באר יצחק, אבן העזר י״גBe'er Yitzchak, Even HaEzer 13
א׳מה שהשיבותי להמנוח הרב הג' המפורסם חו"ב בחדרי תורה כש"ת מוה' אלחנן זצ"ל האב"ד דק"ק באריסעוו.
1
ב׳מה שבקש ממני כ"ת לחוות דעתי אודות הגט שסידר באחד ששם אביו היה נקרא ליב לבד ולא נתברר שם הקודש שלו אם הוא אריה או יהודה, וציוה לכתוב ליב לבד, ומורה אחד התעקש נגדו בזה, הנני להשיבו שבאמת אין בדברי המערער שום ממש כלל כמש"כ מעכ"ת בדברים נכונים, ואף לשיטת הרמב"ם שכתב הב"י דס"ל דדוקא בדיעבד כשר כתב שם החניכה אבל לא לכתחלה, מ"מ הא מבואר בב"ש (סי' קכ"ט ס"ק א') דבחניכה שהכל קורין אותו בו כותבין לכתחלה, ע"כ בנ"ד סגי לכתחלה לכתוב רק שם ליב לבד, וכן מצאתי בתשובת שיבת ציון (סי' פ"ז) שכתב בשם אביו הגאון הנו"ב ובית דינו הצדק בא' ששמו הי' ליב ולא ידעו אם נקרא בשם הקודש ארי' או יהודה וסדרו לכתחלה לכתוב ליב לבד ע"ש, וכ"כ הג"פ (סי' קכ"ט ס"ק קל"ב) בשם עבידי ולא הי' יודעים שם הקודש שלו אם הוא עובד או עובדיה שכתבו רק שם עבידי לבד, דבכה"ג כשר לכתחלה ג"כ, והביא ראיה לזה מהתה"ד שכתב כן בשם חזקיה, אלמא דלכתוב רק שם החניכה לבד עדיף יותר מלכתוב שני גיטין לכתחלה, וכש"כ בנ"ד שזהו בשם אביו, ולרוב פשיטותו אין כדאי להאריך בזה כלל, ויען שאין מדרש בלא חידוש לכן נבאר בקצרה דעת הרמב"ם בזה, הובא בב"י (אה"ע סי' קכ"ט) בשמו דכתב חניכתו כשר, ומשמע בדיעבד דווקא כמש"כ הב"ש (ס"ק א'), והב"י כתב (שם) דהרמב"ם הי' גורס במשנה מתחלה וכך היו נקיי הדעת עושין כו', ואח"ז כתב חניכתו כשר ע"ש, ולענ"ד יש להקשות על הב"י דהא בפי' המשניות להרמב"ם (גיטין שם) מבואר דהרמב"ם הי' גורס וכך היו נקיי הדעת אחר כתב חניכתו ע"ש, א"כ מוכח מזה דהרמב"ם דנקט כתב חניכתו לאו דווקא הוא, ובאמת אף לכתחלה כשר בשם חניכה גם להרמב"ם, וכן מוכח מהרמב"ם (פ"ד ה' י"ד מה"ג) דכתב דעדים חותמין פב"פ עד, וכתב הכ"מ שם דלאו דווקא נקט הרמב"ם זה ע"ש, א"כ מנ"ל להב"י דהא דכתב הרמב"ם כתב חניכתו כשר הוי דווקא, ומה שכתב דיחתום פב"פ עד הוא לאו דווקא, הא י"ל להיפך, וחד מנייהו בוודאי כשר לכתחלה דהא אמרו וכך היו נקיי הדעת עושין, אך דתלוי אם נגרוס וכך היו נקיי הדעת אחר כתב חניכה או אחר פב"פ ולא כתב עד כמבואר בתוס' (שם דף ל"ד) ד"ה והוא דאתחזק כו', א"כ מאן מפיס איזה מהן לאו דווקא, ובפרט למאי דמבואר בפי' המשניות להרמב"ם דגרס וכך היו נקיי הדעת אחר כתב חניכתו, א"כ מוכח מזה דאף להרמב"ם כשר חניכה לבד לכתוב לכתחלה, ועיין בשו"ע (סי' ק"ל סעיף י"א) דכתב דלכתחלה צריך לכתוב פב"פ עד, ובסי' קכ"ט (סעיף א') כתב המחבר דכתב חניכתו כשר, ומוכח לפ"ז דע"כ חד מנייהו לאו דווקא.
