בית אלהים, שער היסודות נ״הBeit Elohim, Shaar HaYesodot 55
א׳יען כי קצרה היד מלהביא ראיות כל הצורך מן השכל והחוש על שרש התחייה, כי אין כח השכל והחוש משיגים לדבר על הדברים העתידים, אאריך בראיות הקבלה מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים ומדברי רז"ל על בירור עיקר זה:
1
ב׳בפרק חלק א"ר יוחנן מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן וכי אהרן לעולם קיים והלא לא נכנס לא"י אלא מלמד שעתיד לחיות וכו' מכאן לתחיית המתים מן התורה, דבי רבי ישמעאל תנא מה אהרן חבר וכו' דהא דכתיב לאהרן לאו להכי אתא, ר' סימאי אומר מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם, לכם לא נאמר אלא להם מכאן ראיה לתחיית המתים מן התורה, שאלו צדוקין לר"ג מנין שהקב"ה מחיה מתים אמר להם מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים ולא קבלו ממנו, מן התורה הנך שוכב עם אבותיך וקם, מן הנביאים יחיו מתיך וגו', מן הכתובים דכתיב וחכך כיין הטוב וגו' דובב שפתי ישנים וגו', ובכולהו איתא פירכא עד שאמר להם מקרא זה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם לכם לא נאמר אלא להם מכאן לתחיית המתים מן התורה, וי"א מן המקרא הזה אמר להם ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום פשיטא דחיים כולכם אלא אפי' שכולם מתים וכו' אתם חיים מה היום כולכם קיימים אף לעוה"ב כולכם קיימים, שאלו רומיים את ר"י בן חנניה מנין שהקב"ה מחיה מתים ויודע מה שעתיד להיות א"ל תרווייהו מן המקרא הזה הנך שוכב עם אבותיך וקם וגו', ודילמא וקם העם הזה וזנה, אמר לתם נקוטו מיהא פלגא בידייכו, א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מנין שהקב"ה מחיה מתים ויודע מה שעתיד להיות שנאמר הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וגו', תניא אמר רבי אלעזר בר' יוסי בדבר זה זייפו ספרי כותיים שהיו אומרים אין תחיית המתים מן התורה אמר להם זייפתם תורתכם ולא העליתם בידכם כלום וכו' הרי הוא אומר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה הכרת תכרת בעוה"ז עונה בה לאימת לאו לעולם הבא וגו', שאלה קלופטרא מלכתא את רבי מאיר אמרה ידענא דחיי שכבי דכתיב ויציצו מעיר וגו' אלא כשהן עומדין עומדים בלבושיהן או ערומים אמר לה ק"ו ממשה וכו', א"ל קיסר לר"ג אמריתו דשכבי חיי הא הוו עפרא וכו' אמרה ליה ברתיה שבקיה וכו' מן המים צר מן הטיט לא כ"ש, דבי רבי ישמעאל תנא ק"ו מכלי זכוכית וכו', אמר ליה ההוא אפיקורוס לר' אמי אמריתו דשכבי חיי הא הוו עפרא וכו', משל למה"ד למלך שאמר לעבדיו בנו לי פלטרין גדולים במקום שאין מים ואין עפר וכו', אמר גביהא בן פסיסא וכו' דלא הוו הוו דהוו לא כל שכן, אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מה"ת, תניא אמר רבי מאיר מניין לתחיית המתים מה"ת שנאמר אז ישיר משה שר לא נאמר וכו' אלא ישיר מכאן לתחיית המתים מן התורה, כיוצא בדבר אז יבנה יהושע וגו', אמר רבי יהושע בן לוי מנין לתחיית המתים מה"ת ואיש אל משפחתו תשובו, אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה הללוך לא נאמר אלא יהללוך מכאן לתחיית המתים מה"ת, אמר ריב"ל כל האומר שירה בעוה"ז זוכה ואומר לעוה"ב שנאמר עוד יהללוך סלה הללוך לא נאמר וכו', א"ר יוחנן מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר קול צופיך וגו' ריננו לא נאמר אלא ירננו מכאן לתחיית המתים מן התורה, א"ר יוחנן עתידין כל הנביאים לומר שירה בקול אחד שנאמר קול צופיך נשאו קול וגו', אמר רבא מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר יחי ראובן ואל ימות וגו', רבינא אמר מהכא ורבים מישני אדמת עפר יקיצו וגו', רב אשי אמר מהכא ואתה לך לקץ ותנוח וגו', אמר ר' יאשיה מאי דכתיב שאול ועוצר רחם וגו' מה רחם מכניס ומוציא אף שאול מכניס ומוציא והלא ק"ו ומה רחם שמכניסים בו בחשאי מוציאין ממנו בקולי קולות שאול שמכניסין בו בקולי קולות, שבוכין על המת, אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות, בתקיעת שופר גדול, תנא דבי אליהו צדיקים שעתיד הקב"ה להחיותן אינן חוזרין לעפרן שנאמר והיה הנשאר בציון וגו' מה קדוש לעולם קיים אף הם לעולם קיימים.
2
ג׳נראה כי מה שאמרו ברוב הראיות מניין לתחיית המתים מה"ת וחזרו לומר מכאן לתחיית המתים מה"ת, הוא שלא לבד היא התחייה לאהרן או למשה או לאבות ולצדיקים כיוצא בהם, אלא היא גם כן לכלל כל ישראל הבינוניים שאינם רשעים, ולכן אמרו מכאן לתחיית המתים מה"ת לכל ישראל.
