באר שבע ע״אBe'er Sheva 71
א׳שלומים אלף על מעט קלף לשר האלף ה"ה החכם השלם כמהר"ר עזריאל חפץ יזיי"א.
1
ב׳ביום שנאמר בו כי טוב שני פעמים האיר אל עבר פני אגודת אותיותיך מקרב מחניך קדוש ואראה מראות אלהים בשאלתך שאלת חכם שהיא חצי תשובה לפרש למכ"ת מה שקבלתי אני מפי מורנו המקובל הגדול מהר"י סרוק ז"ל בסוד פנים ואחור בפסוק וראית את אחורי ופני לא יראו ולמה כתיב יראו בלשון רבים וכן פני ילכו וכן אם אין פניך הולכים.
2
ג׳ועוד למה כתוב את אחורי ואלו גבי פני לא יראו לא כתיב את. ומהו כוונת רז"ל שאמרו וראית את אחורי הראהו קשר של תפלין מה טיבו של קשר תפלין לכאן ואגב חדא תרתי מהו כוונת רז"ל שאמרו שהקב"ה מניח תפלין. ואף גם זאת שאלת ממני לפרש למכ"ת מה שקבלתי אני בסוד שיעור קומה:
3
ד׳תשובה.
4
ה׳אחי וראש למה זה תשאל לשמי דברים שהם כבשונו של עולם ואין לי עסק בנסתרות ובפרט בסוד פנים ואחור שכבר כתב ראש המקובלים הראב"ד ז"ל בהשגותיו להרמב"ם בפ"א מהלכות יסודי התורה וז"ל ופנים ואחור סוד גדול הוא ואין ראוי לגלותו לכל אדם עכ"ל.
5
ו׳ואין דבריו צריכים חזוק כי פסוק מלא הוא כבוד אלהים הסתר דבר ולולא כי מיום דעתי את מכ"ת הכרתיך כי ירא אלהים אתה ושלם בכל המדות לא הייתי מטפל כלל בתשובת שאלה זו כי בהדי כבשי דרחמנא למה לך ואני הרכיל אגלה לך סודו שכבר גילוהו המקובלים בספריהם בכמה פנים שונות זה אומר בכה וזה אומר בכה ואני בעניי את אשר אני קבלתי מפי מורנו אגלה למכ"ת בקצור מופלג כפי חק החיוב המוטל עלי לגלות טפח ולכסות טפחיים.
6
ז׳אני טרם אחלה לדבר אציג לפניך הצעה קטנה ומתוכה תעמוד על כוונת ענין עמוק זה בשלימות.
7
ח׳אמרו חכמי האמת בספר הזוהר בהרבה מקומות אנפי רברבי אנפי זוטרי זעיר אנפין פנים מאירות פנים שאינם מאירות וזה פירושו.
8
ט׳כל עשר ספירות בכלל נקראות פנים אבל יש פנים למעלה מפנים עד פני מלך עליון הנקרא כתר והם נחלקו לג' מעלות והמעלה הראשונה נקראת אנפי רברבי והם כתר חכמה ובינה והמעלה השנית נקראת אנפי זוטרי והם גדולה גבורה ת"ת וזעיר אנפין הוא ת"ת ביחוד והוא פני יעקב החקוק בכסא הכבוד כי הוא מדתו ויעקב נקרא ג"כ קטן וזאת הספירה נקרא אדם והוא האדם הגנוז בסוד תקוני הזקן המוזכר בספר הזוהר והוא האדם העליון הרמוז במראות יחזקאל ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם וכו' כי יחזקאל ראה במרכבה תחתונה הרומזת למרכבה עליונה ועליו כתיב נעשה אדם בצלמנו וכו' כי ספירת כתר נקרא אדם עילאה לפי שהוא ראש האצילות וסובב וסובל את כל הספירות וזאת הספירה ת"ת הוא ראש עולם הבנין וסובב וסובל את כל הספירות התחתונים בשליחותו ושלוחו של אדם כמותו לכן אמר ספירת כתר נעשה אדם בצלמנו וכו' דהיינו זאת הספירה ת"ת ובו כלולים ד"ן שמות ההוי"ה בסוד ד"ן אנכי וכו' בסוד ע"ב תיבות ורי"ו אותיות החונות על הים על הדרך האמצעי מג' דרכים הרמוזים בצירוף שם ע"ב אותיות שהם חסד דין ורחמים לפי שזאת הספירה ת"ת הוא קו המכריע כמפורש בספר הזוהר בפסוק ויסע ויבא ויט וזאת הספירה נקרא ישראל סבא כי הוליד י"ב שבטים העליונים והם י"ב צנורות עינות מים היוצאים מן המקור שם העצם יהו"ה הרומז לזאת הספירה ת"ת ואלו הם יהוה יוהה יההו היוה הויה ההיו ויהה והיה וההי ההוי היהו הוהי והם י"ב חותמות של הקב"ה והם י"ב שבטים לשבטי ישראל כי חלק י"י עמו יעקב חבל נחלתו וזאת היא נחלה בלי מצרים כשעולה למעלה למעלה עד כתר שאין שום שר משרי החיצונים של האומות ע"א שולט שם כלל ועל כן אין מזל לישראל והוא בעל השיבה שנאמר מפני שיבה תקום והדרת פני זקן שקנה חכמה ובשם זה הרומז לת"ת ניתנה התורה וזהו סוד מה שאמרו רז"ל בפרק הרואה והתפארת זו מתן תורה.
9
י׳וזאת הספירה ת"ת הוא פני משה כפני חמה כי הוא ראה באספקלריא המאירה דהיינו ת"ת שעליו נאמר ומראה ולא בחידות אשר לא זכו לה שאר נביאים כי הם ראו באספקלריא שאינה מאירה דהיינו מלכות ולכל היותר עד נצח ואפילו שמואל הנביא רבן של כל הנביאים לבד משה רבינו לא עלה השגת נבואתו רק עד נצח ולא יותר ולכן אמר וגם נצח ישראל לא ישקר כי המדרגות הם על סדר תורה נביאים וכתובים.
10
י״אתורה דהיינו ת"ת הנקרא תורה שבכתב למשה. נביאים דהיינו נצח הוד הנקראים מראות הצובאות לנביאים. כתובים דהיינו מלכות לדוד ושלמה ודניאל וכיוצא בהם.
11
י״בולכן אמר דוד רוח י"י דבר בי והיא נקראת חכמת שלמה והיא נקראת פנים שאינם מאירות ות"ת נקרא פנים מאירות וזהו סוד הפסוק יאר י"י פניו אליך פי' יאר י"י שהוא ת"ת פניו מאירות אליך מלכות.
12
י״גוזה סוד הפסוק פנים בפנים דבר י"י עמכם וכן הפסוק שאמר כי עין בעין נראה אתה י"י והוא דבוק ת"ת במלכות אבל גבי משה כתיב פנים אל פנים.
13
י״דויש חלוק גדול בין פנים בפנים ובין פנים אל פנים והוא דבוק כתר בת"ת כי מדרגת משה רבינו היתה יותר גדולה הרבה מאד ממדרגת ישראל ולכן אנו אומרים בברכת קדוש לבנה עטרת תפארת וכבר ידוע שספירת מלכות נקראת לבנה שאין לה אור מעצמה וכו' והיא מדתו של דוד בסוד ראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית אלא שאכלה פגה כי דוד הוא אדם ורצה לתקן מה שקלקל וחטא אדם כנודע ולא תיקן בשלימות עד שיבא בן דוד משיחנו ואז יהיה מתוקן לגמרי לכן אנו אומרים בגמר ברכת קדוש הלבנה דוד מלך ישראל חי וקים.
14
ט״ווזאת הספירה מלכות שהיא מעלה השלישית נקראת תפלה של יד כי הקב"ה שהוא ת"ת מניח תפלין ותפלין של ראש הם ד' בתים והם חכמה בינה גדולה גבורה שבהם מתאחדת ספירת כתר עם שאר כל הספירות כי כל פרשה ופרשה שבתפלין רומזת לספירה מיוחדת הנזכרת כי הפרשיות של תפלין הראשונה היא קדש לי כל בכור והיא חכמה והיא סוד הבכורה שהיא ראשונה להשגתנו כי היא ראשית כל הספירות הנאצלות מן הכתר הנעלם וכמו שהבכור הוא ראשית אונו של אביו כך החכמה היא הראשית הנמשכת מן הכתר ולפיכך נאמר ראשית חכמה יראת י"י וכבר ידוע שהכתר נקרא יראת י"י וכתיב כי היא ראשית אונו וגו' נמצאת למד כי פרשת קדש לי כל בכור הוא סוד חכמה.
15
ט״זפרשה שניה והיה כי יביאך י"י היא סוד בינה שיש לה חמשים שערים כנודע והיא סוד היובל והגאולה ובה יצאו ישראל ממצרים ולפיכך נזכר יציאת מצרים בתורה נ' פעמים כלומר ע"י בינה שיש לה נ' שערים נפתחו לישראל ויצאו ממצרים שאלמלא נפתחו נ' שערי בינה לא היה יכולת לישראל לצאת ממצרים לפי ששרו של מצרים הוא בכור שבשרי האומות ולא היה יכול לו אלא הבינה והכל מכח בכור עליון קדש לי כל בכור כנזכר ולפיכך נקראת בינה רחובות הנהר ונחלה בלי מצרים לפי שהיא למעלה מכל השרים החיצונים של האומות המצירים לישראל ואין להם שום אחיזה ושליטה כלל.
16
י״זפרשה שלישית שמע ישראל היא סוד הספירה הנקראת גדולה שהיא מדת אברהם אבינו שנקרא אוהב ועליו נאמר ואברכך ואגדלה שמך וגו' וכתיב זרע אברהם אוהבי לפי שהוא הכיר את השם וקבל עול מלכותו מאהבה.
17
י״חפרשה רביעית והיה אם שמוע היא סוד ספירת הגבורה שהיא פחד יצחק והיא מדת הדין כי כל הפרשה הזאת מדברת על העונשין כמו שנא' השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' וחרה אף י"י בכם וגו' נמצאת למד כי בתפלין של ראש מתאחד ת"ת בחכמה בינה גדולה וגבורה שבהם מתאחדות כל עשר ספירות ולפיכך נקראים התפלין תפארת כמו שנאמר ליחזקאל פארך חבוש עליך אלו תפלין שבראש.
18
י״טוזהו הסוד שאמרו רז"ל וראו כל עמי הארץ כי שם י"י נקרא עליך אלו תפלין שבראש שכבר כתבתי לעיל כי שם י"י הוא רומז לספירת ת"ת והוא מניח תפלין של ראש נמצאת למד המניח תפלין הוא עומד במקום ספירת ת"ת ועליו נאמר ישראל אשר בך אתפאר ואתפאר לשון תפלין כמו פארך חבוש עליך.
19
כ׳ואחר שהודענוך אלו העקרים של תפלין של ראש יש לנו להודיעך כי תפלין של יד כנגד הספירה העשירית הנקראת מלכות ולפיכך מניחין אלו ד' פרשיות הנ"ל בבית אחד וקושרין אותה ביד השמאל שהיא יד הגבורה לפי שהפרשה רביעית היא פרשת הגבורה כמו שאמרנו והיא יד כהה מדת הדין הרפה לפי שהיא רק ענף מן הגבורה ועל כן נקראת זאת הספירה קשר של תפלין והוא צורת דל"ת והיא רמוזה בדל"ת רבתי דאחד לפי שהיא קושרת ומתאחדת לכל הספירות העליונות והיא דלת ופתח לכנוס בה לכל הספירות העליונות ועוד שכל השפע היורדת מן הספירות העליונות לתחתונים באים אליה והיא נקראת אחורים כי היא אחרית האצילות והיא הנראית והנגלית בעין הלב יותר מכל הספירות ועליה נאמר וראית את אחורי בעין הלב וזהו שאמרו רז"ל הראהו קשר של תפלין כלומר מלכות ולפי שהיא עיקרת הבית של ת"ת שנאמר כתפארת אדם לשבת בית בסוד אדם וחוה די פרצופין לכן נאמר בכל ביתי נאמן היא כלומר שנכנס לפני ולפנים בזאת הספירה הנקראת בית דהיינו מלכות כמו בן בית נאמן לאפוקי גבי אברהם אבינו כתיב והוא יושב פתח האוהל אבל לא נכנס לפנים מפתח האוהל ובמלת את אחורי בא לרבות כמה אחורים לאחורים הנראים וכולם קשורים בה ויחזקאל לעד בפסוק ובמראה המראה אשר ראיתי וגו' כי בו ט' מראות כנגד תשעה אספקלריות המאירות ומתוכן ראה בתחתון והבין בעליון והמראה הזאת בקמץ ובקמץ פתח וחולם תחתיו להורות על ענין נפלא וחולם מניע הכל ועל אחת כמה וכמה יש פנים לפנים עד אין סוף ולכן שפיר אמר ופני לא יראו בלשון רבים לפי שהם רבים באמת והם אנפי רברבי אנפי זוטרי והם ד' בתים שבתפלין של ראש שמניח ת"ת על ראשו והם חכמה בינה גדולה גבורה כנזכר וכנגד שלשה מעלות הנזכרים הזכיר הפסוק שלשה פעמים פנים וזהו שכתוב לא תוכל לראות את פני זהו אנפי רברבי שהם כתר חכמה בינה.
20
כ״אובמלת את פני בא לרבות אנפי זוטרי דרך רמז ואחר כך אמר בפירוש ופני לא יראו זהו אנפי זוטרי שהם גדולה וגבורה ת"ת.
21
כ״בפני ילכו זהו מעלה השלישית דהיינו מלכות הנקראת מטטרון כי זאת הספירה האחרונה היא שלוחן של כל הספירות לעשות פעולתם בתחתונים הן לטוב הן למוטב ונקרא בשם שולחיה ואמרו רז"ל זה מטטרון ששמו כשם רבו ומטטרון עולה למספר שד"י ותחתי' בעולם הפירוד שליח שלה ראש הנפרדים נקרא מטטרון וגם שמו כשם רבו כי כל הדברים העליונים דוגמתן בעולם הנפרדים ולכן כתיב והיה בעבור כבודי וגו' וכאשר עבר הכבוד הזה אמר ילך נא אדני בקרבנו וגו'.
22
כ״גוכבר ידוע כי השם הזה של אדנות רומז לספירה זאת וכאשר שמע משה שילך זאת הספירה מלכות עם ישראל לא רצה בה כי היא מדת הדין אף על גב שהיא מדת הדין הרפה ואמר אין פניך הולכים שהוא ת"ת הנקרא זעיר אנפין כנזכר והוא קו המכריע אל תעלנו מזה.
23
כ״דואין להקשות על מה שקבלתי בפירוש הפסוק ופני לא יראו הלא אני כתבתי לעיל כי משה היה משיג לספירת ת"ת ולדעת קצת המקובלים השיג משה במתן תורה שבע ספירות והם שבעה קולות הנזכרים במתן תורה משום שי"ל שלא היה משה משיג מהות פנימיותיו של ת"ת ושאר ספירות העליונות רק שהיה מרגיש כי מן ספירת ת"ת בא אליו הדבור ומה שהיו שאר הנביאים משיגים במדת לילה דהיינו במלכות והאבות ביסוד ומלכות יחדיו כמו שנא' וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי היה משה משיג במדת יום דהיינו ת"ת וזהו שאמר ושמי י"י לא נודעתי להם ומה שביקש משה ואמר הראני נא את כבודך ר"ל הבינני פנימיות ותוכיות ספירת ת"ת לפני ולפנים ולא ניתן לו בקשתו וכן פי' בהדיא המקובל הגדול הרקנטי ז"ל בפרשת כי תשא והביא דמיון למי שרואה בשמש וכו' ויש עוד דרכים אחרים בין מקובלים ז"ל כמפורש ברבינו בחיי ז"ל ושאר המחברים ואני בעניי את אשר קבלתי כתבתי לא פחות ולא יותר ואת אשר תבחר הוא הקדוש:
24
כ״הואני טרם אכלה לדבר אגלה למכ"ת מרגלית טובה שיש בידי בסוד המאמר זה וראית את אחורי הראהו קשר של תפלין כבר ידעת שאמרו רז"ל שביקש משה באמרו הודיעני נא את דרכיך מה שכר אתה נותן למוצאי חן בעיניך וכן פרש"י בחומש.
25
כ״וועל זה השיב לו הקב"ה וראית את אחורי הראהו קשר של תפלין כלומר הראהו כל מה שאפשר להשיג בד' רוחות עולם הזה שהוא נקרא אחור כנגד עולם הבא בסוד אחור וקדם צרתני ולמה לא אמר קדם ואחור צרתני אלא לפי שעוה"ז הוא קודם לאדם לעולם הבא הלכך אמר אחור וקדם צרתני וקשר של תפלין הוא צורת דל"ת הרומז על ד' רוחות עוה"ז.
26
כ״זועוד שעוה"ז הוא דלת ופתח לכנוס ולבוא לעוה"ב על דרך התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין וכו' ופני לא יראו כלומר היו"ד שבתפלין של יד והשי"ן שבתפלין של ראש הרומז לשכר טוב הצפון לעוה"ב כדכתיב להנחיל אוהבי יש ואמרו רז"ל ש"י עולמות וכמו שנאמר יובילו שי למורא והכל הולך אל מקום אחד כי אז ישיגו ישראל לספירה הנקראת יש והיא חכמת אלהים כמו שנאמר ומלא הארץ דעה את י"י כמים לים מכסים וגו' ושכר טוב זה אי אתה יכול לראות עכשיו בעוה"ז כי עליו נאמר עין לא ראתה אלהים זולתך וזאת הספירה חכמה קראוה חכמי הקבלה עין לא ראתה וכתיב ונעלמה מעיני כל חי ואמרו רז"ל אפילו מן המלאכים:
27
כ״חואשר שאלת ממני לפרש למכ"ת מהו סוד שיעור קומה דע שחכמי האמת קראו לספירת ת"ת שיעור קומה בסוד אברי המרכבה ופרקיה והוא האדם הגנוז בסוד תקוני הזקן המוזכר בספר הזוהר כנזכר לעיל ועליו אמר רבי ישמעאל כל היודע שיעורו של יוצר בראשית מובטח לו שהוא בן עוה"ב ואני ועקיבא ערבים בדבר וכו' ושיעור קומה רל"ו פרסאות וסימן לדבר גדול אדונינו ור"ב כ"ח בגמטריא רל"ו ורחבו ע"ז אלפי רבוא פרסאות וסימן לדבר תנו ע"ז לאלהים.
28
כ״טושיעורים אלו הוא סוד שפע ואצילות הבא ממנו לא שיש לו שיעור ממש חלילה וחלילה אלא שדברו בלשון נקייה כדי שלא יכשלו בהם הוגיהם כאשר כנו לסוד אותיות השם של הויה העולה למספר ע"ב ע"ב גשרים ע"ד יו"ד ה"י וי"ו ה"י במילואו כי כאשר כנו לחסד בשם מים כנו לאלו כחות עליונות האחוזים בחסד בשם גשרים כי אין יכולת לעבור על המים בלא גשרים וכך הוא בכל הכנויים שאמרו על הספירות דרך משל ודמיון כדי לשכך את האוזן כמו שדברה התורה בלשון בני אדם וכן מה שאמר רבי ישמעאל אני מתפלל לבעל החוטם ור"ל לספירת חסד שיודע להאריך האף ולכן נקרא ארך אפים לבל יצאו שלוחיה חוצה לה טרם שיחול הנגף ולכן הוא בעלה וכופה אותה כי האדון הוא בעל וכמו שנאמר ותהלתי אחטום לך אין הכוונה שהיה מתפלל לספירה זו ממש בלי שהיה מתכוין לעילת כל העילות המאצי' כל הספירות שהרי כתוב לא יהיה לך אלהים אחרים על פני לא אמר לפני אלא על פני רמז לעשר ספירות כנודע וכמו שדרשו רז"ל אל תמר בו אל תמירני בו אלא הכוונה שהיה מתפלל אל עילת כל העילות שינהוג עמו דרך מדת חסד שהוא בעל החוטם וכן הכוונה בכל עשר ספירות על זה הדרך כנזכר בתשובת בר ששת.