2
ג׳ודברי הרמב"ם תמוהים, א', במש"כ כתב חניכתו כשר דמשמע דיעבד ולא לכתחלה, ובפי' המשניות מבואר דוכך היו נקיי הדעת קאי על כתב חניכה, א"כ מוכח דאף לכתחלה כשר, ב', למה לא כתב הרמב"ם דבחתימות העדים יכולים לחתום לכתחלה פב"פ בלא עד, ומש"כ הכ"מ דלאו דוקא הוא, הוא דוחק, דדברי הרמב"ם בדיוק נאמרו, בפרט מה דמבואר בגמ', ולכן נלע"ד דבאמת הי' גורס הרמב"ם להך דוכך היו נקיי הדעת עושין אחר כתב חניכתו, והי' קשה לי' דמתחלה נקט המשנה כתב חניכה כשר דמשמע דיעבד דוקא, ואח"ז קאמרי דכך היו נקיי הדעת עושין אלמא דלכתחלה ג"כ כשר, והמשנה סותרת דבריה בתכ"ד, ומשום זה ס"ל להרמב"ם לפרש המשנה, באופן אחר, והוא, דאמרו (שם דף ל"ד) התקין ר"ג לכתוב איש פ' וכל שום כו', ופי' הראב"ד [הובא בר"נ שם] דאיש פ' הוא שיכתוב שם מ"כ ושם מ"נ וכל שום שיש לו היינו כל שמות שיש לו במקומות אחרים, ואית דמפרשים [שהובאו בר"נ שם] פי' זה ביותר ביאור דתקנת ר"ג היתה בשמות של מ"כ ומ"נ לעכב בדיעבד ושמות אחרים שיש לו תיקן רק לכתחלה ולא דיעכב בדיעבד ע"ש בר"נ, ולפ"ז י"ל דלכתחלה לא סגי לכתוב חניכה לבד משום שאחר שתיקן ר"ג לכתוב כל שמות שיש לו, אף שם הטפל ג"כ, לכן אף דבדיעבד סגי בחניכה לבד משום דהוי כשם העיקר, מ"מ לא עדיף משם העיקר לבד דתיקן ר"ג דלכתחלה בעי ג"כ שם הטפל, ולכן אחר תקנת ר"ג מחוייב לכתחלה לכתוב גם שם הקודש שלו דלא גרע מן שם הטפל, אך קודם תקנת ר"ג הי' די בחניכה לבדו, והמשנה דתנן כתב חניכה כשר מסתמא נשנית אחר תקנת ר"ג דהא המשנה דהתקין ר"ג נישנית לעיל מקודם המשנה דכתב חניכה כשר, וזוהי כוונת המשנה דדוקא דיעבד כשר בכתב חניכתו ולא לכתחלה, דהא תקן ר"ג לפרש כל שמותיו, אבל בדיעבד סגי בחניכה לבד ואף שהוא שם לעז ולא שם הקודש, מ"מ הא ניכר לכל בשם זה, וכדי שלא נימא דשם חניכה גרוע משום דלא הוי אלא שם לעז ולא שם הקודש, וה"א אף בדיעבד לא יהא מועיל, ע"ז מסיים המשנה דכך היו נקיי הדעת עושין, ונקט המשנה היו בלשון עבר [וע' בסנהדרין דף כ"ג כה"ג] היינו שכך היו עושין מקודם תקנת ר"ג, וכיון דהיו עושין כן קודם תקנתו אלמא דשם לעז ג"כ כשר לכתוב בגט, א"כ ממילא אף אחר תקנתו שהתקין לכתוב כל שמותיו לכתחלה מ"מ בדיעבד כשר שם חניכה לבדו, משום דהוי כשם העיקר דכשר בדיעבד עכ"פ, [וע"ל סי' ח' מחלק אהע"ז ענף ב' בענין מה שנשנה קודם התקנה] ושפיר פסק הרמב"ם דחניכה אינו כשר רק בדיעבד, ומתורצת קושית התוס' (שם) ד"ה והוא דאתחזק כו' ע"ש, כי לשון המשנה מדוקדק' מאוד לפמש"כ, וגם בחתימת העדים שפיר פסק הרמב"ם דלכתחלה יחתמו פב"פ עד, משום דלא קאי ע"ז הך וכך היו נקיי הדעת כמבואר בפי' המשניות, ובעז"ה דברי הרמב"ם מדוקדקים.
3
ד׳אכן בנ"ד ודאי לכתחלה כשר בכתבו שם חניכה לבד, משום דחניכה שהכל קורין אותו כשר לכתחלה כמש"כ התוס' בגיטין (שם) וכמש"כ הב"ש והדרישה, וכן מוכח קצת בירושלמי (פ' המגרש סוף ה"ט) וז"ל כתב חניכה כשר אפילו כתב איני כשר ור' אבוה כתב א' ור"ח כתב ס' שמואל כתב חרותא עכ"ל, וכה"ג איתא בש"ס דילן (דף ל"ו) דר"ח כתב בחתימתו ס', א"כ מבואר דהעד רשאי לחתום לכתחלה בחניכה לבד, ואף שיש לחלק דשאני עד שניכר לכל בכת"י כמו שמבואר בתה"ד (סי' רל"ד), ומ"מ יש לדקדק למה כתבו בירושלמי לזה דמיירי בעדים על הך פיסקא דכתב חניכה כשר דמיירי בשם הבעל, וע"כ מוכח דכוונת הירושלמי לאשמועינן דכמו בחתימת עדים רשאי לחתום לכתחלה בחניכה שהכל קורין להם [כמבואר בש"ס דילן (שם) דשאני רבנן דבקיאי סימנייהו], ה"ה בשם הבעל דרשאי לכתוב לכתחלה בחניכה שהכל קורין לו כנ"ל, ויותר אין להאריך בזה.
4