3
ד׳עוד אני אומר כמו ששכר הנשמות ועוה"ב לא נזכר בפירוש בתורה כן תחיית המתים לא נזכר בפירוש, כי אין דרכה של תורה לייעד בפירוש על השכר העתיד אלא ברמז, ולכן חפשו החכמים ז"ל רמז לתחיית המתים המקובלת להם, ואמרו מנין לתחיית המתים איזה רמז מן התורה שנאמר ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן וגו', וזה הכתוב אין בו הכרח שירמוז לתחיית המתים, וכמו שאמר התנא דבי ר' ישמעאל מה אהרן חבר וכו', ואף לדברי ר' יוחנן לא בא הכתוב אלא להודיענו שיתנו התרומה לאהרן, גם כי אי אפשר ליתנה לו בארץ ישראל אלא אחר שיחיה עיקר הכתוב לא בא אלא שיתנו התרומה, ולכן אמר מכאן לתחיית המתים מה"ת, שאם בכניסתם לארץ כשנתחייבו בתרומה היה חי אהרן בגלגול מחילות לא"י לא היינו לומדים מכאן לתחיית המתים, שהיעוד לא היה אלא לו לבדו, אבל אחר שראינו שלא נתקיים לאהרן עדיין נתינת התרומה נאמת ונלמוד מכאן לתחיית המתים מן התורה, כי בזמן התחייה הכוללת יחיה הוא ויתנו לו תרומה, וכן באבות שכתוב לתת להם ולא לכם שהיה נראה שהאבות יקומו בזמן נתינת הארץ ולא קמו אז, מכאן לתחיית המתים לכל ישראל מן התורה בי אז יקומו ויחיו הם בראש כל ישראל.
4
ה׳וכן נרמז ברמז התחייה מאהרן, אחד מהסבות הנזכר למעלה בתחייה, והיא סבת קיום המצוה אשר לא היה בכח הצדיקים לקיימם בחייהם כי לא באו לידם ולא הגיעו לכלל קיומם, כמצות תרומות ומעשרות אשר לא קיים אהרן קדוש ה' מצות אכילתם בטהרה לסבה שלא נתחייבו עדיין בזמנו עד בואם לארץ ובסבת מי מריבה גוע אהרן חוץ לארץ, ולכן יקום בזמן התחייה לקיים מצוה זו ככל המצות התלויות בארץ, וכן כל מי שלא זכה לקיים מצוה שלא הגיע לכלל קיומה בזמן תחיית המתים יקיימנה, וכמו שנזכר למעלה:
5
ו׳וכן נרמז ברמז התחייה מן האבות שכתוב לתת להם ולא לכם, סבה אחרת מהסבות הנזכרים למעלה, והוא חיבור כל ישראל יחד מזמן האבות הקדושים אשר קיימו כל התורה כולה בא"י קודם שניתנה עד זמן התחייה יהיו שכם אחד לעבודת האל ית', ויעלה שכרם לאין קץ, כי אין דומה מועטין שבכל דור ודור העושים את המצוה למרובי' של כל הדורות מאברהם אבינו ועד זמן התחייה שיתחברו כולם חיל גדול אשר לא נהיה כמוהו מעולם להתפלל לאל יחד כולם מאהבה אבות ובנים ובני בנים, ויקיימו מצותיו כולם יחד, ולא יהיה שום מניעה לקיום שום מצוה לשום אדם דרך פרט ודרך כלל כנזכר, ולכן אמרו לכם לא נאמר אע"פ שלכם נתקיים שניתנה לכם, ואמר להם שלא נתקיים עדיין, מכאן לתחיית המתים מן התורה מזמן האבות עד זמן התחייה כדי שיהיו אגודה אחת לעבוד ה' כמו שנזכר.
6
ז׳ומה ששאלו לרבי יהושע בן חנניה מנין שהקב"ה מחיה המתים ויודע מה שעתיד להיות, לא שאלו מניין לתחיית המתים כמו ששאלו אחרים אלא מנין שהקב"ה מחיה מתים, הכוונה כי ענין התחייה אינה באה מצד גמול האדם במעשיו, כי אע"פ שיצדק האדם וייטיב מפעליו די לו בשכר גן עדן ועולם הנשמות ולא השיגה יד צדקתו לשכר תחיית המתים, ולכן שאלו מנין שהקב"ה בחסדו וטובו מחיה המתים בלי תגמול האדם, כי כל מה שייטיב האדם בעוה"ז לא ישיג בו לענין תחייה אם לא בחסדו יתברך, וכן שאלו מנין שיודע מה שעתיד להיות, כי אם יהיה יודע מה שעתיד להיות והוא רוע מעללי הדורות העתידים לא יסכים על התחייה, והשיב להם מן הכתוב והוא אחד מן הכתובים שאין להם הכרע על וקם אם הוא חוזר לראש הכתוב או לסופו או יהיה משמש לראשו וסופו, ויהיה הכוונה כי גם שיודע הקב"ה מה שעתיד להיות ברוע מעללי הדורות העתידים עכ"ז יקים מעפר לכשרים שבהם, והם אמרו ודילמא וקם העם הזה וזנה, כי רצה לומר הנך שוכב עם אבותיך שתהיה לעולם שוכב עם האבות בלי תחייה מצד כי יקום העם הזה וזנה, ולזה השיב להם נקוטו מיהא פלגא בידייכו, כלומר ידיעת העתידות שידע דורות הבאים ולא ימשך מזה כי לא תהיה תחייה לכשרים, ומה שאמר הכתוב הנך שוכב עם אבותיך וקם, לעולם כמו שאמרתם, ולכן חזר רבי יוחנן משום רשב"י ואמר מנין שהקב"ה מחיה מתים ויודע וכו' דכתיב הנך שוכב וקם וגו', למד שני דברים מכתוב זה ולא חשש למה שהקשו ודילמא וכו', ורבי אלעזר בר' יוסי אמר בדבר זה זייפו ספרי כותים וכו', דכתיב הכרת תכרת בעוה"ז, והכפל כלשון בני אדם, מאי עונה בה לא לעוה"ב אלמא יש תחיית המתים מן התורה כמו שפירש"י ז"ל, ומשמעות עונה בה כן הוא עונה, של נפש הוא שיהיה בה כלומר בעצמה בלי שתתחבר עוד לגוף שהוא תחיית המתים, אלמא דלכ"ע יש תחיית המתים.
7
ח׳ומה שידעה קלופטרא דשכבי חיי מדכתיב ויציצו מעיר, היינו משום דאיירי התם כל המזמור במלך המשיח דכתיב ביה וירד מים עד ים וגו' לפניו יכרעו ציים מלכי תרשיש וגו' וישתחוו לו כל מלכים וגו', בלי כלי מלחמה ובלי הריגת אלו לאלו, ובזה יתרבו ויפרו באי עולם כי לא ימות איש שלא בעתו וינוחו ויזרעו ויקצרו ויאכלו לרוב, עד כי יהיה פסת בר בארץ בראש הרים ירעש כלבנון פריו, ואין מי שיגע ידו למה שאינו שלו, או דרך נס יהי פסת בר וגו' ירעש וגו' ויציצו מעיר האנשים כעשב הארץ, שאם ר"ל יציצו הפירות והצמחים הרי כתב למעלה פסת בר ופרי, וגם לא היה לו לומר מעיר כי אין העשב צץ בעיר אלא בשדה, אלא הכוונה כי אחר שיהיה פסת בר מוכן וירעש כלבנון פריו לריבויו וטובו אז יציצו מעיר המתים, כמו העשב שעולה מתחת הארץ אחר שנקבר ונתעפש הזרע, דומה למה שהיה קודם הבריאה שנברא אדה"ר שהיה כל העולם כשלחן ערוך לפניו שנבראו כל מיני צמחים ודשאים ובע"ח, ושאלה אם עומדים ערומים כמו שהיו בתחילת הבריאה שהיו ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו או יעמדו בלבושיהם, הכוונה אם יעמדו בלי יצר הרע נפשטים וערומים ממנו כמו שהיו בתחלת הבריאה או יצטרכו ללבוש שיהיה להם יצר הרע, כמו שקרה לאדם ואשתו אחר מעשה החטא שידעו כי ערומים הם ותפרו עליהם עלה תאנה ויעשו להם חגורות, והשיב ר' מאיר ק"ו מחטה שנקברה ערומה ויוצאה בכמה לבושים צדיקים שהם נקברים בלבושיהם ובכסותיהם עאכ"ו, הכוונה כי היותם נקברים בלבושיהם מורה כי בצדקתם גבר יצר הטוב על הרע וכסה אותו, ובזה יהיה לו שכר טוב עתה במיתתו בהיותו זוכה לג"ע ולשכר עולם הנשמות, וקימתו בלבוש יורה ג"כ על זה כי בזכות מה שנצח את היצה"ר בעוה"ז וכפפו תחתיו יזכה לתחייה כלבוש שהוצרך אדם הראשון ללבוש אחר שחטא ונכנע ליצר הרע ונתלבש בעלה תאנה, ושב בתשובה כמו פרי התאנה כי הוא קרוב להתעפש משאר הפירות ויש לו רפואה קרוב לעיפושו לשטחו וליבשו כדי שיתקיים זמן רב:
8
ט׳עוד נוכל לפרש כי מה שידעה היא דשכבי חיי, אם מן הכתוב, הוא מפני שלא נאמר ויציץ מעיר עשב הארץ אלא ויציצו האנשים כעשב הארץ, והם אנשים שהזכיר בתחלה במעלת מלכות מלך המשיח שישתחוו לו כל מלכים ויעבדוהו כל גוים, ושאלה אם יעמדו ערומים כמו העשב, או יהיו דמיון העשב כמו שהיא מוכנת למה שהיא, כן יצאו האנשים בתחייה מוכנים בלבושיהם לא יחסר כל בהם, וכוונת השאלה אם כבר קבלו הצדיקים הקמים בתחייה כל שכר פרי מעשיהם בגן עדן ויצאו ערומים, שיצטרכו עתה בתחייה לחזור ולזכות בתורה ובמעשים טובים מחדש, או לא הושלם שכר מעשיהם הטובים בשכר גן עדן אלא שעודם לבושים במלבושי המצות אשר עשו קודם שמתו והם חיים עתה לקבל תשלום שכרם בעולם התחייה, והשיב לה ר' מאיר ק"ו מחטה שנקברה ערומה ויצאה בכמה קליפות צדיקים שנקברים בלבוש אינו דין שיקומו בלבוש, כלומר כי שכר מעשיהם הטובים אשר עשו בהיותם בגוף ונפש לא נשלם בעידון הנשמה בגן עדן אלא הם שמורים לקיבול שכר גם בעולם התחייה, וזו היא הוראת המלבושים שקמים בהם והם המעשים הטובים, וגם כי ענין המלבושים היא על הוראה ורמז מה שמורים המלבושים כפי כל אחד משתי הכוונות, עם כל זה מעשה עבודת התחייה יסכים ג"כ לכוונה שיקומו בלבושיהם ממש והם התכריכין אשר נקברו בהם, כי לא יבצר מידו מזמה בזכות צדקת הצדיקים שיעשה נס ג"כ בלבושים שיחזרו כמו שהיו בזמן הקבורה, גם כי נרקבו כבר ונעשו כעפר תיחוח, כדי שלא יהיו הצדיקים בושים זה מזה בהיותם ערומים:
9
י׳ולזה נראה לי שאין ראוי לעשות תכריכין מצמר או משי אלא מפשתן או צמר גפן דברים הגדלים מן הארץ, כיון שגדלו פעם אחד מן הארץ נקל זאת בעיניו ית' שיגדלו פעם אחרת לכבוד הצדיקים שומרי מצותיו ועדותיו, ולא יצטרך שיעשה נס בתוך נס על דבר שמעולם לא גדל מן הארץ ונרקב ונתעפש שיתחדש ויתגדל מן הארץ וישוב חדש כבתחלה, כי אולי לא יספיק זכות כל צדיק לשיעשה הנס כפול נס בתוך נס:
10
י״אומה שאמר קיסר לר"ג אמריתו דשכבי חיי והא הוו עפרא וכו' אמרה ליה ברתיה לר"ג שבקיה ואנא אהדרנא ליה, א"ל שני יוצרים היו בעירנו אחד יוצר מן המים ואחד מן הטיט אי זה מהן משובח אמר לה זה שיוצר מן המים אמרה ליה מן המים צר מן הטיט לא כ"ש. כוונת הקיסר שלא היה נקרא תחיית המתים כיון שהיו כבר עפר ומה שיבוא מן העפר הוא בריה חדשה כמו בריאת אדם הראשון עפר מן האדמה ואין זה תחייה במת עצמו שמת, והשיבה בתו במשל הב' יוצרים, כי יצירה מן המים יצירת האדם מטיפת אביו, ויצירה מן הטיט היא תחיית המתים, לא אמרה יצירה מן העפר כמו שאמר אביה אלא מן הטיט והוא עירוב המים עם העפר, והכוונה לומר כי יש הכנה יותר להחיות את המת שכבר היה חי מיצירת האדם בתחלת בריאתו ומיצירתו בטבע ע"י זכר ונקבה, כי זה נוצר מן העפר לבדו וזה מן המים לבדם וזה מן המים והעפר והוא הטיט, כלומר מן ההכנה שהיתה לאדם הראשון שנברא מן העפר ומן ההכנה של כל אדם שנבראו מן המים בהתחבר ב' ההכנות יהיה יותר נקל להיותו נוצר מן העפר, כי זה העפר יש לו הכנה מהעפר הראשון ומהמים שהם הזרע והרי הוא כטיט.
11
י״בדבי ר' ישמעאל תנא ק"ו מכלי זכוכית שעמלן ברוח של בשר ודם ואם נשברו יש להם תקנה להתיכן ולחזור ולעשות מהן כלי, בשר ודם שברוחו של הקב"ה עאכו"כ. האי תנא דבי רבי ישמעאל ייחס זכות התחייה אל הנשמה אשר נופחה באדם מאתו ית', והשיב לשאלת הקיסר כי אע"פ שנעשו עפר כיון שאותו עפר בא מכח האדם שנופחה בו נשמת רוח אלהים חיים ומלך עולם ברוח שנשאר חי וקיים מכין האל ית' את הגוף שנעשה עפר לשיחזור למה שהיה, ק"ו מכלי זכוכית אשר נעשה בהפחת רוח הזגג והרוח הלך לו ונשאר הכלי שלם, ואם נשבר יכול האומן לחזור ולהתיך אותו ולעשותו כלי כבתחלה בנפיחתו אליו כבתחלה, האדם שנעשה מקודם ברוחו ית' ונתקיים הרוח בו כל ימי חייו, וכשנפסד ונעשה עפר עדיין הרוח חי וקיים כי הוא מתחת כסא כבודו עאכ"ו שיהיה מוכן הרוח הקיים לחזור אל גוף האדם אשר היה בו ובכחו ישוב העפר להיות אדם כמו שהיה מקודם.
12
י״גא"ל ההוא אפיקורוס לרבי אמי אמריתו דשכבי חיי הא הוו עפרא וכו', א"ל מלה"ד למלך שאמר לעבדיו בנו לי פלטרין גדולים במקום שאין מים ואין עפר ובנו אותו לימים נפל א"ל חזרו ובנו אותו במקום שיש עפר ומים א"ל אין אנו יכולין כעס עליהם וכו' עכשיו שיש מים ועפר עאכ"ו. הנה פשט תשובה זו היא מה שאמרו חז"ל מה דלא הוה הוה מה דהוה לא כ"ש, והנמשל הוא שאם ברא את העולם כולו מתהו והוא יש מאין איך לא יברא אותו מיש, וכן יחזור ויחיה את האדם מן העפר אשר נשאר מגופו, ועוד יש לו כוונה בתשובה זו וכו' דומה למשל שבנו פלטרין במקום שאין מים ואין עפר וא"א לבנין בלעדם, אלא שלא היו שם במקום בנין הפלטרין והוצרכו להביאם ממקום אחר, וכ"ש כשיש מים ועפר במקום אשר בו יבנה הפלטרין שיהיה נקל, ולכן כעס עליהם, והנמשל הוא על האדם הראשון אשר נברא ונוצר עפר מן האדמה ממה שנאמר עליו מזבח אדמה תעשה לי, ונתפשט בריאתו ותולדתו וזרעו בכל מקומות הישוב אשר לא נוצר מעפרם, והוא דומה לנמשל במקום שאין בו מים ועפר, וכ"ש אחר מיתת האדם ונעשה עפר שיכול לחזור ולהיות נוצר מן העפר ההוא המצוי לכל אחד במקום תחייתו, דומה למשל שיבנו פלטרין במקום שיש בו מים ועפר:
13
י״דא"ל ההוא אפיקורוס לגביהא בן פסיסא ווי לכון חייביא דאמריתו מתי חיין דחיי מייתי דמייתי חיין א"ל ווי לכון חייביא כו' דלא הוו הוו דהוו לא כ"ש, כוונת האפיקורוס שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ואיש בחטאו יומת איך יחזור לחיות אם מת מפני החטא, ולכן קרא אותם חייביא כי מצד היותם חוטאים מתו ולכן לא יחיו, וגביהא השיב לו אם בלא שום זכות שקדם לאדם להיות נוצר שהרי לא היה לו הויה אפ"ה נוצר בחסדו ית' כ"ש כשנוצר, וגם כי חטא זכה ברוב מעשיו, ולכן ראוי לזכות לתחייה כי כבר קדם לו זכות בקיום התורה ומצותיה ואם חטא שב בתשובה קודם מותו, ואמר לו ווי לכון חייביא כלומר אתם החייבים והחוטאים בשבע מצות בני נח שאין אתם מקיימים אותם ואין אתם חוזרים בתשובה, ולכן לא יהיה לכם תחייה, וע"ז חזר האפיקורוס ואמר לו חייביא קרית לן שלא נשתתף עמכם בתחייה פשיטנא לעקמומיתך וכו':
14
ט״ואני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה, הנה בכתוב זה הוא מבואר ענין תחיית המתים שאמר אני אמית ואחיה את מי שאמית, דומה למחצתי ואני ארפא למי שמחצתי, ולכן אמר מכאן תשובה לאומר אין תחיית המתים מן התורה, כי מכל הראיות שהביא למעלה ואמר מכאן לתחיית המתים מן התורה הוא בדרך דרש ודרך רמז ואין משם קושיא למכחיש ואומר כי אין תחיית המתים מן התורה, אבל מזה הכתוב יש קושיא ותשובה למי שאומר כן, ומפני כי המיתה היפך התחייה כי המיתה היא בשעת כעס והתחייה היא בשעת רצון ונראה שיש שינוי בהשי"ת, לכן אמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה אין בי שינוי אע"פ שאני ממית פעת אחת ומחיה פעם אחרת כי את הכל אני עושה יפה בעתו עת ללדת ועת למות, כי העת והזמן גורם לכל דבר, וראינו כי מתחלת התורה לא הוזכר מלת אני עד המבול שכתוב בו ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ, ואחר יציאת נח מן התיבה כתיב ואני הנני מקים את בריתי אתכם, לכן אמר ראו עתה כי אני אני הוא בשתי פעמים שאמרתי ואני אני בהבאת המבול ואני בהקמת בריתי שלא יהיה עוד מבול, אני הוא בזה ובזה ואין בי שינוי, ועל אני השני שהוא הקמת הברית לעתיד אמר ואין אלהים עמדי, כלומר כי בזה האני השני אין בו שום מדת הדין אע"פ שכתיב בשניהם בתחלה ויאמר אלהים לנח וגו', ואפשר ג"כ לפרשו על השנים ואין אלהים עמדי אפילו במלת ואני הראשון, כי אם היה המבול במדת הדין גמור לא היה לעולם שארית מנח ובניו:
15
ט״זעוד ירמוז ראו עתה כי אני אני הוא על אברהם שאמר לו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך וגו', אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי ביני ובינך וגו' ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך וגו', כי מה שאמר אני בשני הכתובים הוא מפני שהיה מייעד דבר ירושת הארץ לעתיד והיה מבטיחם כי בודאי כן יהיה כיון שהיעוד ממנו שהוא כמי שהבטיח דבר לחבירו ואומר לו אני הוא המבטיחך בזה כדי שיאמין, וכן אמר האל ית' אני ה' אשר וגו' לתת לך את הארץ, וכן באני האחר, וכמו שאמר הכתוב כי אני הוא המדבר הנני, כלומר בהיות אני המדבר הדבר הוא מוכן ומזומן, וזהו לשון הנני, ואמר ואין אלהים עמדי כי בכולם נאמר אני ה' וכשאמר אני אל שדי אמר קודם וירא אליו ה', ומפני שאמר במשה רבינו עתה תראה ודרשו ז"ל אבל במלחמת ל"א מלכים לא תראה, וכן עתה תראה היקרך דברי וגו', אמר לישראל עתה שהיו מוכנים ליכנס לארץ ראו עתה מה שאמרתי שלא יראה משה את מלחמת ל"א מלכים שהגיע הזמן עתה אתם תראו כי אני אני הוא שהבטחתי אתכם בלשון זה, ואני אמית את המלכים ואת עמם ואחיה אתכם, מחצתי אותם וארפא אתכם ואין מידי מציל, כי השרים שלהם אני אפיל אותם קודם ואח"כ אפיל אותם ולא יוכלו להצילם מידי:
16
י״זולענין תחיית המתים שנאמר בזה הכתוב נמשך אחר הכתובים מלפניו כי ידין ה' עמו וגו' אשר חלב זבחימו וגו', אמר ראו עתה אחר כל אלו הזמנים העוברים וקרה לכם מה שאמור בענין ואין מי שיקום ויעזרוכם ויהיה עליכם סתרה, תכירו עתה כי אני אני הוא, אני הוא שהייתי מקודם ואני הוא בכל הזמנים שהייתם חושבים לעבוד ע"ז ולשתות יין נסיכם, עתה תראו כי אין אלהים מאלה עמדי אלא אני לבדי, אני אמית ואחיה ואחר התחייה שיקומו כמו שהיו במומם שמחצתי אותם בהיותם בחיים אני ארפאם ואין מידי מציל לחזור ולהמית הרשעים שאינם זוכים לתחייה, ולא קמו אלא כדי שיראו ויחזו ויבושו קנאת עם:
17
י״חאמר רבי מאיר מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר אז ישיר שר לא נאמר אלא ישיר מכאן לתחיית המתים מן התורה מה שדייק ר"מ ממה שאמר ישיר ולא שר, הוא מפני שמלת אז רומזת זמן העתיד הידוע, ולזה לא נוכל לומר כי אז זה יורה לעתיד על שירת הבאר או על שירת האזינו, כי אינו זמן ידוע, ובשירת הבאר ג"כ אמר ישיר ולא שר, ולכן צריכין אנו לומר כי אז ישיר הוא לעתיד לבא הנזכר בנביאים ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, וכיוצא באלו הפסוקים שנאמר בהם ביום ההוא שהוא מורה על זמן התחייה, והענין הוא כי מה שאמרו שר לא נאמר אלא ישיר, כבר הוא ידוע ששר שירת הים זו הנזכר, אלא רצונם לומר שר לבד כפי שעה לא נאמר אלא ישיר להורות כי גם לעתיד ישיר כמו ששר עתה שירה זו בתשועת ישראל כן ישיר להם שירה חדשה בתחיית המתים, וזהו מפני שבזמן תשועה זו נרמז למשה שלא יכנס לארץ כמו שנאמר לו עתה תראה וגו' נתבשר עתה שישיר לעתיד בא"י בזמן התחייה, שיחיה הוא וכל דור המדבר בזכותו כמו שדרשו חז"ל ויכנסו לארץ, וגם כי אין תחייה אלא בא"י ומתי ח"ל יצטערו בגלגול מחילות לבוא עצמות יבשות לא"י ולחיות שם, נראה כי יש לנו מקום לומר כי משה רבינו ע"ה ודור המדבר יחיו במקום אשר נקברו בו ויעלו לא"י, וזה מפני שהיו כבר עולים לא"י בדרך מצוה והפסיקם חטא המרגלים ונגזר עליהם במדבר הזה יתמו ושם ימותו, ולכן ראוי שישלימו דרך מצותם שיחיו במקום אשר שם מתו ויעלו כמו שהיתה כוונתם מתחלה, וכ"ש מרע"ה שנתאוה לקיים מצות עלייה לא"י לקיים מצות שבה, שהוא ראוי שתתקיים מחשבתו בפועל ויקיים מצות העלייה לא"י בגוף ובנפש הוא וכל דורו, וכן אפשר לומר בכל הצדיקים אשר היו עולים בדרך מצוה לא"י ובא עתם בדרך ומתו, בפרט אם היתה המיתה מחמת אונס הדרך, גם כי שלוחי מצוה אינם ניזוקים וכו', היכא דשכיח אונס שאני, וכיון שכוונתם היתה לעלות לא"י ושמו לדרך מצוה פעמיהם לא יקפח האל ית' שכרם ויחיו שם במקום שנקברו ויעלו בגוף ונפש לא"י ויקיימו מצות העלייה, כיון שהתחילו בה ה' יגמור בעדם שישלימוה, ויש ראיה לזה ממתי יחזקאל שהחיה אותם בבקעת דורא והלכו לא"י ונשאו נשים וכו', עמד רבי יהודה בן בתירא על רגליו ואמר אני מבני בניהם וכו', ואמר רב אלו בני אדם שמנו לקץ וטעו שנאמר ובני אפרים שותלח וגו' הרי שחיו בח"ל ועלו אח"כ לא"י, והוא מפני שהיו עולים לא"י ומתו בדרך מצוה לרב שאמר שהיו בני אפרים שמנו וטעו, והיו עולים לא"י רצה הקב"ה לזכותם שיגמרו המצוה שהתחילו, ואצ"ל במשה ודור המדבר שהוא ראוי שיחיו במקום אשר נקברו בו כדי שיגמרו מצותם אשר התחילו לעלות לא"י, ואז ישיר משה ובני ישראל שהם דור המדבר אשר שוררו עמו שירת הים ישוררו עתה שירה חדשה לשנתחדש העולם בתחיית המתים ולהם נאה לשורר בא"י כי היו מוכנים ליכנס אליה ולא נכנסו אז, ועתה נתקיים היעוד שנתייעד לאלו שהיו יוצאי מצרים שנאמר להם לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם וגו' והבאתי אתכם אל הארץ וגו' ונתתי אותה לכם מורשה אני ה' נאמן לשלם, כאן רמז להם כי גם שלא יתקיים להם כניסה לארץ כי אם לבניהם בפעם הזאת, יתקיים להם בזמן תחיית המתים שיחיו ויעלו ויירשו את הארץ, וזהו אני ה' נאמן גם כי יתארך הזמן לא יעבור אשר לא יבואו ויכנסו לא"י ולכן ישוררו בה כמו שנזכר, ולכן אמרו קודם מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר אז ישיר וגו', וחזר ואמר מכאן לתחיית המתים מן התורה, כי מה שאמר קודם מנין לתחיית המתים הוא למשה ודור המדבר כמו שלמדו ממה שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל שר לא נאמר אלא ישיר, ומכאן למדנו לתחיית כל המתים האחרים העתידים והעוברים.
