באר יצחק, אבן העזר י״בBe'er Yitzchak, Even HaEzer 12

א׳נשאלתי בגט מומר שכתבו בשם אבי האשה שהוא לוי לפי שע"א העיד כן, והבעל אמר אז שכמדומה לו שאבי' אינו לוי, ולא חששו לדבריו כי סמכו על העד, ואח"ז נתוודע שהוא אינו לוי, והענין הוא במקום עיגון גדול, כי לא נודע מקומו אי' הוא.

ב׳ענף א. תשובה בעז"ה, כבר מבואר בנו"ב (מה"ק סי' פ"ט ומה"ת סי' ק"ט) ובתשובת הגאון רע"א זצ"ל (סי' ק"ט) להחמיר בזה, אכן לדעתי הקלושה נראה דיש לדון להקל בנ"ד, ונקדים דברי התוס' (גיטין דף פ') ד"ה ושם עירו כו' אומר ר"י היינו דווקא עיר שדרין אבל עיר שנולד אף שינה כשר כיון שאין צריך לכתבו כו', והקשה המהרש"ל הא לא כתב דירתו ג"כ כשר בדיעבד, ותי' דכוונתם היא ע"פ מש"כ הרא"ש דבדירה יש לעז יותר ממקום לידתו, והמהרש"א תי' דס"ל להר"י דמעכב דיעבד דירתו אם לא כתב כלל, ולא ניחא לי' בתירוץ הרש"ל משום דמלשון התוס' משמע דהעיקר תלוי במה שצריך לכתוב ולשיטת הרש"ל העיקר חסר בדבריהם, אכן גם תי' המהרש"א אינו ברור, דהא מבואר בהגהות אשר"י (פ' השולח דף ל"ד) בשם ר"י דאם לא כתב עירו כשר ודוקא שינה פסול דהוי מזוייף מתוכו וכ"כ המרדכי והש"ג (בפ' השולח ופ' הזורק) בשם הר"י, וקאי על מקום דירה ולא על מקום לידה דהא בשינה לידתו מכשיר, א"כ חזינן דס"ל להר"י דמקום דירתו אינו מעכב בדיעבד.

ג׳והעיקר נלע"ד דס"ל להתוס' דמה דצריך לכתוב לכתחלה אף דאין עיכוב בדיעבד דפסול בשינה, וראי' לזה דהא התוס' הוכיחו דאין צריך לכתוב מקום עמידת הבעל מדלא מוקי הגמרא בבעל ומקום עמידתו, אי נימא דשינוי אינו פוסל אלא במה שמעכב בדיעבד, א"כ מנ"ל להוכיח דא"צ לכתוב לכתחלה מקום עמידתו, וע"כ מוכח דס"ל דמה דצריך לכתחלה דפסול בשינה משום דהוי משנה ממטבע שטבעו חז"ל כמש"כ הפ"י בסוגיא זו, ואף לחכמים דלא ס"ל למשנה ממטבע כו' מ"מ בזה מודי דשינה גרע, וגם י"ל דלכן פסול שינה במה שצריך לכתוב לכתחלה דכיון דצריך לכתוב א"כ קיימי עדים עלה וחתמו אשיקרא כמבואר בח"מ (סי' מ"ג סעיף כ') דאף בממון פסול שקר גמור, ובגיטין כ"ע מודי כמש"כ הש"ך (שם), וכן כתב הגט פשוט (בסי' קכ"ז ס"ק כ') בשם הריב"ש שפסול בחליצה מוקדמת משום שחתמו אשיקרא, ודוקא במה שא"צ לכתחלה אינו מיפסל משום חתמו אשיקרא, דכיון דא"צ לכתוב לא קיימי עלה כמש"כ התוס' שם, ועוד י"ל דבמה דצריך לכתחלה יוציאו לעז לומר דלא גירשה משא"כ במה שא"צ לכתוב דיש לתלות דלא דייקו העדים שפיר כמו שמצאתי בתה"ד (סי' קפ"ד) שכ"כ ע"ש, וכ"ז פשוט.

ד׳ובתשובת הגאון רע"א זצ"ל (סי' קט"ז) הקשה על הרא"ש שכתב ג"כ דמשום שחתמו שקר אין לפסול משום דלא קיימי עלה א"כ הו"ל לפסול בשינה דירתו משום חתמו שקר ולמה הוצרך לפרש לפסול משום לעז, וגם תמה על הג"פ שהקשה על תשובת הרא"ש דפסול בשינה שם אביו משום לעז ואמאי לא כתב לפסול משום חתמו שקר, וקשה אמאי לא תמה הג"פ כן על הרא"ש בפסקיו עכ"ל, והנלע"ד דהא התוס' כתבו שם דשינה שם עירו מיירי דיש לאותה העיר ב' שמות בב' מקומות, והב"י (סי' קכ"ט) כתב דגם הרא"ש ס"ל כפי' התוס' הנ"ל, ע"כ י"ל דלכן לא כתב הרא"ש לפסול הנ"ל, דהא המשנה מיירי בכתבו שם מקום כתיבה ולא הוי שום שקר כלל דהא באמת נקרא בשם זה במ"כ, ולכן פסול משום לעז דאנשי מ"נ יוציאו לעז כמש"כ הרא"ש על משנה דהי' משנה שמו דגיטין (דף ל"ד), ועוד י"ל דלכן הוצרך הרא"ש לפרש דפסול משום לעז ולא משום חתמו שקר משום דהרא"ש כתב זה בשם הר"ת, והר"ת אזיל לשיטתו [שהובא' לקמן ברא"ש שם] דפי' דהך זו דברי ר' מאיר אבל חכמים אומרים כו' קאי על הי' במזרח וכתב במערב דהוולד כשר, אבל בשינה שמו מודי דהוי הוולד ממזר, ולפ"ז קשה דמפני מה בשינה שמו הוי ממזר, ואין לומר משום דחתמו שקר, דהא חזינן בהי' במזרח כו' דלרבנן לא הוי הוולד ממזר אף דחתמו שקר וצריך לכתוב לכתחלה, אלמא דמשום פסול דחתמו שקר לא הוי הוולד ממזר, ולכן פי' ר"ת דשינה דירתו חמור ביותר משום חשש לעז והוי בזה לעז יותר מהי' במזרח כו', וג"ז הוא תי' נכון על קושית הגאון הנ"ל.

