בית יעקב על התורה, בראשית ח׳Beit Yaakov on Torah, Bereshit 8

א׳בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. איתא בזוה"ק (בא לט:) א"ר יצחק לא הוה איצטריך אורייתא למכתב אלא מהחודש הזה לכם מ"ט דשירותא דסיהרא הוי. היינו כי שם מתחיל להתגלות הכוונה של בריאה, כי משם מתחיל המצות והקדושה של האדם. אך כדאיתא במדרש רבה (בראשית א) מפני שלא יהיו העכו"ם מונין את ישראל ואומרים להם הלא אומה של בוזזים אתם. וזה דכתיב (תהילים קי״א:ו׳) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים. והענין הוא כדאיתא במדרש רבה (בראשית ב) והארץ היתה תהו ובהו, אלו מעשיהם של רשעים. ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים. אבל איני יודע באיזה מהן חפץ אם במעשה אלו ואם במעשה אלו, כיון דכתיב, וירא אלהים את האור כי טוב, הוי במעשיהן של צדיקים חפץ וכו'. והענין בזה האיך יעלה על הדעת שהש"י חפץ במעשה הרשעים. אך הענין בזה, כי התחלת הבריאה היה ברישא חשוכא, והאיך שייך אצל השי"ת חושך. אך עיקר החושך הוא מצד האדם, היינו אור בהיר שאין האדם יכול לקבלו נקרא מצד האדם חושך, כי הוא למעלה מתפיסת האדם בעוה"ז. וע"י שהאדם מצמצם עצמו ועובד את השי"ת עושה מהחושך אור, היינו שיש לו תפיסה בהאור. אבל האומות אומרים למה לנו לצמצם עצמנו לעבוד את הש"י, ולמה לא נסמוך על החוקים כמו שברא אותם השי"ת והחושך ישאר חושך, ולכן אין האומות נמנעים מחמדת עוה"ז. ואף שיודעים שבאם האדם מתפשט עצמו בהחמדות הם מטרידין את דעתו, ואחר כן על ידי זה הולכים בחושך ואינם מכירים את הש"י, על כל זה כיון שהשי"ת העמיד את החושך אינם רוצים להאיר להחושך בעבודתם. וישראל אומרים, שהשי"ת העמיד שעל ידי עבודה יעשה מחושך אור. ומי מפיס, כשהוא אומר וירא אלהים את האור כי טוב, הוי חפץ במעשה הצדיקים. ולכן ברא השי"ת את החושך, כדי שהאדם בעבודתו יעשה מחושך אור. ועל ידי שישראל מצמצמין עצמם בחמדת עוה"ז, עי"ז מאירין לעצמן ומשיגים הכרה להכיר את הבורא^מאמבואר בתפארת יוסף פרשת האזינו ד"ה ימצאהו: ובאמת קשה איזה הוה אמינא היה שהקב"ה חפץ במעשיהם של רשעים יותר. רק הענין הוא מאחר שמצד השי"ת כבודו ית' עולה בשלימות מכל הבריאה, אף במקום שאין אנו מכירים בהשגת תפיסתנו. ויכול לדמות לאדם שהכבוד שמים אשר הוא למעלה מהשגת תפיסתנו, הוא נעלה יותר, אבל כשהוא אומר וירא אלהים את האור כי טוב, הוי אומר שהוא חפץ במעשיהם של צדיקים, והיינו שמזה מוכח, כמו שאנו אומרים לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא, שבזה העולם רצונו של השי"ת הוא דוקא שהאדם ימליך בדעתו עליו את כבודו ית' ויכיר בתפיסתו הכבוד שמים העולה ממנו. ועיין הרחבת הדבר לקמן פרשה זו אות כז, כח, כט.:

ב׳וזה דכתיב (תהילים קי״א:ו׳) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים. היינו שהשי"ת גילה להם אף האור שלמעלה מתפיסתם, היינו מה שנברא בששת ימים, היינו שעל ידי עבודת הישראל עושה מהחושך אור, ויהיה אף האור שיש בהחושך להם לנחלה, מאחר שהם יאירו את החושך ע"י עבודתם. וכן מצינו בפרעה שטען, מאחר שחלק ישראל הוא אור, וחלקו הוא חושך, וחושך נברא קודם אור, א"כ הוא גדול מישראל, כיון שהוא אינו משנה בריאת הש"י, ואינו עושה מחושך אור, א"כ הוא קדושה שהשי"ת מקדש. וישראל, מאחר שבעבודתם עושין מחושך אור הם משנים את הבריאה, א"כ הם קדושה שישראל מקדשי ליה. וזה דאיתא במדרש תנחומא (וארא) שחכמי פרעה אמרו שמענו שבן חכמים הוא בן מלכי קדם, אמר הקב"ה לעצמכם קראתם חכמים ולי בן חכמים. היינו שהם אמרו שהם גדולים, במעלה מישראל כיון שחלקם הוא החושך שנברא קודם האור וכמו שנתבאר הענין (בפ' בא אות ט – י) שקדושת ישראל הוא הנהגת שם הוי', לדעת שהשי"ת מקדשם, והאומות מתנהגים ע"י שם אלהים יעו"ש כל הענין^מבכמבואר שם בבית יעקב שמות פרשת בא אות י: וזה היה הויכוח שהיה למשה רבנו ע"ה עם פרעה. וכן הוא הויכוח מעת שנברא העולם עד ביאת המשיח, ביו ישראל לעכו"ם. פרעה טען, לא ידעתי את ה', שבשם הוי"ה לא רצה לדעת כלל, רק בשם אלקים. עיי"ש.. וכן מצינו בגמ' (חולין ז.) ר' פנחס בן יאיר הוה קאזיל לפדיון שבוים פגע ביה בגינאי נהרא אמר ליה חלוק לי מימך. א"ל אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני, אתה ספק ואני ודאי. היינו, שהנהר טען מאחר שאין שום כח חוץ מהשי"ת ואני הולך בכח השי"ת, כמו שהשי"ת העמיד לי חוקים, ואיני משנה החוקים שנתן לי השי"ת, ואין לי שום תפיסה באלו החוקים, מזה מוכח שהשי"ת בונה על ידי אור יקר שאין לו תפיסה לערך יקרתו. אבל אתה משנה החוקים ע"י עבודתך לכן יש לך תפיסה בהאור שנבנה על ידך. ולכן טען הנהר שקדושה שלו הוא למעלה מקדושת ר' פנחס בן יאיר, שקדושת הנהר שעושה בלי דעת, ולכן ודאי שהשי"ת יגמור לטוב, אבל בישראל כיון שהולך בעבודה הוא ספק פן לא יגמור עבודתו^מגאכן באמת תשובת רבי פנחס בן יאיר תשובה נצחת היא, ובזה שהשיב לו גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם, בזה עצמו הוא נכלל התשובה. שבזה השיב לו מאחר שהוא יכול לגזור עליו שלא יעברו בו מים לעולם, מוכח מזה ששורשו גדול משורשו, והיינו שזה הכח שצדיק גוזר והקב"ה מקיים לא נמצא בצבא מעלה. והיינו שהוא לא נברא אלא לעשות רצון קונו בדבר שהוא ודאי עושה שהוא אינו בעל בחירה. אבל הוא נברא לעשות רצון קונו אפילו בדבר שהוא ספק אם יעשה אם לא יעשה, ג"כ מחויב להלוך וממילא הוא גדול מן הנהר. שלאדם מסר הש"י דעה ובכל מקום שנראה לו מקום שיוכל לעשות רצון קונו צריך לילך, ואף הספק שלו נכנס בקיום רצון הש"י והטורח הזה על הספק הוא ג"כ טרחא דמצוה. מבואר בעין התכלת דף שלח, ועיין הרחבת הדבר לקמן פ' וישלח אות ה ד"ה וזהו דאיתא.:

ג׳ולכן השיב משה רבינו לפרעה, לפי טענתך שמפני שהשי"ת ברא ברישא חשוכא והדר נהורא לכן אתה מקודש יותר מישראל. הרי לך הארבה, שהוא נברא קודם בריאת האדם, והשי"ת העמיד בהם חוקים, והם אין להם דעת לשנות החוקים ולצמצם עצמן. והחוקים שיש להם המה יותר טובים מן האדם, כדאיתא בגמ' עירובין (ק:) דכתיב (איוב ל״ה:י״א) מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו וכו' אמר ר' יוחנן אלמלא לא נתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה וכו', וכן בארבה נאמר חוקה טובה, כדכתיב (משלי ל׳:כ״ז-כ״ח) מלך אין לארבה ויצא חוצץ כלו וכמו שנתבאר (בפ' בא אות יא) א"כ הארבה יותר ראוי מכם שיאכל כל התבואות שלכם, שהוא בודאי רצון השי"ת, כיון שאין להארבה דעת כלל מעצמו רק מה שהשי"ת נתן לו. וזה דאיתא במדרש רבה (בראשית פרשה ח, ותזריע פרשה יד) ואם לאו אומרים לו יתוש קדמך, היינו באם אין האדם מצמצם עצמו רק אומר כיון שהשי"ת נתן לו כח להתפשט עצמו מותר לו להתפשט עצמו, אומרים לו יתוש קדמך, היינו שהיתוש גדול ממנו יען שנברא מקודם. ואם יאמר פרעה שהוא גדול מהארבה מאחר שיש לו דעת והארבה אין לו דעת, א"כ ישראל הם יותר גדולים כיון שמצמצמין עצמן בהנאת עוה"ז, וא"כ גם פרעה לא נברא אלא בשביל ישראל. כי עיקר המכוון ממעשה בראשית, שישראל יאירו מכל מה שנברא בששת ימי בראשית ומהכל יהיה כבוד שמים. ולכן לא התחיל התורה מהחודש הזה לכם, להראות שהעיקר הוא שישראל יאירו בעבודתם כל הבריאה. ולכן כתיב, וירא אלהים את האור כי טוב, הוי במעשה צדיקים חפץ יותר, היינו שהשי"ת חפץ שישראל ע"י עבודתם יהיה להם תפיסה בהאור שיש בהחושך. וזה דכתיב ויחזו את האלהים (משפטים כד) ולא כתיב ויראו, כי ראיה מורה ברחוק, שרואה שהדבר הוא למעלה מתפיסתו כדאיתא במדרש (איכה פ' ה) ויחזו מורה שנדמה להם שיש לו תפיסה ואחיזה. ובזה נמצא מדרגות רבות כמו שנתבאר (בפ' שמיני) ומה שנקרא אצל זה תפיסה ואחיזה לא נקרא אצל זה אלא ראיה מרחוק: