בית יעקב על התורה, חיי שרה כ״הBeit Yaakov on Torah, Chayei Sara 25
א׳ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל. הענין בזה, כענין דאיתא בתקוני זוה"ק (תיקון י כד:) האי אבנא היינו מלכות שמים זמנין דאזעיר גרמיה ולא נשאר אלא נקודה חדא וזמנין דמלאת כל ארעא. והוא כענין דאיתא גם בש"ס (גיטין סח:) וזה היה חלקי מכל עמלי חד אמר מקלו וחד אמר מקידו. והוא כי למקל יש לו שלשה שמות. מקל. מטה. משענת. כמו שיש לחיות אדם שלש בחינות נפש. רוח. ונשמה. נפש, היינו סור מרע, והוא בחינת מקל, שהאדם מסגף עצמו וסר מכל תאות עוה"ז. רוח, מורה שיש לו כח קדושה להטות את עצמו אף לעשות טוב, והוא בחינת מטה שלא זה שסר מרע בשב ואל תעשה, אך אף זה, שמטה לזכות לעשות טוב קום ועשה. נשמה, היא בבחינת משענת, שיודעה ומכירה את בוראה ואין לה שום סמיכה ומשען על מעשיה הטובים רק על השי"ת לבדו. וכשיהיה אדם בזו המדרגה הוא בבחינת טהרהקמבנשמה היא כולה מן העליונים ולה אין שום חטא ופגם מגיע, כמו שאנו אומרים אלהי נשמה שנתת בי טהורה היא. כמבואר בתפארת יוסף שבת חוה"מ פסח ד"ה אמר רב הונא ובעוד מקומות רבים.. כי ענין טומאה הוא מי שנראה לו שאבדה תקותו, כדכתיב (יחזקאל ל״ז:י״א) הנה אומרים יבשו עצמותינו אבדה תקותנו נגזרנו לנו. ולזה הוא טומאת מת הגדולה שבטומאות, מפני שאין לך מי שנראה לו שאבדה תקותו כמו המתקמגמקורו במי השלוח ח"א פרשת אמור ד"ה אמור [ג]: ומת מורה וכו' כי לא ימצא בו שום כח פעולה לתקן את אשר עוות בחייו. ונתבאר באריכות העניין בבית יעקב ויקרא פ' אמור מאמרים א – י, בית יעקב הכולל פ' פרה ד"ה ויקחו. ועיין עוד בתפארת יוסף פ' פרה ד"ה וידבר: כי ענין טומאת מת מורה מה שהוא אפס ממנו תקוה ואין לו שום תוחלת להשי"ת, כי כל זמן שהוא עדיין בחיים יש לו קווי להשי"ת. אבל במת אפס ממנו תקוה, ואין רואה בתפיסתו שום קו להשי"ת, כי המתפלל על המת הרי זה תפלת שוא כיון שאינו מכיר בדעתו שום קו להשי"ת לא שייך שום תפלה.. ועיקר דחיית היצה"ר והמקטרגים הוא בבחינת מקל לסור מרע, כי בבחינת עשה טוב יש גם לאומות אחיזה, שגם הם עושים טוב לפעמים, מה שאין כן בסור מרע אין להם אחיזה שאין בכחם לצמצם את עצמם בהנאות וחמדות עוה"זקמדכמבואר בתפארת יוסף פרשת אמור ד"ה ולאחותו: שאני האומות שאף שנמצא אצלם גוון של עבודה, שנדמה שמסיר עצמו מחיי עוה"ז, אבל בעומק הוא כל כוונתו שע"י כך יהיה ביכולתו להתפשט עצמו בלי שום מעצר.. וע"ז מרמז הפלוגתא שבש"ס (שם) חד אמר שנשאר לו מקלו, שהוא מרמז על סור מרע, שהאדם יצמצם את עצמו בכל כחו למסור כל רצונותיו להשי"ת, שהוא מכוון למאמר התיקונים, האי אבנא זמנין דאזעיר גרמיה ולא נשאר אלא נקודה חדא. וחד אמר שנשאר לו מקידו, שהיא כלי לשאוב בה מים, והוא ההיפך מבחינת מקל, כי מקידה מרמז על שנשאר בו כל התשוקות להתפשט את עצמו בכח הקדושה שבו ולמלאת כל ארעא. ואף שאלו השתי בחינות הם שני הפכים, שאני בשלמה המלך ע"ה שכל כוונתו בהם היה להשי"ת, לזה הם ענין אחדקמהכל העניין מבואר במי השלוח ח"א פרשת חיי ד"ה ואברהם זקן עיין שם. והוסיף על זה שם בגליון הערה ה' וזה לשונו: וזה גם ענין שלמה המלך ע"ה חד אמר מקלו מורה על חיים וחד אמר קידו מורה על חשק, וזה המחלוקת ביניהם, כי זאת ידוע כי השורש מכל הטובות לא נאבדו ממנו רק שהיה לו כח עצום שהיה יכול לפשט כל הטובות עד אין שיעור, וגם היה יכול לצמצם כל הטובות בתוכו, וזה נקרא סגולה וכמבואר על זה בתיקוני הזהר כי יוכל לצמצם ולהתפשט. וזהו חד אמר קידו כי היה יכול להכניס כל הטובות לתוך התשוקה ולהטמינם בה, ובעת שירצה היו באים אליו בחזרה כן היה גדול כח חשקו, וחד אמר מקלו כי גם החשק היה יכול להסתיר, רק כן היה גדול כח חיותו כי בחיים שלו היה נמצא כח גדול שהיה יכול להשיג על ידו גם החשק גם כל הטובות. בית יעקב שמות פ' יתרו אות סז ד"ה וכן נאמר.:
1
ב׳ועל זה מרמז מה דכתיב וה' ברך את אברהם בכל. היינו שהיה בו השפעת קדושה עד שהיה בו כח להתפשט בכל. וזה הוא ברכה דקוב"ה, כי ברכה דקוב"ה שלום (עוקצין ג, יב). ולזה נקרא השי"ת כל מפני שיש בו כל השלימות, ואף ברכת כהנים נכללה בזו הברכהקמומבואר בסוד ישרים שמחת תורה אות סט: ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. היינו כמבואר בגמרא (חגיגה יד.) איזהו נשיאות פנים, כל שנושאים פנים לדורו בזכותו. אכן על נשיאת פנים מתעורר תמיד קטרוג, לזה נאמר, וישם לך שלום, היינו שיתן לך השי"ת שתמצא בעצמך כל השלימות, אזי לא תתירא משום קטרוג. ועיין עוד בתפארת החנוכי על זהר פרשת ויגש דף רז: ד"ה והענין.. ולזה נקרא עיר ציון כל, כדכתיב (תהלים נ) מציון מכלל יופי. וכדכתיב (עקב ח) לא תחסר כל בה, מפני שציון הוא הכלל מכל העולם, וכל הצמחים וגידי הארץ הם מיסוד ציון, שמשם הושתת העולם, כדאיתא בש"ס (יומא נד:) ובמדרש (קהלת ב). ובזו הברכה נתברך אאע"ה מפני שהיה מנושא על כל הנאות עוה"ז כדאיתא בש"ס (פסחים פח.) אברהם קראו הר, שזה מרמז על שהיה מנושא מכל הנאות עוה"ז, ולא היה לו שום נגיעה אליהםקמזכמבואר במי השלוח ח"א פרשת כי תשא ד"ה ויפן: וע"י ד"ת יוכל להשתנות ולהיות מורם ומובדל מכל חמדה, כי בהר מורה ע"ז, כי בהר לא נמצא לחלוחית כמו בעמק, וכן אברהם אבינו ע"ה יען כי היה מובדל מכל חמדה לכך אמר (בראשית כב) היום בהר ה' יראה. ועיין עוד שם ח"ב פ' תשא ד"ה ויפן., אכן כאשר ירד מעט ממדרגתו אזי נולד ממנו ישמעאלקמחמבואר לקמן פרשת מקץ אות ח ד"ה אמנם: מרמז על הפסולת שנפרד מאאע"ה שמדתו מדת החסד, וקרא שם המקום הר, כדאיתא בש"ס (פסחים פח.) אברהם קראו הר, והוא שהיה מנושא מכל חמדות עוה"ז ומסר כל קניניו להשי"ת עד שאף בהחיים שלו שכח, ומסוספיתא דיליה, היינו מגודל אהבה וחסד בהסעפותה ללבושים רחוקים, יצא מזה חמדה ותשוקה זרה וגאות, ויצא ישמעאל שהתפשט ביותר מדת החסד בלא דעת כלל, עד ששכח בהחיים שלו והשפיע כל מה שהיה לו בלא דעת, ועליו נאמר (משלי ו׳:ל״ב) משחית נפשו הוא יעשנה.. והענין שאצל אברהם נאמר בכל וביצחק נאמר מכל וביעקב נאמר כל. הענין בזה, דהנה בכ"ל עולה בגימטריא ב"ן, וכיון שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה להתפשט מדת החסד בעולם למלאות כל ארעא, וע"ז רומז תיבת בכל שהוא בגימטריא ב"ן (שער הפסוקים פרשת חיי ד"ה ויתן לי) והוא השם הוי"ה במילוי ההי"ן, שמזה השם הוא כל ההתפשטות, כי אות ה' מורה על התפשטות ביותר, שיש בה שלשה קוין, התפשטות לרוח דרומי ומזרחי ונקודה בגוה, שממנה מתפשטים הצדדים. ויצחק אבינו היה בהיפך מזה, שבעת שנראה שהיה לו ירידת המדרגה אזי היה בו בחינת כל, כמו שכתוב בעת שברך את יעקב בלי דעת (תולדות כז) ואכל מכל, אכן שלא היה לו רק מכל ולא כל, מפני שכח הראות ניטל ממנו, כדכתיב (שם) ותכהין עיניו. אך יעקב אע"ה היה בתמידות בזו המדרגה, לזה כתיב בו (וישלח לג) וכי יש לי כל, שהשי"ת אחזו תמיד בימינו, הן בעת שהיה בעלית הדרגין והן בעת שהיה בירידת הדרגין, וכדכתיב (ויחי מח) האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזהקמטכמו שהביא במי השלוח ח"א פרשת ויחי ד"ה ויאמר: האלקים הרועה אותי מעודי עד היום הזה, היינו בכל פרט מעשה שאני עושה, אני צריך שהש"י יאיר עיני איך הוא רצונו ית'. וכן הביא בפרי צדיק ראש השנה אות ח: והנורא כנגד יעקב אע"ה, שאמר מה נורא המקום הזה. פי' כמו שאמר האלקים אשר התהלכו אבותי לפניו, שהם עבדו בהשתדלותם כל אחד במדרגתו, אברהם במדת אהבה ויצחק במדת יראה, ועל עצמו אמר האלקים הרועה אותי וגו' שאין לו ע"י השתדלותו כלום, רק מה שהשי"ת מאיר לו ורועה אותו וכו'., ולכן לא היה במטתו שום פסולת ומטתו היתה שלמה ועיין בענין דלקמןקנומבואר עוד באריכות לקמן פרשת ויצא אות כז עיי"ש.:
2