ה׳ולפי' הר"י שכתבתי דס"ל דלכן פסול בשינה משום דהוי דבר הצריך לכתוב, אין להקשות דמ"מ הי' במזרח כשר הוולד, משום די"ל ג"כ דשינה שם עירו הוי לעז יותר מן הי' במזרח, וכיון דצריך לכתוב א"כ יוציאו לעז דאחר גירשה דהא דייקי העדים בזה כנ"ל, וגם י"ל דהר"י ס"ל בהך דלקמן דאמרינן זו דברי ר"מ כו' כפי' רש"י דקאי על שלום מלכות וי"ל דס"ל לרבנן דא"צ לכתחלה לכתוב מקום עמידת העדים כמש"כ הרא"ש והובא כן בג"פ (סי' קכ"ח סק"ד), ולפי מש"כ הפ"י בסוגיא זו די"ל לפי' רש"י דגם רבנן מודי בהי' במזרח כו' דהוולד ממזר והא דנקט הגמ' שינה שמו י"ל לרבותא נקטי' דאע"ג דאין בו טעם כ"כ לפסול ע"ש, ג"כ ניחא, די"ל דהוי ג"כ מהאי טעמא דצריך לכתחלה לכתוב.

ו׳אמנם אף שהפ"י הוכיח זה מתוס' יבמות (דף צ"א) מ"מ נלע"ד דלא כהפ"י בזה, וע"כ כל המפרשים מודי דהי' במזרח לא הוי ממזר לרבנן, משום דהא הש"ס דייק דשינה שמו כ"ע מודי דהו"ל לערבינהו ולתנינהו, ואי נימא דהי' במזרח מודי רבנן א"כ הו"ל לערבינהו הי' במזרח עם שינה שמו, אע"כ מוכח דהי' במזרח לא קאי רק לר"מ ולא לרבנן, [והוכחת הפ"י מתוס' יבמות הנ"ל דחה הגט מקושר ע"ש], ויש להאריך בכ"ז, היוצא לנו מדברינו דלשיטת הר"י בעל התוס' אינו פסול שינה רק במה שצריך לכתוב לכתחלה, ועפ"ז יש לתרץ קושית הגאון ר"א ברודא זצ"ל שהובאה בפנים מאירות (סי' כ"א) ובפ"י שם.

ז׳הג"ה ובעיקר קושית הגאון הנ"ל מה שהקשה לפי הבנת המהרש"א בדברי התוס' הנ"ל דפסול שינה תלוי במה דמעכב דיעבד, אמאי מיפסל הי' במזרח כו' ואי נימא דמעכב דיעבד א"כ הו"ל למתני לא כתב מקום עמידתם פסול כמש"כ התוס' כה"ג (בדף כ') עכ"ל, נראה לע"ד לתרץ משום דהא במשנה דהי' במזרח כו' תנן תצא מזה ומזה ולא זה וזה זכאים במציאתה ומ"י כו' וביבמות (דף פ"ז) פליג ר"א וס"ל דראשון זכאי במציאתה ומעשה ידיה, וטעמא דמדידה לדידי' לא קניס כדאמרי שם (דף צ"א), והכא בגיטין לא פליג ר"א, ואדרבה משמע דמודה מדלא פליג רק בסיפא דהך משנה דר' אליעזר אמר אם לאלתר יצא כו', ולכאורה קשה בכתב למלכות מדי דהא הב' אין צריך להוציאה רק מדרבנן כמש"כ התוס' שם בד"ה וצ"ג כו', א"כ מפני מה האחרון אינו זכאי במציאתה ואף דאסורה לו מדרבנן, הא ביבמות הנ"ל ג"כ אינה אסורה לא' רק מדרבנן ולכן זכאי הא' במציאתה לר"א א"כ הכא ג"כ נימא הכי, אך י"ל דשאני הכא דהבעל פשע כיון דראה דלא נכתב כהוגן ולשם אותה מלכות, דהא לא הי' רשאי לישאנה רק על סמך הגט אשר בידה כמבואר (ספ"א דב"מ וס"פ הכותב), משא"כ התם (ביבמות) דהא לא פשע כלל, ועדיין קשה בהי' במזרח כו' דג"כ לא פשע הבעל וסמך על העדים דמסתמא כתבו מקום עמידתם, א"כ מהראוי שיהא זכאי במציאתה לר"א כיון דמדידה לדידי' לא קניס ר"א, ובע"כ מוכח לחלק דשא"ה ביבמות דזכה הבעל כבר במ"י ובמציאתה ע"כ אינה יכולה להפקיע א"ע ממנו, משא"כ הכא דלא זכה הב' מעולם במ"י דמודה ר"א דבכה"ג לא תקנו חז"ל, [גם יש לחלק באופן אחר], א"כ קושית הגאון מיושבת, דהמשנה אשמועינן רבותא בהי' במזרח דאף די"ל דהב' לא פשע, דמ"מ אינו זכאי במעשה ידיה אף לר"א, אבל אי תני לא כתב כלל, דפשע הב' כיון דראה דלא נכתב מקומם, אבל הי' במזרח לא פשע דמנ"ל אם נכתב במזרח או לא, כה"ג הוי אמינא דפליג ר"א, והא דהקשו התוס' שם בשינה שם עירו דהו"ל למיתני לא כתב כלל, י"ל דרבותא זו ממילא ידעינן מרישא דהי' במזרח, [גם יש מקום לתרץ קושית הגאון הנ"ל לפ"ז ע"פ סוגית הש"ס דיבמות (צ"א ע"ב)].

ח׳ענף ב. והרשב"א בתשובה (סי' אלף י"ר וסי' אלף רכ"ב) הוכיח דצריך לכתוב לכתחלה מקום דירתו מהא דשינה שם עירו פסול [הובאו בב"י (סי' קכ"ח)], ולכאורה י"ל ראי' זו וי"ל דשינה גרע מלא כתב כלל משום דיש בזה חשש לעז כמש"כ הרא"ש, ובאמת א"צ לכתוב שם עירו כלל, אך המשנה נקט בקרה וכתבו שם עירו בשינוי, וכמש"כ הג"פ (סי' קכ"ט ס"ק ל"ו) בשם מהרש"ך וש"פ שכתבו דבזמן הש"ס לא נהגו לכתוב כהן, והא דכתובות (דף כ"ד) מיירי באם כתבו כהן ע"ש, [וכדחזינן דנקט המשנה בכתב סופר גט לאיש ושובר לאשה, דאירע כן ע"פ איזה סיבה], א"כ יש לתמוה לכאורה על ראית הרשב"א הנ"ל, וע"כ מוכח דהרשב"א ס"ל ג"כ דלכן פסול שינה שם עירו משום שצריך לכתוב לכתחלה, או דמעכב בדיעבד [כמש"כ הב"י להרשב"א], וחזינן דס"ל להרשב"א דאינו פסול שינה אלא במה שצריך לכתוב, והא שהביא הב"י בשם תשובת רשב"א (סי' קכ"ח) שכתב על אשה שנולדה בנרבוניא וכתבו בגט שנולד' במרסיליא דפסול מחמת שינה שם עירו עכ"ל, י"ל דאזיל לשיטתו דכתב (ססי' אלף רכ"ב) דצריך לכתוב לכתחלה שם מקום לידתו ג"כ, וע' ביאורי הגר"א זצ"ל (סי' קכ"ח ס"ק ג') שכתב בשם הרשב"א שצריך לכתוב לכתחלה גם שם מקום הלידה.

