באר שבע מ״טBe'er Sheva 49
א׳נשאלתי על מה סמכו העולם בגלילות אשכנז וצרפת שהרב מברך ברכת אירוסין תחת החופה אפילו שהחתן מקדש שם האשה ולמה אין החתן עצמו מברך כמו בשאר כל המצות שמברך עליהן דוקא אותו אדם העושה המצוה ולא אדם אחר וכן נוהגין בארץ המערב שהחתן עצמו מברך ברכת אירוסין כמו שכתב הסמ"ג במ"ע מ"ח:
1
ב׳תשובה הן אמת דבפ"ק דחולין משמע שהחתן מברך ברכת אירוסין כשהוא בעצמו מקדש אשתו מדקאמר שם תלמיד חכם צריך שילמוד ברכת חתנים ולמה לא אמר ברכת אירוסין אלא משום דאין מברך ברכת אירוסין כי אם החתן כשהוא בעצמו מקדש אשתו או שלוחו כשמקדש האשה הלכך לא הוצרך לומר ת"ח צריך שילמוד ברכת אירוסין דהא כל חתן בעצמו מברך ואף אם אינו ת"ח כשהוא בעצמו מקדש אשתו ולאו אורח ארעא לשוויא לת"ח שליח לקדש אשה כדאיתא בפרק האיש מקדש לא חציף איניש לשויא לאבוה שליח וה"ה לת"ח ועוד דהא אמרינן בפרק ערבי פסחים ובפרק גט פשוט האי צורבא מרבנן דאזיל לקדושי איתתא לידבר עם הארץ בהדיה דילמא מחלפא לה מיניה ומה"ט לא יעשה לשליח ת"ח לקדש דילמא מחלפא ליה וכן משמע בהדיא בירושלמי דברכות שהחתן מברך ברכת אירוסין כשהוא בעצמו מקדש גבי כל הברכות מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מקדושין בבעילה ויגעתי ומצאתי כתוב בהג"ה סמ"ק שנתן טעם להמנהג שאין החתן מברך פן יתבייש מאן דלא ידע לברך ואין טעם זה נכון בעיני דא"כ יותר טוב היה לתקן שיהו כל החתנים מברכין ברכת אירוסין מתוך הסדור או שהיו מקרין את הכל כמו שנהגו בענין אמירת הרי את מקודשת כו' וכדתנן גבי בכורים בתחלה מי שיודע לקרות קורא ומי שאינו יודע לקרות מקרין אותו נמנעו מלהביא מפני הבושה התקינו שיהו מקרין את הכל ובחידושים של מרדכי ארוך כתב וז"ל הכי אמר רב שלום גאון מקום שאין בקי לברך ברכת אירוסין או נישואין אלא החתן לבד חתן מברך לעצמו אבל אם יש אחר לברך אל יברך החתן משום דמחזי כיוהרא כן מצא רש"י בתשובת הגאונים עכ"ל.
2
ג׳ולי נראה ליתן טעם לשבח והוא זה בשלמא אלו היו מברכין אקב"ו לקדש אשה או על הקדושין כמו שמברכין על שאר מצות כגון לישב בסוכה להניח תפלין על המילה ועל השחיטה וכיוצא בהם היה בדין שיברך החתן עצמו כשהוא מקדש אשתו אבל ברכת אירוסין היא ברכת שבח והודאה בעלמא על קדושתן של ישראל נמצא שאינה מוטלת על החתן הלכך נוהגין שהרב מברך ברכת אירוסין.
3
ד׳וא"ת היא גופא טעמא מאי למה אין מברכין אקב"ו על הקידושין או לקדש את האשה כמו שמברכין על כל המצות במטבע קצר על המילה ועל השחיטה לישב בסוכה להניח תפילין.
4
ה׳נ"ל ליתן טעם לשבח משום דאמרינן בפרק אלו מגלחין לא מיבעיא לארס דלא קעביד מצוה אלא אפילו לישא נמי דקעביד מצוה אסור כו' אלמא דאירוסין אינן מצוה אלא הכשר מצות קיום פריה ורביה ואין מברכין על הכשר מצוה וכן כתבו התוספות זה הטעם בפרק כל הבשר לענין מליחת בשר וניקור חלב שאין אנו מברכין ברכה עליהן.
5
ו׳שוב מצאתי שכבר הקשה הר"ן ז"ל קושיא זו בפ"ק דכתובות ותירצה קרוב למה שתירצתי אני משום דאין מברכין על מצוה שאין עשייתה גמר מלאכתה כי הא דאכתי מחסרא מסירה לחופה ובשעת כניסה לחופה אי אפשר לו לברך על הקדושין וחופה כיון שכבר קדש מזמן מרובה וכשבא לקדש ולכנוס כאחת נמי לא ראו לתקן לו ברכה בפני עצמה כדי שיהא טופס ברכה שוה לכל כו' והרא"ש ז"ל הקשה גם כן קושיא זו ותירץ כי ברכה זו אינה ברכה לעשיית המצוה כי פריה ורביה היינו קיום המצוה ואם לקח פילגש וקיים מצות פריה ורביה אינו מחויב לקדש אשה והלכך לא נתקנה ברכה במצוה זו ואף בנושא אשה לשם פריה ורביה כיון שאפשר קיים מצות פריה ורביה בלא קידושין כו' ואיני יודע למה משכן נפשו לחלוק על הרמב"ם וסייעתו שאסרו להדיוט ליקח פילגש הלא בנקל היה יכול לתרץ קושיא זו על פי הנחת הר"ן שאין מברכין על מצוה שאין עשייתה גמר מלאכתה והרא"ש בעצמו כתב סברא זו בכמה דוכתי ולפי דהקדושין אינן אלא הכשר מצות קיום פריה ורביה נמצא שאין הקדושין גמר מלאכתה של מצוה זו דהא אכתי מחסרא עיקר קיום המצוה דהיינו פריה ורביה הלכך אין מברכין על הקדושין. כן נראה לי:
6