29
ל׳ונחזור לעניננו ונאמר ומספר שיעור קומה רל"ו רומז למספר שם המיוחד הרומז לספירת ת"ת כיצד יו"ד ה"י וי"ו ה"י י' פעמים י' הרי ק' י' פעמים ה' הרי נ' ו' פעמים ו' הרי ל"ו ה' פעמים י' הרי נ' סך הכל רל"ו ומלת פרסאות רומז שהוא פרס שמקבל שפע ואצילות מרבו שהוא עילת כל עילות ועל זאת הספירה נאמר כי לא ראיתם תמונת כל לא אמר תמונה אלא תמונת כל לפי שהוא כולל כל התמונת לפי שהוא קו האמצעי בסוד צורת וי"ו של שמו ונישא ששה קצוות והוא נקרא חקל תפוחים עם ספירת גדולה וגבורה והיא בינוני כלול מכל גווני התפוחים אדום ירוק ולבן והוא נקרא גוף השכינה כי כל הבנין יחד יקרא שכינה ובענין האצילות יחד הת"ת הוא הגוף וג' ספירות העליונות הם הראש וגדולה וגבורה הם הזרועות ונצח והוד הם השוקים והכליות ימין ושמאל והיסוד בברית מילה ומלכות הוא הלב הרי צורת האדם ויתר הדברים מפורשים באורך בספר הזוהר ואין כאן מקום להאריך וקצת מהמקובלים אומרים שספירת מלכות הנקראת מטטרון שכתבתי לעיל הוא שיעור קומה ועליו אמר רבי ישמעאל כל היודע שיעורו של יוצר בראשית כו' כי ספירת מלכות נקראת יוצר בראשית כדאיתא בספר היכל י"י וספירה זו נקראת אכתריאל שראה רבי ישמעאל כ"ג בעין הלב ולא בעין הגשמי ולכן אמר ישמעאל בני ברכני וכו' ודמות אדם לו שנאמר וממתניו ולמעלה דמות אדם ועל מצחו חקוק אכתריאל יה וכו' והוא נקרא אדני קטן וכל הדמיונים על זה אמור והסוד כי תמונה בגימטריא פרצוף אדם וכבר ידעת כי ספירת מלכות נקראת תמונה שהיה תמונה אחרונה ועליה נאמר ותמונה אינכם רואים וגו' אבל ממנו ולמעלה אמר הנביא ואל מי תדמיוני וגו' ומעתה אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אז תבין יראת י"י ודעת קדושים תמצא וי"י יראנו נפלאות מתורתו האמת כבקשת המשורר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך:
30
ל״אכ"ד אהו' הצעיר יששכר בער איילנבורג:
31
ל״בשוב חזר השואל הנ"ל ושאל אותי על מה שכתבתי לעיל ועל כן אין מזל לישראל הלא אמרינן בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא וכאלה רבים בגמרא והשבתי לו קושיא זו לאו אדידי רמיא אלא על הגמרא עצמה וכבר נתעוררו בזה התוספות ותירצו מה שתירצו אמנם על דרך הקבלה הוא סוד גדול ואגלה למכ"ת ברמז.
32
ל״גדע כי שלשה שמות הן אדני למטה. י"י באמצע. אהיה למעלה. ובסוד אהיה הרומז לכתר תלוי המזל וזהו סוד ותתפלל חנה על י"י אל י"י לא נאמר אלא על י"י ממש כי כתר הוא רחמים גמורים וכן בחיי כתיב הנני יוסיף על ימיך ט"ו שנים יוסיף כתיב ולא אמר מוסיף לפי שהוא רומז לכתר הנסתר ונעלם יותר מכל הספירות וכן במזונות כתיב השלך על י"י יהבך והוא יכלכלך אל י"י לא נאמר אלא על י"י ממש ולפי שזכה יעקב אבינו לנחלה בלי מצרים דהיינו לת"ת שעולה בשעת רצון למעלה מן הזרועות שהם גדולה וגבורה המיוחדים לאברהם ויצחק עד כתר ולכן אמר יעקב ברכת אביך גברו על ברכת הורי ולכן כתיב אז תתענג על י"י והרכבתיך על במתי ארץ וגו' אל י"י לא נאמר אלא על י"י ממש והרכבתיך על במתי ארץ כלומר למעלה מן הזרועות שאין שום שר משרי החיצונים משרי אומות העולם מ"ה ולא שום מזל מן כל המזלות התחתונים שולט שם כענין ומאותות השמים אל תחתו וכו'.
33
ל״דומה שאמרו לאו בזכותא תליא מילתא היינו בספירת ת"ת הנקרא זכות לפי שהוא מעורב בדין כי הוא קו המכריע בין גדולה וגבורה וגומר הדין של ב"ד הגדול.
34
ל״האלא במזלא תליא מילתא היינו בספירת כתר הנקרא מזל העליון על שם יזל מים מדליו וכו' לכל הספירות ועל דרך זה פירש בספר הזוהר באדרא קדישא הא דאמרינן הכל תלוי במזל ואפילו ס"ת שבהיכל:
35
ל״וואף גם זאת השיבותי לו על מה שהקשה למה כתוב יראו בלשון רבים וכו' כנזכר לעיל שעל דרך הנגלה ג"כ אין זו קושיא כלל לפי שמצינו כה"ג ופניך הולכים בקרב וגו' וכן ויחר לקין מאד ויפלו פניו וגו' ולמה נפלו פניך וגו' וכאלה רבים:
36
ל״זאת התשובה השיב הרב המחבר להגאון מהר"ר ליב סארוואל י"ץ ר"מ ואב"ד דק"ק וויניציא חכם הרזים גל של אגוזים שלום:
37
ל״חבדק לן מר איה מקום כבודו של הדין אשר מרגלא בפומייהו דאינשי דאסור לדיין לדון היכא דגלה דעתו קודם.
38
ל״טואני אמרתי אם רבי לא ידע חייא מנין לו אולי לחדודי בעי ואיך שיהיה אני פי מלך שמור לכן אמרתי אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחובות שיתא סדרי משנה וגמרא אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ומצאתיו שיש להם על מה שיסמוכו מפי משנה שלימה וגמרא ערוכה: ואגב חדא תרתי יגעתי ומצאתי טעם לשבח אמאי לא כתבו הפוסקים דין זה הפשוט בפי כל העולם דאסור לדיין לדון היכא דגלה דעתו קודם.
39
מ׳בפרק זה בורר תנן גמרו את הדבר היו מכניסין אותן וכו' ובגמרא מפרש מאי מכניסין אותן לבעלי דינין.
40
מ״אוהרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה נתן טעם לשבח למה מוציאין את הבעלי דינין לחוץ שהוצרכו להכניסם כדי שלא ידע החייב מי חייב אותו כדי שיהיו הדיינים אהובים אצל בני אדם וכן פירש ר"ע מברטנורה ז"ל והטור ח"מ בסימן י"ט ושאר פוסקים הגם שהרמב"ם פירש עוד טעם אחר וכן נמוקי יוסף פירש טעם אחר יעויין בדבריהם מ"מ טעם זה הנ"ל מצא חן בעיני כל הפוסקים ותפסוהו לטעם כעיקר.
41
מ״בונ"ל שטעם זה הנ"ל יצא להם מדבר הלמד מענינו דאחר דתנן גמרו את הדבר היו מכניסין אותן וכו' תנן ומנין לכשיצא אחד מן הדיינין לא יאמר אני מזכה וחבירי מחייבים כו' על זה נאמר לא תלך רכיל בעמיך ואומר הולך רכיל מגלה סוד.
42
מ״גוכיון שכתבו הפוסקים כל הדינים המפורשים בזאת המשנה הנ"ל לא הוצרכו עוד לכתוב דאסור לדיין לדון היכא דגלה דעתו קודם משום דממילא נלמד ופשוט הוא דזיל בתר טעמא למה מוציאין את הבעלי דינין לחוץ בשעת משא ומתן של הדיינים ושלא יאמר אחד מן הדיינין כשיצא אני מזכה וחבירי מחייבים כו' שהוא כדי שלא ידע החייב מי חייב אותו כדי וכו' כנ"ל א"כ מה לי אחר הדין או קודם הדין דכיון שגלה דעתו קודם איש פלוני זכאי איש פלוני חייב אסור לו לדון אח"כ כדי שלא ידע החייב מי חייב אותו כדי וכו' ומשום לא תלך רכיל בעמיך וכו'.
43
מ״דועי"ל דלהכי לא כתבו הפוסקים דין זה דאסור לדיין לדון היכא דגלה דעתו קודם משום שלא בא שום אדם לכלל מדה זאת כלל ועקר שיגלה דעתו קודם דלא מיבעיא שאסור לגלות דעתו כנגד אחד מבעלי הדין שאם יטעון כך וכך אז יזכה בדין דזה לא ניתן לדבר הימנו לרוב פשיטותו דאסור משום אל תעש עצמך כעורכי הדיינין אף על פי שמלמדהו טענה של אמת והיושר כדאמר רבי יוחנן בפרק נערה ורב נחמן בפרק הכותב עשינו עצמנו כעורכי הדיינין וכו' וכן פירש בהדיא הרמב"ם ז"ל במשנה אל תעש עצמך כעורכי הדיינין וז"ל אף על פי שידע בו שהוא העשוק ושחבירו טוען עליו שקר עם כל זה אין מותר לו שילמדהו טענה שתצילהו ותועילהו כלל עכ"ל.
44
מ״הוכן בפרק מי שמת דף קמ"ט גבי עובדא דאיסור גיורא איקפיד רבא אמר קא מגמרי טענתא לאינשי ומפסדא לי וכו' וכן בסוף פרק גט פשוט איזהו רשע ערום המשיא עצה וכו': אלא אפילו אם אינו מלמדהו שום טענה כלל ועקר אסור לו לגלות דעתו קודם אם לא שהוברר לדיין לפסוק הדין מרצון שני בעלי הדין יחדו או דייניהם כמו שכתב מהר"ם מרוטנבורג ז"ל בתשובה וז"ל וששאלתם על הדינים אין לי להשיב כי אם לדיינים שלא אעשה עצמי כעורכי הדיינין וכו' וכ"כ ריב"ש בתשובה ריש סי' קע"ט שלא יכתוב שום חכם פסק לאחד מבעלי הדין בדרך אם כן או שיכתוב לו דעתו בלא פסק כל זמן שלא שמע דברי שניהם שמא מתוך דבריו ילמדו לשקר גם משום שאח"כ יטעון השני בדרך אחר ויצטרך לכתוב להפך ואיכא זילותא לחכם עכ"ל.
45
מ״ווכ"כ מהרא"י ז"ל בפסקיו וכתביו ריש סימן רס"ז וז"ל אין וסתי להשיב בדיני ממונות אם לא שהובררתי לפסוק הדין מרצון בעלי הדין או דייניהם וכו' וכ"כ מהר"ל אבן חביב ז"ל בתשובה ריש סימן כ"ט ושאר אחרונים הרבה מאד אין מספר ואלה הטעמים שכתב ריב"ש הנ"ל מספיקים די והותר ג"כ למי שעבר וגילה דעתו קודם שאסור לדון אח"כ וזה ברור כשמש בחצי השמים.
46
מ״זאני טרם אכלה לדבר אגלה סוד י"י ליראיו שהוא חדוש גדול בעיני ואולי יהיה חדוש ג"כ בעיני אדם אשר כגילי והוא זה.
47
מ״חבעל דין שתבע חבירו עם שטר חוב או שטר מתנה או שטר מכירה או שאר ענין וחבירו רוצה לבטל השטר על פי טענותיו ואמתלאות שנותן שהחוב או המתנה אינה כלום והדיין רואה לבעל השטר איזה זכות בלשון השטר שיהיה זכאי.
48
מ״טמותר לו לדיין לפסוק לזכות את בעל השטר על פי אותו זכות שרואה הדיין בשטר אף על פי שבעל השטר לא טען אותו זכות וגם לא הרגיש בו כלל.
49
נ׳כן נ"ל מדברי הרא"ש ז"ל בתשובה שהביא הטור אבן העזר בסימן ק"י וכ"כ הטור ח"מ בהדיא בסימן מ"ב וכן משמע בסי' י"ז זהו מה שעלתה במזלג עיוני הקצר ואם הוא מעט ידעתי שמדת קונו יש בו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד וכו' ובכן יהיו לרצון אמרי פי לפניך ואקוד ואשתחוה ואומר יחי אדוני המלך.
50
נ״א(למ"ד למב"י השע"ג) כ"ד אהו':
51
נ״בהצעיר יששכר בער איילנבורג
52
נ״גאחר הדברים האלה חזר והשיב הגאון הנ"ל להרב המחבר וז"ל אפריון נמטייה למר על תשובתו הרמתה ותהי בפי כדבש למתוק מראשיתה ועד אחריתה וכו'.
53
נ״דבפ' שופטים בפסוק בין דם לדם בין נגע לנגע פרש"י וז"ל בין דם לדם בין דם טמא לדם טהור בין נגע לנגע בין נגע טמא לנגע טהור עכ"ל.
54
נ״התימה רבתי בעיני שהרי גמרא ערוכה בנדה בפרק כל היד דוחה בשתי ידים פירוש זה שפירש רש"י בין נגע לנגע בין נגע טמא לנגע טהור אף על גב דבין דם לדם ודאי פירושו בין דם טמא לדם טהור כדפרש"י נקוט מיהא בידך דלאו בחדא מחתא מחתינהו בין דם לדם בין נגע לנגע והילך לשון הגמרא מנלן דאיכא דם טהור באשה דילמא כל דם דאתי מינה טמא א"ר חמא בר יוסף א"ר אושעיא אמר קרא כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דם טהור לדם טמא אלא מעתה בין נגע לנגע הכי נמי בין נגע טמא לנגע טהור וכ"ת הכי נמי נגע טהור מי איכא וכ"ת כולו הפך לבן טהור הוא ההוא בהק מיקרי אלא בין נגעי אדם לנגעי בתים ולנגעי בגדים וכולן טמאים הכא נמי בין דם נדה לדם זיבה וכולן טמאים האי מאי בשלמא התם איכא לאפלוגי בנגעי אדם בפלוגתא דרבי יהושע ורבנן דתנן וכו' עד אלא הכא אי דם טהור ליכא במאי פליגי ע"כ.
55
נ״וופרש"י בשלמא התם גבי נגעים אף על גב דכולהו לטמא איכא לאוקמי קרא דאיירי בפלוגתא דזקן ממרא וסנהדרין שבדורו דכתיב והאיש אשר יעשה בזדון כגון דמפלגי בנגעי אדם בפלוגתא דרבי יהושע כו' דקאמר זקן ממרא כחד מינייהו וסנהדרין כחד מינייהו עכ"ל.
56
נ״זהרי אתה רואה מפורש באר היטב איך שהמקשן דוחה בשתי ידים פירוש זה בין נגע לנגע בין נגע טמא לנגע טהור מחמת קושית נגע טהור מי איכא וגם התרצן מודה לו בזה כדפרש"י בהדיא בשלמא התם גבי נגעים אף על גב דכולהו לטמא וגם בספרי ומייתי לה בפרק אלו הן הנחנקין פירש בין נגע לנגע בין נגעי אדם לנגעי בתים לנגעי בגדים כדפירש הגמרא בפרק כל היד שהבאתי לעיל ולא בין נגע טמא לנגע טהור כדפרש"י.
57
נ״חונראה שהרמב"ם ז"ל נזהר מזה בפ"ד מהלכות ממרים דוק ותשכח אבל אין להקשות על ספרי והגמרא דפ' הנחנקין שפי' בין דם לדם בין דם נדה לדם יולדת לדם זיבה היאך אפשר לפרש כן שהרי הגמרא בפרק כל היד שהבאתי לעיל דוחה בשתי ידים פירוש זה מתחת קושית האי מאי כו' אלא הכא אי דם טהור ליכא במאי פליגי.