ט׳וגם י"ל דבגיטין (כ' ע"א) אמרו הא בעינן שינה שמו ושמה, ופי' רש"י משום דתנן לקמן דפסול, אלמא דצריך לכתוב שמו ושמה, ואית דלא גרסי שינה עכ"ל, ולהך גירסא דגרסי הא בעינן שינה שמו קשה מה שייכות לזה הך שינה שמו דהא התם בלא כתב, א"כ איך מוכיח מהמשנה דצריך לכתוב שמו ושמה כמש"כ רש"י, אבל לפמש"כ ניחא משום דס"ל כמש"כ להרשב"א ולשיטת ר"י הנ"ל דשינה לא פסל אלא במה שצריך לכתוב ומדפסלו שינה שמו הוכיחו דצריך לכתוב שמו, והא דלא הוכיחו משם (דף ל"ד) דהתקין ר"ג לכתוב איש פלוני, י"ל דהך גירסא ס"ל דשינה אינו פוסל אלא היכא דמעכב כתיבתו בדיעבד כפי' המהרש"א הנ"ל, וכמש"כ המהריב"ל והובא בתשובת הגאון רע"א זצ"ל (סי' קט"ז), והוכיחו מזה דמעכב בדיעבד שמו ושמה.

י׳ונתבאר בעז"ה דשיטת ר"י בעל התוס' ושיטת הרשב"א ולהך גירסא הנ"ל דס"ל דאינו פסול שינה אלא במה שצריך לכתוב, א"כ ה"ה בכתבו לוי על שאינו לוי ג"כ יש להקל, דהא בימי התנאים לא כתבו כהן ולוי כמש"כ הג"פ (סי' קכ"ט) והביא ראי' מב' יוסף בן שמעון דאם היו משולשין יכתבו כהן רק בימי אמוראים הרגילו לכתוב כן כמו בכתובות גבי אין מעלין משטרות ליוחסין ע"ש, ומצאתי ברדב"ז (ח"א סי' פ"א) שדחה ראייתם מכתובות, וסיים דאין הכרח לכתוב כהן אף לכתחלה והדבר תלוי במנהג, וגם כתב דלפי המנהג אם נהגו לכתוב וכל שום אין צריך לכתוב כהן גם לפי המנהג משום דזה נכלל בכל שום ע"ש, ולפ"ז י"ל דהמחבר (סי' קכ"ט סעיף י"ט) שכתב דלא נהגו לכתוב כהן אזיל לשיטתו דפסק (בסעיף ח') לכתוב כל שום, אבל הרמ"א דכתב לכתוב כהן כפי המנהג אזיל לשיטתו דכתב (בסעיף ח') שלא לכתוב וכל שום כהרדב"ז הנ"ל, ועפ"ז יש לדון בגט מומר שכתבו בשמו הכהן ובאמת אינו כהן דיש להקל דכה"ג גם לפי המנהג אינו צריך לכתוב כהן דהא במומר כותבין וכל שום לכ"ע, א"כ אינו צריך לכתוב הכהן והוי שינוי בדבר שאינו צריך לכתוב, ויש לדון בזה הרבה.

י״אוכיון דכתיבת כהן ולוי לא הית' בכלל התקנה שהתקין ר"ג לכתוב, ולכן לא כתבו כן בזמן המשנה, ובאמת אין זה רק מצד המנהג כמש"כ הרדב"ז, וכש"כ באבי המתגרשת דהא כמה פוסקים ס"ל דלא צריך לכתוב שם אביה כלל, וכיון דס"ל להתוס' דשינוי במקום לידתו כשר מטעם שאין צריך לכתוב, ואף דהי' המנהג לכתוב מקום לידתו, מ"מ כיון דאין צריך לכתוב לכתחלה מצד הדין לכן כשר בשינוי, ושינוי מקום דירתו דפסול הוי משום שצריך לכתבו, א"כ כתיבת הכהן דא"צ לכתוב מצד הדין רק מחמת המנהג וודאי דהוי שינוי במה שא"צ לכתוב וכשר

י״בוהאחרונים כתבו להחמיר בזה לפי מאי דקיי"ל דאין כותבין האידנא שם דירתם אף לכתחלה כמבואר (סי' קכ"ח), ומ"מ קיי"ל דשינוי שם עירו פסול אף האידנא אלמא דאף מה שאין צריך לכתוב לכתחלה אפ"ה פסול, וע"כ זהו מטעם שכתב הרא"ש דיש לחוש ללעז, וה"ה י"ל בכתבו כהן על אינו כהן, ולדעתי נראה לחלק די"ל דעיקר תלוי לפסול שנוי דירתו משום דהוי דבר הצריך לכתוב משום דמה שאין צריך לכתחלה מן הדין רק מצד המנהג לא שייך לעז משום דיתלו דהעדים לא קיימי עלה, משא"כ במה שצריך לכתוב לכתחלה מן הדין כיון דהעדים מחוייבין לדקדק בזה ועל כולא מילתא קמסהדי, לכן שייך בזה לפסול משום לעז, והא דפסול האידנא שינוי מקום דירתה, י"ל כיון דבזמן הש"ס נמנו ופסלו הגט שנכתב בשם עירם בשינוי ואז היה צריך לכתוב לכתחלה שם עירם והוי טעם מעליא לפסול בשינה משום לעז, ע"כ אף דעכשיו אין כותבין מקום דירתם אף לכתחלה משום שמקום דירתנו מרופה בידינו, אפ"ה פסול אף האידנא, דהא קיי"ל בריש ביצה דדבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו אף שבטל הטעם, וה"ה בשינה שם עירו דהוי דבר שבמנין, אבל בכתבו כהן על אינו כהן באבי' של אשה דכיון דאין צריך לכתוב כהן לכתחלה מצד הדין, וגם בעיקר שם אבי' ס"ל לכמה פוסקים דאין צריך לכתוב [כמו שהכריע הגט מקושר דאין צריך לכתוב שם אביהם לכתחלה דסגי בשמותן ושם של נשותיהם], וכש"כ בשם אבי האשה, ובפרט בכתיבת כהן דמצד הדין אין צריך לכתוב לכתחלה הכהן, ולא נמנו מעולם על שינוי כזה, לכן יש להקל בזה, ואין ראי' כלל משינוי שם עירו לנ"ד.

י״גענף ג. ועכשיו נבאר לשיטת הרמב"ם (פ"ג מה"ג), דהרמב"ם פסק שינה שם עירו הגט בטל מה"ת, וכן כתב המחבר (סי' קכ"ט) והב"ש כתב (שם) דאף דנמסר לפני עדי מסירה בטל מה"ת, וטעמא די"ל דהא קיי"ל אם לא כתב שמו ושמה בטל מה"ת וזהו בכלל מש"כ הרמב"ם שיהא ענינו דבר הכורת בינו לבינה, וכמש"כ הר"נ (פ"ב דגיטין) דבעי ספר כריתות דספירת דברים יהי' מוכח בהגט, וכ"כ הב"י (סי' קכ"ט) בשם תשובת הרשב"א דבגט צריך לכתוב שמו ושמה שיהי' מוכח מהגט איזה מגרש, ואף דבעדי מסירה קיי"ל דלא בעינן מוכח מתוכו עכ"ז בעי מוכח קצת שיהי' מוכח שמו ושמה בהגט, ולכן פסק הרמב"ם דשינה שם עירו בטל מה"ת דכיון דנכתב בגט שם עיר אחרת נתבטל ספר הכריתות דשמו ושמה משום דמוכח מזה שלא נכתב לשם המגרש רק לאיש אחר, ולפסק המחבר והרמב"ם הנ"ל דשינה שם עירו בטל מה"ת אף האידנא דאין כותבין שם דירתם כמו שפסק המחבר (שם) אלמא דשינה דירתם גרע אף היכא דא"צ לכתוב לכתחלה, א"כ יש לדון דה"ה אם כתבו כהן על אינו כהן, דהא לשיטתם דס"ל דבטל מה"ת לא שייך לחלק משום דבר שבמנין כנ"ל, א"כ לכאורה יש להחמיר בנ"ד לשיטת הרמב"ם והמחבר הנ"ל דבטל מה"ת.

י״דואחר העיון נלע"ד דלשיטת הרמב"ם יש להוכיח בכתבו כהן על אינו כהן דכשר, דהא חזינן דשיטת המחבר (שם) להכשיר שינה מקום לידתו כשיטת התוס' בגיטין, ועיקר ראית התוס' שם מכתובות (דף כ"ד) דאין מעלין משטרות ליוחסין דלאו על כולא מילתא קמסהדי והשטר כשר אף דשיקרו, ולשיטת הש"ך בח"מ (סי' מ"ט) דכתב שא"ה דלא הוי שקר משום דאף דאין מעלין ליוחסין עכ"ז חזקה בודאי איתא, ולפ"ז נדחתה ראית התוס' והרא"ש הנ"ל שהוכיחו משם להכשיר שינה מקום לידה, אכן מהמחבר דפסק שינה מקום לידה כשר מוכח דלא ס"ל כסברת הש"ך הנ"ל, רק כשיטת התוס' הנ"ל שהכשירו בשינה מקום לידה ע"פ הא דכתובות הנ"ל, ולשיטתם דס"ל דשינה שם מקום דירתם בטל מה"ת משום דנתבטל ספר כריתות, א"כ יש לעיין מ"ש משינה מקום לידה דכשר, ואין לחלק דשאני דבר שצריך לכתוב לכתחלה, דהא האידנא אין כותבין דירתם אף לכתחלה ואפ"ה שינה גרע טפי ובטל מה"ת, ובע"כ מוכח לחלק דשאני שינה דירתם, דכיון דניכר שם דירתו מהכהן, וכמש"כ הרא"ש שם, לכן לא שייך בזה לומר דלאו על כולא מילתא קמסהדי ולא קאי להעיד על דירה וטעו בזה, משום דאין שייך לטעות במקום דירתם ע"כ נתבטל ספר הכריתות ובודאי אחר הוא, לכן הדין נותן דצריכה האשה לברר שקבלה הגט מבעלה, משא"כ במקום לידתם דמקום הלידה לא ניכר לכל יש לטעות בו, ע"כ י"ל דטעו ולא דקדקו לחקור אח"ז ולא נתבטל ספר הכריתות.

ט״וולפ"ז יש לדון גם בשטרות אם כתבו כהן על אינו כהן [לפי מאי דמבואר בח"מ (סי' מ"ט ס"ז) דבעינן בשטרות גם כן מוכח מתוכו] דפסול, משום דמחמת השינוי נתבטלה ההוכחה מתוכו, דהא צריך המלוה לברר דפ' לוה ולא הוי מוכח מתוכו, א"כ קשה על הש"ס שהכשירו השטר בכתבו כהן על אינו כהן, ואין לומר דמיירי דיש ג"כ עדי מסירה דמעידין ששטר זה נמסר מפלוני הלוה וגם עדים חתומים עליו, והוכחת התוס' שהוכיחו דאין לפסול השטר מחמת שחתמו שקר מסוגיא הנ"ל שפיר הוכיחו דאי נימא דפסול א"כ אף דהוי עדי מסירה עכ"ז הא במזוייף מתוכו מודה ר"א דפסול, ואם ליכא עדי מסירה רק עדי חתימה לבד פסול וכמש"כ הב"ש (סי' קכ"ד וסי' ק"ל וקל"ב) והג"פ (שם) דאף לר"א דס"ל עידי מסירה כרתי עכ"ז בע"מ לבד פסול משום דבעינן מוכח מתוכו לכן אם כתבו כהן על אינו כהן פסול אף בשטרות משום דנתבטלה ההוכחה מתוכו, דז"א דהא רב ס"ל בגיטין (דף פ"ו) דבשטרות אין הלכה כר"א ובעינן ע"ח, וכללא הוא דרב הונא עביד בכל מילי כרב כמבואר בשבת (דף קכ"ח) ובב"ב (דף קנ"ג) בתוס' ד"ה שלחו לו כו', וגם הא רב הונא גופא אמר התם בשם רב דאין הלכה כר"א בשטרות, ורב חסדא ס"ל התם בגיטין דאין הלכה כר"א בשטרות, א"כ לשיטת התוס' בגיטין (דף כ"ד) ובב"ב (דף קס"ח) דר"מ בעי מוכח מתוכו כמבואר בח"מ (סי' מ"ט), א"כ קשה אמאי כשר השט"ח בכתבו כהן על אינו כהן והא בעינן מוכח מתוכו, וכיון דצריך המלוה לברר בעדים שזהו הלוה משום דמהשטר אין הוכחה מחמת השינוי הנ"ל, א"כ לא הוי מוכח מתוכו ופסול אליבא דר"מ, ושם בכתובות (דף כ"ד) גבי מעלין משטרות ליוחסין פליגי רב הונא ור"ח שם, וקשה הא הני אמוראי ס"ל דבעינן מוכח מתוכו א"כ אמאי השטר כשר לכ"ע, וע"כ מוכח דאף דכתבו כהן על אינו כהן, מ"מ כיון דנכתב שמו ושם אביו א"צ בעל השטר לברר שזהו הלוה, משום דתלינן דהעדים טעו והוי עדיין מוכח מתוכו.

