באר יצחק, אורח חיים כ״אBe'er Yitzchak, Orach Chayim 21
א׳תירוץ קושית הקהלת יעקב על הרמב"ם דפסק שמום שאינו פוסל בבהמה אינו מחלל עבודה וביאר קושית חכם אחד בעירובין עוד להרב הנ"ל
1
ב׳ומה שהקשה ידידי על מש"כ הרמב"ם (בפ"ו מה' ביא"מ הלכה ו') שכל מומים הפוסלים באדם ובבהמה אם עבד חלל, ובמומים המיוחדים לאדם שאינו פוסל בבהמה אע"פ שהוא לוקה לא חילל עבודתו, והקשה כת"ה דמנ"ל להרמב"ם זה הכלל, ובגמרא לא מצינו רק שאינו שוה בזרעו של אהרן אינו מחלל עבודה כמבואר בבכורות (דף מ"ג ע"ב) ובפרט דהא מרוח אשך האמור בתורה הוא נמרחו אשכיו כדס"ל לר' ישמעאל בבכורות (דף מ"ד), וכמו שפסק הרמב"ם (בפ"ח מה' ביאת מקדש ה' י"ב), ואינו נמנה בין מומים הפוסלים בבהמה כדמוכח בש"ס בכורות (דף מ') דמונה שם ר' ישמעאל אין לו אלא ביצה א' ואינו מונה נמרחו אשכיו אף דס"ל לר' ישמעאל דמרוח אשך היינו נמרחו אשכיו והא בתורה כתיב ולא יחלל אחר שנמנה גם מרוח אשך, א"כ קשה מנ"ל להרמב"ם לחדש כלל זה שהוא נגד משמעות הכתוב עכ"ל, והיא באמת קושיא חמורה ומצאתי בס' קהלת יעקב שחיבר הגאון מוהר"י זצ"ל מקרלין בתשובת ח' אה"ע (ס"ב) שעמד ג"כ בצ"ע על הרמב"ם ע"ש, ולפעד"נ הוכיח זה מזבחים (דף ט"ז) דאיתא שם דתנא דבי ר' ישמעאל יליף דזר מחלל עבודה דאתיא בקו"ח מבעל מום מה בעל מום שאוכל אם עבד חלל זר שאינו אוכל אינו דין שאם עבד חלל, מה לבעל מום שכן עשה בו קרב כמקריב טמא יוכיח כו', וקשה הא י"ל מום דנמרחו אשכיו יוכיח שלא עשה בו קרב כמקריב, דהא מום דנמרחו אשכיו לא הוי מום בבהמה ובאדם פוסל, א"כ י"ל דהקו"ח הוי ממום דנמרחו אשכיו, ובפרט דהא ר' ישמעאל גופא ס"ל בבכורות (דף מ"ד) דנמרחו אשכיו הוא פירוש דמרוח אשך ותנא דבי ר' ישמעאל הוא חד עם ר' ישמעאל סתמא בר פלוגתא דר' עקיבא, וכמ"ש התוס' בפסחים (ה' ע"א) בד"ה דבי ר' ישמעאל ע"ש, וא"כ לפ"ז קשה כנ"ל לשיטת ר' ישמעאל גופא, ואין לומר דפריך מן שם מום דפוסל בבהמה, דהא לקמן שם בזבחים בסוגיא הנ"ל אמרו דשם יושב לא פריך ורק באם תמצא לומר פריך כו' והכא לא אמרו בגמ' כלל להך סברא דשם מום יוכיח, ע"כ מוכח דנמרחו אשכיו אינו מחלל עבודה, משום דקים להו לחז"ל דכללא הוא דמה דלא הוי מום בבהמה אינו מחלל עבודה באדם והתם עיקר הקו"ח למילף חילול עבודה בזר, ולכן שפיר פריך הגמ' מה לבע"מ שעשה בו קרב כמקריב משום דאותן מומין שלא עשה קרב כמקריב אינם מחללי' עבודה.
2
ג׳הגה [ומסוגיא הנ"ל יש להוכיח ג"כ שאף מום עובר פוסל בבהמה גם בעבר והקריבה כמש"כ המל"מ (בפ' ב' מה' איסורי מזבח ה"ה), אמנם הוא כתבהו מסברא משום דלא מצינו בשום מקום בפירוש בבע"מ עובר דאם עבר והקריבו כשר ולפמש"כ כן מוכח מסוגיא זו, דהא שם בזבחים (ע"ב) יליף ר' ישמעאל דאונן מחלל עבודה בק"ו מבע"מ ואמרו בש"ס שם מה לבע"מ שכן עשה בו קרב כמקריב זר יוכיח מה לזר שכן אין לו תקנה בע"מ יוכיח, ופי' רש"י בע"מ יש לו תקנה כשיעבור מומו עכ"ל, א"כ חזינן דהש"ס מיירי שם בבע"מ עובר ואפ"ה קאמר שם מה לבע"מ שכן עשה בו קרב כמקריב, וחזינן דגם מום עובר פוסל בבהמה בדיעבד, דהא התם מיירי בחילול עבודה דהוא בדיעבד, ועדיין יש להעיר ולדון קצת בזה].
3
ד׳נחזור לעניננו דמסוגיא זו הוכיח הרמב"ם הך דינא שכתב דמום שאינו פוסל בבהמה אינו מחלל עבודה באדם משום דקים להו לחז"ל דלא יחלל דקרא לא קאי על מרוח אשך, והוא נכון בעז"ה.