18
י״טכיוצא בדבר אתה אומר אז יבנה יהושע בנה לא נאמר אלא יבנה מכאן לתחיית המתים מן התורה, מה שבנה יהושע מזבח בהר עיבל עם כל ישראל ונתן שם את הברכה ואת הקללה ככתוב בתורת משה רבו היתה קיום מצוה ראשונה שקיימו יהושע וכל ישראל בביאתם לארץ, ולכן נתבשר בה כי בזמן התחייה יבנה ג"כ כיון שהוא התחיל פעם אחת לבנות יזכה שיהיה הוא הבונה ג"כ לעתיד, שיקבלו עליהם אז כל ישראל ביחד כל הדורות העוברים אבות ובנים קללה למי שיעבור וברכה למקיימי התורה, ומכאן לתחיית המתים מן התורה לכל ישראל:
19
כ׳אמר ריב"ל מנין לתחה"מ מן התורה דכתיב ואיש אל משפחתו תשובו, אשר הם חיים עדנה גם כי יפרדו איש מעל אחיו ויולדו מנשים אשר הן ממשפחות אחרות לעולם הם נקראים למשפחותם לבית אבותם, ואין כאן השבה אל משפחה אלא שהוא רומז לזמן התחייה, כי אז יחזור וישוב כל אחד למשפחתו הידועה, ולא נאמר כי הם בריות חדשות ואשר יקומו ביחד שנקברו יחד בבית קברות אחד יהיו כמשפחה אחת, אלא שישוב כל אחד למשפחתו ויהיה ניכר כל אחד לאביו ואמו ולכל בני משפחתו, ואותם שלא הכירוהו כמו בני רבעים וחמשים יהיו ניכרים לזקניהם אשר לא ראום וכן זקניהם יהיו ניכרים להם, וכן שאר כל הקרובים, להורות כי ענין התחייה אינו בריאה חדשה אלא תחיית המתים עצמם אשר מתו שיחיו כמו שהיו בזמן מיתתם, וזהו שנלמד מכאן לתחיית המתים מה"ת:
20
כ״אאשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה הללוך לא נאמר אלא יהללוך מכאן לתחה"מ מה"ת, ממה שאמר עוד נראה שכבר הללו ובשרם מה שהללו יהללו עוד כי מצוה גוררת מצוה, ומלת עוד וסלה מורות שיהיה הענין לעתיד בזמן לא קצוב אלא נצח סלה ועד, וע"ז אמר ריב"ל כל האומר שירה בעוה"ז זוכה ואומרה לעוה"ב שנאמר עוד יהללוך סלה הללוך לא נאמר וכו':
21
כ״באמר רבי יוחנן מנין לתחה"מ מה"ת שנאמר קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו רננו לא נאמר אלא ירננו מכאן לתחה"מ מן התורה, הנביאים אשר הוכיחו את ישראל והחזירום בתשובה ולהם אשר נבאו להם נבואת התחייה כיון שנשתתפו ונתאחדו כולם במצוה אחת והיא הוכחת רעים על פניהם, ראוי שיוחדו ג"כ לעתיד וירננו על מה שנתקיימו דבריהם, כי גם שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד בעוה"ז יחדו ירננו לעתיד בסגנון אחד אחר שנתקיימה נבואתם לישראל, ולזה אמר קודם מנין לתחה"מ מה"ת לנביאים עצמם, ואח"כ אמר מכאן לתחה"מ מן התורה לכל ישראל, כי בתחייתם תתקיים נבואתם ונשיאת קולם ברן יחד, ולכן חזר ואמר רבי יוחנן עתידים כל הנביאים לומר שירה בקול אחד שנאמר קול צופיך נשאו קול יחדו וגו', כי גם שכל הנביאים אין מדריגת נבואתם שוה, נבואת יחזקאל לא הגיעה למדריגת נבואת ישעיהו וכן שאר הנביאים, עכ"ז הם עתידים לומר שירה בקול אחד, שישיג שפל המדרגה בנבואה לגובה מדריגת הגדול בנבואה בהצטרפם יחד, וכפי מה שתתעלה מדריגת הנביא ותשיג למדריגת הנביא הגדול ממנו שישיג במה שהתנבא בעוה"ז תתעלה אח"כ נבואת הנביא הגדול מאחיו:
22
כ״גאמר רבא מנין לתחה"מ מן התורה שנאמר יחי ראובן ואל ימות וגו', כי אחר שנלמד תחה"מ מן האבות כמו שנאמר למעלה דכתיב לתת להם, אמר רבא כי תהיה נמשכת התחייה מאבות לבנים ולכן נאמר בראובן בכור הבנים יחי ראובן להורות ענין זה, כי התחייה תהיה בחסד האבות, ואח"כ הבנים הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו, מכאן לתחה"מ מן התורה לכל ישראל השבטים עצמם ובניהם ובני בניהם עד עולם:
23
כ״דרבינא אמר מהכא ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם, רבים מכלל דאיכא מעטים שלא יקיצו, הרבים לחיי עולם והמעטים לחרפות ולדראון עולם.