ט״זולפ"ז מוכח דגם בגט בכתבו כהן על אבי האשה דלא נתבטל ספר הכריתות, מצד כש"כ, דהא חזינן דבשני יוסף בן שמעון דהוחזקו קיי"ל דצריכה האשה לברר שנתגרשה מבעלה, ולמאן דס"ל דבעינן מוכח מתוכו פסול הגט, אף דתברר שבעלה גירשה, ומ"מ לר"א דס"ל דע"מ כרתי כשר הגט ומקרי עדיין ספר כריתות, ועוד דהא לספירת דברים סגי שמו ושמה לחוד, ומשום מוכח מתוכו בעינן שמו ושם אביו, אלמא דמוכח מתוכו בעי הוכחה יתירה ממה דבעינן משום ספירת דברים, וכיון דמצינו בשינה וכתבו כהן על אינו כהן לא נתבטל השטר והוי עדיין מוכח מתוכו כש"כ דמקרי עדיין ספר כריתות וספירת דברים משום דתלינן בטעות, ומוכח לחלק דשאני שינוי שם עירו דבטל הגט מה"ת ונתבטל ספר הכריתות, משום דמקום דירתם ניכר לכל ונקרא כל איש על שם דירתו כמש"כ הרא"ש, משא"כ בכתבו כהן על אינו כהן דאינו ניכר לכל כל כך י"ל דטעו בזה ולא נתבטל ספר הכריתות משום שינוי זה, וכעין סברת הבית מאיר המובא' בתשובת הגאון רע"א זצ"ל (סי' קי"ז) אך שלא הביא ראי' לזה, וממש"כ מוכח כסברתו דבכתבו כהן על אינו כהן מקרי עדיין ספר כריתות.

י״זולכאורה יש להקשות ע"ז מהא דקיי"ל דב' יוסף בן שמעון מוציאין שט"ח על אחרים משום דתפיסתו מוכחת עליו כמבואר בגיטין (דף כ"ד) ובח"מ (סי' מ"ט) ואפ"ה קיי"ל בגט דצריך לכתוב שמה משום ספירת דברים ולא סמכינן על הא דתפיסתם מוכחת עליו, דמחמת זה הוי ספירת דברים, א"כ לכאורה מוכח מזה דספירת דברים בעי הוכחה יתירה ממה דבעינן משום מוכח מתוכו, אבל באמת אין זה קשה כלל, משום די"ל דלכן לא סמכינן בזה על תפיסתם מוכחת ובעינן שיהי' מבואר בגוף הגט שם המתגרשת, כמש"כ הב"ש (סי' קכ"ט סקכ"א), משום דבעינן ספר כריתות, דכתב הגט יספר לנו מי היא המתגרשת, דלא מהני מה דמוכח בתפיסתם, לפי דאם הגט קאי באגם ואינה מחזיקתו בידה אז אין כאן הוכחה מכתב ספר הכריתות, אבל בכתבו כהן בשקר דחזינן דהוי מוכח מתוכו עדיין, ובזה הא לא שייך לומר דהתפיסה מוכחת דהא הוי ספק מי הוא הלוה, ובע"כ מוכח דתלינן בטעות כיון דנכתב שמו ושם אביו ומקרי מוכח מתוכו דגוף הכתב מברר לנו כן, כש"כ דמספיק דיהא נקרא ספירת דברים, א"כ לשיטת הרמב"ם יש להכשיר בכתבו כהן בשינוי, דהא עיקר הפסול דשינה שמו ושמה ושם עירם לשיטתו הוי משם דבעינן ספר כריתות, וכיון דחזינן דכה"ג עדיין מקרי ספירת דברים, ע"כ אין לנו לפסול הגט לשיטתו.

י״חוגם י"ל דהרמב"ם דפסק דשינוי שם עירו בטל מה"ת הוי ג"כ משום דצריך לכתוב לכתחלה שם עירו כמו לשיטת התוס', אך דהרמב"ם מוסיף לפסול משום זה בפסול דאורייתא, והא דכתב המחבר (סי' קכ"ט) דשינה שם עירו בטל מה"ת, אף דהאידנא אין כותבין, עכ"ז הא כתבינן מקום עמידתם, וע' בתורת גיטין (סי' ס"ח) שכתב דהאידנא דאין כותבין רק מקום עמידתם לכן היכא דשינה מקום עמידתם הוי כמו שינה מקום דירתם ופסול, והא דמבואר שם בשינה מקום עמידתם דכשר בעת הדחק מיירי בכתבו מקום דירתם ג"כ ע"ש, ולפ"ז י"ל דהא שכתב המחבר (סי' קכ"ט) לפסול בשינה שם עירו מה"ת, י"ל דכוונתו בשינה מקום עמידתם דזה הוי האידנא כמו מקום דירתם, אבל בשינו באבי המתגרשת וכתבו כהן כבר נתבאר להוכיח דאין בו פסול דאורייתא, היוצא לנו מכ"ז דלשיטת התוס' והרשב"א ולהנך דגורסים בגיטין (דף כ') הא דבעינן שינה שמו לשמה דס"ל דאין שינוי פוסל אלא במה שצריך לכתוב לכתחלה מן הדין, ומשום לעז, ולא במה שצריך לכתוב רק מצד המנהג דבזה אין שינוי פוסל בו, א"כ בשינה בכתבו כהן על אינו כהן כיון דא"צ לכתוב אלא מצד המנהג אין שינוי פוסל בו, ושאני שינוי מקום דירתם דצריך לכתוב לכתחלה כנ"ל, ולשיטת הרמב"ם דעיקר הפסול בשינוי שם עירם דבטל מה"ת, ופסול משום לעז בשינוי שם עירם לא מצינו להרמב"ם, ע"כ בשינוי כהן דנתבאר דאין בו פסול דאורייתא, לכן אין לנו שורש לפסול בשינוי זה לכל השיטות הנ"ל.

י״טענף ד. אכן העיקר מה שיש להחמיר בנ"ד הוא לשיטת הרא"ש בגיטין (דף פ') דפסל בשינה שם מקום דירתם משום חשש לעז ולא משום שצריך לכתוב לכתחלה, וכן בשינה שם אביו פסל הרא"ש בתשובה, לכן יש להחמיר בכתבו כהן על אינו כהן דאף דאין צריך לכתוב עכ"ז פסול משום לעז כמש"כ הנו"ב (סי' פ"ט), והגאון רע"א זצ"ל (ריש סי' קי"ז), ואחר העיון יש להמציא קולא חדתא בנ"ד, דהא בנ"ד כתבו ע"פ עד אחד שהעיד כן, ועיקר הפסול בשינה שם אביו אינו רק מדרבנן לשיטת הרא"ש כמש"כ הג"פ דזה נובע מפסול שינוי שם עירם דאינו רק מדרבנן כמש"כ הגאון רע"א זצ"ל (סי' קט"ז), והנה הב"י (סי' קכ"ט) כתב דהרא"ש ס"ל דהא דשינה שם עירו בגיטין (דף פ') מיירי ביש לו ב' שמות בשני מקומות במקום כתיבה ובמקום נתינה וכמש"כ התוס' והרשב"א והר"ן, ושיטת הרא"ש בגיטין (דף ל"ד) לפרש הא דמבואר בגמרא שם והוא דאתחזק בתרי שמא כו' כפי' רש"י דאם לא ידעו הב"ד מן שם מקום נתינה וכתבו רק שם מקום כתיבה דכשר ואף דנתברר לבסוף דיש לו שם אחר במקום אחר, וסברתם דאף דאכתי שייך לעז בזה מ"מ כשר משום שלא פסלו חז"ל משום חשש לעז אלא היכא דפשעו העדים והסופר שכתבו הגט שלא כדין משום דידעו שם מ"נ, אבל היכא שנכתב הגט כדין דהעדים לא פשעו בזה כלל לפי שלא ידעו משם מ"נ, לא פסלי חז"ל משום לעז, וכן כתב הט"ז (שם) , לכן היכא דהעדים והסופר לא ידעו אם אבי האשה הוא לוי או לא, וסמכו על העד שהעיד כן דהא ע"פ דין נאמן ע"א בזה ולא פשעו כלל, ע"כ אף דנתברר אח"ז דאינו לוי מ"מ כשר הגט לשיטת הרא"ש הנ"ל, [וכן מהאי טעמא יש להקל בשינה שם אביו לגמרי], משום דהא עיקר הפסול בשינו שם אביו נובע מהמשנה דשינה שם עירם כנ"ל, ושינה שם עירם הא מיירי ביש לה ב' שמות בב' מקומות דאינו פסול רק בפשעו העדים, וכיון דעיקר הפסול מחמת לעז המבואר במשנה דשינה שם עירם מיירי היכא דפשעו העדים, א"כ מנלן לחדש ולפסול בנ"ד או בשינה שם אביהם אף היכא דלא פשעו העדים, דהא זהו כלל בידינו דיו לבא מן הדין להיות כנדון, ומנלן לחדש חומרא מדעתנו ולגזור גזירה חדשה יותר מן המבואר במשנה.

כ׳ועוד נלע"ד להוכיח [דלשיטת הרא"ש אינו פסול אף שינוי גמור היכא דלא פשעו] מהש"ס (שם דף פ') על הא דהי' במזרח וכתב במערב אילימא בעל היינו שם עירו, וקשה הא הוי מצי הגמ' לומר דלכן תני הי' במזרח לבבא בפני עצמו, להורות לנו דזה פסול אף היכא דלא פשעו העדים, דאי מן שינוי שם עירו לא הי' פסול רק היכא דפשעו העדים אבל לא בלא פשעו, לכן תני הי' במזרח להורות דשינוי גמור בשקר פסול אף היכא דלא פשעו דזוהי גזירה בפ"ע דשינה לשם אחר לגמרי פסול אף בלא פשעו, משא"כ שינה שמו ושמה דמיירי ביש לו ב' שמות בב' מקומות אינו פסול רק היכא דפשעו כנ"ל, וע"כ מוכח כמש"כ, דאף בשינוי גמור אינו פסול רק היכא דפשעו, ודומה ממש לשינה שמו ועירו בלא כתב רק שם מקום כתיבה דאינו פסול רק בפשעו לשיטת הרא"ש בפי' לוהוא דאתחזק כנ"ל.

כ״אוהא דמבואר בתשובת הרא"ש בשינה שם אביו פסול [והובא באה"ע (סי' קכ"ט סעיף י')], התם מיירי בהמיר אבי המגרש ומן הסתם ידעו כולם שמו של אביו איך הי' נקרא בעודו יהודי, אך הבן לא רצה להזכיר שם אביו מחמת שהי' מתבייש בזה, לפי שהי' ניכר לכל שמו של אביו המומר, ולכן החזיק לאביו בשם אחר, א"כ פשעו העדים במה שכתבו שם אחר משום דאין יכול להחזיק לאביו בשם אחר כמש"כ הרא"ש שם, אבל בנ"ד דלא פשעו כלל, ומה הי' להם לחוש כיון דע"פ דין ע"א מהימן בזה, לכן אין לפסול לשיטת הרא"ש הנ"ל, והוא מילתא חדתא בעז"ה, ואף דמן האחרונים לא נראה כן מ"מ נראה לי כפי מש"כ בעז"ה, ואף דהרבה פוסקים יש להם שיטה אחרת בהאי דוהוא דאתחזק הנ"ל עכ"ז הא נתבאר דלרוב הפוסקים אינו פוסל שינה אלא במה שצריך לכתוב [וע' לעיל ח' או"ח ססי' ז'], אכן היכא דמחמת השינוי נתבטל ספירת הדברים פסול לכ"ע אף בלא פשעו, ומש"כ לא שייך אלא בפסול לעז.