58
נ״טמשום דתשובתו בצדו הא דקאמר התם בין דם לדם בין דם נדה לדם יולדת לדם זיבה לאו למימרא דכולן טמאים אלא ר"ל שחולקים בין דם טמא לדם טהור בין בדם נדה בין בדם יולדת בין בדם זיבה שכן פירש בהדיא התם הגמרא גופא וז"ל דם נדה בפלוגתא דעקביא בן מהללאל ורבנן דתנן כו' דם לידה בפלוגתא דרב ולוי דאיתמר כו' דם זיבה בפלוגתא דר"א ור"י דתנן כו' ושמא י"ל הא דפרש"י בין נגע טמא לנגע טהור אין פירושו כמו נגע טמא לנגע טהור הנזכר בפרק כל היד שהבאתי לעיל אלא ר"ל בפלוגתא בין בנגעי אדם בין בנגעי בתים בין בנגעי בגדים וכדפירש הגמרא בפרק הנחנקין שהבאתי לעיל כן נ"ל:
59
ס׳בפ' בראשית בפסוק ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה וגו' פרש"י מן האדמה יותר ממה שנתקללה היא כבר בעונה וגם בזו הוסיפה לחטוא אשר פצתה וגו'.
60
ס״אוכתב עליו מורי ורבי הגאון מהר"ם יפה ז"ל בספר לבוש האורה וז"ל מה שפרש"י וגם בזו הוסיפה לחטוא אשר פצתה וגו' תמוה מאד בעיני ורחוקה היא בעיני לא אמצאנו ולא הבינותיו לכל הפירושים דמה חטא שייך כאן לארץ שהרי הש"י שם זה בטבעה מתחלת בריאתה שתבלע כל הלחיות הנופלות עליה כדי שתתייבש שלכך קראה יבשה וכו' והיאך לא תבלע דמו של הבל שנפל עליה הרי זה היה נגד טבעה אם לא תבלע וכו' והניח הדבר בצ"ע.
61
ס״בואני תלמידו יגעתי ומצאתי והבינותיו היטב ת"ל וקודם כל דבר צריכין אנו למודעי דאשתמיטתיה מה שכתבו התוספות בפרק אחד דיני ממונות דף ל"ו ע"ב גבי מיום שפתחה הארץ את פיה וקבלה לדמו של הבל שוב לא פתחה וכו' וז"ל מיום שפתחה כו' כל דמים נבלעים בארץ אלא שרישומן ניכר ושל הבל אין רישומו ניכר כלל עכ"ל.
62
ס״גנראה מדבריהם שגם המה הרגישו בקושיא זו שהקשה מורי ורבי הנ"ל ולכן תירצו מה שתירצו.
63
ס״דולי נראה דהקושיא מעיקרא ליתא לפי שלא עלה על דעתו ולא על מחשבתו של רש"י וכל המפרשים שחטאה הארץ במה שבלעה דמו של הבל כי מלבד מה שהקשה מורי ורבי הנ"ל והיאך לא תבלע אותו הרי זה היה נגד טבעה אם לא תבלע מן הפסוק גופיה יש להקשות קושיא אחרת יותר חזקה דאם איתא שחטאה הארץ במה שבלעה דמו של הבל ועל זה נענשה א"כ ה"ל להפסוק לקצר ולומר ארור אתה מן האדמה אשר לקחה את דמי אחיך מידך אלא על כרחך כיון שהאריך ואמר אשר פצתה את פיה משמע שחטאה הארץ במה שפצתה את פיה כי זה היה נגד טבעה שהרי גבי קרח כתיב ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם וגו'.
64
ס״הואי אפשר לחלק ביניהם ולומר שאינו דומה כלל האי האדמה אשר פצתה את פיה לופצתה את פיה ובלעה אותה וגו' מדפריך הגמרא בפרק הנזכר על הא דקאמר מיום שפתחה הארץ את פיה וקבלה לדמו של הבל שוב לא פתחה כו' מהא דכתיב ותפתח הארץ את פיה ומשני לרעה פתחה לטובה לא פתחה ואם איתא לא הוה צריך לשנויא דחיקא זו לרעה פתחה כו' אלא ה"ל לומר שהקושיא מעיקרא ליתא לפי שאינו דומה כלל האי האדמה אשר פצתה את פיה לותפתח הארץ את פיה וכן דייק הלשון דגמרא הנ"ל שלא נענשה הארץ אלא על שפצתה את פיה נגד טבעה מדקאמר מיום שפתחה הארץ את פיה כו' ולא אמר בקצור מיום שקבלה הארץ לדמו של הבל כו' ויכול להיות שגם התוספות נתכוונו לכך אלא שקצרו דבריהם ורמזו ולא פירשו כמנהגם ומה שפירשו כל דמים נבלעים בארץ כו' לא משום שהרגישו בקושיא זו שהקשה מורי ורבי הנ"ל אלא באו ליתן טעם לשבח למה פצתה האדמה את פיה נגד טבעה למה לא בלעה דמו של הבל בלי פתיחת פיה כמו שתבלע כל הלחיות הנופלות עליה ותרצו כדי שלא ישאר רושם ניכר כלל כדי לכסות מעשיו הרעים של קין בבל יראה ובל ימצא רושם ניכר כלל ולכן נענשה. ואם לא נתכוונו התוספות לכך. אומר אני מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו:
65
ס״וועוד הקשה מורי ורבי וז"ל ועוד וכי בת דעת היא הארץ שתענש על זה ואין להשיב מקללה הראשונה דשאני התם כיון שהיתה בת צווי של עץ פרי ויהיה המצווה מי שיהיה של עץ פרי היתה ג"כ בת עונש מה שאין כן שייך כאן כלל וק"ל וא"כ עונשה מאין וצ"ע עכ"ל.
66
ס״זולי נראה שגם זאת הקושיא אינה כלום לפי שרש"י הרגיש בעומק עיונו וחכמתו הגדולה מדקאמר הפסוק האדמה בה"א הידיעה אלמא שרמז הפסוק על האדמה הנזכר למעלה בקללה הראשונה ולכן יפה דקדק ויפה כוון רש"י שפירש מן האדמה יותר ממה שנתקללה היא כבר בעונה כו' כן נ"ל:
67
ס״חומה שהשיג הרמב"ן ז"ל על רש"י וכתב עליו וז"ל ואיננו נכון כי בכאן לא ארר האדמה בעבורו כאשר באביו אבל אמר שיהיה הוא ארור ממנה כו'.
68
ס״טיש להשיב תשובה נצחת על דבריו מהגמרא הנ"ל מדקאמר מיום שפתחה הארץ את פיה וקבלה לדמו של הבל שוב לא פתחה לטובה משמע בהדיא שהאדמה עצמה נתקללה ונענשה שלא תפתח עוד פיה לטובה וזה סיוע גדול לפרש"י כן נ"ל:
69
ע׳ומה שפירש מורי ורבי בפרשת נח על מה שפרש"י שהיה חושדו על בת זוגו וכו' וז"ל מתמיהין העולם היאך שייך לומר היה חושדו שהוא דבר שאי אפשר.
70
ע״אונ"ל שכך הם הדברים שהעורב היה חושד את נח ששלחו מפני שרוצה להרביע על בת זוגו מין אחר ומתוך החשד ש"מ שהוא היה משמש בתיבה וחשב כמו שהוא היה משמש כך היו כל המינים משמשין בתיבה והשיב לו נח שהרי אפילו מה שהוא מותר לי להרביע שלא בזמן המבול כגון מין על מינו אסור לי להרביע עכשיו בתיבה מה שאסור לי להרביע שלא בזמן המבול כגון מין על שאינו מינו לא כ"ש וכו'.
71
ע״בבתוספות בפרק חלק שדיתי ביה נרגא אם מרש"י גופיה שפירש שם בהדיא שהיה חושדו שנח עצמו רוצה לשמש עם בת זוגו אם מהגמרא ערוכה ברור מללו בדוכתי טובא דשפיר אפשר ואפשר לחשוד אותו בכך וכמעשה שהיה ע"ש:
72
ע״גנשאלתי מהמשכיל והנבון כמ"ר מיכל כ"ץ מק"ק טריישט אם יש סמך וסעד למנהג הפשוט בהרבה מקומות שנוהגות הנשים אם אירע ליל טבילתם ביום שביעי בליל שבת שטובלין מבעוד יום קודם ברכו ואינן ממתינין מלטבול עד הלילה כמו בחול ונותנים טעם למנהגם מפני שאינם רוצים לחלל שבת עם הטבילה:
73
ע״דוהשבתי שאין טעם בדבריהם ואין ריח במעשיהם ולא תהא כזאת בישראל ואוי לו למי שהורה להם לנהוג כן שהרי הלכה רווחת בישראל מפי גמרא ערוכה ברור מללו בפרק קמא דיומא ובפסחים בפרק האשה ובפרק בתרא דנדה שלא תטבול נדה אלא בלילה דוקא לפי שצריכה שבעה ימים שלמים לילה ויום כדילפינן מקרא שבעת ימים תהיה בנדתה וגדולה מזו כתבו כל הפוסקים דאע"ג דאיכא אונס לא תטבול מבעוד יום בז' ולמדו כן מדאמרינן בפרק תינוקת אתקין רב אידי בנרש למטבל ביומא תמינאה משום אריותא ורב אחא בר יעקב התקין בפופניא משום גנבי ורב יהודה אתקין בפומבדיתא משום צינא רבא אתקין במחוזא משום אבולאי כו' הרי קמן מבואר דכל הני אמוראי אף על גב דהוה להו אונס לא תקון למיטבל ביממא אלא דוקא בשמיני אבל לא בשביעי ואין חילוק בזה בין שבת לחול.
74
ע״הודבר זה לאו מכללא איתמר אלא בפירוש איתמר בגמרא בנדה בפרק תינוקת אמר רב הונא אשה חופפת בערב שבת וטובלת במוצאי שני י"ט של ר"ה שחל להיות אחר השבת וכו' ומכאן כתב הטור י"ד בסימן קצ"ט וז"ל נזדמנה לה טבילה בליל שבת שאי אפשר לה לחוף בלילה די לה בחפיפת יום ואפילו אם חלו שני י"ט ביום הו' חופפת ברביעי וטובלת בליל שבת וכו' עכ"ל, וכן כתב הרשב"א בת"ה הארוך וז"ל לא קשיא הא דאפשר הא דלא אפשר כלומר היכא דאתרמי לה טבילה בשבת או ביו"ט דאי אפשר לחוף בלילה חופפת ביום וטובלת בלילה כו' עכ"ל.
75
ע״והרי אתה רואה מפורש שכתב וטובלת בלילה והאחרון חביב מורי ורבי מהר"ם יפה בעל הלבושים ז"ל שכתב גם כן בסימן קצ"ט סעיף ה' וז"ל ואם נזדמנה טבילתה בליל שבת שאי אפשר לה לחוף עד שתחשך אלא עד קודם בין השמשות שעדיין ודאי יום הוא די לה בחפיפת היום סמוך לבין השמשות וטובלת משתחשך עכ"ל.
76
ע״זומה שהנשים נותנים טעם למנהגם מפני שאינם רוצים לחלל שבת עם הטבילה. אומר אני כדי בזיון וקצף להשיב על טעם זה כי פגום הוא ושטות ושבוש גדול הוא שהרי משנה שלמה שנינו בפרק שני דביצה דטבילת אדם בשבת מותר לכתחילה וז"ל חל יום טוב להיות אחר השבת בש"א מטבילין את הכל מלפני השבת ובה"א כלים מלפני השבת ואדם בשבת כו' וכתבוה כל הפוסקים איש לא נעדר ומכללם הטור א"ח בסי' שס"ו וז"ל אדם מותר לטבול בשבת מטומאתו מפני שנראה כמיקר עכ"ל.
77
ע״חואי אפשר ששום אדם יחלוק עליו עד שבית יוסף בטור י"ד בסימן קצ"ז תמה על מה שכתב המרדכי בסוף הלכות נדה בשם ר"ת שאסור לטבול בשבת משום דטבילה בזמנה אינה מצוה שהרי ההיא משנה דפ"ב דביצה הויא תיובתיה.
78
ע״טואני עדיפא מינה קשה לי על דברי המרדכי הנ"ל שהרי ר"ת גופיה לא פסק כן כמ"ש התוספות והפוסקים המפורסמים בשמו וז"ל ורבינו משולם התיר במקום שיש לירא ללכת בלילה לחוף את האשה בערב שבת שהוא שביעי שלה ולטבול למחר בשבת שהוא שמיני ורבינו יעקב אמר דתרי קולי בבת אחת לא עבדינן חדא לטבול ביום דאיכא למיחש למסרך בתה וקולא אחריתי דהרחקת חפיפה מטבילה לחוף בערב שבת ולטבול בשבת עכ"ל.
79
פ׳הרי לא עלה על דעתו ולא על מחשבתו של ר"ת להנדז בדבר שיהיה שום חשש איסור לטבול בשבת משום דטבילה בזמנה אינה מצוה וכן משמע בהדיא ממה שכתבו בשם ר"ת בפרק תינוקת אההיא ל"ק הא דאפשר והא דלא אפשר וכו' לכן אומר אני לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שלא תטבול ביום שביעי אם אירע ליל טבילתה בליל שבת אלא דוקא משתחשך כמו שנוהגות בחול כמו שכתבו הפוסקים קמאי דקמאי ובתראי ז"ל שהבאתי לעיל כן נ"ל:
80
פ״אהצעיר יששכר בער איילנבורג.
81
פ״במנעורי תמהתי למה אין אנו נוהגים להתפלל בזקיפת ידים למעלה כמו שנהגו אבותינו מעולם כמו שנאמר הרמותי ידי אל ה' עליון וגו' ות"א ארימית ידי בצלו קדם ה' וכו' ובבראשית רבה בפרשת חיי שרה בפסוק ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק איתא אמר רב הונא צפת שידו שטוח בתפלה אמרה ודאי אדם גדול הוא לכך שאלה עליו עכ"ל.
82
פ״גוכמו שנאמר כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה' וגו' וכמו שנאמר והיה כאשר ירים משה ידו וגו' ויהי ידיו אמונה עד בא השמש ות"א והואה ידוהי פרישן בצלו עד דעאל שמשא וכמו שנאמר ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' וגו' וכפיו פרושות השמים וגו' וכאלה רבים ותניא בפרקי רבי אליעזר בפ' מ"ד שצריך להעמיד אחד לימין ש"ץ ואחד לשמאלו כדכתיב ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד וכו' והביאו הטור א"ח בהלכות תענית בסימן תקס"ו ובהלכות יום הכפורים בסימן תרי"ט וכן המרדכי ביומא והגהות מיימוני ושאר פוסקים ולכן כשם שאנו למדין מתפלת משה שצריך להעמיד אחד לימין ש"ץ ואחד לשמאלו למה אין אנו למדין ג"כ מתפלת משה שצריך להתפלל בזקיפת ידים למעלה.
83
פ״דואי אפשר לומר שלא היו נוהגין להתפלל כך בזקיפת ידים למעלה אלא דוקא אנשים רשומים חשובים וגדולים כגון האבות ונביאים ומלכים ולכן אין אנו נוהגין עכשיו להתפלל כך בזקיפת ידים למעלה משום דמחזי כיוהרא.
84
פ״הדהא ליתא שהרי בפרקי רבי אליעזר בפרק הנ"ל אחר דקאמר מכאן אתה למד שש"ץ אסור להתפלל אם אין שם שנים עומדים וכו' אמר וז"ל וכל ישראל עומדים חוץ לאהליהם ורואים למשה פורש כפיו אל השמים והם פורשים כפיהם אל השמים וכו' עכ"ל.
85
פ״וובגמרא אמרו חז"ל אסור לאדם לעמוד שלש שעות כפיו פרושות השמים ובזוהר נמי מצינו בהרבה מקומות רבי פלוני זקף ידיה ומצלי ובפרשת נשא בפסוק כה תברכו בתוספתא האיר עינינו בסוד זקיפת ידים למעלה וז"ל פקודא דא לברכא כהנא ית עמא בכל יומא בזקיפו דאצבען וכו' עד עשר אצבען מתערי שכינתא לשריא עלייהו מתערי עשר דרגין אחרנין לעילא לאנהרא וכלא בשעתא חדא ועל דא אסיר ליה לבר נש לזקפא אצבען למגנא אלא בצלותא ובברכאן ובשמא דקב"ה והא אוקימנא דאינון אתערו דשמא קדישא ורזא דמהימנותא זקיפו דאצבען ממנן בההוא זקיפו דלהון עשרה שליטין וכו' עכ"ל.
86
פ״זולזה נתכוון נמי הרמב"ן ז"ל ברמיזותיו דוק ותשכח ולא נעלם מעיני הא דאמרינן בפ"ק דשבת רבא פכר ידיה ומצלי אמר כעבדא קמי מריה וכו' ולכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות תפלה וז"ל מניח ידיו על לבו כפותין הימנית על השמאלית ועומד כעבד לפני רבו באימה וביראה וכו' עכ"ל.
87
פ״חאמנם כבר תמהני טובא על רבא גופיה וכל הנגררים אחריו למה לא התפלל ג"כ בזקיפת ידים למעלה כמו אבות העולם וכי הם לא התפללו ג"כ כעבדא קמי מריה כמו רבא.
88
פ״טולולא דברי הרמב"ם הנ"ל הייתי מפרש דרבא התפלל על כל פנים בזקיפת ידים למעלה אלא שעם זקיפת ידיה פכר ידי' ומצלי וקל להבין.
89
צ׳ושמא י"ל מאחר שנמצאו נוהגים אומות העולם עכו"ם להתפלל כך בזקיפת ידים למעלה כמפורסם לכן אין אנו נוהגים עכשיו להתפלל כך וכה"ג אמרו רז"ל בפסוק לא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלהיך אף על פי שהיתה אהובה לפני הקב"ה בימי האבות עכשיו שנאה מאחר שעשאוה אלו כנעניים חק לע"א כן נ"ל:
90
צ״אכשעשיתי סיום ממסכת נדה אמרתי בדרשא חדוש זה אשר לא קדמני אדם והוא מרגלית טובה לא תסולה בכתם אופיר לע"ד.
91
צ״בהקשיתי מה ענין תנא דבי אליהו כל השונה הלכות כו' לכאן הלא לא פגע ולא נגע כלל ועקר ענין זה לענין שלפני זה וכי תימא שהוקבע כאן כדי לסיים בדבר טוב כמו שכתבו התוספות.
92
צ״גשתי תשובות בדבר חדא שהרי במסכת מגילה בפרק בני העיר גבי חומרא דרבי זירא בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל כו' מייתי נמי הגמרא האי תנא דבי אליהו כל השונה הלכות כו' והתם נמי לא פגע ולא נגע כלל ועקר ענין זה לענין שלפני זה והתם לא שייך האי טעמא כדי לסיים בדבר טוב.
93
צ״דועוד למה מסיים דוקא בהאי תנא דבי אליהו כו' למה לא מסיים במה שרגיל לסיים בהרבה מסכתות אמר רבי אלעזר א"ר חנינא ת"ח מרבים שלום בעולם כו' כדי לסיים בדבר טוב.
94
צ״הונ"ל כיון דתנן בסוף פ"ג דמסכת אבות קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות ופירשו המפרשים הן הן גופי הלכות עקר תורה שבעל פה שמקבלים עליה שכר וכדי שלא יחשוב אדם כיון שאלו הלכות נקראים גופי הלכות שלא ישנה אלא דוקא באלו הלכות לכן קבע המסדר הגמרא האי תנא דבי אליהו כו' כאן ובפרק בני העיר אחר הלכות נדה דוקא לאשמועינן כל השונה הלכות אף על גב שאינן גופי הלכות מובטח לו שהוא בן עוה"ב על דרך שאמרו בפ"ק דברכות מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה אלא ארבע אמות של הלכה בלבד הרי לא אמר גופי הלכות אלא הלכה איזה הלכה שתהיה.
95
צ״ווכי תימא א"כ למה לא מסיים נמי מסכת קינים בהאי תנא דבי אליהו כו' יש לומר טעמא רבה איכא במילתא משום דהתם מסיים בדבר טוב בדדמי שיש לו שייכות וקשר עם הקודם רשב"ע אומר זקני ע"ה כל זמן שמזקינין כו' כמו שפירשו המפרשים שם ושוב אין נופל עליו לומר האי תנא דבי אליהו כו' כי אין ענינו לכאן כלל ועיקר וקל להבין.
96
צ״זועדיין איכא למידק מאי רבותיה דמובטח לו שהוא בן עה"ב והלא כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא וכה"ג הקשו התוספות בפרק הנושא גבי ההוא יומא דאשכבתיה דרבי נפק בת קול ואמרה כל דהוה באשכבתיה דרבי מזומן הוא לחיי הע"ב ותירצו כל היכא דאמר מזומן לחיי העה"ב היינו בלא דין ובלא יסורין ואפשר לפרש גם כן לשון מובטח לו שהוא בן עה"ב.
97
צ״חויותר נכון בעיני ליישב שרצונו לומר המדרגה האחרונה עליונה שאין למעלה הימנה אחר תחיית המתים שאין זוכים לה כי אם צדיקים גמורים וכבר הארכתי בזה בריש פרק חלק.
98
צ״טועדיין צריכין אנו למודעי דהאי תנא דבי אליהו אינו אליהו הנביא כמו שחשבו רבים מן התלמידים אלא הוא תנא הנזכר בהקדמת הרמב"ם ז"ל מסדר זרעים בפרק שביעי וז"ל יהושע בן פרחיה נתאי הארבלי חוני המעגל אליהו כו'. כן נ"ל:
99