24
כ״הונראה ממה שאמר הכתוב מישני אדמת עפר ולא אמר רבים מן המתים יחיו, נתן אי זו סבה לתחה"מ שלא יהיה דבר זר כ"כ, הוא כי מתחלת יצירת אדם הראשון יש הכנה לתחה"מ ממה שכתוב ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעותיו וגו', כי הצלע אין בה חיות דבר שהנשמה תלויה בו וכ"ש בהיות האדם ישן כי כל איבריו בטלים ג"כ, ואז לקח הצלע שהיתה כמעט מתה והחיה אותה ובנאה להיות לו אשה, והרי הוא כדמות תחיית המתים כמ"ש, ולזה אמר מישני אדמת עפר כי מה שיחיו הרבים הוא בסבת שהם נחשבים כישנים כמו שהיה אדם הראשון כשלקחו הצלע ממנו ובנאה לו לאשה שהיה הוא נוצר מאדמת עפר כמו שכתוב ביצירתו עפר מן האדמה:
25
כ״ורב אשי אמר מהכא ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין, ענין ההליכה לקץ היא כי תחה"מ היא בסוף ימות עולם, יש מי שיחיה אחר ה' אלפית שנה וכמה מאות מן השנים כמו אדם הראשון והזוכים לתחייה מאותם שמתו בסוף אלף הראשון ובתחלת השני, ויש מהם לכמה מאות מן השנים לבד והם אותם שמתו בסוף אלף החמישי ובתחלת הששי, באופן שיש מי שישאר מת ד' אלפים שנה ויותר ויש שיקום לק' שנים או פחות, ואין בזה עול בחקו ית', כי מי שזכה להמצא בתחלת העולם יהיה תחייתו בסופו, ומי שלא זכה להמצא אלא בסופו יזכה לתחייה בסופו והוא קרוב לזמן מיתתו, ולכן נאמר לדניאל ואתה לך לקץ כי הוא היה אחר שלשה אלפים וכמה מאות מן השנים וכבר היה בחצי האחרון של העולם והוא הקץ, דשיתא אלפי שני הוי עלמא, ואמר ותעמוד לגורלך לקץ הימין, כי דרך הסברא המתים תחלה יחיו תחלה בזמן התחייה כסדר והוא הגורל, ובפירוש תהלים כתוב ע"ד הקבלה על דבקה לעפר נפשי חייני כדברך, כי סדר התחייה תהיה בסדר אותיות האלפ"א בית"א, מי ששמו מתחיל באל"ף יחיה תחלה, וא"כ אדם הראשון יהיה ראשון, ובן אברהם ראשון לאבות, ואפשר כי בכל דור שיקום יהיה סדר זה, אבל לא יקדים דור לדור הקודם לו:
26
כ״זאמר רבי יאשיה מאי דכתיב שאול ועוצר רחם וגו' מה רחם מכניס ומוציא אף שאול מכניס ומוציא, ענין הכנסת הרחם הוא הזרע אשר אין בו חיות, וכמו כן הכנסה לשאול הוא המת, כמו שכניסת הרחם היא סבת היציאה וולד נוצר, כן כניסת השאול הוא סבת יציאה משם בתחייה, כי בהצטער הגוף כמה מן השנים בקבורה יזכם לתחייה, והלא ק"ו ומה רחם שמכניסין בו בחשאי כלומר שלא היה בזרע חיות מעולם מוציאין ממנו בחיות ובקולי קולות, שאול שמכניסין בו בקולי קולות שבוכין עליו שהיה חי אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות בחיות ובתקיעת שופר גדול, זהו על דרך מאי דלא הוה הוה מאי דהוה לא כ"ש:
27
כ״חתנא דבי אליהו צדיקים שעתיד הקב"ה להחיותם אינם חוזרים לעפרן שנאמר והיה הנשאר בציון וגו'. בהיות התחייה נס גמור ומפתח שלא נמסר ביד אדם אלא בידו ית', א"כ יהיו החיים בתחייה כדמות אדם הראשון שהיה יציר כפיו ית' והיה ראוי לחיות לעולם אלא מפני שחטא ביום שנוצר נגזרה עליו מיתה ביומו של הקב"ה שהוא אלף שנה, ואלו הצדיקים שעתיד הקב"ה להחיותם הם כמו יצירי כפיו ולא יחטאו ולכן לא יחזרו לעפרן:
28