באר שבע ע״בBe'er Sheva 72
א׳שאלה מעשה שהיה כך היה רבי יעקב כהן שלום בחור בן כמ"ר אברהם כהן שלום זה ט"ז שנים שמש עם אביו ואחיו בכהונה היינו עלו לס"ת לקרא ראשון ונשאו את כפיהם וחתמו אגרותיהם בשם כהן בכל מקום שהיו עומדים שם מיום הנזכר.
1
ב׳והנה הבחור רבי יעקב כהן הנזכר קידש גרושה אחת זקנה עשירה בצנעה אחר שהוגד לאביו שהיא גרושה ואינו יכול לקיימה ולישא אותה ואחר שקדשה ונאמר לו שאינו יכול לקיימה אמר שאינו כהן ורוצה להחזיקה מה יהא בדינו של הבחור רבי יעקב כהן הלז האם יחויב לגרשה וכופין אותו להוציא כמו שכופין למקדשי פסולות ומהן גרושה לכהן או יהא כח בידו מדין תורה לומר אינני כהן הגם ששימש בכהונה זה כמה שנים ע"כ לשון השאלה.
2
ג׳ועל זאת השאלה עשה פסק דין הגאון המופלא אריא דבי עילאה ותתאה גבר מרא דאתרא מהר"ר ליב סרוואל יצ"ו והוכיח בראיות נכונות וברורות ישרות ואמיתיות שזה האיש יעקב הכהן אינו נאמן לומר שאינו כהן רק הוא מחויב לגרשה וכופין אותו להוציא כדין המקדש נשים הפסולות לכהונה והסכימו עמו אחוזת מרעהו היושבים ראשונה במלכות שמים.
3
ד׳והנה הגאון המופלא הנ"ל במקום גדולתו שם ענותנותו שבשפלנו זכר לנו ושלח לי זה הפסק אחר שנדפס וכתב לי אגרת וז"ל ישנו פה עמנו היום מעשה לסתור וכל כה"ג הוי סתירת זקנים בנין וזה כי עיניך לנוכח יביטו אל דברי הדפוס בכהן בחור לנתינת עיניו בממון שקדש זקנה גרושה ומחזיק בטומאתו ובכח עש"ג מפציר וידינו אסורות מלהביאו במסורות הברית ולעיני השמש העיז פניו ויאמר לא כי אינני כהן וכו' ואני בעניי קנוא קנאתי לה' ועשיתי הפסק אשר על הדפוס וכל חכמי העיר חתמוהו כאשר עיניך תחזינה ולהיות הדבר מוטל על כל ת"ח לייקר שם תורתנו ועולתה תקפץ פיה לכן ייטב נא בעיני מכ"ת שגם הוא יכתוב ידו לי"י בהכות על קדקד הכהן הנ"ל וכו' ובכן כבוד שמים והתורה יתרבה ולך ישולם חסד מבעל החסד וישם לך שלום וכו' עכ"ל בקצור מופלג.
4
ה׳ואני בעניי השבתי לו למה זה תשאל לשמי דבאתר דזקוקין דנור ובעורין דאשא מאן עייל בר נפחא לתמן אך אמנם יען שאין מסרבין לגדול ובפרט לאפרושי מאיסורא לא אוכל למנוע ידי מזה לגמרי ומהנה אתחיל ואומר את אשר עלתה במזלג עיוני הקצר ואוסיף נופך משלי להוכיח בראיות אחרות שלא נזכרו בפסק הלז הנ"ל שזה האיש יעקב הכהן אינו נאמן לומר שאינו כהן רק הוא מחויב לגרשה וכופין אותו להוציא מכמה ראיות נכונות חזקות כראי מוצק. זה יצא ראשונה.
5
ו׳שהרי בקדושין פרק האומר תנן מי שאומר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן ובגמרא אלמא נאמן להתיר ואין נאמן לאסור לימא מתניתין דלא כרבי נתן דתניא בשעת קדושין אמר יש לי בנים בשעת מיתה אמר אין לי בנים בשעת קדושין אמר אין לי אחים בשעת מיתה אמר יש לי אחים נאמן להתיר ואין נאמן לאסור דברי רבי רבי נתן אומר אף נאמן לאסור אמר אביי מתניתין דלא מחזיק לן באחי ולא מחזיק לן בבני וכו' וכתב הר"ן וז"ל ונראה לי דרבותא קמ"ל דאע"ג דאיכא למימר דמאי דאמר בשעת קדושין לא אמר אלא כדי שתתרצה אשתו בקדושיו ובשעת מיתה דלא איכפת ליה במידי קושטא קאמר אפ"ה נאמן להתיר משום דאיכא למימר מה לו לשקר כדאמרינן לקמן ואינו נאמן לחזור בו מדבורו הראשון ולאסור עכ"ל.
6
ז׳הרי קמן מבואר באר היטב דאפילו אמתלא טובא ואלימתא אינו מועיל במקום חזקה וכן כתב רבינו ירוחם ז"ל בשם הרמ"ה ז"ל על ההיא דנאמן האב לומר זה בן גרושה וכו' וז"ל דוקא דלא ה"ל חזקה דכשרות אפומא דאבוה אבל ה"ל חזקה דכשרות אפומא דאבוה לא מהימן למפסליה אלא בסהדי עכ"ל.
7
ח׳והביאו בית יוסף בטור אבן העזר בסימן ד' ומדקאמר אלא בסהדי משמע דלא מהימן למפסליה בלא סהדי על ידי אמתלא וכי תימא היא גופא טעמא מאי למה לא יועיל אמתלא טובה ואלימתא במקום חזקה כבר נתן טעם לשבח בירושלמי בפרק עשרה יוחסין על המשנה מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים כו' ומשום דחזקה חשובה כמו עדים ממש על אותו דבר וז"ל רבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר איש ואשתו עשו אותן כשני עדים חזקה אין אשה שותקת על בני חברתה וכו' הרי שאין הטעם משום דשויא אנפשייהו חתיכה דאיסורא הוא אלא משום דהוי כמו עדים ולכך מלקין וסוקלין ושורפין על החזקה ואין הורגין על האמירה כדאיתא בירושלמי הוא אומר זאת אשתי והיא אומרת זה בעלי אין הורגין עליהן משום אשת איש עד כמה הוי חזקה עד ל' יום ולכן לא אשכחן בשום מקום בכולה גמרא דמועיל אמתלא אלא דיקא באמירה לחוד בלא חזקה כההיא דשנינו בפ"ב דכתובות ת"ר אמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני אינה נאמנת ואם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת ומעשה נמי באשה אחת גדולה שהיתה גדולה בנוי וקפצו עליה בני אדם לקדשה ואמרה להם מקודשת אני לימים עמדה וקידשה את עצמה אמרו לה חכמים מה ראית לעשות כן אמרה להם בתחילה שבאו עלי אנשים שאינם מהוגנים אמרתי מקודשת אני עכשיו שבאו עלי אנשים מהוגנים עמדתי וקדשתי את עצמי וזו הלכה העלה רב אחא שר הבירה לפני חכמים באשא ואמרו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת בעא מיניה שמואל מרב אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני מהו אמר ליה אף בזו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת וכו' אבל בכל מקום שהזכירו חזקה לא הזכירו היתר של אמתלא כלל כההיא דשנינו בפרק עשרה יוחסין במשנה מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים ובא הוא ואשתו ובניו ואמר אשה שיצאה עמו למדינת הים הרי היא זו ואלו הן בניה א"צ להביא ראיה לא על האשה ולא על הבנים ובגמ' אמר רבה בר רב הונא ובכרוכין אחריה וכו' וכההיא דאמר רבי יוחנן מלקין על החזקות ושורפין וסוקלין על החזקות וכו' והטעם כמו שנתבאר משום דחזקה חשובה כמו עדים ממש על אותו דבר ולכן בודאי משוינן לה וכן כתב הר"ן בהדיא בפרק שני דכתובות בשם הרשב"א גבי בעא מיניה שמואל מרב אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני מהו א"ל אף בזו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת וכו' וז"ל ומיהו אם הוחזקה נדה בשכנותיה דאמרינן בסוף קדושין דבעלה לוקה עליה משום נדה אפי' נתנה אמתלא לומר לא לבשתי בגדי נדות אלא מפני כך אינה נאמנת דכיון דבעלה לוקה אלמא כודאי נדה משוינן לה כך כתב הרשב"א ז"ל עכ"ל.
8
ט׳וכן כתב הטור י"ד בסימן קפ"ה בשם הרמב"ן ז"ל ואע"ג שתמה עליו בעל הטור י"ד וכתב וז"ל ותימה הוא וכי עדיף הוחזקה נדה בשכנותיה מכשאומרת בפירוש טמאה אני שנאמנת שוב לומר טהורה אני על ידי אמתלא עכ"ל.