כ״בוגם יש להאריך בזה ע"פ מש"כ הרמ"א בח"מ (סי' מ"ט סעיף ב') דבטעות סופר דמוכח כשר השטר, וע' באורים ותומים (שם) שכתב בכוונת הרא"ש (תשובה כלל ב') בטעה הסופר שהוצרך לכתוב שמעון ולאה אשתו לוו מעות מן ראובן וכתב ראובן ורחל שלוו מעות ומסיק דהשטר כשר דכיון דמוכח הטעות מתוך השטר מקרי מוכח מתוכו ע"ש, א"כ מהאי טעמא לא נתבטלה ספיר' דברים בנ"ד, וכבר הארכתי בזה בתשובה אחת, אך בנ"ד כבר נתבאר בלא"ה להוכיח דלא נתבטלה ספיר' דברים, ולכן קצרתי בזה הפרט דח"מ (סי' מ"ט) הנ"ל, ויש לדון הרבה בפרט הזה.

כ״גענף ה. ועוד נ"ל דמה שהוכיחו האחרונים מדברי הרא"ש דכתב לפסול בשינה דירתו משום לעז ולא משום שצריך לכתוב אלמא דאף במה שאינו צריך לכתוב ג"כ שייך משום לעז, אינה הוכחה, משום דבאמת משמע מהרא"ש (פרק השולח) שכתב דכן יש לפרש שינה שם עירו ושם עירה דמיירי ביש לו ב' שמות בב' מקומות שצריך לכתוב שם עירו ועירה כו', דמשמע דלכן פסול שינה שם עירם משום שצריך לכתוב, וכשיטת התוס' והא דכתב שאני שינוי דירה דיש לעז ושינוי לידה לא הוי לעז, וקשה אמאי לא חילק דשאני דירה מלידה לפי שאין צריך לכתוב מקום לידתו, ויש לתרץ ע"פ מש"כ לעיל, דלכן כתב הרא"ש לפסול בשינה שם אביו משום לעז, ובשינה שם עירו כתב בפסקיו דפסול משום לעז דאלו מחמת פסול דחתמו שקר הוי הולד כשר ואלו מחמת לעז הוי הולד ממזר, ובזה יש ליישב קושית הגט פשוט (ס"ק מ"ג) שהקשה למה כתב בתשובה לפסול שינוי שם אביו משום לעז ולא משום שצריך לכתוב ע"ש, והא דכתב הרא"ש דבלידה ליכא לעז ולא כתב הטעם משום דא"צ לכתוב, י"ל משום דנפ"מ באם שינה מקו' לידתו ולא כתב דירתו, משום דהא כתב הר"ן בתשובה בשם הרשב"א [והובא בב"י (ססי' קכ"ח)] דאם כתבו מקום הלידה אין צריך לכתוב שם הדירה, לכן אם כתבו מקום הלידה בשינוי ולא כתבו מקום דירתו דמחמת טעם שצריך לכתוב ראוי להיות פסול כיון דלא נכתב מקום דירתם, אכן לפמש"כ הרא"ש דבלידה ליכא לעז משום דאינו נקרא על שם לידתו לא הוי הוולד ממזר, ואף דאכתי פסול משום ששינה בדבר הצריך לכתוב וחתמו שקר, עכ"ז אין הוולד ממזר כמו בהי' במזרח כו', לכן כתב הרא"ש טעם זה להורות נפ"מ הנ"ל דהוולד כשר, וגם נפ"מ ביש למקום לידה ב' שמות בשני מקומות א' במ"כ וא' במ"נ דאם כתבו רק שם מ"כ דלא שייך לפסול בזה משום לעז, ואין פסול בזה משום דחתמו שקר, דהא כתבו מקום כתיבה, ולפ"ז י"ל דגם להרא"ש אינו פסול משום לעז אלא היכא שצריך לכתוב וכמש"כ התה"ד (סי' קפ"ד) ע"ש.

כ״דויותר י"ל דהא הרא"ש כתב זה בשם ר"ת ובהגהות אשר"י גיטין (שם) כתב בשם ר"ת דצריך לכתוב גם מקום לידה, לכן י"ל דמש"ה לא כתב ר"ת להכשיר בשינוי מקום לידתו משום דא"צ לכתוב, משום דר"ת אזיל לשיטתו דס"ל דצריך לכתוב לכתחלה מקום לידתו, והא דכתב הרא"ש שם בשם הר"ת דמשום דחתמו שקר אין לפסול משום שאין צריך לכתוב כו', י"ל דהא הג"פ (ס"ק מ"ג) כתב ליישב מש"כ הרא"ש לפסול בשינה שם אביו משום לעז ולא משום דחתמו שקר במה שצריך לכתוב, משום דס"ל דמשום דחתמו שקר אין שייך לפסול דכיון דא"צ לכתוב כתיבתו בדיעבד אבל מה שאינו מעכב בדיעבד לא מפסל במה שחתמו שקר עכ"ל הג"פ, ולפ"ז שפיר כתב הרא"ש בשם ר"ת דמשום דחתמו שקר אין לפסול דכיון דא"צ לכתוב לא קיימי סהדי על הא, משום דהא בחולין (דף ג') כתבו בתוס' ד"ה דהא דאין צריך כו' די"ל דקאי אדיעבד, דכיון דלידה אינה מעכבת בדיעבד ע"כ אינו פסול משום שחתמו שקר, ולעז ג"כ ליכא משום דאינו נקרא ע"ש לידתו ולכן כשר, והרא"ש הביא הלשון כפי שכתב ר"ת, והר"ת כתב זה לשיטתו דמצריך לכתוב מקום לידתו לכתחלה, א"כ אין לנו הכרח מר"ת דיהא סובר לחוש ללעז אף במה שאינו צריך לכתוב, וי"ל דלא פליגי על שיטת הפוסקים דס"ל דפסול לעז אינו שייך רק במה שצריך לכתוב, דכיון דצריך לכתוב לכתחלה יאמרו דמן הסתם קיימי עדים ע"ז, א"כ אחר גירשה וכסברת התה"ד, אבל במה שאינו צריך לכתוב לכתחלה אין חשש לעז שייך כלל בזה דיאמרו דלאו על כולי מילתא קמסהדי ויתלו בטעות, ונתבאר בעז"ה לדחות הוכחתם מן הרא"ש להחמיר בנ"ד, כי באמת אין זו ראי' כלל, ויש להקל בנ"ד לכל השיטות.

