בית אהרן, ליקוטים, מר' אשר מסטאליןBeit Aharon, Miscellany, R' Asher (the First) of Stolin
א׳דבורים נחמדים מלוקטים מאדומו"ר סבא קדישא כו' הרב הק' ר' אשר זצוקללה"ה מסטאלין זי"ע
1
ב׳שפ"ת אמת תיכון לעד. אפילו מעט [* אולי צ"ל אפי' מעט אמת] ג"כ תיכון לעד:
2
ג׳יתגבר כארי לעמוד בבוקר. פי' בבהירות:
3
ד׳משנכנס אדר מרבין בשמחה. אין שמחה אלא בבשר לב בשר:
4
ה׳יפנה ממדות רעות. ויטול ידיו אהבה ויראה:
5
ו׳עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים. סעיף א' וסעיף רל"א:
6
ז׳אוכל תשברו מאתם בכסף. לשון נכספה ותאוה תשברו:
7
ח׳ויוכח אמש. שיוכיח עצמו במה שעשה אמש:
8
ט׳אשר יאכל. בשעת אכילה ושפך את דמו הבהמית. וכסהו בעפר שהוא אפר דם מרה:
9
י׳חייב אדם למשמש בגדיו. לשון בבגדו:
10
י״אוהרע בעיניך עשיתי. בעינים שהם שלך:
11
י״במי שאבד ממנו חותמו. היינו חותם העליון. ממתינין לו עד הערב היינו עד ערב שבת. וערב יום טוב וער"ח. או בו ביום בערב:
12
י״גהשומר אמת לעולם אז עושה משפט לעשוקים: כי אתה שומע תפלת כל פה. אפילו רק פה:
13
י״דהא דמצי לצעורי נפשי'. לשון קטנות:
14
ט״ונחלה לישראל עבדו. פירוש העבדות:
15
ט״זהמאמין לא יחוש. פירוש לא ידאג:
16
י״זמחץ מתנים קמיו. על ידי מתינות יוכל למחוץ קמיו:
17
י״חבתוך עמי. לשון גחלים עמומים ג"כ אנכי יושבת:
18
י״טהמקורב להצדיק. כל העשיות טובים כאילו עשאם הוא. ולכן כל חפצו של סנחריב היה להפרידם מחזקי':
19
כ׳שושנת העמקים. מעומקא דלבא:
20
כ״אכל מעיני ב"ך. בכ"ב אותיות:
21
כ״בכמה לך בשרי. פירוש רש"י לשון תאוה ואין לו דמיון. אין לתאוה זו דמיון:
22
כ״גמרבה ישיבה. ישוב הדעת. מרבה חכמה:
23
כ״דוטהרתם מכל טומאותיכם מצידכם. ואחר כך ומכל גלוליכם היינו מחשבות שבפתאום מתגלגלין על האדם. אטהר אתכם בעצמי:
24
כ״ההדעת אותי. מה שאתי הוא הדעת ומה שאין אתי אין זה דעת:
25
כ״וחד אמר שווקים תיקן. תשוקה. וחד אמר מרחצאות. שירחץ ממדות רעות. וחד אמר מטבע. טבע:
26
כ״זלא יחל דברו. אז ככל היוצא מפיו יעשה:
27
כ״חלסיחון מלך האמורי. שעושה טוב כדי שיאמרו עליו שהוא טוב. ולעוג מלך הבשן. מחמת בושה. והרגם משה רבינו עליו השלום:
28
כ״טיציץ ופרח ישראל. יציץ. מי שמציץ על ישראל חס ושלום. ופרח נקודת ישראל שלו:
29
ל׳העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי ג"ע:
30
ל״אכשאדם מדבר לפני המלך על בניו בוודאי דוחפין אותו מפלטין כך כשאדם מדבר חס ושלום לה"ר על שום ישראל הגם במחשבה ר"ל:
31
ל״בויברכם ביום ההוא לאמר. שלא לומר ולחשוב על יום מחר רק על יום זה:
32
ל״גמחריש לדעת. לשון חרישה:
33
ל״דואברהם עודנו עומד לפני ד'. גם היום:
34
ל״הקודם אמירת תהלים צריך לקשר א"ע לדוד המלך ע"ה:
35
ל״ובכל ר"ח בא לאדם התחדשות איך להתגבר על היצה"ר:
36
ל״זאני ה' לא שניתי. אין שום השתנות. רק ואתם בני יעקב לא כליתם לשון כלתה נפשי:
37
ל״חבשעה שאומרים הזיי"ן קולות בשבת הוא בחי' מתן תורה:
38
ל״טותהי האמת נעדרת. שצריך לעדור ולחפור אחרי האמת:
39
מ׳קול מעוררהכונה. וכן להיפך:
40
מ״אאשרי אדם מפחד תמיד. ממי שהוא תמיד:
41
מ״בנתינת אוכלים להצדיק הוא בחי' שושבין שמקרב הניצוצות להעלותם:
42
מ״גליתן אוכלים על השולחן הוא עבדות גדול. וביותר לפנות הכלים מעל השולחן:
43
מ״דאי אפשר להתקרב אל הצדיק אלא או שיתן לו דבר או שיקח ממנו:
44
מ״האל יתהלל חכם בחכמתו וכו' כ"א בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי. היינו אם בכל הנ"ל יודע אותי בזאת יתהלל:
45
מ״ולחם עוני שעונין עליו דברים הרבה. עוני לשון יחוד כמ"ש ועונתה לא יגרע. והבן:
46
מ״זבנים לא אמון בם. אין להאמין עליהם. שנראה ח"ו לא טוב. ותיכף נעשה צדיק גמור:
47
מ״חבידך אפקיד רוחי פדית אותי. אות ברית:
48
מ״טאין נאה לקבל כבוד. רק שיכאב לו כמו שחותכין את בשרו בסכין:
49
נ׳נהיה לראש. היינו שנהיה מקושרים להראש. הוא הצדיק:
50
נ״אבזה הזמן שנחלשו הכחות ואינו יכול לסגף ולקרר היצר ולקדש א"ע שלא נכסוף להבלי עולם וגם אין בנו דעת להתענות. לכן אין תקנה אלא בתפלה בכל כח שבעמל כחו בתפלה מקרר היצר ומטהר עצמו בכל אות ואות. מה הנחלים מטהרים אף בתי כנסיות ובתי מדרשות:
51
נ״בבשם הרב הק' ר' זוסיא מהאניפאליא זי"ע. כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים זה חשבון תקופות ומזלות. וק' הלא גם ביניהם יש חכמים כאלו. אלא שנראה להם מחמת ידיעתם שיהא כך וישראל מהפכין בתפלתם. זו היא חכמתכם:
52
נ״גכי רגע באפו. אין לאדם לראות אלא רגע שלפניו. ואז חיים ברצונו:
53
נ״דקול ה'. בתפלה: יחולל ל' הורג. אילות תאוות רעות לשון [* אולי צ"ל ל' איולת] אילותי:
54
נ״הרוממות אל בגרונם. אז וחרב פיפיות בידם:
55
נ״וואת זעקתם שמעת על ים סוף. סוף דכל דרגין
56
נ״זע"י השירה אז נבהלו אלופי אדום. כחות אם. אילי מואב. כחות אב:
57
נ״חהפותח בכל יום דלתות שערי מזרח. ובוק"ע חלוני רקיע. בחי' זאת ישנה ג"כ באדם התחתון ע"י יגיעה רבה בתפלה. כמו ובוקע עצים יסכן בם:
58
נ״טתלפיות. תלפיות. רק פה:
59
ס׳אחות לנו קטנה. לשון אחוה. ושדים אין לה. אין לנו יניקה. מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה. אין לנו דבורים בתורה ותפלה. והעצה. אם חומה. תחזק עצמך כחומה. שתשיב ליצרך אע"פ שנתלכלכתי עד עכשיו אעפ"כ אתפלל ואעסוק בתורה. אז נבנה עליה טירת כסף. ואם דלת היא שמתנענע לכאן ולכאן. נצור וכו':
60
ס״אכי השביע נפש שוקקה שמשתוקקת להקב"ה. ונפש רעבה ג"כ מילא טוב:
61
ס״באגרא דכלא דוחקא. א"א לאגרא דכלה אלא ע"י דוחקא. שיהיה אצלו בדוחק כל התענוגים:
62
ס״גודבריו חיים. כל דבר שהוא בחיות. וקיימים. יש קיום:
63
ס״דשופר של אי"ל. שמשפר כל הכחות:
64
ס״הזכו"ר ושמו"ר בדבור אח"ד. כל שישנו בשמירה:
65
ס״ובזמן שיש מצה ומרור מונחים לפניך. שכל הבחי' באים ממילא בזמן ההוא:
66
ס״זלמה נקראת סדרה. שמסדר לכל אותו השבוע:
67
ס״חהשבתים של שובבי"ם המה תיקון למי שצריך תיקון:
68
ס״טלך עמי בא בחדריך. בחדרי לבך:
69
ע׳לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. ואז התורה מתברכת בתוך מעיו. כמ"ש חז"ל לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן. לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר. כך התורה טוב מעט בכונה מהרבות בלא כונה. ואפי' למד מעט מתברכת בתוך מעיו:
70
ע״אעומדים צפופים. כשאדם עומד במקום אחד אז צפופים ח"ו. ומשתחוים רוחים. היינו בהכנעה. אז רוחים:
71
ע״בלצפות בכל השבוע מתי יבא השבת:
72
ע״גיום שבתון אין לשכוח. זכרו אפי' מעט כריח הניחוח:
73
ע״דטועמיה חיים זכו. בטעימה בעלמא יכול לזכך החיות:
74
ע״הכל הנוטל פרוטה מאיו"ב מתברך. ר"ת. את ה' ויאמינו בה':
75
ע״וכל עמל האדם לפיהו. צריך לעמול ולייגע עד שיוכל לדבר לפני הקב"ה. מפני מה. שגם הנפש. הרצון להשי"ת. לא תמלא. שאינו משתוקק להשי"ת כראוי:
76
ע״זכל המהנה ת"ח הוא סמכין דאורייתא. וצריך להיות אחדות עמו כמו רגלים להגוף:
77
ע״חורחצת וסכת וגומ'. זה בגדי שבת. זה א"א בלא זה:
78
ע״טעצות מרחוק. כשאין לו שום עצה ח"ו אז ע"י אמונה אומן:
79
פ׳אשרי תמימי דרך. ואשרי יושבי ביתך. והמכריע. אשרי אדם עוז וגו':
80
פ״אהן אמת חפצת בטוחות. לשון טיח וטפל. שמדבק עצמו אל השי"ת:
81
פ״בופעלכם מאפע. הפעולה והעבודה להשי"ת הוא מיצה"ר גופי'. תועבה יבחר בכם. זה יעשה לכם הבחירה לטוב:
82
פ״גאמר. אתם בורחים מן המלחמה. ואני מכניס עצמי אל המלחמה. וירא מנוחה כי טוב. אע"פ שיכול להיות במנוחה. אינו רוצה בזה. רק ויט שכמו לסבול. עולו של הקב"ה. וללחום מלחמת מצוה:
83
פ״דבכל עת יהיה בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. משל למי שהולך בבגד לבן. וצלוחית שמן על ראשו. שצריך ליזהר מאוד:
84
פ״האמר אויב ארדוף. אויב טעמו תביר. אותיות ברית. ובזה אמר אויב ארדוף וגומ'. אבל נשפת ברוחך וגומ':
85
פ״ובגמ' בני בניו של המן זכו ללמוד תורה ברבים. ובאמת עמלק לא היה בו שום ניצוץ קדוש. ולכן בעת יצ"מ וקריעת י"ס נבהלו אלופי אדום אילי מואב. שמחמת הנ"ק שהיו בתוכם הרגישו בדבר. משא"כ עמלק שהוא הרע הגמור נלחם עם ישראל. ולכן כשראתה אסתר שהדבר כן בהמן זרעו של עמלק שאין בו שום ניצוץ קדוש. זימנה אותו לסעודה. ויצא המן ביום ההוא שמ"ח וטוב ל"ב. והמה מדות דקדושה. והכניסה בו ע"י זה ניצוץ קדוש. ואז נכנע ונפל לפני הקדושה. וע"י ניה"ק שהכניסה בו אסתר זכו בני בניו ללמוד תורה ברבים:
86