4
ה׳גם מה שהעיר כתה"ר בעירובין (דף פ"ו) על מה דאי' שם היכי דמי תפיסת יד כגון חצירו של בוניס בן בוניס רבב"ח אמר כגון יתד של מחרישה א"ר נחמן תנא דבי שמואל דבר הניטל בשבת אוסר ודבר שאינו ניטל בשבת, אינו אוסר כו', מאי הוסיף בזה אחד על חבירו, ותי' דמאן דס"ל כגון חצירו של בוניס בן בוניס סובר דאף דבר שמטלטלין בשבת מקרי תפיסת יד, ומאן דס"ל כגון יתד של מחרישה מוסיף דבעינן דוקא דבר שאינו ניטל בשבת, ואף דלצורך גופו ומקומו מותר לטלטל מוקצה מחמת חיסרון כיס, עכ"ז מיקרי תפיסת יד, ושמואל מוסיף דבעי דוקא מה דאסר לטלטל לצורך גופו ומקומו, והוכיח מזה כשיטת המרדכי המובאת בב"י (בסי' ש"ח) דס"ל דמוקצה מחמת חיסרון כיס מותר לטלטל לצורך גופו ומקומו עכ"ל, ויפה העיר, כי כן בירושלמי בסוגיא זו איתא דרב ס"ל דאף דבר הניטל בשבת מיקרי תפיסת יד אלמא דמצינו דחד מ"ד ס"ל הכי.
5
ו׳אבל מה אעשה והרי"ף שכתב כגון חצירו של בוניס שהי' לו סחורה ופרקמטיא הרבה, הרי להדיא שלא פי' כן, ופשטות הסוגיא י"ל דלאוקמתא א' בעינן דוקא סחורה דהוי דבר חשוב, ומאן דאמר כגון יתד של מחרישה מוסיף דאף דלא הניח שם דבר חשוב כ"כ רק כיתד של מחרישה ג"כ מיקרי תפיסת יד וכמש"כ רבינו יהונתן והריטב"א להדיא שם, ולר"נ יש לומר דאינו מוסיף כלל מדלא אמרו רב נחמן אמר אלא אמר רב נחמן תנא דבי שמואל כו' [ואף אם הי' כתוב ר"נ אמר י"ל שלא בא לחלק ולהוסיף ע' תוי"ט בכורים (פ"ג מ"ו) ד"ה הגיע כו'], גם י"ל דר"נ מוסיף כגון דבר שאינו ניטל מחמת כבדו כמבואר באו"ח (סי' ש"ע), ותניא נמי הכי מסייע להו, ולאפוקי ממ"ד דס"ל בירושלמי דאף הניטל בשבת מקרי תפיסת יד.
6
ז׳והעיקר מה שנלענ"ד דבר נכון די"ל דשמואל אזיל לשיטתי' דס"ל בשבת (דף מ"ג) דטלטול מן הצד לאו שמי' טלטול אף שעיקר הטלטול לצורך דבר אסור, וגם ר"נ ס"ל הכי כמבואר שם בתוס' ד"ה דכ"ע טלטול מן הצד כו', א"כ י"ל דזהו כוונת מימרא דר"נ תנא ד"ש דאמרו דבר הניטל בשבת אוסר, משום דלשיטתם כל מוקצה לא מקרי תפיסת יד לפי שיכול לדוחפו בקנה וכה"ג מן החצר בדרך טלטול מן הצד כמבואר באו"ח (סי' שי"א בט"ז ס"ק ב'), לכן אמרו דבר הניטל בשבת כו' דמשמעות הלשון הוא דאף דבר שאין מטלטלין אותו להדיא רק ניטל מן הצד ע"י דבר אחר דכה"ג מותר לטלטל לשיטתם זה לא מקרי תפיסת יד ואוסר, ודבר שאינו ניטל בשבת זהו באופן שאינן יכולין לטלטל אותו ע"י טלטול מן הצד [כגון מחמת כבדו שאין יכולין לדחוף אותו ע"י קנה וכה"ג] אלא באופן שיטלטלהו בידיו ממש, זהו דוקא מקרי תפיסת יד משום דלא מצי למעבד איזו עצה לטלטלו מהחצר.
7
ח׳ובעיקר הך דינא להתיר מוקצה מחמת חיסרון כיס לצורך גופו ומקומו, אין לנו להקל כלל כמבואר באו"ח (סי' ש"ח), וכן מוכח בשבת (דף קכ"ג) דכל הכלים ניטלין חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה, ומפרש בגמ' שם, דחזרו והתירו דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו כו', ומשמע דחוץ מיתד של מחרישה קאי על היתר של צורך מקומו ג"כ דביתד של מחרישה לא התירו אף בצריך לגופו ומקומו כמו שפי' רש"י שם להדי' בד"ה כל הכלים כו', ולשיטת המרדכי צריך לומר דחוץ מיתד של מחרישה קאי רק על כל הכלים הניטלים בשבת אף בשני ב"א דיתד של מחרישה אסור בשני ב"א, ובאמת זה דוחק כמו שנראה מפירש"י, לכן שפיר כתבו הראשונים לאסור מוקצה מחמת חיסרון כיס אף בצריך לגופו ומקומו, א"ד ידידו. יצחק אלחנן בהרב מ' ישראל איסר זצ"ל חופ"ק נאווהרדק
8