כ״הענף ו. וגם במשנה שם אביו לגמרי ידוע מש"כ הג"פ להקל ג"כ משום שא"צ לכתוב לכתחלה שם אביו, והגט מקושר השיג עליו משום דאין לקחת יסוד מזה כלל, דהא אם הי' כותב בן פלוני לבד סגי וכשר כמש"כ מהר"ם פאדווה, א"כ שם אביו חשוב כשמו והוי שינוי בשמו עכ"ל, והנלע"ד דהנכון עם הג"פ דהא מבואר בתה"ד (סי' רכ"ח) דשינוי שם אביו של עד אינו פסול משום דא"צ לכתוב רק פלוני עד לבד, ולא אמרינן דכיון דבן פלוני סגי הוי שינוי בשמו אלא ע"כ מוכח כהג"פ הנ"ל, והסוברים לפסול שינוי שם אביו של עד היינו משום דלכתחלה צריך לכתוב גם שם אביו כמש"כ הגר"א זצ"ל (סי' ק"ל ס"ק כ"ז) ולא משום סברת הגט מקושר הנ"ל, דכיון שכתבו שמו א"כ לא הי' צריך לכתוב יותר, והוי שפיר שינוי בדבר שא"צ לכתוב, וכה"ג מצינו בזבחים (דף ל"ו) דאיתא שם לפיכך אם נתן הראשונה כתיקונה והשני' חוץ לזמנה כיפר ולא אמרינן כיון דאם לא נתן הראשונה רק השני' לחוד דהוי אז עיקר הקרבה דהא מקרי מתיר, ומזה ילפינן (שם דף כ"ח) דאחר שנתן זריקה א' א"כ אינה צריכה שוב זריקה ב' לכן אינה מפגלת כיון דעכשיו אין צריך לזריקה הב', וה"ה בנ"ד דאחר שנכתב שמו אין צריך לכתוב בן פלוני דזה מקרי שינה בדבר שאין צריך לכתוב, דלא תקנו חז"ל לפסול בזה, וגם בזה שייך לומר הטעם דכיון דא"צ עכשיו לכתוב א"כ יתלו בטעות ולא יוציאו לעז, ואף דנימא לחלק בין הא להא דזבחים, עכ"ז הא התה"ד לא ס"ל כסברת הגט מקושר כנ"ל, ובתשובה אחת הארכתי בזה.

כ״ווהנו"ב (מה"ת סי' ק"ט) כתב בכתבו כהן על אבי המתגרשת והוא אינו כהן פסול, משום דחיישי' שמא הערים הבעל במכווין שיהא נכתב הגט שלא לשם אשתו ויופסל עכ"ל, אכן בנ"ד שהמגרש בעצמו אמר שלא יכתבו לוי לפי שכמדומה לו שאביה אינו לוי, ורק מחמת העד לא האמינו בדבריו, א"כ אם הי' רוצה לקלקלה הי' לו לשתוק, ואין לומר דבאמת מתחלה בעת התחלת ענין הגט הי' חפץ לגרשה באמת ואח"ז חזר בלבו, ורצה לקלקלה, דהא ביבמות (דף ל"ט) בתוס' ד"ה אמר רב ואין כופין כו' כתבו בשם הר"ת דהיכא שבאים לפנינו לחלוץ דאם היו מכוונין לשם אישות לא הי' חוששין לחלוץ רק לייבם ע"כ מניחין לייבם ע"ש, וחזינן דלא חיישינן שמא מעיקרא הי' מכוין לחלוץ ואח"כ חזר בלבו, וגם לא חיישינן דאערומי קמערים, וה"ה בנ"ד דלא חיישינן לזה, ובלא"ה אין לחוש לחומרת הנו"ב דהא חזינן דהרא"ש בתשובה ושארי ראשונים פסלו שינוי שם אביו משום חשש לעז ולא מטעם של הנו"ב הנ"ל אלמא דלא ס"ל לחשש הנ"ל, משום דהא קיי"ל דבעל אינו חשוד לקלקלה כמש"כ התוס' (בריש גיטין), וגם במומר כתבו דכופין אותו לגרש דגם בזה שייך אנן סהדי משום מצוה לשמוע ד"ח ומגרשה בלב שלם, ואף דיש לחלק, עכ"ז בנ"ד שנכתב ע"פ הגדת העד וודאי לא חיישינן, כמו שמצאתי בצמח צדק (סי' פ"ג שכתב בשם המזרחי) בד"ה כיוצא בזה ממש מצאתי כו' ובנ"ד שהסופר כתב שם אבי אשתו ע"פ הבעל יש לחוש שמא כיון לקלקלה עכ"ל, אלמא דדווקא היכא שנכתב השינוי ע"פ הבעל חיישינן לזה ולא היכא דנכתב שלא ע"פ הבעל, וגם מבואר בירושלמי (גיטין פ"ד ה"ב) דבמגרש ברצונו לא חיישינן שישנה שמם כדי לקלקלה ע"ש.

כ״זונתבאר בעז"ה דלכל השיטות אין להחמיר בנ"ד, אף לשיטת הרא"ש שהוכיחו האחרונים לפסול אף בשינה במשהו שא"צ לכתוב, ג"כ הא נתבאר לעיל להקל בנ"ד אף לשיטתו משום דלא פשעו העדים והסופר, ודווקא היכא דכתבו שינוי השם לגמרי דמיפסל משום דלא הוי ספירת דברים אז אף היכא דלא פשעו העדים ג"כ פסול לכ"ע, אבל היכא דלא שייך לפסול משום ספירת דברים כמו שנתבאר לעיל בנ"ד, ואינו פסול אלא משום לעז, אז יש להקל היכא דלא פשעו העדים, גם נתבאר לעיל טעמים אחרים להקל אף לשיטת הרא"ש, אכן היכא שקיבלה הגט ע"י שליח אז יש להחמיר כמבואר באחרונים, אבל אם קיבלה הגט מיד בעלה בעצמה יש להקל בנ"ד, אכן לפי שגדולי האחרונים החמירו בזה, לכן יראה מעכ"ת לשלוח הענין הזה לשלשה רבנים מגדולי זמננו, ואם יסכימו להקל אז גם אני נמנה עמהם.