בעיני ליישב דהא דהקשה אביי מ"ש מלישה לא שעלה על דעתו לדמות גבון ללישה מצד שגבון היא תולדה דלישה אלא משום שעלה על דעת אביי כשהשיב לו רבה אסור שטעמו הוא משום דאיכא למיגזר שמא יהא מגבן מיו"ט לחול כדקאמר בירושלמי לענין להעמיד חלב ביו"ט הלכך הקשה לו מ"ש מלישה כלומר כשם שגבי לישה אין אנו גוזרין שמא ילוש מי"ט לחול הכי נמי ליכא למיגזר גבי לגבן כיון דלגבן דמיא ללישה אף על פי שלגבן אינה תולדה דלישה וכשרבה השיב לו התם לא אפשר הכא אפשר אז היה לו מקום להקשות והא אמרי נהרדעי גבינה בת יומא מעליא וזה מבואר למבין וכל שכן אם נאמר דהמחבץ לאו היינו מעמיד חלב כמו שנראה מדברי הערוך שפירש מחבץ היינו שמפיק חמאה מחלב כדכתיב מיץ חלב יוציא חמאה וגו' שנוכל לומר דהא דקבעי אביי דוקא מהו לגבן ולא קבעי מהו להעמיד חלב דהיינו משום שפשוט דמותר מאחר שאינו דומה לשום אב מלאכה וכבר נתבאר דמוכח בהדיא מדברי רבה דאינו חושש לגזור לאסור לגבן שמא יהיה מגבן אף מיו"ט לחול וא"כ למה תאסר.
13
י״דויהיה איך שיהיה הכל סובב והולך סוגיא דגמרא דידן על קוטב אחד דלהעמיד החלב ביו"ט פשוט הוא דמותר כמו שהוכחתי ומזה הטעם השמיטו כל הפוסקים הנ"ל להירושלמי זה ולכן מאחר שאלו עשרה שליטים דהיינו הרי"ף והרמב"ם וכל שאר הפוסקים שהזכרתי לעיל לא הזכירו כלל איסור זה דהעמדת חלב ביו"ט וגם בית יוסף שהוא אב וראש לכל האחרונים לא הזכירו והוא מטעם שכתבתי ולכן לא תמה על רבינו ירוחם אלא דוקא לענין מה שכתב לדעת התוספות דמותר לגבן ביו"ט ולמה לא תמה עליו גם לענין מה שכתב להתיר לחבץ לצורך י"ט מכח הירושלמי דאוסר בהדיא להעמיד חלב ביו"ט אם כן מי הוא ואיזהו אשר ימלא לבו להורות לאיסור לאחרים בעבור שהר"ן וה"ם והרוקח כתבו הירושלמי הזה לפסק הלכה וכל שכן לגדף חלילה איזה מורה שפסק להתיר שהרי הר"ן וה"מ והרוקח יחידים הם לגבי כל הפוסקים הנ"ל והם רוב בנין ורוב מנין ואזלינן בתרייהו בכל התורה כולה:
14
ט״וומעתה אשיב קצת על דברי מכ"ת מה שנוגע לענין סתירת הדין שאין בדבריך ממש כלל וזה החלי.
15
ט״זמה שכתב מההיא דרבי אמי איקפד על רב נחמן משום דאדם חשוב שאני אין משם ראיה ואפילו זכר לדבר ליכא משום דהתם מיירי שכדי להתרחק מבשולי ע"א ראוי לכל אדם חשוב להחמיר על עצמו כי איכא למיחש שהרואה אותו שהוא מיקל עומד ומיקל יותר ואין משם ראיה לשאר אסורין כי י"ל דדוקא התם שאני כי מצינו שעשו חז"ל הרחקה יתירה בבשוליהם מה שלא עשו כן בשאר איסורין דהיינו כגון גבינה וכן חמאה של ע"א במקום שנוהגין בה איסור אינן בטלים בס' כשאר איסורין לדעת הראב"ד ז"ל בהשגותיו פ"ג דהלכות מאכלות אסורות וכן כתב הרשב"א בת"ה ושאר פוסקים ואפילו אם נאמר דה"ה לכל איסורין היינו שיש בהן צד איסור ודוקא על עצמו אבל בנדון שלפנינו שהוכחתי דהיתר גמור הוא מדין הגמרא שלנו וכל הפוסקים הנ"ל לא הזכירו כלל איסור זה חלילה להחמיר על אחרים וכל זה תמצא מבואר בכמה דוכתין בגמרא והואיל שיודע אני שאין הגמרות ביד מכ"ת אכתוב אל מ"כ מקום אחד לעיין שם ותמצא מבואר כל זה שכתבתי והוא בתשובות רשב"ץ והביאו ב"י בטור י"ד סימן קי"ג ע"ש עם היות שאין צורך גדול לכל זה כי כל מה שכתב מכ"ת להשיב בסתירת הדין אינן רק קרסים קטנים ורוב הדברים אינם נוגעים כלל לסתור עיקר הדין ועליהם איני רוצה להשיב:
16
י״זומה שכתב עוד ממעשה בני בשכר מפני שאינן בני תורה אסר להם וכו'. אחר המחילה בזה היתה השתיקה יותר יפה דמי אמר למ"כ שאינן בני תורה ואשתמיטתיה מה שכתבו התוס' והרא"ש והסמ"ג בחלק ל"ת סימן ע' ושאר המחברים שאין להביא ראיה מההוא דבני בשכר שהרי במסכת ע"א בשילהי פרק רבי ישמעאל גבי רבי חייא בר אבא דאיקלע לגבלא אסר להו תורמוס דשלקי ע"א לפי שאינן בני תורה ואנו נוהגין להתיר ולא מחמרינן מטעם לפי שאינן בני תורה ע"ש:
17
י״חומה שכתב עוד על הג"ה בש"ע שאינה מבעל הגהות וסימנו יוכיח וכו'. אחר המחילה טעות הוא בידו בדבר זה כי ברי וקים לי שהיא מבעל הג"ה על פי ספר דרכי משה שחיבר בעל הג"ה ועדיין לא נדפס אשר באותו ספר קיבץ כל הדינים וכתבן בשם אמרן עם טעמן ונמוקן וגם יש בידי פה ש"ע שנדפס בק"ק קראקא ישן נושן וכתובה שם גם הג"ה זו:
18
י״טומה שהשיב מכ"ת בענין וביום השבת שהקשה המורה. מהודענא למכ"ח שבעל הג"ה זו לא מפי עצמו אמר דברים הללו אלא שאב מים טהורים האלה מן באר המרדכי בפרק כל כתבי הקדש ומשם יוכל להבין בסקירה אחת דאין בתרוצו ממש כלל וכבר נזרקה מפי חבורה הקדושה כאשר למדתי המרדכי קושיא זו ולא עלתה בידינו תירוץ הגון אם לא על פי הלשון שכתב במהרי"ל בהלכות שבת דוק ותשכח.
19
כ׳נא ואין נא אלא בקשה אחר שיגמור מר לקרא את מכתבי הנוכחי אז ישלח לידי גוף הכתב זה ואל ישנה ובטוח אני במכ"ת שאל יטה עצמו לצדדין ואני תפלתי החותך חיים לכל חי יגזור חיים לו ולבני ביתו בכל משאלות לבו: כ"ע אהו' יששכר בער איילנבורג
20
כ״אנשאלתי מומר לעכו"ם הבא לגרש את אשתו ואינו רוצה שיכתבו בגט כמנהגנו שכותבין שם ישראל וכל שום וחניכא דאית ליה אלא שיכתבו שם נכריות עיקרי ושם ישראל בלשון דמתקרי:
21
כ״בתשובה נראה לי שאם יש טורח גדול להשיג מן המומר לעכו"ם שיכתבו הגט כמנהגנו הנז' אז חשיב כמו דיעבד ויכולין לכתוב כן לכתחלה לפי מה שפסק הגאון מהרי"ק בשלחן ערוך א"ע סימן קכ"ט סעיף ה' בדברי הריב"ש בתשובה סימן מ"ג שאם כתב שם נכריות עיקרי ושם ישראל בלבד דמתקרי כשר בדיעבד אפילו לדעת ר"ת משום שבתוספות פ"ק דעירובין גבי ספק דבריהם להקל כתבו דכל דבר שיש בו טורח גדול לתקן חשיב כמו דיעבד וכה"ג כתוב בפסקים וכתבים דמהרא"י ז"ל בסימן קצ"ז וכ"ש לפי מה שכתב הריב"ש מרא דשמעתא בתשובה הנז' דלדעת הרמ"ה והרמב"ן אפילו לכתחלה יכולין לכתוב בגט שם נכריות ועיקרי ושם ישראל בלשון דמתקרי ומסיק וכתב עוד היה אפשר לומר דכיון שהמלכות מקפדת שלא להזכיר המומר בשם יהדות והעדים יראים לנפשם מלכתוב בשטר שם יהדותו בעיקר אם כן אפשר לומר דשם נכריותו עיקר ודי לכלול שם יהדות בלשון וכל שום וכבר מצינו שחששו חכמים למה שהמלכות מקפדת ותקנו משום שלום מלכות לכתוב זמן בגט למלכות המולך בעיר שנכתב בו הגט כדאיתא בהזורק ואצ"ל בזה שמקפידים שהוא כנגד אמונתם ולזה אפשר לומר שיש לכתוב שם נכריותו עיקר אפילו לכתחלה מפני אימת מלכות ולכלול שם יהדות בלשון וכל שום עכ"ל.
22
כ״גוגדולה מזו פסק הגאון מהר"ש לוריא ז"ל בחבורו הגדול ים של שלמה בסוף מסכת גיטין וז"ל מומר שכתבו בגט שם נכריות אף על פי שאינו נכון מכל מקום בדיעבד כשר ואף על פי שלא ניתן עדיין הגט אם יש חשש עיגון נותנין אותו ע"כ הרי הכשיר ליתן הגט אם יש חשש עיגון אף על גב שלא כתבו שם ישראל כלל אלא שם נכריות בלחוד ואין הדבר צריך חיזוק יותר. כן נ"ל:
23
כ״דזאת ועוד אחרת נשאלתי אם צריך לכתוב המכונה על הכנוי שהיה למומר לעכו"ם ביהדותו שהיה עולה לס"ת בשם אליעזר והעולם היו קורין אותו לאזרין:
24
כ״התשובה נ"ל דאפילו אם היה ישראל גמור א"צ לכתוב המכונה על כינוי כזה מפני שאין זה נקרא כינוי כלל לפי מה שפסק הגאון מהר"ש לוריא ז"ל בחבורו הגדול ים של שלמה בסוף מסכת גיטין וז"ל אליעזר מצינו במקרא ביו"ד ונקרא הלמ"ד בחירק ומצינו במקרא אלעזר בלא יו"ד ונבלע הלמ"ד כמו אלעזר בן אהרן ודבר זה תלוי בקבלה אם נדגש הל' בחירק כותבין יו"ד ואם מובלע כותבין בלא יו"ד.
25
כ״וורוב לאזיר נקרא לס"ת אלעזר וליזר נקרא לס"ת אליעזר וא"כ אין צריך לכתוב בגט אליעזר המכונה ליזר או אלעזר המכונה לאזיר אם לא שנקרא לס"ת אלעזר בקבלה וכינויו ליזר או נקרא לספר תורה אליעזר וכינויו לאזיר שאז כותבין המכונה.
26
כ״זראיתי גט שהובא מפוזנא שכתוב בו אליעזר המכונה ליזר ואין צריך ובודאי דעת המברר היה מאחר שיש אליעזר שכינויו ליפמן וא"כ בכינוי איזה אליעזר הוא וטעות הוא בידו דמה בכך סוף סוף אות' שקוראין אותו ליזר לא יאמרו שהוא אחר שהרי כל ליזר בא מאליעזר בשלמא אם היו שאר שמות ג"כ בשם ליזר אז הי' צריך המכונה שלא יאמרו שהוא אחר אבל מאחר שאין זה בנמצא ליכא למיחש ונראה שאותו הסדרן לא היה בר סמכן עכ"ל.
27
כ״חוכ"ש במומר שכותבין וכל שום וחניכא דאית ליה מה שאין אנו אשכנזים נוהגין לכתוב כן בישראל המגרש שא"צ לכתוב המכונה לאזרין כי הוא נכלל בו כל שום וחניכא דאית ליה. כן נ"ל:
28