9
י׳ואני שמעתי ולא אבין מה מקום יש לתימא זו הלא בעל כרחך צריך אתה לחלק ולומר דחזקה עדיפא טובא מאמירה לחוד בלא חזקה מהטעם המפורש בירושלמי שהבאתי לעיל שהרי הורגין על החזקה ואין הורגין על האמירה משום דחזקה חשובה כמו עדים.
10
י״אולפי שאכתוב בסמוך בשם מהרי"ק ז"ל דלענין מלקות סגי לן בחזקה כל דהו ולא בעינן שיהיה עמה מעשה המוכיח ומעיד עליה שכן הוא רק שאנו מוחזקים בו שכן הוא קשה לי על מה שתירץ הרשב"א בקושיא זו שהקשה הטור שהבאתי וז"ל דמשום בושת או אונס מקרי ואמרה טמאה אני אבל לעשות מעשה כולי האי ללבוש בגדי נדה אינה לובשת ולפיכך כל שחזרה ואמרה לא נטמאתי הרי היא כמכחשת מה שאמרה ואינה נאמנת עכ"ל מדקאמר אבל לעשות מעשה כולי האי ללבוש כו' משמע דבלאו הכי אה"נ שהיתה נאמנת על ידי אמתלא וזה שלא כדברי מהרי"ק ז"ל וגם שלא כדברי רבינו ירוחם בשם הרא"ה ז"ל שהבאתי לעיל שהרי כתב סתם אבל ח"ל חזקה דכשרות אפומא דאבוה לא מהימן למפסליה אלא בסהדי כו' משמע אע"פ שאין עם החזקה מעשה המוכיח ומעיד עליה שכן הוא אפ"ה לא מהימן למפסליה בלא סהדי אפילו ע"י אמתלא.
11
י״בואפשר לומר דהרשב"א לרווחא דמילתא תירץ כן אבל לפי האמת לא היה צריך לזה כי הקושיא מעיקרא ליתא מהטעם המפורש בירושלמי שהבאתי לעיל ועוד שהרי כבר כתב מהרי"ק ז"ל בשורש פ"ז וז"ל ואף על גב שתמה עליו בעל הטור י"ד מ"מ לא מלאו לבו לחלוק עליו עכ"ל. וטעמא וראיה לא הגיד מהרי"ק לדבריו מנא ליה שלא מלאו לבו לחלוק עליו.
12
י״גונ"ל להביא ראיה דאע"ג שאחד תמה על דברי זולתו אין כוונתו לחלוק עליו מהא דתנן בפרק שני דייני גזרות אדמון אמר בשביל שאני זכר הפסדתי אמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון ופירשו התוס' בשם ר"ת דאדמון לאו לאיפלוגי אמילתא דחכמים אתא אלא מתמה בעלמא הוא ור"ג נמי דאמר רואה אני את דברי אדמון לאו משום פסק דין אלא משום שיש ודאי לתמוה עכ"ל.
13
י״דוכן אשכחן בפרק חזקת הבתים תהי בה רבי יוחנן אדברי בר קפרא וכו' ופרשב"ם דהכי הלכתא כבר קפרא ואף על גב דתהי בה ר' יוחנן תמיה היה אבל היה ירא לחלוק על בר קפרא וגם ר"ח פסק כן והכי הלכתא עכ"ל. וכאלה רבים בגמרא.
14
ט״וועוד כתב מהרי"ק בשורש הנזכר דאפילו לענין מלקות לא בעינן חזקה אלימתא שיהיה עמה מעשה המוכיח שכן הוא כדבעינן לגבי דיני נפשות דהיינו לסקול ולשרוף אלא מכיון שאנו מוחזקין שכן הוא סגי בכך מדגרסינן בפרק עשרה יוחסין אמר רבי יוחנן מלקין על החזקות וסוקלין ושורפין על החזקות וכו' ועתה יש לדקדק מאי חזקות חזקות דאמר רבי יוחנן אמאי לא עריב ותני להו בחדא מלקין ושורפין וסוקלין על החזקות וכו' וכה"ג הקשה רבינו שמואל וכו'.
15
ט״זועוד יש להקשות למה הוצרך רבי יוחנן לומר לנו ההיא דמלקין הלא מק"ו דסוקלין ושורפין שמעינן לה דהשתא בדיני נפשות סמכינן אחזקה לענין מלקות לא כ"ש אלא ודאי צ"ל דמלקין על החזקות וסוקלין על החזקות לאו בחד גוונא איירי דגבי מלקות דלא חמיר כולי האי סגי לן בחזקה כל דהו רק שאנו מוחזקים בו שכן הוא כדפרש"י אבל גבי דיני נפשות כיון דחמיר טפי בעינן חזקה שיש עמה מעשה המעיד עליה וכדפי' לעיל והשתא א"ש דלא מצי עריב ותני להו כיון דלאו בחד גוונא מיירי חזקה דגבי מלקות וחזקה דגבי דיני נפשות וגם א"ש דאיצטריך למימר דמלקין על חזקות דאשמעינן דאפילו בחזקה כל דהו לוקין מה שאין כן בדיני נפשות דהיינו סוקלין ושורפין כו'.
16
י״זועוד נלע"ד שהמדקדק בלשון רש"י יבין שכדברי כן פי' וז"ל מלקין על החזקות דבר שאנו מוחזקין שהוא כן ואפילו אין עדות בדבר וסוקלין ושורפין וכו' כדמפרש ואזיל עכ"ל.
17
י״חועתה יש לדקדק מה הוצרך עוד רש"י לפרש וסוקלין ושורפין כו' כדמפרש ואזיל הן הא בלא הא מפרש ואזיל וכבר פי' רש"י דמלקין על החזקות היינו דבר שאנו מוחזקין בו.
18
י״טועוד מה חדש יותר מהגמרא באמרו כדמפרש ואזיל אלא ודאי מיישב רש"י שתי קושיות שהקשיתי אמאי לא עריב ותני להו ומאי איצטריך ההיא דמלקין וכו' ומשום הכי מתרץ דההיא דמלקין אפילו אם אין שום עדות כלל כלומר להא דאינו שום מעשה שיעיד על החזקה אבל ההיא דסוקלין ושורפין היינו דוקא כדמפרש ואזיל שיש מעשה המעיד על החזקה ועוד תדע שכן הוא שהרי גבי ההוא דמלקין על החזקה פי' רש"י אפילו אם אין עדות בדבר דמשמע שאין שום עדות כלל ואלו גבי ההיא דסוקלין ושורפין דעלה מפרש ואזיל ההיא דאיש ואשה תינוק ותינוקת פי' רש"י איש ואשה שהגדיל בבית בחזקת אשתו ואלו בניהם ואין אנו מכירים בהן בעדות ברורה עכ"ל.
19
כ׳ומדקאמר שאין אנו מכירים בעדות ברורה משמע דקצת עדות יש אלא שאין עדות גמור עכ"ל מהרי"ק. ואף על גב דבפ"ק דכריתות בסוף דבור המתחיל הסך בשמן המשחה לבהמה וכלים פטור כו' שדיתי נרגא בדבריו ותירצתי בדרך אחר אלו שתי קושיות הנ"ל שהקשה הוא ע"ש מ"מ בעיקרא דדינא לית נגר ובר נגר דיפרקיניה.
20
כ״אומעתה זכינו לדין אחר שנתברר דאפילו אמתלא טובה ואלימתא אינו מועיל כלום במקום חזקה ולענין מלקות סגי לן בחזקה כל דהו ולא בעינן שיהיה עמה מעשה המוכיח ומעיד עליה שכן הוא רק שאנו מוחזקים בו שכן הוא א"כ כל שכן וק"ו בן בנו של ק"ו בנדון דידן דאיכא חזקה אלימתא שיש עמה מעשה רב המוכיח ומעיד עליה שכן הוא דכיון שהחזיק עצמו כבר בכהן לכל דבר שבקדושה בנשיאת כפים ובקריאה לס"ת ראשון ובחתימות האגרות והשטרות זה זמן רב ט"ו שנים אין לך חזקה שיש עמה מעשה גדול מזה א"כ היאך יעלה על דעת שום אדם בעולם שראה אור תורה מימיו שיועיל כלום מה שנותן טעם לפגם זה האיש יעקב כהן הנ"ל ואמר אמתלא לדבריו הראשונים שלכך החזיק עצמו בכהונה משום שרצה ליטול גדולה לעצמו להיות כהן כדי שינהגו בו קדושה לקרא ראשון בתורה ולישא כפיו שהרי לא בלבד שאין ראוי להקרא טענה זו בשם אמתלא להיות מועיל בשום מקום אפילו באמירה לחוד בלא חזקה אלא אדרבה טענה זו מחייבת אותו שאינו נאמן כיון שהלכה רווחת בישראל שאין אדם משים עצמו רשע ואין לך רשע גדול מזה לפי דברי שהרי כל פעם שהיה נושא את כפיו היה עובר בעשה כדאמרינן בפ"ב דכתובות איבעיא להו מהו להעלות מנשיאת כפים ליוחסין תיבעי למ"ד מעלין ה"מ תרומה דעון מיתה הוא אבל נשיאת כפים דאיסור עשה לא או דלמא תבעי למ"ד אין מעלין ה"מ תרומה דמתאכלה בצינעה אבל נשיאות כפים דבפרהסיא אי לאו כהן הוא כולי האי לא מחציף אינש נפשיה ופרש"י דאיסור עשה כה תברכו אתם ולא זרים ולאו הבא מכלל עשה כו' ע"כ.
21
כ״בוהא דאמר רבי יוסי בפרק כל כתבי יודע אני בעצמי שאין אני כהן ואלו היו אומרים לי חברי עלה לדוכן הייתי עולה וכו' פירשתי יפה בחדושי ומצאת כי תדרשנו בחבור זה בחלק שאלות ותשובות בסימן ח' ע"ש וכן כל פעם שעלה ראשון לקרות בתורה במעמד שאר כהנים עבר על עשה דוקדשתו שדרשו חז"ל לכל דבר שבקדושה לקרותו ראשון בתורה ועוד שהרי כבר כתב הרב הגדול מהר"ר שלמה לוריא ז"ל בביאוריו לסמ"ג אההיא ואם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת וכו' וז"ל נ"ל דשום אדם לא יוכל לסמוך על אמתלא דידה עד שישאל לחכם שבעירו שיוכל להשיג שאמתלא ראויה היא ואי אמרה אמתלא שהוא רחוק מן הדעת אסור לקבלה עכ"ל.
22
כ״גועוד שהרי אפילו אם לא היה בנדון דידן אלא אמירה לחוד בלא חזקה לא הוה נאמן שוב לומר שאינו כהן להקל ולהשליך מעליו האיסור כיון שכבר אסר על עצמו ושוויא לנפשיה חתיכה דאיסורא כמו שפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהא"ב והטור אבן העזר בסימן ג' מי שבא ואמר כהן אני אינו נאמן וכו' אבל אוסר עצמו בגרושה זונה וחללה ואינו מטמא למת ואם נושא או נטמא לוקה וכתב עליו המגיד משנה וז"ל זה פשוט משום דשוינהו לכל פסולי כהונה אנפשייהו חתיכה דאיסורא עכ"ל.
23
כ״דונ"ל שמה שכתב הרמב"ם ז"ל ואם נושא או נטמא לוקה זה יצא לו מהא דתני בספרא בפרשת אמור ומייתי לה ביבמות בפרק האשה רבה מניין שאם לא רצה דפנו ת"ל וקדשתו בעל כרחו וכו' ופרש"י וז"ל מניין שאם לא רצה כהן להתקדש מן טומאה ומן נשים פסולות דפנו הכהן וקדשהו בעל כרחו וכו' ומה שיש לדקדק על דבריו כתבתי באורך בתוספות בפרק בתרא דהוריות ואין כאן מקומו להאריך בזה ודקדק הרמב"ם והטור לומר ואם נושא ולא אמרו ואם קידש משום דעל קידושין אינו לוקה דהלכה כרבא נגד אביי דאמר בפרק עשרה יוחסין אמר אביי קידש לוקה כו' ורבא אמר קידש אינו לוקה בעל לוקה ומיהו כ"ע מודו דכופין אותו בחרם ונדוי שיגרשנה כמו שפסק מהרי"ק ז"ל בש"ע באבן העזר בסימן ו' ואם נשא אותה כופין אותו להוציא אפילו בשוטים שהרי כבר פסקו קמאי דקמאי ובתראי ז"ל שכל הנושא אשה בעבירה אפילו באיסור דרבנן כגון שניות כופין אותו להוציא כמו שפסק הרב הגדול הנזכר בש"ע בסימן קנ"ד וכבר האריך בזה מהרי"ק בשורש קל"ה ע"ש ואפילו לאחר שיגרשנה זה האיש יעקב כהן הנ"ל או מתה לא ישא כפיו ואין נוהגין בו קדושה אפילו לקרות בתורה ראשון עד שידור הנאה על דעת רבים מהנשים שהוא אסור בהם כדתנן בבכורות בפרק שביעי הנושא נשים בעבירה פסול עד שידיר הנאה וכו' ואפשר לומר דאין מועיל לו כלום שידיר הנייה כיון שהוא בעצמו אומר עכשיו שאינו כהן יש לפוסלו מן הכהונה ודוקא לחומרא מהימנינן ליה משום דשוינן אנפשיה חתיכה דאיסורא מכל מה שאסור לזר כן נ"ל הלכה למעשה:
24
כ״הנאם הצעיר יששכר בער בן לא"א ישראל ליזר פרנס זלה"ה איילנבורג
25
